אור ברסלב
תורת גיטין על גיטין פרק א - המביא גט קמא › דף יא.

תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק א - המביא גט קמא · דף יא.

דף י:

תוס' ד"ה לפלוג וליתני בדידי' וא"ת תקשי ליה גופא דמתניתין למה פסלוהו בהדיוטות כיון דאיכא עידי מסירה ושמות מובהקים וכו'. ולפענ"ד נראה לתרץ דהנה שיטות הרי"ף והרמב"ם הוא דכשיש ע"ח א"צ כלל ע"מ וכו' והנה מבואר באה"ע סימן קכ"ד סעיף ב' גבי שטר שיכול להזדייף דכשר בע"מ וכתב הח"מ שם דלא בעינן. בשטר שיכול להזדייף רק שנודע שניתן לה בע"מ ולא שיבואו הע"מ לפנינו רק שהע"ח בפי' מעידין שאין בשטר שום זיוף והב"ש חולק מטעם דגזרינן דילמא יבואו לסמוך על העידי קיום וכו' עי"ש ולפ"ז נראה דכאן בערכאות אף הב"ש דפליג שם מודה כאן דלא בעינן שיבואו הע"מ לפנינו רק שנדע שהיה ע"מ כגון שיעידו עדי' שראו שנמסר לה גט בע"מ והעדי' שהן בפנינו אינן ע"מ שלא קראוהו לגיטא ואין מכירין גיטא בטביעת עין ומ"מ בערכאות כשר כיון דליכא חשש זיוף כלל בערכאות וטעמא דהבית שמואל שם לא שייך כאן דהא שפיר יש לסמוך על עידי קיו' דבערכאו' ליכא חשש זיוף וכ"כ הב"ש בהדיא בסי' ק"ל בס"ק למ"ד וז"ל מיהו דוקא בידוע שהי' ע"מ וכו'. הגם דדברי הב"ש בזה תמוהין לי דכאן אם נסמוך על חתימת הערכאות הרי יש תועלת בחתימתן ושוב אין חתימתן כטיוטא בעלמא וממילא פסול משום חתימה שלא לשמה כמ"ש הרשב"א. ומ"מ המקשה לא הי' יכול לעשות קושי' מזה דהיה יכולין לומר דהברייתא ס"ל דלר"א לא בעינן לשמה בחתימה וכתירוצא דרב אשי לעיל דף ד' כמ"ש התרומת הדשן סי' רכ"ח ומש"ה בערכאות כשרין משא"כ בהדיוטות פסול בכה"ג היכא שאין הע"מ באין לפנינו מחשש זיוף ואפילו הח"מ מודה בזה דצריכין הע"מ שיבואו לפנינו דאפשר שהיה תנאי בגט שנמסר וצריכין הע"מ שיבואו ויעידו שלא הי' תנאי בגט שנמסר לפניהם ומיירי המשנה שפוסל בהדיוטות כשאין הע"מ באין לפנינו אלא שיש עדים שראו שנמסר לה בע"מ ומשום הכי בערכאות בשמות מובהקים כשר כיון דליכא חשש זיוף משא"כ בשמות שאינו מובהקים פסול מטעם דדילמ' אתי למיסמך עלייהו שיסברו שהן ישראלים ולשיטת הרי"ף והרמב"ם ליכא ראי' כלל לומר כיון שהדבר אמת ודאי שהי' עידי מסירה דסברי דכשיש ע"ח א"צ כלל לע"מ ואפי' לשיטת הרא"ש מ"מ חיישי' דילמא מסרו בפניהם דסבורין שהן ישראלים ולכך צריך שיבואו הע"מ לפנינו ומשום הכי פסול בשמות שאינן מובהקים משא"כ בהדיוטות אף בשמות מובהקים פסול אף שיבואו העדים שמסר לה גט בע"מ מ"מ חיישי' דדילמא הגט זה מזוייף שהי' בגט הראשון תנאים. ועוד דאפשר לומר דאפילו בע"מ לפנינו פסול דס"ל כר"א לקמן דף כ"ב דאפילו בגיטין אין כשר אלא לאלתר אבל אחר עשרה ימים פסול דאינן זוכרין כיון דסומכין על עידי חתימה ועי' בסמוך שהבאתי דברי הרמב"ן דס"ל דאפי' בשטר בהדיוטות יש לחוש שהע"מ לא ידעו שיסברו שהע"ח הן ישראלים ויסמכו עלייהו ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשה הרשב"א על מה שמדמה שמות שאינן מובהקים לנעשה בהדיוט:

תוס' ד"ה לא נחלקו ר"ע וכו' ע"ש שמפרשי כל הפלוגתא מטעם גזירה וכו' עי"ש ולולי דבריהם היה נ"ל לפרש בדרך אחר דלא צריכין לטעם גזירה דהנה הרמב"ן כתב בסוגיא זו דאף דהב"ד אין טועין בשמות מובהקים מ"מ הע"מ אף בשמות מובהקים טועין לומר שחתימות ישראלים הן אם לא בערכאות דקול יוצא לערכאות וכו' עי"ש שתי' כן על קושית תוס' ד"ה לפלוג וליתני בדידי' וכו' ועי' בהר"ן שתי' נמי כהנ"ל ונ"ל הטעם דהא הע"מ א"צ רק לקרות את הגט וא"צ לראות החתימה כלל וטועין לומר שהעידי חתימה ישראלים הן דלא שכיח שיחתמו עכו"ם בגיטין משא"כ בערכאות שקול יוצא לערכאות ויודעין שהן עכו"ם ובגיטין דף כ"ב על הא דמבואר שם דלא הכשיר ר"א אלא בגיטין ולא בשטרות הקשה הרמב"ן דהא בע"מ הכשיר ר"א אפי' באין ע"ח כלל וכהאי דתנן ר"א אומר אעפ"י שאין עליו עדי' אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדי' והאי ודאי איתא אפי' בשטר מלוה וכו' עי"ש ואמאי ליהוי כשטר שיכול להזדייף דהא יכול להחליף בשטר אחר ותי' דדוקא בליכא ע"ח מכשיר ר"א כיון דלא אתי למיסמכי על עידי חתימה רמיי' אנפשייהו ומידכרי משא"כ כשיש ע"ח סמכי הע"מ על עידי חתימה ואינן זוכרין לזמן מרובה ומש"ה פסלו אפי' לאלתר דבעינן ראוי לעמוד ימים רבים וכו' ולפי הנ"ל אתי שפיר טעמא דחכמים דפסלו בשטרות בהדיוטות כיון דאפי' בשמות מובהקים הע"מ אינן יודעין אם הע"ח הן ישראלים או עכו"ם וטועין לומר שהן ישראלים כיון דלא שכיח וכמ"ש הרמב"ן וממילא סמכי הע"מ על הע"ח ולא יזכרו לזמן מרובה ומש"ה בהדיוטות פסול דאין לך שטר שיכול להזדייף גדול מזה דהא הדיוטות יכולין לזייף ולכתוב שטר אחר והוי כאין עדים חתומים בו כלל ובעינן שהע"מ יעידו לפנינו ובאמת לא ידעו הע"מ כיון שסוברין שהן ישראלים ואינם שמים על לבם ולא יהיו זוכרין לזמן מרובה וממילא פסול אפי' לאלתר בעינן שיהיה ראוי לעמוד ימים רבים דסוברים כר"א. משא"כ בגיטין כשר דלא בעינן שיהי' ראוי לעמוד ימים רבים וכיון שיש ע"מ לפנינו שזוכרין כשר ובערכאות כשר אפי' בשטרות כיון דליכא חשש זייף בערכאות וגם קול יוצא לערכאות והע"מ הן יודעין שהע"ח הן עכו"ם ור"א דמכשיר הטעם הוא או דס"ל כר"י לקמן דף כ"ב דלא בעינן בשטרות ראוי לעמוד ימים רבים או דס"ל דאפי' הע"מ יודעין בשמות מובהקים שהן עכו"ם ולא סמכי כלל על עידי חתימה והוי כשטר שאין עליו עדים דכשר בע"מ וא"ש. ובמהרש"א הקשה דהי' לו להתוס' לומר דטעמייהו דכרשב"ג ס"ל דלא אמרי' ע"ח כרתי רק בגיטין ולא בשאר שטרות וכו' ותמה אני על תמיהתו דהאיך מצינו למימר דס"ל בשטרות כר"מ א"כ קשה הא דמכשרי רבנן בערכאות בכל השטרות ואפי' בשטר מתנה ואי בשטרות ע"ח כרתי אם כן בשטר מתנה אמאי קנה הא חספא בעלמא הוא ולהך תירוצא דלא ס"ל דינא דמלכותא דינא וגם תירוצו דמהרש"א תמוה שכתב דבשטר ראי' כשר בע"מ אפילו לר"מ תמוה דודאי לר"מ אין לו דין שטר לענין משעבדי ולענין טענת פרעתי:

ברש"י ד"ה וחכמים פוסלין. חוץ מגיטי נשים וכו'. ברא"ש הקשה על רש"י דאי מיירי בלא ע"מ מאי טעמא דר"ע דמכשיר. ולפענ"ד נראה דודאי אין דעת רש"י דר"ע מכשיר בהדיוט בלא ע"מ כשהלה מכחישם דודאי מודה ר"ע שאין הדיוט בחזקת נאמן רק דרש"י מפרש דמיירי שהלוה מודה שצוה להן לכתוב שטר רק שטוען טענה אחרת כגון אונס הייתי או כיוצא בזה. לחכמים נאמן מטעם מיגו דאיבעי' היה מכחיש להם ור"ע סובר דלא מהני מיגו נגד עדות עכו"ם וכן הוא דעת הרא"ש בתשובה הובא באו"ת בכללי מגו עי"ש:

גמ' והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף. הקשה הרא"ש דהי' יכול להקשות כן אמתניתין. ונראה ליישב דבמתניתין י"ל דמיירי בשטרות העולין בערכאות כגון בספר הערכי דלא חשידי לזייף משא"כ כאן דמיירי דמסרי' ניהליה להמלוה בע"מ:

תוכן העניינים

תורת גיטין על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה