אור ברסלב
תורת גיטין על גיטין פרק ב - המביא גט תניינא › דף כ:

תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ב - המביא גט תניינא · דף כ:

דף כ.

תוס' ד"ה ע"מ שתחזירי ואז א"א להתגרש וכו' ואין להקשות מהא דה"ז גיטך אם מתי דאין גט לאחר מיתה הא התנאי סותר למעשה כיון דאין גט לאחר מיתה והתנאי בטל ומעשה קיים דז"א דשאני התם דמצד הדין התנאי סותר למעשה הוי תנאי ודוקא בע"מ שתחזירהו לי שאמר לה שיהי' גט אחר שתחזיר שמצד הלשון התנאי סותר למעשה אז התנאי בטל:

בא"ד ורבא דאמר הילך אתרוג. לכאורה קשה דהא לפמ"ש התוס' דרבא לטעמי' ע"כ צ"ל דרבא ס"ל דע"מ כאומר מעכשיו דמי דאלת"ה אמאי החזירו יצא הא כיון דלדעת התוס' רבא פליג התם ארב אדא בר אהבה וס"ל דתנאי ומעשה בדבר א' התנאי קיים ואי ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי א"כ אין גט חל עד אחר שתחזיר ואז אין הגט בידה וע"כ צ"ל דאף לפי תירוצם ס"ל לרבא דע"מ כאומר מעכשיו דמי וא"כ למה להו תו לומר דרבא לטעמי' דאית לי' תנאי קודם למעשה הי' להם לומר בפשיטות רבא ס"ל ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ולכן נראה דכוונת התו' ליישב הנך לישנא דמשמע שם הא דקתני בע"מ שתחזיר הנייר דמגורשת דאפילו לא החזירה מגורשת דג"כ א"ש לרבא ולזה הוצרכו לומר משום דרבא לטעמי' דס"ל דשם הוי מעשה קודם לתנאי והוי תנאי בטל ולכך שפיר מגורשת אפי' לא החזירו לרבא:

גמ' או דילמא הוא מנפשי' עייל. באה"ע סי' קכ פסק דכשהבעל מודה או שיש לה חזקה דנאמנת. ולכאורה קשה דהא בעל שאמר גרשתי אינו אלא ספק מגורש' ועוד דהבעל אינו נאמן למפרע והכא משמע דמגורשת מזמן הגט וגם קשה הא דאם אין הבעל מודה שאינה רק ספק מגורשת אף דהעבד ודאי מוציא הבעל מידה בדין. ולכן נלפענ"ד דהפוסקים הוכיחו זה מהא דרב"ח תפס לשון האיבעי' מי אמרינן אקנוי אקני לה ולא אמר סתם אי אמרינן גירשה וממילא ידעינן דאקני לה. ולכן נראה לומר דעל הגירושין לא מספקא כלל לרב"ח ואמרינן דודאי גירשה. דהא בדאיכא חזקה שלשה שנים נאמנת רק בפחות מג' שנים אין אדם מקפיד ובדבר דאיכא קפידא לאלתר הוי חזקה כגון בחפר בו בורות כמבואר בב"ב פ' ח"ה ועיין ברמב"ן שם ולפ"ז הכא שהי' העבד עם הגט ביד האשה דגרע משמי' כשמי' דלא מקפיד גבי' ודאי דאדם מקפיד וראי' ברורה איכא דנתגרש' רק האיבעי' הוא העיקר על העבד דהנה במקום דנאמן מצד תפיסה מוכחת שהוא שלו אין הנותן יכול לטעון אפי' טענת תנאי היה בדבר שהתפיס' מוכחת שהוא לגמרי שלו משא"כ בקרקע דליכא תפיסה מוכחת ואינו נאמן רק מכח שטר שבידו אז אם יש לספק אומר תנאי הי' בו וזייפתי' יכול הנותן לומר תנאי הי' בו דמה"ט שטר שיכול לזייף פסול בשטרות אף דאיכא ע"מ מטעם דאימר תנאי הי' בו וזייפתי' וצריך המקבל ראיה ברורה שלא היה שום תנאי בדבר ולפ"ז בעיא דרמב"ח הוא כך אי אמרינן דאקנוי אקני לה פי' דשייך חזקת מטלטלין ותפיסה מוכחת בעבדים וממילא הי' שלה לגמרי או דילמא מנפשי' עייל פי' ולא שייך חזקה ותפיסה מוכחת בעבדים וא"כ אף דאיכ' ראיה ברורה שגירשה בהעבד מטעם הנ"ל דאלו לא גירשה ודאי לא הי' מניח העבד בידה מ"מ כיון דלא באתה רק מכח ראי' שגירשה א"כ יכול לומר שלא הקנה לה העבד רק שתתגרש בו וע"מ שתחזיר לו העבד כמו במוחזק שהוא של האשה שנאמנת לומר שלא נתנה לו רק על תנאי שיגרשנה בו ה"נ במוחזק שהוא של הבעל יכול לומר שנתנה לה ע"מ שתחזיר לו העבד והחזירה לו והוא מנפשי' עייל ולא הקפיד במה שהוא בידה עם הגט כיון דבאמת גירשה בו ואין מקפיד על הגט שבידה ועל גוף העבד אינו מקפיד בפחות מג' שנים וכיון שהעבד יוצא מידה עשאוהו חז"ל כספק מגורשת כיון דראיית הגירושין הוא מהגט שכתוב על ידו ועל ידו דיינינן שהוא שלו אבל במקום שאין העבד יוצא מת"י כגון שהבעל מודה או שיש לה חזקה ג' שנים מגורשת ודאי מטעם הנ"ל דראי' יש דודאי גירשה:

גמ' אלא לרב"ח קשה וכו'. ולכאורה קשה דלפי מה שפסק הח"מ באה"ע סי' קכ"ד סעי' ב' דבשטר שיכול להזדייף אם באין ע"ח לבד ואומרים שלא הי' זיוף דא"צ הע"מ שיבואו לפנינו אם כן גם לרב"ח לא קשה די"ל דבעי' דרב"ח הוא כשע"ח באין לפנינו ואפי' להב"ש שם דפסל הא לא פסל רק מטעם גזירה עי"ש וא"כ מצי קאי בעי' דרב"ח לענין העבד גופא אי נאמנות דאי נאמר דאיהו מנפשי' עייל אינה נאמנות לענין העבד ואי לא נאמר סברא דמנפשי' עייל ודאי דמהני לענין גוף העבד דכיון דע"ח מעידין שאין כאן זיוף ובודאי נתגרשה רק שפסול הגט מדרבנן מטעם גזירה והרי אית לי' חזקה טובה שהעבד שלה כיון שבודאי נתגרשה ומכ"ש דקשה לפמ"ש הפ"י דעיקר האיבעי' שלו הוא דבעי אי האי דקתני במתניתין דעבדי' בעי' ג' שנים הוא משום דאיכא ריעותא דלית לי' שטרא דעבד בן שטרא כמו קרקע והכא גיטא היינו שטרא אם כן קשה הא גם לרמב"ח אפשר לאוקמי בע"מ וס"ל לרמב"ח כר"א לקמן ד' נ"ב דבשטרות של ממון לא מהני אפי' באין ע"מ לפנינו משום דבעינן ראו לעמוד ימים רבים וא"כ ניהו דמגורשת מ"מ לענין גוף העבד יש לומר דלא מהני כיון דהע"מ אין מעידין רק שגירשה בגט הכתוב על העבד א"כ אף דלענין גט מהני ע"מ מ"מ הא כיון דהגט הוא ג"כ שטר לענין ממון לא עדיף משטר של קרקע דל"מ ע"מ כיון דהע"מ אין מעידין רק שגירשה בגט הכתוב על העבד זה דהא אפשר שהי' בו תנאי לענין הנוגע בממון ולא לענין הגירושין כגון ע"מ שתחזירהו לי את העבד והחזירה לו באמת העבד והוא מנפשי' עייל שהגט גט והעבד שלו ובעינן שלו הוא רק לענין העבד משא"כ אם לא נאמר הסברא דמנפשי' עייל רק משום ריעותא דלית לי' שטרא והכא כיון דגיטא היינו שטרא וליכא ריעותא התפיסה מוכחת על העבד דהקנה לה בלא שום תנאי כמו בכל תפיסת מטלטלין ולכן נראה דמשמע לי' להש"ס מלשון האיבעי' דבעי בגט ולא בעי במתנה וכן משמע מהא דאמר דהוא מנפשי' עייל דאפי' לענין גט לא הוי גט ואי אמרינן אקנוי אקני ליה הגט כשר לגמרי וע"ז מקשה דמ"מ הוא פסול מדרבנן משום שטר שיכול לזייף אך מ"מ קשה דלטעם שכתב הב"ש והח"מ בשטר שיכול להזדייף דלא מהני ע"ח המעידין דלית בי' זיוף דהוא משום גזירה אינו אלא מדרבנן וא"כ מה מקשה הש"ס ות"ל דהוי לי' שטר שיכול להזדייף הא מ"מ שייך האיבעי' שלו לענין אי הוי ספק מגורשת מדאורייתא כשיש ע"ח המעידין דלית בי' זיוף. לכן נראה לפענ"ד דהעיקר כמ"ש שם בחי' לאה"ע דמשום שטר שיכול להזדייף יש בו ג"כ פסול דאוריית' להר"ן שכתב לקמן פרק המגרש דע"ח מטעם ע"מ כורתין וכיון שע"י הע"ח יודעין שנמסר לה דודאי מיד הבעל בא לה וכו' וכמאן דאיכא ע"מ בשעתה דמי עי"ש ולפ"ז בשטר שיכול לזייף כיון דא"א לידע מתוך ע"ח אי נתגרשה וא"כ כשנמסר לה הגט בע"ח הרי ליכא ע"מ בשעתה עי"ש שהארכתי:

תוס' ד"ה ת"ש דאמר ר"ל. וא"ת מתניתין הו"ל לאתויי וכו' ותירוצם דחוק באמת והפ"י מתרץ דממתניתין ה"א דהא דהעבדים אין להם חזקה משום דעד תלתא שנין מזדהר אינש בשטרא וכו' וא"כ כיון דעבד בר שטרא הוא מצי למימר לי' אחוי שטרך מש"ה איצטרך ר"ל לאשמועינן בגודרת ולכך בעי רב"ח ולא מצי למיפשט ממתניתין דשאני הכא דליכ' ריעות' דשטרא דגיטא היינו שטר מתנתו עכ"ל בשינוי לשון קצת. אמנם דבריו קצת דחוקים דע"כ אי לא אמרינן דמנפשי' עייל ויש חזקה לעבד וא"כ ע"כ הא דדרך לכתוב שטר בעבד ע"כ הטעם דבמטלטלין כיון דתמיד ברשות לוקח מונחים א"צ שטר עליהן משא"כ בעבד דאי אשכחי' באגם יכול המוכר לתופסו ולומר עבדי אתה א"כ אף שכתב גט על ידו ודאי דמ"מ דרך לכתוב שטר באפי' נפשי' עליו שיהי' השטר תמיד לראי' דגיטו הכתוב עליו יוצא ונכנס עמו וראי' לזה דאף שגט כתוב עליו מ"מ דרך לכתוב שטר אחר מהא שכתבו הפוסקים דחזקת ג' שנים מהני בבעי' דרב"ח ואי אין דרך לכתוב שטר אחר כשגיטו כתוב עליו מה תועלת בג' שנים הא חזקה מכח שטר קאתי והכא הרי אית לי' שטר דגיטו היינו שטרו ומה ענין ג' שנים לכאן. לכן נלפענ"ד לתרץ קושית התוס' בדרך זה דודאי ידע רב"ח ממתניתין דעבדי' אין להם חזקה רק שבמתניתין יש לומר הטעם משום ריעותא דלית לי' שטרא כמ"ש הפ"י רק האיבעי' במקום שיש לו חזקה כגון אחר ג' שנים או שיש לו ג"כ שטר מתנה או שהבעל מודה דנשאר העבד בחזקתה ומ"מ בעי רב"ח שפיר לענין אי הוי גט שהר"ן פרק המגרש כתב הא דמהני ע"ח בלא ע"מ אף דקיי"ל ע"מ כרתי הוא משום דע"י הע"ח ידוע שהבעל מסר לה והויין ע"ח כאלו היה ע"מ בשעתה דהא על ידי ע"ח ידוע המסירה עי"ש. ולפ"ז בעי שפיר אי אמרי' דאקנוי אקני ליה פי' דלא אמרי' איהו מנפשי' עייל ויש לעבדים חזקה כמו חזקת מטלטלין רק בפחות מג' שנים אינו נאמן מחמת ריעותא דאין לו שטר והכא ריעותא ליכא דהא אית ליה חזקת ג' שנים או שטר מתנה כנ"ל וא"כ גם הגט גט דהוי כאלו איכא ע"מ בשעתה דהא מאן דחזי להגט בידה ידוע בודאי דהבעל מסר לה כל כמה דלא ידע מריעותא דלית ליה שטרא דהא אית לעבד חזקה כמו חזקת מטלטלין. ובנידון האיבעי' ליכא ריעותא וממילא הוי כאלו איכא ע"מ בשעתה אבל אי נימא מנפשי' עייל ליכא ע"מ בשעתה כיון דע"י ע"ח הגט א"א לידע אי מהבעל בא לה רק מכח חזקה או מכח שטר וא"כ כשמוסר לה הגט בע"ח בינו לבינה ליכא ע"מ בשעתה והגט בטל והוצרך לפשוט מהא דגודרת דמשם מוכח הסבר' דאמרי' הוא מנפשי' עייל. ולענין דינא יתבאר אי"ה בחידושי לאה"ע:

תוכן העניינים

תורת גיטין על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה