אור ברסלב
תורת אמת פרשת פרשת יתרו

תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא

פרשת פרשת יתרו

פרשת פרשת בשלח

בפסוק ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני אלקים והקושי' בדחכז"ל וכי לפני אלקים אכלו והלא לפני משה אכלו אלא מכאן הנהנה מסעודה שת"ח מסובין ושרוים בתוכה כאילו נהנה מזיו השכינה ושאלתי את פי הרב הקדוש המנוח מגיד משרים דק"ק קאזכיץ מה זה שהוקשה כל כך לחז"ל וכי לפני אלקים אכלו הלא שויתי ה' לנגדי תמיד וכל תנועותיו ומעשיו של אדם צריך להיות כאלו עומד לפני המלך כידוע: וא"כ לכך כתיב לאכול לחם כדרכן של צדיקים לפני אלקים והשיב לי ע"פ מה דאיתא בגמרא אסור להתפלל אחורי רבו והטעם ע"ז כי מורא רבך כמורא שמים ובשעה שיש לו מורא רבי א"א להיות עליו מורא שמים הראוי לתפלה מחמת שיש עליו מורה ואימה אחרת וזהו שהי' קשה לחכז"ל וכי לפני אלקים אכלו והלא לפני משה אכלו והי' עליהם מורא רבן והאיך הי' באפשרי להיות עליהם מורא שמים ומה זאת לפני אלקים אלא מכאן שכל הנהנה וכו' וזהו בעצמו מורא שמים ודא ודא אחת הוא:

בפסוק בחדש השלישי לצאת בני ממצרים ביום ההוא באו מדבר סיני י"ל דרך רמז דהנה ידוע דר' יוסף היו קוראין לו חז"ל סיני ע"ש שהי' בקי בהלכות. והי' כולל כל השמעתות וכל הממרות וכינו אותו בשם סיני הרי חזינן דתיבת סיני הוא מורה על כללת הכל לפי שבהר הזה נכללו כל התורה וכל הדיבורים והנה ידוע דקול הוא ג"כ בחינה כוללת דבקול נכללו כמה בחינת אש ורוח ומים והנה אפילו דיבור של אלקים אין לשער מה שיכול לכלול. ואצלו ית"ש אין חילוק בין קול לדיבור כי יכול לכלל הכל בדיבור כל הענינים כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו בדבור נעשו שמים והוא מידה כללות כמו ששמענו בהר סיני שתים מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך ובו נכללו כל התורה והמצות מה שאין הפה יכול לדבר וכו' אבל בדבור הגשמי א"א לכלול זולת דבור א' אמנם כשאדם מאמין שכל ההבלים ודיבורים היוצאים מפי וכל דיבור הוא כלול בו חיות הבורא ורוח ה' דבר בו ואז כשמקשר הדיבור בקול וקול במחשבה בשורש הרוחניות וחיות אלקות אז אע"פ שאין הדיבור יכול לכלול כמה דיבורים אבל מ"מ הוא כלול מכמה ענינים וכמה שכליים והדיבור מתפוצץ לכמה חלקים כיון שהוא דיבור אלקים כמו שאנו רואים בתורתינו הקדושה כל דיבור של משה כלול מכמה עניינים וסובל כמה פירושים מחמת שהי' הדיבורים נקשרים בחיות ובשורש ורוחנית הקדושה והנה כתיב ירושלים הרים סביב לה וד' סביב לעמו מעתה ועד עולם דירושלים היא כנ"י ששם נכללו כל הדברים והיא מסובבת מן ההרים ואין הרים אלא אבות ששורש הקדושה ברוחנית העולם העליון השרשים הללו מסבבים כנ"י וכל אחד צריך לראות שיהי' דבוק השורש ויהי' השורש מאיר לענף בלי שום מסך ובלי שום תערובות רע ח"ו דהנה באמת האדם צריך לדבק במידותיו הקדושים ולילך בעיקבות אבותינו הקדושים ושורש הרוחניות בעולמות העליונים להיות מרכבה לחסד וצריך האדם להיות עושה חסד בעולם אך העיקר שיהי' מחסדים טובים שיאירו החסדים ושיהיו מהשורש הטוב ויהיו נקשרים בשורש הרוחניות של החסד עליון ולא יהי' בו חלק הרע כי אע"פ שהחסד הוא טוב מ"מ כיון שיש בו רע כמו שאמרו חכז"ל כל הנעשה רחמן על אכזר כו' וצריך להיות החסד כולו טוב. ומה שאנו אומרים גומל חסדים טובים ר"ל מלשון ויגמל הילד שהקב"ה מפריד וגומל החסדים מחלקי הרע שיהיו רק חסדים טובים וכמו כן במדת הגבורה מה שיצטרך להתנהג במידה זו להתגבר על יצרו ולהכניע כל חלקי הרע ולשעבו' תחת הטוב ואז כשאדם מדבק א"ע במידות האלו ובא לידי עבדות האמת ומתדבק א"ע בשורש האמת ששם כלול כל הגוונין ואדם צריך לראות בכל מדות שנוהג בחסד ובגבורה ורחמנו' שלו שיהי' הכל אמיתות וזך ונקי ובהיר בלי שום תערובות רע רק באמת הפשוט שהוא הכוללת של ג' גוונין כי במדת אמת כלול הכל וזו בחינת שי"ן אשר בו ג' קוין. וזה בחודש השלישי שהוא בחינת אמת שהוא השי"ן זהו חידוש השלישי התחדשות הכלול משלשה מחסד וגבורה והתפארת ולכן כשאדם מגיע לבחינת האמת אז הוא יוצא מכל חלקי הרע ומכל המצירים אותו וז"ש לצאת ב"י מארץ מצרים ר"ל מצרים שהם מצירים להקדושה אבל כשיהיה דבוק בבחי' האמת אזי הם יוצאים מכל ענפי הרע וכולם נכנעים תחת הטוב והאמת וזש"ה ביום הזה באו מדבר סיני ר"ל בבהירות ואור של התחדשות השלישי הזה שהוא עצם הקדושה באו למדבר סיני ועי"ז יכולים לבוא לבחינת הדיבור של סיני הוא הכולל כל הדיבורים וכל הענינים וכמו שאדם מדבק א"ע במידה הכוללת כמו כן הדיבור שלו נעשה סיני וכולל הכל ויכול לפעול בדיבורו כל מיני השפעות טובות לבנ"י כל מיני חסדים טובים לזרע ישראל ישועות ונחמות אכי"ר ובזה תבין מה שכתב בזוה"ק על פסוק לא תעשון אתי י"ל לא תעשון אותי. אמר ר' יצחק כתיב גדול אתה היינו לי הכסף וגדול שמך היינו לי הזהב וכולי גוונין לא מתחזין אלא בישראל הה"ד ישראל אשר בך אתפאר דהנה באמת אף דמידות וספירות הקדושים הם גבוהים מאוד והם אורות רוחניות נעלמים אעפ"כ ח"ו אסור להתפלל להם לבדו ולהחזיק אותם לאלקות כי ח"ו מקצץ בנטיעות אם לא שמדבק כולו בשורשו בכח אין סוף ב"ה השופע לתוכם ומחי' אותם. וכמו דאי' בתיקונים וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו כגופא בלא נשמתא וחסדים וגבורות מרמזין לגוון חוור וסומק שהם בחינת זהב וכסף וז"ש אע"ג דכתיב לי הכסף ולי הזהב ר"ל שיש לו מידות הקדושים הנאצלים ממנו מ"מ אל תפרידו אותם מן השורש ולא אתכללו המדות כי אם בשורש של ישראל ששם נמזגין המידות וכלול מן כל הגוונין והמידות והתפארות כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר והבן

בפסוק וישב משה את דברי העם אל ה' עיין באור החיים שפי' דח"ו דלא בדרך תשובה החזיר משה את דברי ישראל להשם ב"ה כי הוא ית' אין צריך לתשובתו הלא לפניו גלוי כל מחשבת בני אדם רק משה סיפר דברי ישראל לפני השם כדי לחבבן לפני המקום וסיפר דבריהם מה שהשיבו כהוגן והקדימו נעשה לנשמע וי"ל עוד דמשה הסתכל בתשובות ישראל דהקדימו נעשה לנשמע וזה דבר פליאה שאין ב"א יכול להשיגו זולת כח אלהות כמו דאיתא במדרש מי גילה רז זה לבני מה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ד' מלאכיו עושי דברו לשמוע בקול דברו עושי והדר לשמוע והם כוונו למטה ג"כ דיבורים אלו והבין משה שאין זה דבר עצמם מצד בחירתם אלא רוח ד' דיבר בם והופיע עליהם רוח קדושה מלמעלה ושכינה עצמה הי' מדברת מתוך גרונם של כל איש ישראל תשובה זו של נעשה ונשמע וז"ש וישב משה את דברי העם אל ד' ר"ל שהחזיר דיבורים. כלומר שייחס הדיבור הלזה לא לישראל כ"א להשם ר"ל שזו תשובת ד' בעצמו ונתן בפיהם דיבור של נעשה ונשמע ודוק:

בזוהר הקדוש דבעשרת הדברות גבי לא תגנוב וכן גבי אינך פיסקא טעמא בגווייהו להורות דמותר לגנוב דעתייהו דרבי' כדי ללמוד ממנו הכוונה דהנה באמת יש שמעשיהם שוים וכמו דאיתא בש"ס שנים שאכלו הפסח זה אכל לשם פסח וזה לשם אכילה גסה ע"ז נאמר צדיקים ילכו בם וע"ז נאמר ופושעים יכשלו בם כו' א"כ המעשה של שניהם שוה כמו האכילה זה וזה אכלו אך הנפקותא ביניהם היא הכוונה והטעם אשר מפסיק ביניהם שזה יש לו טעם וכוונה וזה יש לו כוונה אחרת זה נותן טעם לפגם וזה נותן טעם לשבח לשם שמים ולא המעשה הוא העיקר אלא הכל הולך אחר כוונת הלב וכך שמעתי מאדומ"ו הרב נ"י פירוש על הא דאמרו חז"ל שיעור אכילה בכזית דהוא ע"פ רמז דשיערו חכמים דבחינת האכילה צריך להיות ע"ד בחינת הזית דהנה באמת יש בזית ב' בחינת מהופכים זה מזה דהזית בעצמו קשה לשכחה והשמן של זית יפה לזכרון והוא דהפרי בעצמו כ"ז שהוא מחובר בקליפתה ועצמותה ואז היא עדיין במרירתה שלא נמתקה אז היא קשה לשכחה אבל מכיוון שנעשה שמן ע"י כתישה וטחינה אז השמן היוצא ממנה יפה לזכרון כיון שנמחקה כמו כן בבחינת האכילה באמת כשאדם אוכל בבחינה גשמיות אזי אין מועיל אכילה זו כיוון שלא פעל כלום כיון שהגשמיות באמת הוא דבר רע כשאדם אוכל מחמת תאוות וחמדת היצר אבל כשאדם אוכל בקדושה ומשליך תאוותו ואינו משגיח על גשמיות המאכל אלא על מוצא פי' ד' על חיות הרוחניות התחוב במאכל ומעלה ניצוצות הקדושות שבתוך המאכל ע"י יחוד (הקב"ה) הוי' אדנ"י גי"מ מאכל אז אכילה הזאת נחשבת לעבודה במקום קרבן והשולחן דומה למזבח שהוא מכפר כיון שאכילתו בקדושה והכל לפי האוכל ולפי כוונת הלב ובענין כוונת האכילה שמעתי מפה קדוש אדוני מ"ו הרב נ"י פי' על מה שאנו אומרים בזמר של צור משלו אכלנו כו' שבענו והותרנו כדבר ה' והוא דהשם הוי"ה ב"ה על שהוא היה הוה ויהי' ובאדם לא שייך עבר ולא דברה תורה כ"א בהוה וגם עתיד יכול להיות אם ירצה השם והנה באמת בענין האכילה כשאדם אוכל בקדושה אז המאכל נעדר מן העולם ולא שייך בו עתיד רק כיוון דבדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם א"כ בכל הנמצאים יש כח ובחינה של שם הוי' ב"ה כי כח הפועל בנפעל א"כ כשאדם אוכל בקדושה ובדביקות ה' אז נקשר כח הוי"ה ב"ה במאכל ההוא ונמצא אינו אוכל רק ישבע והותר כי כח ה' לא יכלה וזהו כדבר ה' והבן:

תוכן העניינים

תורת אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה