אור ברסלב
תורת גיטין על גיטין פרק ב - המביא גט תניינא › דף יח:

תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ב - המביא גט תניינא · דף יח:

דף יח.

תוס' ד"ה שמא פייס פי' בקונטרס שמא נתייחד עמה וא"נ לר"ת דהא בסוף מי שאחזו קאמר ולגט ישן וכו'. ולפענ"ד נראה דרש"י יישב קושית תוס' במתק לשונו בדף כ"ט גבי האי דשדר גיטא כתב רש"י וליחוש וכו' והוי גט ישן ובדף ע"ו פי' רש"י שמא פייס כשהוא בא אצלה פייס ונתייחד עמה ולאחר זמן בא הבעל ומערער ואמר פייסתי ולא כתב והוי גט ישן לא גבי כל זמן שאעבור ולא גבי מעכשיו אם לא באתי ואף שפי' רש"י שם בתירוצא דהש"ס גט ישן נראה דכוונתו לקרותו בשם גט ישן מחמת שנתייחד קודם שנגמר הגט אבל הפסול לא משום גט ישן דהוא אינו רק פסול מדרבנן רק מדאורייתא הוא דגט ישן שאחר אמירת מעכשיו הוא חשש דאוריי' וכמו שאבאר ולכן נר' דכוונת רש"י שהיחוד אינו פסול משום גט ישן רק מטעם אחר דהא הרשב"א והר"ן גורסי' ע"מ אם לא אעבור וכן באם לא באתי במתניתין במעכשיו איירי והביאה שלאחר נתינה של מעכשיו הפסול הוא מטעם אחר והוא מדאוריי' דהא בדף פ"א מבואר במגרש ולנה עמה בפונדקי דצריכה הימנו גט וכן הוא בסי' קמ"ט מטעם דאין אדם עושה בעילתו לזנות רק דשם בעינן עדים וא"כ ה"נ לא מיבעיא אם הי' עדי' בשעת יחוד ודאי דצריך גט כיון דהגט חל למפרע והוי כביאה אחר נתינת הגט דיש בו חשש קידושין וכן מבואר בב"י סי' קמ"ט דביאה אחר נתינה של תנאי דמעכשיו דצריכה גט מטעם קידושין וא"כ הרי הבעל יכול לערער ולומר פייסתי ונתייחדתי ויש בו חשש קידושין ואף דצריך עדים מ"מ הבעל יכול לומר שהיה בעדים דהא גם להתוס' שפי' החשש דפיוס היינו שמא ביטל וביטל בעי עדי' כמבואר בסי' קמ"א בב"ש ס"ק צ"ב וע"כ צ"ל דהחשש שמא פייס הוא דשמא יערער הבעל ויאמר שייחד עצמו בפני עדים ובכאן נראה דאפילו ביחוד בלא עדים צריכה גט מדאורייתא דהא הרשב"א והר"ן כתבו גיטין דף ע"ו דבתנאי דמעכשיו יכולין לבטל שניהן הגט שאף אם יתקיים התנאי מ"מ יהי' הגט בטל עי"ש וכיון דהביאה לאחר מעכשיו מחזקינן לקידושין מטעם דאין אדם עושה בעילתו לזנות וע"כ צ"ל דאמרינן דשניהם בודאי נתרצו לקידושין דהא בקידושין דעת שניהן בעינן וע"כ צ"ל דחזקה דאין אדם עושה בעילתו לזנות הוא אצל שניהם וא"כ הכא בתנאי דמעכשיו דשניהם יכולין לבטל התנאי וכיון דבעל וחזקה דאין עושין שניהם ב"ז ונתרצו שניהם דיהיו איש ואשה וע"כ נתרצו שניהם שיהי' התנאי והגט בטל וכאן אין צריך קידושין חדשים ואין צריך עדים ודומה לזה אמרינן בכתובות גבי קידשה על תנאי דמחמת דאין אדם עושה ב"ז מוחל לתנאי דדוקא ביחוד אחר גירושין גמורים בעינן עדים מה שאין כן אחר תנאי דמעכשיו דבריצוי שניהם חזרו הקידושין הראשונים ולא הי' ב"ז ודאי דמכח חזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז אמרינן דביטלו שניהם הגט וצריכה גט מדאוריי' משא"כ בהאי דפ' כל הגט דהיחוד הוא קודם הנתינה לא הוי רק גט ישן פי' רש"י שמא פייס והוי גט ישן. ולפ"ז לא קשה שוב מה שהקשה תוס' דמוכח שם דתרי מילי נינהו דלפי מה שפרשתי וכמש"ל בדבריו באמת תרי מילי נינהו היחוד שע"י הפיוס שאחר הנתינה דאורייתא הוא ופי' חשש דגט ישן יתבאר אח"כ וגם מה שהקשו דהא אם בא בלא שום יחוד בטל הגט נראה דלא קשה דדעת רש"י הוא דלא חיישינן כלל דנתבטל התנאי דודאי אם נתבטל התנאי האשה לא תקלקל עצמה להינשא דהא מחמת חזקה זו מתירין אותה להינשא בגט על תנאי שבידה ולא חיישינן שמא עברה או תעבור על תנאי וגם כל תנאי שהוא בקום ועשה לא מהימן שעבר על תנאו אך ליחוד חיישינן שמא קודם שהתחיל לקיום התנאי דלא באתי דהיינו קודם שהלך מכאן נתייחד עמה וכמו שפי' הרשב"א עי"ש ואפשר לא היה שום ביאה באמת ותינשא באמת כדין ואנן הוא דמחזקינן היחוד לביאה ונשוי בניה לספק ממזרים א"נ אפי' הי' שם ביאה אפשר דהיא יודעת בעצמה דלא נתכוונה לא למחילת התנאי ולא לקידושין ואפשר שהיתה ביאה באונס ותנשא כדין ואנן נחזוק אותה למקודשת ודאי ונשוי בניה לממזרים כשיבואו עדים על היחוד ואפילו בלא עדים יהי' עכ"פ ערעור פסול עליה ועל בניה. והא דקאמר התם ולגט ישן אין חוששין אף דאחר מעכשיו לא שייך גט ישן אי בעי יכילנא לשנויי שנויא דחיקא דהחשש הוא כיון שהי' הולך ובא אפשר שתתייחד קודם הנתינה אך שנויא דחיקא לא משנינן ולפענ"ד נראה לתרץ בפשיטות דכוונת הברייתא הוא נהי דלא חיישינן לשמא נתבטל התנאי ותנשא בלא גט מחדש ומשום שלא תקלקל עצמה מכל מקום איך מניחין הגט בידה ומחזקינן אותה למגורשת מחמת גט זה ניחוש לפגם הולד והיינו דילמא בא עליה ונתבטל הגט ותינשא לאחר ע"י אמירת הבעל הא גיטך שנית ובנה כשר הוא דהא באמת צריכה גט אחר ובנה קודם לגיטה והעולם יאמרו מחמת זמן הגט שבידה שגיטה קודם לבנה וגט ישן ממש הוא וע"ז אמר ולגט ישן אין חוששין כיון דחשש פגם הולד מדרבנן בעלמא הוא לא חיישינן לה בלא ראוהו שנתייחד ופריך הש"ס דלמה לא ניחוש לעירעור הבעל שאומר שהיה פיוס והגט בטל מדאוריי' ומשני באומר נאמנו' והמחלוקת שבין התוס' והרשב"א ומאי בינייהו לדינא יתבאר בחידושי לאה"ע:

ועיין בהרשב"א בחי' לגיטין דף ע"ז שהביא בשם הרי"ף דבכל תנאי אפי' בע"מ שתתן ניחוש שמא פייס ותי' דשאני הכא דהתנאי עליו ואי מחלה בטל הגט ונמצא א"א יוצא בלא גט אבל אם היתה על מנת שתתן מאתים זוז אם פייסה אותו ומחלה התנאי הגט קיים ומגורשת ומאי איכפת לי' בהכי דניחוש לי' ומאי חורבא נפיק לה עכ"ל. והלח"מ בפ"ט מהל' גירושין תמה ע"ז הרבה חדא דגם בע"מ שתתן יש לחוש שמא פייס אותה ומחלה לו שאפי' אם תתן לו בטל גיטה ועוד הקשה דהא כמו כן נפיק חורבא כשהיא מגורשת ויאמרו שאינה מגורשת שלא יהי' הקידושין תופסין בה ומתיבות וכו' עי"ש ולפענ"ד לק"מ דאנן לא חיישינן דבאמת כן הוא רק דחיישינן לערעור של בעל וכשמודה הבעל לא חיישינן כמו שכתב הרשב"א כאן בד"ה אמר ר"ל עי"ש ולפ"ז א"ש דבשלמא בתנאי אם לא באתי יש לחוש שמא תינשא ואח"כ יבוא ויערער שמחלה לו שלא יבוא משא"כ בתנאי דע"מ שתתן דע"כ א"א להינשא עד שתביא עדי' שקיימה תנאי ונתנה לו בפני עדים בתו' קיום התנאי והוא קיבלם דהא נתינה בע"כ לאו שמי' נתינה והרי הודה שלא נתבטל התנאי כיון שקיבלם בתורת קיום התנאי ושוב ליכא למיחוש לערעור. וגם קושיא השני לא קשה דאנן לא חיישינן רק שהבעל יבוא ויערער ויאמר שהיא אשתו עדיין אבל שיאמר שאין זה אשתו במקום שהיא אשתו ודאי לא חיישי' דמה איכפת לי' כמו שכתב הרי"ף ושפיר כתב הרי"ף דלא נפיק מיני' חורבא ועוד דלא מהני מחילת התנאי מהבעל שיהי' הגט גט אפי' לא מקיום התנאי על ידי שיאמר הא גיטך דדבר שבערוה צריך שני עדי'. ועוד נראה לתרץ קושי' הראשונה דבשלמא בתנאי דאם לא באתי חיישי' דילמא מחלה לו התנא' מחמת שנתפייסה ואינה רוצית להתגרש ויראה שמא תתקיים התנאי ולא יבוא וע"כ יהי' הגט גט ולכך מחלה אבל בתנאי דמאתים זוז שביד שניהם לבטל הגט תמיד בידה שלא ליתן בתורת קיום תנאי דמאתים זוז ובידו שלא לקבל למה להו למחול ולכך לא חיישי' לה:

בא"ד אם אחר עשרה ימים צוה להם לחתום כשר וכו' עי' רשב"א מה שהקשה על זה ואפשר שתו' ג"כ מודה להרשב"א שפסול משום פירו' דכשביטל הגט זכה בפירות רק כתבו דכשר לדידן לענין דינא דקיי"ל כר"י עד שעת נתינה רק דפסול משום דנתבטל הגט וכשחוזר ומגרש בו כשר לרב נחמן:

תוס' ד"ה אמרי לי' פסול אבל אם נמצא א' מן האמצעים או מן האחרונים קא"פ עדותן בטילה דודאי לשם עדות חתמו וכו' לכאורה קשה דהא עיקר קושי' הר"י הי' משום דניחוש דילמא אתי לקיומא בקרובים ומחמת זה חזר בו הר"י. ולפי זה הי' לו לר"י לומר שפסול מטעם זה דילמא אתי לקיומא בקרובים ולמה כתבו בתי' טעם אחר. לכן נראה לפי עניות דעתי ליישב דהנה בברייתא דקתני היה שנים ראשונים פסולים תתקיים עדות בשאר צריך לומר הא דנקט הראשונים או דנקט רבותא ראשונים וכל שכן אחרונים או ראשונים דוקא ולא אחרונים וכיון דהי' קשה ליה להתוס' דאחרונים יש לפסול מטעם דילמא אתי לקיומא א"כ שוב א"א לומר דנקט הראשונים לרבותא הוא דהא אחרונים ע"כ פסולים וע"כ צ"ל דהראשונים דנקט הוא דוקא וכיון דדוקא הוא א"כ אמצעים אמאי פסולים הא אין מקיימין אלא מעדים דלמטה וע"כ צ"ל דהטעם הפסול הוא משום דאמצעים ודאי לשם עדות חתמו דדוקא בהראשונים תלינן לכבוד או למילוי. ואם תקשה דא"כ אמאי אין מקיימין רק מעדים דלמטה מאמצעים נמי לקיים השטר דהא באמצע ג"כ אסורים לקרובים לחתום ליתא דדוקא כששניהם הראשונים כשרי' שוב האמצעים הפסולים פוסלין השטר דתלינן שבודאי כסדר שהן כתובים בשטר כך חתמו עצמן וכיון שכבר חתמו שני כשרי' אותן שחתמו אחריהן ודאי לשם עדות חתמו דאחר שנגמר עדות השטר לא שייך מילוי ולא כבוד אבל כששנים הראשונים וגם האמצעים פסולים רק שנים אחרונים כשרים אפילו הן עשרה כשר השטר דאימר השנים הכשרי' האחרונים הרחיקו חתימתן הרבה שיטות מהשטר והוכרחו הרבה פסולים למילוי דבפסולין תולין הכל למילוי כדי שלא לקלקל השטר דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרו וכו' דכמו שחששו שהרחיקו ב' שיטין דמה לי הרחוקות ב' שיטין או הרבה ודוקא כששנים הראשונים כשרים חיישי' שחתמו הכשרים קודם והפסולים שחותמין אחריהם פוסלין השטר כי בודאי לעדות חתמו דאחר גמר עדות השטר לא שייך כבוד ולא מילוי כן נראה לי ברור:

בא"ד וא"ת דלמ"ד משום עדים דדעת בעה"ש וכו'. פי' דבשלמא למ"ד משום תנאי ניחא דתוס' סברי דאף בשטרות שייך תנאי דכולכם ומש"ה כשר דתלינן דמסתמא הלוה אמר להם שיחתמו כולם כמו דתלינן בגט דחתמו כולן משום תנאי ה"נ תלינן בשטר ומש"ה כשר דאפי' עומדין ביחד ואמר להן חתמו דעתו שהקרובים יחתמו עצמן לתנאי ולא לשם עדות והן חתמו לפי דעת בעה"ש אבל למ"ד משום עדים קשה דהא ודאי אם הי' ביחד כשאמר חתמו נפסל השטר רק דכשר כאן דאמרי' שחתמו אח"כ למילוי ולא הי' ביחד כלל וא"כ קשה דנשיילינהו:

והנה התוס' בב"ב דף קס"ג בד"ה ומצא אחד מהן כתבו ג"כ לתרץ כל הקושי' הנ"ל שהביאו כאן בלשון אחר ושם בדיבור זה דברים שקשה להבין לכן אביא כאן כל דבריהם ואפרשם בעזה"י. דמקודם הביאו שם הא דר"י גאון שפוסל חותמין בסוף ודעת ר"ת שמכשיר אפי' בסוף ואחר כך כתבו להקשות אר"ת וכתבו וז"ל וא"ת א"כ אמאי כשר ולא אתי לאיחלופי וכו' ולכאורה קשה הלשון דא"כ שכתבו דהא קושי' זו קשה גם אר"י גאון דהא הראשונים מבואר בברייתא דכשר ובגט בתחלה אמרי לה פסול ונראה לפרש דבריהם דאר"י גאון לא מצי להקשות די"ל דסבר הטעם דבסוף פסול דהעולם לא יתלו בתנאי ויאמרו דלשם עדים חתמו משא"כ בתחלה יתלו דעדים למילוי חתמו דהעולם יותר תולין במילוי אבל בתנאי אין תולין משא"כ בגט דלא שייך למילוי חתמו דהא אם אחר שחתמו שנים אמר לשנים אחרים לחתום הוי כביטול בגט כיון שחתמו עצמן הראשונים שלא בפני זה כמבואר בר"ן ס"פ הזורק, גבי גט קרח משא"כ לר"ת דס"ל אף לבסוף כשר דלא תלינן דחתם לעדות וע"כ צ"ל דתלינן לתנאי וע"ז מקשי התוס' שפיר דמ"ש מגט דפוסל בתחלה ולא תלינן בתנאי וע"ז תירצו דבשטר תלינן בתנאי דהיינו אחר שחתם שנים הקפיד ורצה שיחתמו עוד עדים לתנאי ההקפדה רק בגט כיון שהם זה בפני זה תלינן דמאן דחתם בתחלה ודאי חותם עצמו לשם עדות:

שם בא"ד והקשה לו ר"י כשיראו פסולין לבסוף במקום קיום השטר יאמרו קא"פ כשר וכו' ולכאורה קשה דאמאי לא מקשי בפשיטות דלמא אתי לקיומא בקרובים כמו שהקשה בגיטין ואמאי שינו בלשונם מגיטין לב"ב. ונראה דבב"ב דבשטרות עסיק לא מצי להקשות משום דילמא אתי לקיומי בקרובים דהא התוס' הביא ראי' לחשש זה הכא מהא דבין עדים לאשרתא ושם רק אשרתא פסול אבל השטר שכבר נכשר אינו חוזר ונפסל א"כ אין להם ראיה לפסול כשחתם קא"פ לבסוף את השטר שכבר הוכשר בשנים הראשונים וע"כ הוצרכו להקשות מטעם חשש דאתי לאיחלופי שמזה הטעם ראוי לפסול אפי' בדיעבד אבל בגיטין מקשי שפיר גם משום חשש דילמא אתי לקיומי דאם נאמר דמיחתם בתחלה דא"ל פסול הוא דוקא בתחלה וע"כ קביעות המקום של הפסול הוא רק בסוף וכשר לכתחלה כדמוכח בש"ס וע"כ כמו כן הוא בשטרות אפי' לכתחלה כשר וע"ז מקשה שפיר דבין בגט בין בשטר דעכ"פ לכתחלה יופסל מטעם דילמא אתי לקיומא משא"כ בב"ב דמשמע דנמצאו בדיעבד שנים האחרונים פסולים דכשר רצו התוס' להקשות דאפי' בדיעבד יופסל מטעם חשש דאתי לאיחלופי כמו בגט דפסול בדיעבד מטעם אתי לאיחלופי ובגט שיופסל בדיעבד לא הי' יכולין להקשו' דבגט לא שייך לומר כיון שרואין שחותמין עצמם במקום קיום השטר דבגט כיון שבתחלה פסול קא"פ אף קיום הוא בגט בתחלה ולכך לא הקשה בגיטין רק מלכתחלה כדי שיהי' הקושי' גם על הגט:

שם בא"ד וי"ל דשאני התם דמכל תלתא דאית בי' מקיימין ולא סגי בקיומא דהכא אבל בפשוט שאנו מקיימין משלמטה בתרי פסול לבסוף עכ"ל לכאורה קשה דשפת יתר הוא בתוספ' שכתבו טעם לתירוצם ולא כתבו בקיצור דמכל תלתא מקיימין ותו לא ונראה דהתוס' הוצרכו לזה דהא יש פסול מתרי טעמים חדא מטעם שכתבו תוס' שם דאתי לאיחלופי כיון שרואין שחותמין במקום קיום השטר שנית דילמ' אתי לקיומי מקרובי' ונגד דילמא אתי לקיומי התי' הוא כיון דלא סגי בקיומא דהכא פי' דבעינן קיום תלתא דוקא וע"כ יתקיים בתרי כשרים משא"כ פשוט דסגי בתרי ונגד הקושי' דאתי לאיחלופי מחמת שיראו שחתם עצמו למטה במקום קיום השטר לא סגי בתי' זה ולכך תירצו דהא מכל תלתא מקיימין בגט מקושר ואם כן שוב לא שייך לומר שרואין שחותמין למטה במקום קיום השטר דהא כל מקום שוה במקושר לענין קיום ולא אתי לאיחלופי:

תוכן העניינים

תורת גיטין על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה