אור ברסלב
תורת אמת פרשת פרשת תרומה

תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא

פרשת פרשת תרומה

פרשת פרשת משפטים

בפסוק ויקחו לי תרומה מאת כל איש כו' וזאת התרומה כו' י"ל ע"ד הרמז דהנה ידוע כי בי"ה ה' צור העולמים כי בשני אותיות אלו נבראו ה"ב עולמות עולם הזה נברא ב"ה ועוה"ב נברא ביוד וידוע דעיקר התרומה הוא מה שמפרישין חלק היפה מן כל דבר כמו שמקריבין מכל הקרבנות החלב דהוא המשובח לגבוה וכל דבור המשובח והחשוב יותר אצל האדם צריך להקדישו לשמים ולכן גבי אנשים צדיקים כל עסקי עוה"ז אינם נחשבים לכלום בעיניהם והמובחר שבעיניהם הוא עבודת השם להיות דבוק ברוחנית של העולמות העליונים הקדושים גם אצל המון עם המגושמים בתאוות העוה"ז ויקר הוא בעיניהם חמדת הממון זהב וכסף כל אחד צריך להפריש לגבוה וליתן מה שחשוב אצלו ויקר בעיניו כ"א לפי דרכו הצדיק בעבודה רוחנית וההמון עם בתענוגי הגשמי וז"ש דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ר"ל שמכוללת כנ"י של המון עם מהם תוכל ליקח נדבה והתרוממות לחלק הגבוה להיות עלי' לבחינת עוה"ז י מ"ש תרומה תרום ה' שע"י נתרומם עולם המעשה ע"י נדבה הגשמות אבל מכל איש אשר ידבנו לבו ר"ל מי שיש לו לב טוב מי שלבו דבוק לשמו י"ת מזה תקחו את תרומתי ר"ל תרומת יוד מזה הצדיק תוכל ליקח התרוממות לעולם הבא הנברא ביוד וכל אחד יתן הכתוב אצלו וז"ש וזאת אשר תקחו מאתם זהב וכסף ר"ל שאצל כלל ישראל המונים ואצלם היא חשוב זהב וכסף את החשוב אצלם נדבה גשמיות:

או י"ל שע"י שאתם תקחו מאתם זהב וכסף כו' ר"ל במה שהצדיקים לוקחים זהב וכסף מהמון עם עי"ז יהי' להם ג"כ עלי' והתרוממות אף שאין להם נדבת לב נדבה רוחנית רק זהב וכסף שהוא גשמי נדבה מ"מ בזה שיתקשרו את עצמם והי' להם קרבות עם הצדיק במה שיהנו מכספם ומזה גם הם יתקשרו ויתעטפו בנדבת הצדיקים אשר מתנדבים לבם ובזה יהיו מקושרים כל הכנ"י בהשם ב"ה עי"ז:

במדרש ויקחו לי תרומה הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו אדם לוקח מקח יש לו כסף אבל אין המוכר נמכר עמו אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם את התור' נתמכרתי עמה הה"ד ויקחו לי כו' ושורש הדבר הוא דהכתוב מזכיר שתי בחינת גבי נתינת התור' לשון מכירה כמו דכתיב כי לקח כו' ונתתי לכם כו' הוא לשון מתנה אך באמת רצה לזכות את ישראל לכך נתן להם את התורה בכל מיני יפוי כח דיש דברים שמעלת מתנה חשובה מן המכירה דידוע דכל הנותן בעין יפה הוא נותן מה שאין כן במכר וגם יש דברים שמכר יפה מן המתנה כמו שנתבאר בש"ע חושן משפט והקב"ה נתן לנו את תורתו בכל אופן היותר מועיל לדברי חכז"ל ומסר לנו כל הסתרי תורה ורזין דאורייתא כדי לזכות אותנו והנה ידוע דכל התורה שמותיו של הקב"ה ר"ל כחותיו של הש"י אשר אנו קוראים ומכנום להשי"ת כי א"א לאדם לכנות ולקרות את השם ב"ה זולת בכוחותיו ופעולותיו כמו רופא חולים מחי' מתים מרבה לסלוח וכדומה ואלו הכנויים אנו קוראים אותו ית' וכן כל התורה כל תיבה ותיבה מורה על כח שמו ית' וכשאנו קוראין את שמו אז תיכף אנו מעוררין הכח העליון ופועלין מה שאנו חפצים וידוע תרומה נקרא ראשית וישראל נקראו ראשית והתורה נקראת ראשית ע"ד הכתוב ראשית דרכו וכבר כתבנו לעיל דהאדם צריך להפריש המובחר והמשובח דהיא ראשית דבר צריך ליתן לגבוה חלק אחד היפה דהוא האחדות אשר סליק לגבוה וכשהאדם מפריש הראשית מכל דבר אז הוא מרים במחשבתו כל מיני ראשית מרים ראשית ישראל וראשית התורה:

כי ראשית כולל כל מיני ראשית והמון עם אם שאין להם שכל להבין זה במחשבתו ולהרים כל אלה להשם מ"מ על כזה אמרו חז"ל ב"ד מתנה עליהם ור"ל שהצדיקים שבדור אשר הם מפרישין הראשית וחלק האחדות ומחברין החלק אל הכלל אז הם מכוונין להעלות כל העובדות של כלל ישראל כל התנועות והצדקות אשר ירימו ב"י ומפרישין הראשית וחלק האחדות ומחברין את השורש כי כלם בחכמה נעשו דהוא כוללת כל דבר והוא רישא לכל ראשון ומחשבה סתימה דהיא ראשית המחשבה ראשי' חכמה יראת ד' ואז כשהאדם מחבר ראשית התחתון ומעלה אותו אל שורשו דהוא ראש העליון אז האדם יכול למשוך משם ממקור החכמה כל מיני השפעה וטובה לכנ"י כל מיני חסדים טובים וישועות לכנ"י וז"ש ויקחו לי תרומה כו' מאת כל ר"ל כשתתן התרומה ותכוונו להפריש הראשית החלק המיוחד והמשובח ולחברם אל הכל וזהו מאת משורש של כל הנ"ל אשר ידבנו לבו כל מה שלבו שלו חפץ לפעול מן הבורא ב"ה כל מיני השפעות טובות תקחו את תרומתי תוכלו ליקח ע"י התרומה הנ"ל וז"ש המדרש כביכול נתמכרתי עם התורה ר"ל שע"י שנתתי לכם התורה גם אני כביכול מסור לכם ר"ל שיש מקומות ופסוקים בתורה הקדושה אשר שם גנוז כוחות השם והצדיק יכול לפעול ע"י תיבות התורה כל מיני ישועות וכל הכוחות אשר יש לו להשי"ת כמו דאמרו חז"ל דהתורת היתה כלי אומנתו של הקב"ה שהסתכל בה וברא כל העולמות וכל מעשי בראשית כמו כן כשנתן לנו השי"ת התורה מסר לנו עם כל כוחותיו להיות הצדיק יכול לפעול ע"י התורה כל הכוחות אשר להשי"ת והוא שיש יכולת ביד הצדיק למשוך פרנסה ומזון לעולם וכן להמשיך כל מיני רפואות כל מיני שלום וחן וחסד בעולם חכמה בינה ודעת לעולם ולבטל כל גזירות אף אם הקב"ה גוזר הצדיק מבטלו וכביכול השי"ת ב"ה כאלו נמכר עמה וזש"ה ויקחו לי לשון מכירה ומקח לי לשמי ר"ל שכל הכח של השם ב"ה כביכול מכורין לכם ע"י התרומה שהוא תורה הניתנה לארבעים יום והבן וי"ג דברים נאמר בנדבת המשכן נגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ור"ל כשהוא מדבק א"ע במידותיו של השם מה הוא רחום כו' ובזה נדרשת התורה ע"י שהאדם מדבק א"ע במידת הללו ונעשה מרכבה לרוחנית המדות אבל המון עם עכ"פ יכולת בידם לידבק ע"י גשמיות עשיות המצות ע"י י"ג נדבות שיתנו למשכן כו':

ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נוכח השולחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון ולכאורה הוא שפת יתר והל"ל ושמת את השולחן מחוץ לפרכת על צלע צפון ואת המנורה וכו' גם צריך טעם למה ציוה סידור השולחן קודם המנורה אך לזאת אפשר ליישב בדוחק דהנה ידוע דההיכול הי' במערב וכל פינות שאתה עונה לא יהי' אלא דרך ימין וא"כ בבוא משה אל אוהל מועד לסדר הי' צפון לצד ימין מקום השולחן ואך לתמי' ראשונה אין מקום לישב על פי פשוטו והנה המשכן וכל כליו הם כנגד המרכבה העליונה אורות וספירות העליונות והשתלשלות העולמות מכוון כנגד ביהמ"ק דלמטה והקדשי קדשים הוא בחינת כתר עליון ראשית המחשבה הקדושה פנימית לפני ולפנים והוא מושלל מהשנה ואח"כ בצאתם מבית קודש הקדשים איקרו קודש. והוא חכמה עילאה אשר משם יוצאין כל השפעת עליונות והודו וטובו אל עולם הבינה ומשם בא להתגלות והוא המנורה הטהורה בדרום כשחז"ל הרוצה להחכים ידרים:

ומשם בא להשלחן צפון כי כולו בא להתגלות ומן הראוי להקדים המנורה דרך השתלשלותם אך אפשר דרך רמז לעולם יסדר אדם פרנסתו ואח"כ ילמוד תורה ויבא לחכמה שלא יאמר אלך ואלמד תורה ולמה לי לחוש על מזונתי דאח"כ בבוא עת האוכל וטפלא תלוי' בי' וסוף מלסטם את הבריות ח"ו אלא יסדר לו עניניו היינו שישם א"ע חק ולא יעבור שיסתפק א"ע בלחם. ומים ואף עבור זה ישוה בעיניו לעשות מלאכה בזוי' ולא יבוש בשום דבר ואח"כ יטה שכמו לסבול עול תורה ואז ילך מעלה מעל' בלי שום ביטול ואל יתאוה לשולחן של מלכים כי זה מביא יותר לידי ביטול כשחז"ל אל תתאוה כו' ששלחנך כו' וכתרך כו' אך הט שכמך לסבול עול תורה ועבודה ויגיע לך רב טוב הצפון לצדיקים כש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראך וזש"ה ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת ר"ל בבואך להכניס תחת הקדושה ולקבל שפע חכמה עילאה תשים קודם את השולחן כנ"ל ואח"כ את המנורה נוכח השולחן והשולחן אשר מהראוי להיות לך כאחד מהמלכים תתן על צלע צפון כנ"ל דרך רמז:

עוד י"ל דרך סוד והוא דחז"ל ואנשי כנה"ג תקנו לנו בתפלה לרצות את בוראינו הכל מיד ה' עליהם השכל דהנה אברהם אע"ה ירש לו את צד ימין אשר בכסא מדת החסד וכי יעלה על דעת האנושי שאברהם יתפוס חלילה רק מדת החסד ועביד פירודא ח"ו לעילא כי הבורא יתברך שמו הוא אחד יחוד ומיוחד ובו נקשרים ונאחדים:

השאר נמחק:

בפסוק ויקחו לי תרומה כו' וזאת התרומה תרגומו דא אפרישתא דהנה איתא בגמרא הרי את מקודשת לי ע"מ שתתני לי מאתים זוז ה"ז מקודשת אף שהבעל צריך ליתן לאשה שוה פרוטה ומכל מקום בהאי הנאה דמקבל מינה הוי כאילו נותן לה שוה פרוטה ועל שם קידושין פירש"י לשון פרישה שאסרת לכל העולם והפרישה רק לו. וזש"ה ויקחו לי תרומה ר"ל בזה שיתנו לי נדבות לבם בהאי הנאה שאקבל מנהון. כי לי תבל ומלואה תרומה ר"ל יתקדשו לי להיות מופרש מכל העולם מובדל ומקודש לשמי ית"ש וקל להבין:

בפסוק מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי דהנה ידוע דהמשכן דלעילא הוא המרכבה העליונה הקדושה היא מכוון כנגד משכן דלתתא והכתוב שאומר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם גם אל מעלה נאמר כי הכל בא מאת ישראל כידוע ואם נתן איש נדבתו לתתא אפילו אלפי אלפים ככר זהב מה זה נגד המרכבה העליונה אשר בה רבוא רבבן עלמין הלא כל העולם כגרגר חרדל לפניו ובמאי נעשה אז המשכן דלעילא ומאי גם שהתורה היא נצחית ובכל עת וזמן ישראל בונין המשכן עם כל כליו לעילא ולתתא ואת כל זה צריך להבין גם קושית האוה"ח בפסוק והמלאכה היתה דים והותר אם הי' די לא הותר ע"ש ונראה דישראל בני אל חי יושר לבותם והתנדבותם לאין חקר כמאמר הכתוב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר בכל מצוה שיזדמן להם אזי לרוב תשוקתם חפצים לעשותה בכל נפשם וגופם ומאודם אך העשי' בפועל אי אפשר להיות מסכים אל הרצון כי אין להם כ"כ כפי יכולתם והתשוקה היא עולה למעלה לפני אדון כל ונחשב כאילו נתן מה שלבו חפץ ומזה נעשו שעשועים לפניו ית"ש ונתעלו כמה עולמות כפי גודל תשוקתו לתתא לכך אמר השי"ת כשיבוא משה לבני ישראל שיתנו נדבתם למשכן בוודאי חפצם ורצונם להתנדב אשר אין לשער אך העשי' בפועל יהי' כפי היכולת ומזה עשי' יעשה משכן דלתתא ומיושר לבבם כ"א כפי זריזתו ורצונו הרצון הזה יעלה לפני ויבנה מקדש דלעילא ובזה יושלם בנין המקדש הראוי וזפ"ה מאת כ"א אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי ר"ל אל יקשה בעיניכם האיך יבנה המקדש לעילא תקחו הלב של כ"א ואחד זהו והמלאכה הי' דים וכל המלאכה ר"ל לתתא והותר ר"ל התשיקה הנותרות לרצון לעילא ולעילא וזהו נוהג בכל עת וזמן בעשותינו כל מצוה לשמו י"ת וזה ממש דומה לבנין ביהמ"ק מקדם וזהו כל נדיב לבו יביאה ור"ל ונעשה המלאכה גשמיות ע"י הגשמיות והש"י ב"ה צימצם א"ע כביכול בין שני בדי ארון ומהתשוקה התפשט עצמו כביכול באורות מקיפים אשר אין שיעור ואין ערך וכנ"י אתחברא בבעלה וזאת היא מלאכת המשכן ודא הוא רזא דא"ת בניך אלא בוניך הם ת"ח המדבקים עצמם באור התורה כו' והבן אבל לעתיד לבא שיבא במהרה בימינו ונגלה כבודו וראו כל בשר יחדיו אמן

או יאמר ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וכו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם הנה מצות ביהמ"ק היא מצוה תמודית ונצחית. ואפילו עתה בזמן הגלות כי גם שהיו ישראל במדבר ולא באו עדיין אל המנוחה ואל הנחלה צוה אותם הבורא ב"ה לעשות משכן וכן עתה החיוב חל על כל אחד אשר מזרע ישראל הוא לעשות משכן והאיך הוא באפשרי לעשות לב"נ דהנה איתא בזוה"ק זכאה מאן דעביד לה דירה נאה בליבי' ובאברים דילי' דכשאדם מסתכל ומבין בגדלות ורוממת הבורא ב"ה איך שברא הכל ולית אתר פנוי מיני' ובא עי"ז לאהבה וחשק ותשוקה גדולה לעבוד את הבורא י"ת ביראה ואהבה ליחד ולקשר את העולמות העליונים וכל מה שעובד ועושה יותר לא נחשב בעיניו לכלום ולא יצא עדיין ידי חובתו ומתאמץ ביתר שאת ועוז בעבודה תמה וכל מה שעובד יותר בא בעיניו יותר שפלות והכל הוא מחמת אהבת הבורא י"ת בלבו שיודע גדולתו ורוממתו ושאין להשיגו כי הוא אין סוף ואין תכלית והוא לכך משתוקק מאוד לאהבת הבורא ולעבוד אותו בכל אבר ואבר ומתחזק עצמו בכל האפשר ובא בעיניו לשפלות גדול ונעשה דכא ושפל רוח ונעשה לבו בחינת משכן וכה"א אשכון כו' והגם שאינו יכול לעבוד עכ"ז רחמנא ליבא בעי וחשוב בעיניו רצון ליבא המשתוקק באמת כאילו עשה ותיקן הכל בפועל ממש כמו שנדבת בנין ביהמ"ק הי' מנדבת כ"א אשר ידבנו לבו וזהו מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי תרומה הוא לשון התרוממות וגדלות כי מזה האהבה והתשוקה אשר בלבו וברצונו באמת נתגדל ונעשה מזה דירה נאה כביכול בליבי' כי רחמנא ליבא בעי ועפי"ז יש לפרש הפסוק והמלאכה היתה דים לכל המלאכה והותר לכאורה קשה להבין לשון דיים והותר כמו שהקשה האוה"ח הקדוש אכן עפי"ז יבואר דהנה כל נדיב לב כשהביא למשכן כסף או זהב כפי יכולתו אך לבו ורצונו משתוקק מאוד ליתן כפלי כפליים עד אין שיעור למצוה רבה כזו וזה הרצון הי' חשוב לפניו י"ת מאוד' וזהו והמלאכה היתה דיים היינו מלאכת ההבאה בפועל ממש היתה דיים לכל המלאכה והותר היינו שעוד נשאר ונותר ונחקק לפניו י"ת הרצונות והתשוקות של הנדיבי לב שזהו הרצון הי' בחי' אין סוף ואין שיעור ואין תכלית ועד"ז פירשתי הכתוב פתוח תפתח את ידיך היינו שתעשה לו פתח ע"י הרצון שלך כי רצון יראיו יעשה וזה ג"כ ואכלו בשעריך ושבעו. היינו ע"י השער והפתח שלך והבן ועד"ז יש לפרש הפסוק ועבדתם את ה' אלקיכם וכו' והסירותי מחלה מקרבך דכשאדם עובד את השם ב"ה ואז כביכול הקב"ה שורה בלבו וכתיב לא יגורך רע לזה והסירותי מחלה היינו כל היסורים והחולאים מעמך מקרבך היינו משום דבקרבך קדוש והנה כשאדם עובד את הש"י באהבה רבה ומייחד ומקשר ומזווג העולמות העליונים. עולם הבריאה בעולם היצירה ואלופו של עולם שרוי בכל עולם ועולם:

ואנת הוא דקשר לון ומיחד לון:

ואיהו מלגאיו בכל עולם, א"כ בכל עולם יש ציור בחינות א שהוא אלופו של עולם ואף במילואו הוא מספר קי"א וד"פ גימ' מקדש וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והבן:

במדרש הנעלם ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אר"א לחברייא דא הוא רזא דתפילין עיי"ש ונראה דיש לדקדק עוד מאי בתוכם דקאמר הול"ל בתוכו אך דהנה ידוע דהבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא הוא סובל כל עלמין והוא ממלא כל עלמין ומה זה ענין המקדש אשר יקבע להשראת שכינה אולם כל הנעשה הוא דוגמת עולמות עליונים והוא רזא דיחודא עילא' כלי העשוי לנחת ושעשועים לשמו י"ת להורות שהיא ואין בלתו והוא נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה ובכולו עלמין הוא יחודו של עולם ואלופו של עולם ולית להו רשו למעבד גדולה או קטנה אלהין די רוח אלהא בי' והנה מספר מקדש הם ד' אלפין תמ"ד להורות על ארבע עולמות אבי"ע ובכולם הוא חסדו של עולם ואליפו של עולם והוא המייחד ומקשר אותם וכשישראל לתתא מקשרים עצמם בקשר אמוץ ומייחדים יחוד אמת בכל הכחות והמדריגות אשר נשפע עליהם ממרום מאת אלופו של עולם שהיא נותן נשמה לעם עלי' ומכירין ויודעין שהוא ואין בלתו בכל העולמות ונתעלו ברזא דיחודא עילאה במספר הד' אלפי"ן אזי נשפעו משפע עליונה חכמה עילאי קדישא ונכנסו תחת הסוג העשר ספירות עליונות וזהו מספר ד' יודין כידוע לי"ח וזהו מספר מ' רזא דשם מ"ב. וזה בחי' יודע תעלומות מחשבת ישראל ונכנסין לבחי' ראשית אשר עלה במחשבה לפניו למהוי אחד באחד למהוי עמהון לעילא חד לבחינת קדש וזהו קודש ישראל לד' ראשית תבואתו וזהו פנימית המ' בחינת קדש וראשית והוא חכמה ושפע משח רבות עילאה קדישא וזהו שעשועין לפניו י"ת וכל חידו וטובו וכל נהורין עילאין וקב"ה וישראל חד אינון וזהו מספר לי גימ' מ' אשר נכנסין להד' יודי"ן רזין עילאין שמו י"ת להיות מקודש אליו וזהו השראת השכינה בתוך ישראל והבן:

והנה בתפילין דמרי עלמא אשר הכתיר אותנו בכתרו הקדוש לשכון תחת כנפיו בתוך הפרשיות הם כ"א הזכרות כנגד שם אהי"ה והד' פרשיות הם כנגד שם הוי"ה הקדוש והבתים כנגד אדני הקדוש התגלות העליון והם יחודא עילאה דרך השתלשלות לייחד ולקשר הכל לשמו י"ת ובהנחת תפילין אזי מייחד ומקדש כל המחשבות ורעיונות ברזא דשמהן קדישין להיות מיוחדין אליו לשמו י"ת ובהנחת תפילין אזי מייחד ומקשר כנ"ל שיש בהם יחודו ואחדותו ית"ש בעולם ומטה הנפש השכליות מיוחד לשמו י"ת להיות כלי מוכן לקבל עליו תוספות רוח הטהור ומייחדין ומקשרין יחוד נפש ורוח עם כל הכחות הגופניות והנפשיות ונעשה כל גופו וחושיו וכחיו מרכבה לשכינה לקבל עליו נשמת אלקי ממעל אשר נאצל מכסא כבודו י"ת כביכול למהוו אחד באחד וזה פירוש הכתוב ועשו לי ר"ל מספר הד' יודין ע"י שיתיחדו ויתקשרו את עצמם באולפו של עולם בכל העולמות ויכנסו תחת הד' יודי"ן וזהו מספר מ' קדש ר"ל בבחינת מ' קדש ר"ל בבחינת מ' של שם הנ"ל וזהו בבחינת קדש ישראל לד' ושכנתי בתוך מ' ר"ל בפנימיות המ' וזהו בחינת ראשית למיהוי אחד באחד וזהו השראת שכינה רזא דיחודא עילאה וזהו רזא דתפילין ממש יחודא עילאה למהוי אחד באחד כידוע לי"ח וא"כ יפה כיון התנא האלקי רבי אליעזר ברבי שמעון במה שאומר שהוא רזא דתפילין זהו תוכן דבריו במתק לשונו ועוד יתבאר למטה דרך יותר פנימי והבן:

במדרש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם משל למלך שהי' לו בת קטנה והי' מדבר עמה בשוק והי' מדבר עמה ברחובות הי' מדבר עמה במבואות משהגיע לידי סמנים אמר המלך אין כבודה של בתי לדבר עמה בפרהסיא אלא עשו לי חדר מיוחד ושם אדבר עמה כך ישראל שנאמר כי נער ישראל וכו' במצרים דיבר עמם שנאמר ועברתי בארץ מצרים. על הים דיבר עמהם שנאמר וירא ישראל בסיני דיבר עמם שנאמר פנים בפנים דיבר ה' כו' משקיבלו ישראל את התורה ונעשו אומה שלימה אמר הקב"ה אין כבודן של כנ"י שאדבר עמם בפרהסיא אלא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ע"כ תוכן דברי המדרש ולכאורה הוא משולל הבנה אך דהנה כנ"י נמשלו לאשה. וקוב"ה בעל ומיוחדים יחוד גמור והשי"ת אין מיוחד עם כל אומה בלתי עם ישראל אשר בחר בהם לממלכת כהנים וגוי קדוש עמם מתייחד הוא כביכול ייחוד גמור בחדר המטות העליון הוא בית קדשי קדשים להתעלס באהבים והוא מקודשת לשמו הגדול ית' למהוי אחד וכו' וכל הנאצלים הכל בשבילה שנקראת ראשית אומה המיוחדת בעולם וכל עשיות ועובדות של כנ"י לייחד כל העולמות והמידות באלופו של עולם ראשון שאין לו ראשית ודא הוא רזא דקדושין שמקדשה בטבעת על אצבעה בסוד אור המקוף וחוט המתוח המקוף כל העולמות הכל בשביל נקודת כנ"י אשר הוא נקודה קטנה ובשבילה נברא הכל והוא אור המקוף ודא הוא נקודא בהיכלא ודא היא ראשית הנקודה הפנימית וזהו בשביל ישראל שנקרא ראשית ודא היא מחשבת ישראל מחשבה עילאה סתימאה שמייחדים הכל לשמו י"ת הנכבד והנורא וזהו היא אשר עלה במחשבה לפניו בסוד אני לדודי ודודי לי וכו' ודא היא רזא ד"מ עלאה. ודא היא רזא דקודש קדש ישראל לד' ראשית תבואתה וזהו ועשו לי מקדש ומקדש מספר ה"ד אלפי"ן וזהו רזא דלבושין דמלכותא אשר ברא בהם עלמין אשר עלה שעשועין לפניו ית' מימי קדם ועל ידה נתעלה קוב"ה בלבוש מלכות למיברי עלמא וזהו מספר קד"ש מספר גאו"ת ת' נימין קדישין וזהו לי מ' רזא ד"מ עילאה קדישא לבושין דמלכותא ודא היא חכמה עילאי קדישא דאיהו בחינת קודש בצאתו מבית קדשי הקדשים כנ"ל ודא היא ראשית הבריכה ראשונה העליונה אשר ממנו ישקו כל העדרים בריכות והשפעות עליונות בסוד ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ע"י הצינורות הנשפעים על ידה בל"ב נתיבות פליאות החכמה עילאי לעולם הבינה התגלות העליון ושכישראל הם בדביקות ובהתלהבות הלז אזי נכנסין ביחוד עליון האמיתי שם המפורש רזא דשם ע"ב ע"י מ' עילאה והל"ב נתיבות פליאות החכמה מספר ע"ב. ודא איהו רזא ד"א איהי מ' פתיחא שהיא הוי"ה האמיתית מספר כ"ו ודא הוא רזא דשמא קדישא עילאה וזהו פתחין לארבע רוחין דעלמא להשקות כל הבריכות משפע עליונה חכמת אלקות לעול' הבינ' ע"י הל"ב צנורות וכיון שהוא מגיע לעולם הבינה אזי נסתמה המ"ם ונעשה מ"ם סתומה אח"כ כשנדבק עצמו בשרשו הרמה מבין ומאזין ומביט מאין בא לו אילו הכחות ושפע חכמה עילאה ומידך נתנו לך אזי פותח ה"מ להריק ברכה ושפע עליונה מעולם לעולם ביותר תוקף ועוז ובדביקות גדול ודא הוא רזא התורה שבע"פ שמתחלת במ"ם פתוחה מאימתי קורין כו' וזהו הכנסת שערי יחוד העליון חכמה עילאי ושפע אלקות וסיומא במ"ם סתימא דהיינו ה' יברך את עמו ישראל בשלו"ם להורות שנסתמה וצריך עתה לפתיחא אחרת בתוקף קדושתו ביתר שאת ועוז וזהו ושכנתי בתוכם בתוך מ' סתימא עד יפתח פעם שנית ודא משכנא עילאי ודא חיבת הקודש ולא זז מחבבה עד שקראה בתי. כי כל אלה בהיות ההיכל על יסודו וישראל שרויין על אדמתן אולם ברוך המקום ברוך הוא אשר לא עזב אותנו ובכל מקום שגלו שכינה עמהם בהיותם בדיוטא התחתונה מפוזרים בין הקליפות בבחי' קטנות ודא הוא רזא דבת קטנה בהיותם במצרים נאמר ועברתי וכו' שהיה עמהם בסוד שווקים ורחובות בין האומות דרך העברה. ובהיותם במדבר ולא בא עדיין לכלל ישוב ארץ הקדוש למקום שכינתו לשכון כבוד בארצינו צימצם א"ע כביכול בין שני בדי ארון לייחד עמנו, והן שמים ושמי שמים לא יכלכלוהו והוא ית' שמו צמצם א"ע בחדר המטות רזא דקדשי קדשים לאתחברא כנ"י בבעלה וזהו משקיבלו את התורה ונעשו אומה שלימה וזה בכל איש ישראל מי שיש לו דעת ולבו מתעורר לאמור מתי אעשה גם אנוכי לביתי יחזק א"ע במועצות ודעת וידבק א"ע באור התורה והתורה יישר אורחותיך ותלמוד אותך בכל עת שכליות יותר חדשות ועצות נפלאות ותתחזק בתוספות אומץ ותלך בכל עת יותר והתורה תלך לפניך ותלמוד אותך ואז תלך לבטח דרכיך עד בואך בשער חכמה עילאי שפע אלקות יחודא עילאי וסדר העבודה ודא הוא רזא דסימנין משקבלו התורה והבן:

ואז אין כבודם שיבוא לדבר עמהם בפרהסי' כמקדם אלא צריך לקביעות ואז אבוא אליך וברכתיך ואז כאשר תדבק ותקשר עצמך ביחודו של עולם ותטהר רעיונך לשמו ית' לבד ואז הוא חדר מיוחד להשראת השכינה והש"י ב"ה וב"ש יבוא אליך בעצמו כביכו"ל ויורך את אשר תעשה ותייחד א"ע באלופו של עולם בכל העולמות ותתחזק שכליך ותוסיף הכרתך בכל רגע בעולמות עליונים בזהירו עילאה וזהו דוגמת המשכן ממש וזהו אין כבודן כו' אלא עשו חדר מיוחד ותעשה כל גופך מרכבה לשכינה והבן וזהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ע"י קבלת התורה וזהו שהי' קשה למדרש בתוכו הל"ל ועתה ניחא בסעייתא דשמיא ודא היא רזא דמ"ם פתיחא כו' ומ"ם סתומה עד יקשר כל הכחות וכל גופו למרכבה עליונה ולחדר מיוחד ויפתח המ"ם לעלות מעולם לעולם מתתא לעילא ולהכין שפע אלקות מעילא לתתא וזהו בנין ביהמ"ק ודא איהו רזא די"ג דברים הנאמרים במלאכת המשכן ותלת עשרה נהרי אפרסמונא דכיי' שפע משח רבות עילאה קדישא בסוד אני לדודי ודודי לי והבן:

תוכן העניינים

תורת אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה