תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ב - המביא גט תניינא · דף טו.
תוס' ד"ה המביא כו' דאיצטרך וכו' דס"ד ליתכשר טפי מכתב סופר ועד וכו'. ועי' פ"י שהקשה באמת למ"ד כתב סופר ועד כשר אמאי פסול בפנ"ח חציו וכו' עי"ש. ולפענ"ד לא קשה מידי דכיון דלא מיתכשר האי גיטא כשאומר בפנ"כ כולו ובפנ"ח חציו רק משום דאתקיים כתיבת הסופר ועד והוי כנתקיים חתימת שני עדים דאם כתיבת הסופר הוי ממש כשני עדים א"כ כיון דאמירת השליח בפנ"כ לקיומא גיטא קאתי דצריך לקיים חתימת שני עדים ומקיים הסופר בכדי שיהיה הקיום קיום שני עדים דכתיבת הסופר הוא במקום חתימת העד א"כ הדר אתי לאיחלופי דדוקא כשאומר בפנ"ח כולו ושוב א"צ אמירת בפנ"כ לקיום ואם כן איכא הכירא כשאומרו דלא ליתי לאיחלופי אבל כשיש צורך באמירת בפנ"כ לקיום ליכא הכירא ואתי לאיחלופי ולפ"ז לא קשה מה שהקשה הפ"י לקמן בהא דמקשי הש"ס לקמן השתא אחד אומר וכו' והקשה דהא באחד אומר הטעם משום איחלופי משא"כ בפנ"ח חציו אין שייך בו טעם איחלופי וכו' עי"ש ולפי מ"ש לא קשה מידי דהא לא איצטרך בפנ"ח חציו רק משום כתב סופר ועד כמ"ש התוס' ולמ"ד כתב ס"ו כשר ע"כ הפסול באמת הוא מטעם איחלופי וכמש"ל ושפיר מקשי הגמרא:
תוס' ד"ה מי איכא מידי וכו' תימא מה עלה על דעתו של רבא וכו'. ולפענ"ד נראה לתרץ וליישב שיטת רש"י דיש לחוש דילמא יבואו שנים ויכחישו ויאמרו שאין זה חתימת יד העד השני ואלו הי' אומר השליח בעצמו היו השנים נאמני' להכחישו ועכשיו כשבאו שנים על חתימת העד השני אף אם יבואו שנים ויכחישו יהיה לו דין תרי ותרי ונ"מ דאם ניסת לא תצא וידונו הב"ד ע"פ עדותן של אלו ובאמת כיון שצריך בעדותן של השני לעדות השליח דהיינו במקום הכחשה נפסל כל העדות משום נפיק נכי ריבעא דממונא וכן בסנהדרין דף ח' חיישינן להכחשת עדים ורב אשי לא חייש לומר דאתי לאיחלופי מחמת שיראו שהב"ד מקבלין אותן בתורת שנים כיון דהכחשה לא שכיח:
בא"ד ורב אשי פריך ולכאורה דבריהם משוללים בהבנה דמה ענין בפנ"ח לידענו. ונראה בכוונת דבריה' כיון דעיקר החשש הוא מטעם איחלופי וכיון דאם א' אומר בפנ"ח דיוצא הכל על פי ע"א אפ"ה לא חיישינן לאיחלופי מחמת הכירא דבפנ"כ מכ"ש דלא חיישינן לאיחלופי מחמת נכי ריבעא דממונא מחמת הכירא דבפנ"כ ולא אתי לאיחלופי: