תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא
פרשת פרשת משפטים
בפסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ותרגומו ואלין דיניא די תסדר קדמיהון ידוע דאית תליסר מכילין דרחמי והם שלש עשרה תיקוני דיקנא עילאה והם אל רחום וחנון וכו' והם עוצם הרחמים וחסדים טובים עליונים ואל הוא מלשון תוקף וחוזק כמו את אילי הארץ להורות שהם תוקף הרחמים וחסדים נשגבים והמשכם משלש עשרה מידות היוצאים מפסוק מי אל כמוך וכו' והם נקראים בזוה"ק שבחא דעתיקא קדישא ושם הוא הכל רחמים עד מימי קדם שהוא ברצון הקדוש האחדות הפשוט וחסד עליון אכן כשבא להתגלו' המידו' אז יש דיניסתכו' וחובה ע"י שנוי המקבלי' כי מאתו לא תצא וכו' רק בבחינת הכלים נעשה שינוי וכו' והנה עיקר עבדות בני אל חי הוא להעלות הדינין למקורן ושורשם בקודש ולהמתיקן בחסדים עליונים זכים וקדושים. וכמו שהי' בימי קדם וזהו שתרגם אונקלס ואילין דינא די תסדר קדמיהון ר"ל שתסדר ותמתיק הדינין כמו שהם בימי קדם וברצון הקדום והמשכיל יבין:
בפסוק ועבדתם את ה' אלקיכם ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך והוא תמוה דפתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד ונראה לומר דהנה ידוע דהוא ית"ש אינו צריך לעבודתינו וצדקותינו כי אם צדקנו מה נפעל לו ומה יתרון לו י"ת מעבודתינו דעבודה ושירות שייך אצל אדם דכל איש צריך לעשות מלאכתו מה שמוטל עליו בביתו ובא איש אחר ושירת אותו שפיר מיקר עבודה אך אצלו ית"ש אין שייך זה אך עבודת השם הוא זה דהנה עיקר תענוגו ית"ש הוא להיטיב לברואיו להשפיע להם כל צרכם ועבור זה ברא כל העולמות וכל הברואים כדי שיעשו רצונו ויקבלו שפע וזה א"א אם לא ע"י אתערותא דלתתא מה שאדם הולך בדרכי השם ומדבק במידותיו ית' מה הוא רחום כו' ואז מעוררין המידה למעלה ומשפיע חסד לעולם כי כשאדם אינו מעורר החסדים למעלה במעשה התחתונים אף שהקב"ה לא ימנע עבור זה חסדו מאתו ונותן לו שפע מצד מידת החסד אך בזה לא נשלם התענוג כי זה קשה לפניו כביכול להשפיע לתחתונים דרך נס בלי התעוררות התחתון כמו שאמרו חז"ל קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דקריעת ים סוף הי' דרך נס בלבד כי הכנסת ישראל הי' ערום וערי' בלא תורה ומצות ולא הי' התעוררות מלמטה אך הש"י הטה עליהם ברוב חסדו רחמים גדולים והוצרך להגביר עליהם מידת החסד ולכך הי' קשה לפניו ית"ש קריעת ים סוף כמ"ש חז"ל הים ראה וינוס ארונו של יוסף דבאמת הים לא הי' רוצה לקרוע דהים עושה רצונו י"ת כפי הטבע שהטביע בו הבורא י"ת שילך מלא על כל גדותיו ומה"ת יקרע להם לצאת מגדר של הטבע אך במה שראה ארונו של יוסף צדיקו של עולם שכבש את יצרו ואת טבעו ולא רצה לשמוע אל אשת פוטיפר עבור אהבת שמו י"ת ומזה נתיירא הים וינוס שהקב"ה מנהיג את כנסת ישראל להטיב להם ולהגביהם למעלה מן הטבע אבל באמת לא הי' שום התעוררות כלל ולכך הי' קשה הדבר לפניו ית"ש כמו כן מזונותיו של אדם אם הוא אינו מעורר למעלה קשה לפניו י"ת כביכול ג"כ להשפיע לו מזון ולהשתמש במדת חסדו כמו שאמרו חכז"ל על שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי אבל כשאדם עובד באמת את השם אז מגיע לו שפעו י"ת מצד הדין ואינו צריך להשפיע לו מצד החסד וזהו תענוג הש"י וזהו עבודת השם שאינו מטריח את קונו להשתמש במידותיו ולהשפיע מידת החסד אך אוכל ונהנה מיגיע כפו וכמו כן אמרו חכז"ל במדרש דאמרה מידות החסד כ"ז שהי' אברהם קיים בעולם לא הי' צריך העולם למידת החסד ור"ל אברהם אבינו הי' במקומו אשר פתח שערי החסד בעולם במעשיו הטובים ולא היה צריך החסד לגלות פעולת מצד החסד לבד כי הי' התעוררות התחתון והנה כל צדיק וצדיק עובד את השם. לפי שכלו ולפי השגתו כל א' לפי מה שלבו נוטה יש צדיק שעובד את השם בדביקות ע"י מידת אהבה ונעשה מרכבה לחסד כמו אברהם אבינו ע"ה ויש ע"י מידה אחרת של גבורה כמו יצחק וכן יש שעובד השם י"ת ע"י מידת האמת כמו יעקב ויש בחינות שונות זו מזו וכל אלו השינויים הנ"ל אינו אלא מצד העובדים המעוררים את השפע אבל באמת שם בשורש במקור העליון אשר שם נאספו כל העובדות התחתונים הכל הולך אל מקום אחד ומכולם נעשה עטרה לראש המלך ב"ה וכל הצדיקים כוונתם לפתוח מקור השפע שממעשיהם הטובים נתרבה התענוג אצל הבורא י"ת ואז הקב"ה משפיע לכל באי עולם וכולם מקבלים שפעו וא"כ ברכת השפע הוא אחדות אבל התעוררות השפע נעשה בבחינות רבות שונות זו מזו ע"י עובדות הצדיק אשר ממשה כ"א הם שונים זו מזו וזה שאמר הכתוב ועבדתם את ה' אלקיכם נקט לשון רבים שכל אחד עובד לפי כחו ושכלו ולפי השגתו והכרת אלקות אצלו וזה ה' אלקיכם לפי השגת אלקות שלכם אבל גבי קבלת השפע הבא ממקור אחד לכלל ישראל אשר הם באחדות לכך כתיב ובירך את לחמך כו' ר"ל כשהצדיקים משפיעים מיין נוקבים למעלה אזי עושין בריכה עליונה ממקור מזל העליון להשפיע לבנ"י כל מיני חסדים טובים וכל מיני השפעות הקדושים המכונים בשם לחם ימים ועי"ז שהקב"ה ישפיע שפע ברכה לבנ"י אז והסרותי מחלה מקרבך דיש רעה חולה בבני אדם כמו שחושב שלמה המלך ע"ה בספרו חילאת בני אדם עושי שמור לבעליו כו' ולא ישליטנו לאכול כו' דזהו חולאת הנפש אשר לו יוכל האדם ליהנות מעושרו אבל כשהשפעתו יהי' מידו י"ת שפע ברכה לעולם אז יסורו כל החולאים מן העולם ולא יאכלו עוד לחם העצבים רק כל האדם יאכל בשמחה את לחמו וישתה את מימיו כפי ברכת השם אשר בירכו י"ת אמן: לשבת פרשת שקלים
אמרו חז"ל באחד באדר משמיעין על השקלים כו' הא דנקט לשון משמיעין ולא מכריזין הוא משום דשמיעה הוא מורה על הבנת הדבר עפ"י השכל ור"ל דמשמיעין לעולם על השקלים ומבינים להם הטעם ושורש הדבר של השקלים דלמה צותה התורה על המספר דבאמת אסור למנות את ישראל ולמה נצטרך השקלים שלא יהי' בהם' נגף אבל שורש הדבר כך הוא דהנביא אומר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר דהקב"ה מונה כל צבאיו אף בשמים לכל כוכב יקרא בשם ולמה הוא דודאי הקב"ה אין צריך לקרוא להם בשם שיעשו את העבדות שלהם דודאי צבא השמים ששים ושמחים לעשות רצון קונם כי לכך נבראו וזהו התענוג שלהם מה שנותנין שירות ותשבחות לה' ית' אך הא דהקב"ה מונה אותם וקורא אותם בשם הוא לטובתם משום דע"י שהקב"ה מזכיר שמותם בפרטות כל אחד מזה בא החיות שלהם כי בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו וכו' ומזה הזכירה והמספר נתחדש חיותם ונמשך כח רחניות להם כמו כן צבאות ישראל מצינו שהקב"ה צוה למנותם כשהי' מרגיש בהם שנפלו ממדריגתם כמו שהי' אחר חטא העגל והי' צריך הקב"ה לצות למנותם ומשה בודאי כשמנה אותם בדביקות בדיבור אלקי אשר הי' מדברת מתוך גרונו של משה וע"י שהי' כל איש ישראל בדיבור של משה עי"ז המשיך לכל א' חיות מלעילא וזהו שאמר כי תשא את ראש ב"י ר"ל כשתצטרך לישא ולזקוף ראשן של ישראל ולהמשיך עליהם חיות ע"י המספר דלעילא של השם ב"ה שמזכיר כל איש ישראל ועי"ז בא כח וחיות לכל איש ישראל שלא יעדר ח"ו שום אדם ולא יהי' להם שום חסרון והעדר וזהו שמשמיעין על השקלים שע"י השקלים נותן הבנה וחיות לעולם ומשמיען ע"י השקל זה למעלה לפני אבינו שבשמים שהקב"ה יזכור כל איש ישראל ויש בכאן עוד הרחבת דברים ותן לחכם ויחכם וכדי להבינך מה שנשקשה משה במחצית השקל עד שדרשו חז"ל זו יתנו מלמד שהראה לו הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד ואמר כזה יתנו מה זה הקשוי של משה ומהו התשובה שהשיבו השם אך דשורש הדבר הוא כך. דמשה נתקשה בזה הדבר דזה מחצית השקל באו לכפר על מעשי העגל והתקשה בזה מאין בא זה מחילת החטא ע"י מטבע זו שיתנו וגם דלמה היא דווקא מחצית השקל דהוא מחצית דבר שלם ועל מה הוא מרמז לזה הראה לו הקב"ה י"ת מטבע של אש כאשר יתבאר בס"ד דהנה כתיב בסדרא זו ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח ויקח משה חצי הדם ויזרוק כו' ויאמר הנה דם ברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים וכתב האברבנאל בספרו מצמיח ישועה דשורש הדבר של כריתות הברית. דבנוהג שבעולם הוא כששני מלכים כורתים ברית לתווך האהבה ביניהם ולהיות כל אחד בעזר חבירו וסיוע של חבירו אז שותין כ"א כוס יין וכל אחד נוקף אצבעו ומורידין טפה של דם בתוך הכוס וכ"א שותה כוס המעורב בטפת דם של חבירו וזה הדבר מורה שמערבין את דמם הוא החיות שלהם כי הדם הוא הנפש להיות להם לב אחד ויהי' בהם אחדות. וכ"א מחויב ליתן דמו ולמסור נפשו עבור חבירו זהו הכריתות ברית והנה מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא שמשה רבינו ע"ה רצה לכרות ברית בין ישראל לאביהם שבשמים אף דלא שייך למעלה כריתת ברית ע"י דם ח"ו אך משה עשה דוגמא זו כעין רמז במה שלקח חצי הדם מן. השלמים וישם באגנות דהוא מרומז נגד ישראל וחלקם. דהנה כתיב שררך אגן הסהר דזה קאי על סנהדרין וחצי הדם זרק על המזבח זהו חלקו של מעלה כביכו"ל ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם ברית שיהי' אהבה בין כנ"י לבורא כל העולמים שהוא י"ת יזכור אותנו וישפיע לנו צרכינו ואנחנו נהי' דבוקים בו ולהוסיף כח בגבורה שלמעלה ובזה יש לומר דעל כוונה זו פקד השי"ת שיתנו ישראל מחצית השקל לעורר המחצית הדם של כריתות הברית של מרע"ה אשר כרת ה' עמנו להטיב לנו ואף שמשה נתקשה שבזה המטבע וכפרי עונותם של חטא העגל לזה הראה לו הש"י מטבע של אש ר"ל שהראה לו הטבע של אש דהנה האש טבעו להיות מתלהב ועולה למעלה לאויר ואח"כ חוזרת וקופצת למטה כמו כן טבע הצדיקים דהנה כתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם וכו' ומקשה הש"ס וכי אפשר לדבוק בשכינה והלא כתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא ואין פירוש הש"ס כפשוטו דבאמת אפשר ואפשר שיש צדיקים שמגיעים למדריגת הדביקות להיות דבוק בשכינה אך דהש"ס מרמז לדבר אחר דודאי כמו טבע האש א"א להיות במקום א' אלא עולה ויורדת כמו כן הצדיקים באמת עיקר הדבקיות הוא התלהבות ואש הרוחני הבוער בלב האדם והתשוקה לעלות למעלה לדבק בשרשו אך זה א"א בתמידות כ"א בדרך והחיות רצוא ושוב שא"א להיות לאדם דבוק תמיד בדבקיות עליון דלפעמים נופל האדם ממדריגתו ואח"כ חוזר ומתלהב למעלה כטבע האש וזו בחינת מטו ולא מטו וזה שמקשה הש"ס וכי אפשר לידבק בשכינה להיות דבוק תמיד למעלה בהתלהבות והחמום של אדם הלא כתיב כי ה' אש אוכלה הוא דאכילה דלעילא הוא האש התלהבות והחמום של האדם אשר מתלהב ובוער לבו לעבודת הבורא ב"ה וזהו התענוג ואכילה של הבורא ב"ה כביכול וטבע האש א"א להיות תמיד עולה רק חוזרת ויורדת למטה בבחינת רצוא ושוב כנ"ל וזהו שהראה לו הש"י מטבע של אש ר"ל הטבע והבחינה של האש שא"א להיות תמיד למעלה בתמידות ואף שיפלו ישראל ממדריגתן ומדביקות העליון מ"מ כשיעוררו בזה המחצית השקל מחצית דם וכריתות ברית אשר כרת עמנו ובזה יעוררו הדביקות העליון ואהבת הבורא לכנ"י אשר מים רבים לא יוכלו לכבות אהבתה ובזה יתכפרו כמו כן אעפ"י שבית המקדש חרב ואין לנו שקל הקודש כשאנו קוראין בפ' שקלים מעלה עלינו הכתוב כאילו שקלנו ואנו מעוררין הברית ודביקות עליון להיות שקלינו מקדימין לשקלי המן ולהכריע הכף מאזנים בשקל הכסף של ישראל בלשון הצדיק כמו הלשון המכריע את המשקלות של הכף מאזנים כמש"ה כסף נבחר לשון צדיק והוא י"ת יזכור אותנו לטובה להשפיע לנו שפע רצון אכי"ר:
עוד פרשת שקלים
להבין הענין מה שצוה הבורא י"ת שיתן כ"א מישראל מחצית השקל דווקא העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. ובזה יהי' להם כופר נפשם לד' לכפר על נפשותם וגם יפלא מה דאי' במדרש שנתקשה משה הלא כל אשר יש לו לאדם יתן בעד נפשו והראה לא מטבע של אש מתחת כסא הכבוד וא"ל כזה יתנו וצריך להבין במה נתיישב בזה קושית של משרע"ה והנה כבר נאמר על מצוה זו טעמים גדולים ונפלאים אמיתים וסודות גדולים וגם אני אמרתי הרבה טעמים אכן עתה לבאר דרך האור החיים הקדוש דלכך צווה הקב"ה ליתן דווקא מחצית השקל להראות בזה גודל חיבתו חיבת קודש לישראל בני אל חי שכביכול קוב"ה וישראל חד אינן וכשח"ו בא האדם לידי חטא ועבירה אזי הוא נפרד ח"ו ממקום חיבורו בקודש ונשאר כביכול בבחינת מחצית פלג גופא ולזה ציוה הש"י ב"ה שיתן כל אחד מהם תרומה לד' היינו שירים לד' אותו המחצית הנפרד בכדי שיהי' בחבורא ויחודא חדא ברזא דאחד וע"ז הכוונה צווח השי' ליתן דווקא מטבע ששם מחצית עלי' ובזו הכוונה בוודאי יהי' לו כופר נפשו ע"כ תוכן דבריו עיי"ש ונבא לבאר הדברים ולהרחיב הדברים קצת ובזה יתבארו כמה דברים נפלאים וסודות עליונות ואיך קוב"ה וישראל ואורייתא חד אינון הנה כתיב שימני כחותם על לבך ואיתא בזוה"ק שבקשת כנ"י לפני הקב"ה לשום אותה כחותם על לבו כביכול מה חותם הגם שנלקח החותם עכ"ז נשאר עדיין הרשומה והחקיקה וכך הם בנ"י אצל הבורא ב"ה וב"ש כביכול ולהבין זאת נקדים מה שאמרתי כבר על פסוק ועתה מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה וכו' ולדבקה בו דהנה אנו מתוארים להש"י ב"ה וב"ש הנכבד והנורא בתוארים של אדם כביכול נגון עיני ה' ומעשי ידיו ואזני ה' וכן שאר תוארים ואיבריו של אדם והאיך אנו יכולים לתאר אותו בשום תואר ודמות והלא אין לו שום דמיון ותמונה והוא מושלל מהשגה ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו ואיך שייך כביכול לתארו בתוארים של אדם ובהעיר לב י"ל דרך הנכון בדברים עליונים מצוחצחים דהנה אצל הבורא י"ת כבר והוה ועתיד שווים הם וכשעלה ברצונו הקדום והפשוט לברוא את העולמו' ועיקר בריאת העולמות הי' בשביל ישראל שנקרא ראשית וכשהסתכל והבין שיהיו צדיקים גדולים בעולם שיהיו דבוקים בתורתו ואהבתו ויראתו אזי מגודל התענוג והשעשועים אשר עלה לפניו כביכול ברצון הקדום כשהאציל עולמות עליונים קדישין דאינון וגרמוהו חד בהן אינון וחיוהו חד בהון ואז כביכול גלף גלפוי וחקוק חקקו, אלו הכחות אשר יעשו ויחדשו אלו הצדיקים שיהיו בעולם והגם שלא הי' אז עדיין אתערותא דלתתא עכ"ז כיון שעבר ועתיד שווין הם לכך עלה במחשבה לפניו ית"ש ברצון הקדום והפשוט התענוגים והשעשועים ממש כמו שיהי' לעתיד וכן כשברא ויצר את העולמות ג"כ גלף גליפו אילו הכחות ממש שיחדשו הצדיקים שיהי' בעולם והיינו כשהסתכל וראה כביכול שיהי' אברהם אבינו ע"ה בעולם שעל ידו יתפרסם גדולתו ואהבתו וחסדו הגדול בעולם ויהי' דבוק באהבת שמו י"ת ב"ה אזי מגודל התענוג והשעשעים אשר לפניו י"ת האציל בעלמא דאצילותא קדישא וגליף גליפי כח כזה ממש כביכול ביד ימין והם צירופי אתוון של שמות הקדושים ה' אלקינו ה' שהם י"ד אותיות וכן י"ת כשראה שיהי' יצחק בעולם אשר יהי' דבוק ביראתו ויעבוד בדביקות גדול ופחד עלה התענוג לפניו ונברא מזה כביכול בכל העולמות כח כזה שהם בחינת ומידת י"ד שמאל שהם צירופי אותיות של שמות הקדושים הנקראים כו"זו במוכס"ו כוז"ו כידוע למביני מדע וכן יעקב אבינו ע"ה הוא בחינת ומידת הגוף כביכול עמודא דאמצעותא וכן מרע"ה הוא בחינת ומידת דעת העליון והכל הוא דרך הנ"ל כשהסתכל שיהיו סנהדרין בעולם צדיקים גדולים והם נקראים עיני העדה לעיין ולפקח על עסקיהם מה שהם צריכים ולהדריכם בדרך ישרה לפניו י"ת אזי מגודל התענוג והשעשושים שקיבל מזה ברצונו הקדום האציל וברא כחות כזה בעולמות והם בחינת ומידות עיינין דמלכא כביכול וכן כל המדות וכחות עליונות ותוארים כביכול הכל מתאר ונמשך ונעשה ע"כ גודל השעשועים והתענוג שעלה לפניו ברצונו הקדום מהצדיקים שיהיו בעולם בגין דאצלו י"ת עבר ועתיד שוין הם וכן כשהסתכל והבין שיהיו משה ואהרן בעולם שיהיו כ"כ דבוקים באהבתו ויראתו ית"ש עד שלא יהיו נחשבים בעיניהם מאומה ואמרו ונחנו מה אז מגודל התענוג אשר לפניו י"ת מזה כביכול האציל וגליף גליפו בטהירו עילאי כביכול ונאצל מזה התענוג השם הקדוש מ"ה שהוא הוי"ה במילוי אלפי"ן והבן ועפי"ז יש לפרש הפסוק ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך היינו מה שהשי"ת ב"ה וב"ש נקרא בשם מ"ה וגם מ"ה הוא מספר אדם היינו מה שמתאר בכחותיו זו של אדם כביכול הוא שואל מעמך ר"ל שם מושאל מעמך מחמת השעשועים שעלה ברצונו הקדום ממעשה הצדיקי' הדביקים באהבתו ויראתו וזהו כ"א ליראה ולאהבה אותו ולדבקה בו כו' ועפ"ז יתבאר הפלוגתא שיש בין הרמב"ם ז"ל ובין בעל עבודת הקודש ז"ל ושאר ס' הקודש ישאר המקובלים דהנה הרמב"ם כתב שאולו התוארים שאנו מתארין הש"י כביכו"ל כי הוא שם מושאל מאתנו אבל בעולם העליון אין שום א' מאלו התוארים (שאנו מתארים הש"י כביכול) והכחות כלל ותפסו עליו המקובלים ז"ל באמרם שיש כביכול ממש אלו התוארים והכחו' בכל העולמות ולדרכינו הנ"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים ושניהם אמת כי כשראה ברצונו הקדום להאציל לברוא עולמות העליונים אזי מגודל השעשועים והתענג שעלה לפניו ממעשה הצדיקים גלף גליפו וחקק חקוקו כוחות ותוארים ממש כמו שיחדשו פעולתם הגם שלא הי' עדיין אתערותא דלתתא כיון שאצלו ית' עבר ועתיד שווין הן כו' ואז היה בבחינת השאלה מאתנו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל אבל באמת נשאר ונתאר כביכול ממש אלו התוארים והכחות בעולמות העליונים כדברי המקובלים ז"ל והבן ועפי"ז יש לפרש מה דאיתא במס' אבות דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים היינו כל התוארים והמדות וכחות נשגבות עליונות הכל הוא רק ממך ממעשה הצדיקי' עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים היינו כביכול גלף גליפו בעולמות עליונים קדישין וכו':
וזה ג"כ מה שביקשה כנ"י לפני הקב"ה שימני כחותם על לבך וכמו דאיתא בזוה"ק היינו שישאר הרשימה והחקוקה ממעשה הצדיקים לקבל תענוג מהם וכמו שנתבאר והוא ממש בחינת חותם כביכול וזהו ג"כ כטבע שטבעו חכמים בברכות היינו ע"י שאדם עושה ברכה הן בתפלה הן על ד"א ועושה אותה ברכה בכוונת הלב וביראת שמו ית' ובדביקות גדול אזי נעשה ונברא כביכול מאילו הצרופי אותיות של הברכה מטבע וחותם וגילופין כנ"ל וזהו ג"כ הפירוש מטבע של אש שהראה הקב"ה מתחת כסא כבודו ית' היינו החקוקים והגילופין והכחות שנאצלו ממעשה הצדיקים והנה ממעשה הצדיקים נתקן ונאצל כביכו"ל בחי' קומה שלימה כי יש צדיקים שהם בחי' מגינים של ישראל להצילם ולשמרם מכל צער וצרה ח"ו והם נקראים בחי' מקיפין והם בחי' גולגלתא שהוא מקיף את המוח ואית צדיקייא בדרא דאינון בסוד מוחין קדישין והם משפיעים לישראל כל ברכאן וכל טובי ונהורין עילאין כי החכמה תחי' את בעלי' ואי' דאינון ידין ובסוד רגלין וכן נגד כל האיברים ומכללות מעשיהם הטובים נבנה ונאצל כביכול בחי' קומה שלימה לעילא וכן כ"א מבני ישראל הוא ג"כ בחינת קומה שלימה בכל הכחות והאיברים וכן אורייתא בכלל ובפרט כי יש בה רמ"ח מצות עשה נגד רמ"ח איברים שישנם באדם ושס"ה מצות לא תעשה נגד הגידין שיש באדם וזהו בחינת כוללת. וכן בפרט כי שבת שקול כנגד כל התורה כולה ומסתמא יש בה ג"כ בחי' קומה שלימה וכן כל התרי"ג מצות וכן אמרו חכמי הניתוח שיש בכל אבר של אדם כל הכחות של כל האיברים ואמרו שאפילו בעין שהוא אבר קטן יש בו שס"ה גידים אך שהם דקים מאוד וא"א להכיר אותם וכן כשאדם קורא ק"ש בכוונה שלימה ודביקות גדול אזי נעשה מזה ג"כ כביכול בחינת קומה שלימה:
כי אית תריסר תיבון דרזא דיחודא קדישא ופרשה ראשונה של קריאת שמע הוא נגד שם של מ"ב ה"ק והיה עד ושמתם הוא נגד שם של ע"ב הקדוש ובין הכל הוא רמ"ח תיבון והם בחי' ראש ידן ורגלין וכל קומה שלימה וכמו שמבואר בכתבי האר"י הקדוש זלה"ה והכל הוא לידע ולהוודע גודל אהבתו וחסדו ית' אל בניו ואל עמו וגודל התענוגים והשעשועים שהוא ית' מקבל ממצות התורה שעושים הצדיקים שבכל דור ודור עד שנאצלו ונברא כביכול ממש אילו הכחות בעולמו' עליונים וכולא בגין דאורייתא וקוב"ה וישראל כולהון חד אינון והבן וכמו שנתבאר שע"י מצות התורה נעשים ישראל דבוקים ומחוברים ממש כביכול להבורא ב"ה וב"ש הנכבד והנורא וזהו בחינת שקל שלם שהוא עשרים גרה תרין יודי"ן משם הוי"ה הקדוש ויו"ד משם אדנ"י והנה כל הדורות מישראל שהיו והוה ועתיד להיות כולם היו כלולים באדה"ר אך יש דור שהיה כלול בבחינת ראשו של אדה"ר ויש בעיינין ויש בידין ובאצבעות היד והגוף והבטן ורגלים ועקביים עד דור שיהיה בעקבות דמשיחא וכן כ"א מישראל היה כלול באדה"ר באותו אבר ולפי מדריגתו והנה כשאדם בא לידי חטא ופגם ח"ו כללות ישראל ג"כ נפרדו ח"ו ממקום חיברון ושרשן בקודש ונעשו ח"ו כביכול בבחי' פלג גופא והתיקן ע"ז שיעשה האדם תשוב' שלימה בלב ויתקן אשר עוות וידבוק עצמו לכללות ישראל והכללות יתחברו לשרשם בקודש ובזה יתחבר האהל להיות אחד וברזא דאחד ולזה כשחטאו ישראל במעשי העגל בכלל ובפרט ונעשה בחינת מחצית ורצה הבורא ית' שיתחברו ויתקרבו להיות אחד וברזא דאחד לזה ציוה שיתן כ"א מישראל מחצית השקל להלשכה שיהיה במקדש ובזה נתחבר כ"א עם כללות ישראל ודוקא מטבע ששם מחצית עלי' וכו' ומתרומת הלשכה הקריבו קרבן ריח ניחוח לד' ובזה נתחברו למקורן ושורשן הרמה בקודש לחבר האהל להיות אחד ובתחלה נתקשה משה רבינו ע"ה בזה מה יועיל זה לכפר על נפשותם ולזה הראהו הקב"ה מטבע של אש מתחת כסא כבודו ית' היינו הבחי' קומה שלימה אשר נאצל ונגלף ע"י מעשה הצדיקים וקוב"ה ואורייתא וישראל חד אינון ובזה תירץ לו קושייתו והמשכיל יבין ודא הוא ג"כ סוד הנסירה (כי מקודם הוא בבחינת דו פרצופין וכשצריך להיות הולדה מזה נעשה נסירה כביכול ונעשה בסוד פנים בפנים) ועפי"ז הנ"ל רמזו באמרם גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן הרשע לשקול לגנזי המלך לפיכך הקדים שקליהם לשקליו היינו שהקדים כביכול שקליהם ברצונו הקדום כמבואר והבן והנה בזמן שאין לנו ביהמ"ק על מכונו. ואין אנו נותנין שקלינו לכפר על נפשותינו ע"כ ונשלמה פרים שפתינו וכשאנו קוראין פרשה זו בשבת פ' שקלים ביראת שמו ית' ב"ה וב"ש ובדביקות גדול נעשה ונתקן הכוונה ההיא אכי"ר:
שמעתי מאדומ"ו הרב נ"י על הא דאמרו חכז"ל בש"ס לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים שנאמר לשמור מזוזות פתחי לשקוד על דלתותי כו' דהנה שני תשיקות בעולם א' תשוקה נכבדת של הבורא כל העולמים לכנ"י כמו שנאמר פתחי לי אחותי כו' וכמו שאמרו חכז"ל פתחי לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם שערים גדולים וגם יש בקשה ותשוק' אשר כנ"י מבקשת מהבורא ב"ה כמו שאמר דוד המלך ע"ה פתחי לי שערי צדק אבוא בם אודה יה דכנסת ישראל מבקשת מהבורא שיפתח להם שערים שתהא יכולה לעבוד אותו ולהודות לו וזהו פתחי עולם אך עיקר הדבר הוא שצריך האדם לקרב שני פתחים ב' התשוקות אחד אל אחד אהבת ישראל להבורא ב"ה כי כ"ז שלא קרב זה אל זה לא נשלם התענוג ורצון העליון אבל כשבאו הפתחים לידבק זה בזה אזי נשלם התענוג וממילא משפיע הבורא ב"ה לכנסת ישראל רחימא דנפשאי וכל טוב וכל מיני השפעות קדושות והנה ע"י מי נתקרבו שני הפתחים ע"י הצדיק שהוא שושבינא דמטרוניתא להתייחד עם דודה באהבה והנה הפתחים הנ"ל כל זמן שאינם מחוברים הם בבחי' דל"ת וכשבאים לידי קירוב ודביקות השערים זה בזה אז נתחברו ונעשה מהם מ"ם סתום ם וכשהצדיק מעורר שני הפתחים פותחין הסתום ואז נתרבה השפע ונמשך קו החיות אל תוך ה ד' ונעשה ה' וזהו פירוש הש"ס לעולם יכנוס אדם שיעור שני פתחים ר"ל שיראה כל אדם לקרב במעשיו הטובים אל הב' פתחים ר"ל לקרב במעשיו הטובים להדדי פתח של כנ"י להבורא ב"ה וע"ז מביא ראי' מן הכתוב לשמור מזוזות פתחי לשקוד על דלתותי ר"ל שיהא הצדיק שוקד על ה"ב דלתי"ן הנ"ל לעשות אותם ה' למשוך בהן קו החיות ושפע הקדושה והבן: