אור ברסלב
תורת אמת פרשת פרשת תצוה

תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא

פרשת פרשת תצוה

פרשת פרשת תרומה

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד הנה ענין המנורה ונרותי' הם סוד שבעת ימי הבנין וכמאמר דהע"ה לך ד' הגדולה וכו' וע"י שאלו השבע מדות והכחות נשגבות נתגלים נתפרסם אלקותו בעולם כי לית מחשבה תפיסה בי' כלל והוא מושלל מהשגה רק מחמת שרצונו ית' הי' להיטב לברואיו ולהגדיל חסדו בעול' ולמנדע דהוא רב ושליט שיכירו וידעו כל באי עולם גודל רממותו וטובו וחסדו לכן האציל אלו השבע מדו' וכוחות וע"י זה נגלה ונתפרסם חסדו בעולם והם הן שבעת ימי בראשית כי הוא לשון בהירות ויום א' בשבת הוא מדתו של אברהם שהוא בחינת יד ימין וכן כולם ואלו השבע מדו' הם בחינת כלים מצומצמי' והם דוגמת הנר אשר מצומצם לקבל את השמן והפתילה וכך הם מקבלים מן חכמה עילאה קדישא שפע משח רבות עילאה קדישא והחכמה נקרא יו"ד ועדיין הוא טמיר וגניז בלי שום התגלות עד שנצטייר בעולם הבינה והיא ע"י האותיות אזי נתגלה ונתפרסם השפע עילאה קדישא שהיא שמן משחת קודש לכל שבע מדות הקדושות ודא הוא ב מן בראשית כזה ב שהיא נקודה בהיכלה כיו"ד היא וע"י תלת ויו"ן של הבית נתגלה עולם הבינה ומשם לכל השבע מידות וזה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ויש בפסוק שבעה תיבות כנגד שבעה ימי בראשית וכ"ח אותיות כנגד ך"ב אותיות התורה ונגד ה' אותיות מנצפך שהם ז"ך והשמן משחת קודש המחי' אותם ונעשה ך"ח וזהו הכח העליון הקדוש כביכול וכדכתיב כולם בחכמה עשית והיא השמן משחת קודש ומשם בא לעולם הבינה שהוא זך ומשם בא לשבעה תיבין שבעה ימי בראשית והם בסוד שבעה קני המנורה שהם הכלים מצומצמים המקבלים את השמן והנה כתיב בדעת חדרים ימלאו דעיקר הקישור והזיווג של חכמה ובינה היא רק ע"י דעת עליון והדעת הוא בחינת ומידות של משה רבינו ע"ה כידוע וכדאיתא בכתבי האר"י הקדוש זלה"ה שמשה הוא מספר שני השמות אל שדי שעל ידו בא התגלו' השפע לעולם הבריאה וגם מספר רבוע דע"ב שהוא הוי"ה במילואי יודי"ן ומספר אהי"ה קדוש במלויי יו"ד ואלו השני שמות הם חכמה ובינה ואלו השני שמות הם ג"כ מספר משה והדעת העליון הקדוש שהוא בחינת משה מיחד ומקשר אותם והנה הבורא ית' לגודל חסדו רצה להיטיב לישראל עם קרובו וצוה שיעשו המשכן וכל כליו הכל בדוגמא העליונה כביכול שע"י זה יתגדל ויתרבה השפע הקדושה לכל העולמת וצוה אותם לעשות מכירה הטהורה בשבעה נרותי' דוגמת קני המנורה הקדושה העליונה וצוה ליקח שמן זית זך דוגמת השמן זך העליון שהוא בחינת משה ולזה צוה השי"ת למשה רבינו ע"ה ואתה תצוה את ב"י הוא מלשון צוותא וחיבור ויחוד ויקחו אליך שמן זית זך היינו שהם יביאו אליך שמן זך ואתה תצוה ותקשר ותיחד השמן הזך העליון הקדוש והטהור ובזה תקשר ע"י מדתך שהוא דעת העליון כביכול ובזה יהיה למאור להמשיך האור והשפע משח ורבות עילאה קדישא אל השבעה קני המנורה שהם בסוד נר ולהעלות נר תמיד וזה יהיו ע"י אהרן ובניו הקדושים מדות החסד וכשידליקו המנורה הטהורה בכוונה זכה ונקיי' בזה ימשך שפע וחסד לכל העולמות ולהיות עלי' העולמות והבן:

לפרשת זכור

זכור את אשר עשה לך עמלק כתיב ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים י"ל דהנה לא זו בלבד דזרע ישראל הם מצווים על מחיית עמלק דהוא זרע של עשו: אלא דכל איש ישראל צריך למחות חלק הרע המכונה בשם עמלק אשר טמון בקרבו של אדם שכל זמן דזרע עמלק ימ"ש בעולם אז כיוון דהאדם ג"כ הוא עולם קטן: אז נמצא בוודאי בכל אדם כח עמלק וחלק הרע אשר מתעורר בכל פעם לחטוא את האדם, וע"ז בא הזכירה בתורה. והנה כח של זרע ישראל אינו אלא בפה דהקול קול יעקב בתורה ובתפל' וכשאדם יש לו כח זה ובוער תמיד לבו להשי"ת אז אין שום רע יכול לשלוט בו אבל כשאדם מניח כח זה. ויסעו מרפידים שרפו ידיהם מן התורה מיד ויבוא עמלק ותיכף שורה הרע עמו. אך כשאדם תופס עכ"פ מידת יראה להיות ירא מלפניו ית' לעבור על מצותיו אז עכ"פ אינו בא לידי חטא וז"ש ואתה עיף ויגע שכחך נחלש שרפו ידיהם מדברי תורה ועבדות השם וגם אינך ירא וז"ש ולא ירא אלקים וע"כ תזכור תמיד מאוד שלא יכשילך כח עמלק וז"ש מחה תמחה זכר עמלק שתמחה מלבבך שורש הרע ולכפות אותו תחת הטוב וזש"ה והיה כאשר ירים משה ידו ר"ל כחו ועוצם ידו כשהצדיק מרים זה הכח וגבר ישראל אבל כשיניח זה הכח אז ח"ו וגבר כו' וע"כ צריך להחזיק בכח בתורה ובתפלה להכניע הרע תחת הטוב:

במדרש זכור את אשר עשה לך עמלק. כתיב זכור את יום השבת לקדשו כו' יכול דשני הזכירות שווין הם. וע"ז אמר שהע"ה אין לחכם עם הכסיל אלא זה זכור לקדשו ולכבדו וזה זכרהו למחות ולאבדו. דשורש הדבר כך הוא דהתורה הזהיר אותנו על ד' זכירות שנזכיר תמיד ה"ד דברים שהם עיקרי ושרשי האמונה והדת אחד לזכור מעמד הר סיני שכל האיש ישראל צריך להיות דומה בעיניו כאלו הוא עומד בהר סיני לקבל את התורה דבאמ' יש עבר ועתיד אבל בהקב"ה לא שייך זה. והוא בכל יום נותן תורה לעמו ישראל וע"י כן כשאדם פותח איזה ספר ורוצה ללמוד צריך לזכור מעמד הר סיני וכאילו הוא מקבל התורה מפי הגבורה אז בא לידי אימה ויראה כמו שניתנ' התורה ברתת ובזיע כדכתיב ויחרד כל העם אשר במחנה. וצריך שיהיה לאדם חרדה בכל רמ"ח איברים שלו הנקרא מחנה שכינה כמ"ש והיה מפניך קדוש הזכירה השני' הוא זכור אשר עשה ד' אלקיך למרים ר"ל כשאדם מתבונן במעשי הצדקו' של מרים אשר בא לה עונש לה"ר שאמרה דלטורין על משה לפני שמו ית' כי הקב"ה אינו רוצה שיקטרג על שום אדם לרע לפני השם רק צריך לשמור פיו ולשונו ושלא ידבר בהם רק טוב ולמשוך חסדים לעולם ולהוציא הטוב מן הסתום אל הגלוי ולקבוע הטוב בפה ולהכריע בלשון צדיק כל חלקי הרע תחת הטוב. הזכירה הג' היא זכירת שבת שאדם צריך לקדש את יום השבת וכל ימי החול צריך אדם לזכור את יום השבת ולצפות על קדושת שבת וכמו ששנינו חייב אדם לומר היום יום א' בשבת יום שני בשבת וצריך אדם לחבר קדושת שבת בכל יום ואח"כ זכיר' עמלק ר"ל אף שאדם הוא בדביקות גדול ולבו בוער באש לעבודת השם אעפ"כ צריך מאוד ליזהר ולהשגיח על עצמו שלא יתן מקום לחלק הרע שבו. כי ניצוץ היצר טמון בקרבו ובלבו של האדם ואף שהאדם סובר שהוא בדביקות עליון פתאום יתעורר בו תאות היצה"ר וצריך להשגיח ולמחות זה היצר מלבו אף שהאדם דבוק בקדושת שבת כמו דחזינן בזרע ישראל דור המדבר שהיו דור דיעה והיו אז במדריג' גדול' וראתה שפחה על הים וקבלו התורה מפי הגבורה ונפסקה מהם זוהמת הנחש רק שניסו את שמו ית' במה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין ולא עשו שום עבירה רק שחטאו במחשבת' על מה שרצו לדעת מאיזה מקום נמשך עליהם השפעת השם ב"ה אם ההנהגה היא עפ"י עולמות התחתונים ע"י המדו' או שהם נשפעים מעולם העליון. המכונ' בשם אין ויש בכאן שכל עמוק בביאור החטא הזה ואין כאן מקומו אך עכ"פ היוצא מזה אף שהיו אז במדריגה גדולה מיד שחטאו בהורהר המחשבה מיד ויבא עמלק ע"כ צריך האדם להשגיח על עצמו ולהכרית זכר עמלק היושב בקרבו והבן עוד דרוש לפרשת זכור

איתא בפרקי דר"א ובמדרש תנחומא כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק, לזה זכור ולזה זכור אלא למה"ד למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים נכנס התמחוי לפניו מלא כל טוב אמר פלוני אוהבי משקינח את התמחוי אמר זכור פלוני שונאי ואמרו לו אוהביו לזה זכרת ולזה זכרת, אמר להם זה זכרתי על תמחוי מלא כל טוב ולזה על תמחוי ריקם כך השבת, זכור את יום השבת לקדשו ולכבדו כו' ובעמלק על שולחן ריקם תמחה את זכר עמלק מתחת השמים והוא פלא ובהעיר לב י"ל דהנה האדם הוא קומה שלימה והוא עולם קטן וכן כל עולם הוא בחי' קומה (שלימה) וגם כוללת העולמות הם ג"כ קומה שלימה והנה מוח הזכרון והחכמה הוא עול' העליון קדוש ונורא כידוע והנה אצל שבת טוב ויפה הדבר להעלות לעולם החכמה והזכרון בכדי לקדשו, אבל אצל עמלק הרשע ח"ו להעלותו לעולם הזכרון, וזה הי' קשה להמדרש והתירוץ ע"ז יובן ע"פ מה דאיתא בשם האשל הגדול מוה' דוב בער מ"מ דק"ק מעזריטש על המשנה בפרקי אבות שבעה דברים בחכם וכו' וחילופיהן בגולם וביאר הוא ז"ל דאית עלמא דאיקרי בבחי' גולמא והוא עולם החכמה שהיא יו"ד כי יו"ד הוא רק נקודה קטנה ויוכל להצטייר כל אות שתרצה וזהו כוונת המשנה וחילופיהן היינו אם רוצים להחליף איזה דברים מהדברים בגולם היינו דצריך להעלות אותו הדבר להאי עלמא דאיקרי גולמא ומשם יוכל להחליפו עכ"ל, ונבוא לבאר ולהרחיב קצת ולהסביר הדבר דהנה כל דבר שהוא בתואר ובצורה מן הצורות אי אפשר לו לקבל צורה אחרת, לכן צריך לקלקל צורה ההיא ולעשות אותה גולם בלי שום תואר ואז יוכל לעשות ממנה איזה תואר שירצה ד"מ כלי כסף כל זמן שהוא מתואר בצורתו ותוארו אי אפשר לו להעשות ממנה תואר אחרת עד שצריך להתיכו ולעשותו חתיכת גולם ואז יכול לעשות ממנו איזה תואר שירצה. ועד"ז יבואר ג"כ סוד הווידוי דכשאדם מעלה על זכורנו את אשר קלקל ועיוות ומתחרט באמת ומודה ועוזב אז מתכפר לו עי"ז כי מן החטא ההוא שחטא ח"ו נעשה בבחי' ציור ע"י צירופי אותיות לפי ענין החטא ההוא וכשמעלה על זכרונו למוח החכמה והזכרון ואומר אשמתי בחטא פלוני בזה העלה את החטא לבחי' גולמא ובזה נמתקין אילו אותיות של חטא כשמתחרט באמת ובשובה בתשובה שלימה וצועק במר נפש להש"י שיכפר וזהו לשון חרטה כמו וכתוב עליו בחרט אנוש והיינו שנחרט ונכפר ונקנח אילו הצירופי אותיו' של החטא ההוא והוא מחמת שהעלהו לעלמא דאיקרו גולמא וזהו בחי' נושא עוון והבן ועד"ז נבאר קצת ענין פורים מה דאמרו בגמ' חייב אינש לבסומי בפורי' עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי והנה לא מצינו בכל התורה כולה משתיית רוב יין יצא דבר טוב ואדרבה מצינו להיפך אצל יין וכן כמה דברים רק כאן הנס הי' על משת' היין והכתיב מכנה כאן עיקר הסעודה ע"ש היין ולא על הלחם אכן יסוד ותוכן הדברים כך הוא דהנה המלכה אסתר הצדיקת היתה צריכה בעת ההיא לבטל ולהשפיל גודל תקפו של המן הרשע אשר גידלו ונישאו המלך לזה החכימה הצדיקת להגביה ולרומם אותו ברום המעלות אשר אין למעלה הימנה עד שעשתה איתו שוה למלך באמרה יביא המלך והמן אל המשתה כי כל זמן שהי' מוכרע בדעתו של מלך גדלות ונשיאת המן לא היתה יכולה לעשות לו שום דבר כי הדעת מכרעת ולזה היתה צריכה להגביה אותו להשוות אותו עם המלך ועשתה להם משת' יין ומחמ' ריבוי שתיות יין יצא המלך למעלה מן הדעת ואז היתה יכולה לבטל ולשבר תקפו של המן כי עלמא דאיתקרי גולמ' היא דבר שבא מבחינת אין וכמ"ש והחכמה מאין תמצא ושם בחי' דבר והיפוכו שוין הם לכן אפשר לעשות מדבר היפוכו והכל ע"ד שנתבאר וזהו ג"כ סוד של שני שעירי' של יוה"כ שצריכים להיות שוים במראה ובקימה וליקח כאחד ועי"ז הגביהו את הידוע ברום המעלות ושם כשהיו בבחינה זו הי' הכהן מתוודה ומתחרט ואומר אנא השם חטאו עוו פשעו כנ"ל והי' יכול לבטל ולהתחרט את החטאי' ולשבר כח הרש' כאשר נתבאר לעיל והטיבו אשר דיברו חכמי דורתינו ז"ל יום כפורים שהוא יום כמו פורים וע"ד שבארנו עבודה אחת הוא להם והבן והנה תקפו של המן הרע כבר בטלה ושוברה אסתר הצדיקת. ואך בכל דור ודור החיוב חל על כ"א מישראל לבטל ולשבר כחו של המן שלו הן בכללות ישראל והן בפרט לבטל כחו אשר חבוי וטמון בקרבו וצריכין אנו ג"כ עבודה זו שעשתה אסתר המלכה לזה אמרו חכז"ל חייב אינש וכו' היינו שיבסם את עצמו בשתית היין עד דלא ידע שיצא למעלה מן הדעת ולא יהי' לו דעת מכרעת בין ארור המן וברוך מרדכי ויבא לבחינת עלמא דאיקרי גולמא ושם יכול לעשות מדבר היפוכו אז כשיהיה על בחינה זו יכול לבטל כח הרע כיון שבא למדריגה למעלה מן הדעת והבן וזהו כוונת התירוץ של המדרש על קושיתו למה אנו מגביהין עמלק הרשע לעולם הקדוש למוח החכמה והזכרון. כי כיון שאנו צריכין לבטל כחו ותקפו של הרשע לזה אנו צריכין להגביה אותו למעלה דאיתקרו גילמא ואז אני יכולים למחות את ולשבר את תוקפו הרע וזהו רומז על שולחן ריקם היינו שאנו צריכין שיתרוקן ויתקנת וימח שמו וזכרו ותקפו הרע ויתבטל והמשכיל יבין:

אמרו חכז"ל משנכנס אדר מרבין בשמחה דהנה הוא פלא בעיני רבים למה כתיב בשמות שנקראו האבות והשבטים הטעם אשר קראו להו השם האב או האם ואצל יצחק אבינו כתיב ויקרא שמו יצחק משמע מאת הקב"ה וב"ש והטעם ע"י לשון צחוק ונראה דהנה דבר המהווה מעוז ושמחה בעולם אינו בא רק מדבר המתהפך כמו שאנו רואים אם לבש אדם מלבושים הראוים לו אזי אין רואה ואין מביט וכאשר שמלת אשה בפורים או בחתונה אזי נעשה צחוק והיתול בעיני כל. וכל דבר שמשנה אדם ממנהגו הראוי זה לשמח' יחשב בזה העולם והנה הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לעילא ולעילא לפני שמו ית"ש הנכבד והכירא דהנה אצל עקדת יצחק הי' דבר המתהפך שאברהם לבש בחינ' יצחק יסוד האש וגבורה והדין בלתי רחמני' נגד רצונו ומדתו ויצחק לבש מדת אברהם יסוד המים שנשפך לארץ בחי' שפל ונבזה איש חסד לכל וזה הי' שמחה לפניו י"ח כל חידו וכל טיבו ומזה נעשה צחוק לפניו כביכול:

ולזה נקרא שמו יצחק ולזה נמצא בכוונת האר"י זלה"ה ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ר"ל שאתה בחי' אבי כי מקודם אנת חסד יסוד המים ויאמר הנני בני י"ל עתה אני בבחינתך והנה ה' מלך נאות לבש וכשעלה במחשבה לפניו י"ת לברוא העולם אזי לבש א"ע ית' בת"י נינין קדישין מספר גאות והגאוה והגדולה לחי העולמים אבל חלילה וחלילה להמצא גאות בברואיו הנאצלים מתחת כסא כבודו י"ת והשמחה לפניו בדבר המתהפך שהגאות העליון בא מתתא ועילא היינו מפני ששני אלו השמות שם ע"ב ושם א"ל ב"ם הפסיקו בין לבושי דמלכותא ומתנוצצים בין לבוש של המלכות ונעשה מת"י מתפר ר"ה למעלה ור"ה למטה כידוע לי"ח. וישראל בני אל חי מגודל התדבקותם והתקשרותם מתתא לעילא בהאותיות והשמות הללו הקדושים ומכניסים החצי מלבוש עם השמות הקדושים לעילא ואז נגמר הלבוש הגיחזת ונעשה ת"י נימין קדישין ומכתירין את אלקי הצבאות והוד והדר לפניו ועוז וחדוה במקומו וזהו שמחה לפניו בלבושו שמקורו ושרשו לעילא בא התרוממותו מתתא וזהו משנכנס אדר ר"ל מספר אדר ר"ה למקורו ושרשו ונשלם לבוש הגאות וזהו מדבר המתהפך מתתא לעילא אזי מרבין בשמחה ר"ל וזה הי' ג"כ שמחת פורים השמחה רבה הנעשה אז בכל העולם אעפ"י שהי' יכול להעשות בלא עניני אחשורוש והערלים הנבזים הי' רצונו ית"ש לעשות דווקא מדבר המתהפך בכדי להעלות שמחה ע"י דברים המרבין עצבות דווקא ודפחח ואיפשר זהו הטעם של המנהג מה שמשנים בגדיהם בפורים עוד ירצה לומר משנכנס אדר מרבין בשמחה בשמחה מספר שנה אותיות שנ"ה שהשמחה המתעוררת אז באדם ממשיך שמחה וחדוה כל השנה וק"ל:

פ' תשא

בפסוק אך את שבתותי תשמורו וכי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ד' מקדישכם הנה כל הקדושות של חגים וזמנים והקישור והיחוד של העליות העולמות הוא ע"י איתערותא דלתתא ובני ישראל עם קרובו ע"י עבודתם בעבודת הקודש בא כביכול הקדושה ועליות העולמות כולן אבל שבת קודש נעשה מעצמו היחוד והעליות העולמות ע"י תפילתן וע"י תלת סעודתא דמהימנותא קדישא אז מקבלין עלינו קדישא דלעילא וזהו לדעת צריך כ"א מזרע ישראל לדעת ולהבין ולמנדע דאית רב ושליט ורב חסד אשר הוא מקדש אותנו ביום שבת קודש וזהו כי אני ד' מקדישכם:

בפסוק ויאמר ד' אל משה ואתה תדבר אל ב"י כו' את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ד' מקדישכם עי' בספר אור החיים מה שפירש בזה ונראה לי עוד דהנה רבותינו ז"ל למדו מכאן במ"ס שבת פרק קמא. אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו' ובוודאי המתנה טובה של שבת ר"ל האור והקדושה עצומה אשר יורה מלמעלה לתוך לבות ב"א ביום השבת קודש והנה רוח קדושה ושכל קדוש אשר האדם משיג מחדש וחיות רוחניות הבא מעולם עליון מעולם שכולו שבת וכולו תענוג' והוא בית גנזי היא מדה גבוה הנקרא אל חי אשר ביום השבת נפתח עולם ערבות שבו גנזי חיים. והנה באמת ראוי לכל משכיל לשום אל לבו ולצפות כל ימי החול להיות משומרי שבת כמו ואביו שמר את הדבר ולהיות מתלהב מתי יגיע יום השבת ולהיות מקווה ומייחל למתנה גנוזה זו הבאה ביום השב'. על השגת קדוש' וחיות הרוחנית אשר נשפע מלמעל' ובוודאי כפי הכנה הבה שיעשה כל ששת ימי המעשה על השבת כן תהי' השגתו והכתוב אמר והכינו את אשר יביאו שאדם צריך להטריח את עצמו בחול שיהיו לו בשבת ומי שטרח כו' ואעפ"כ אף שהאדם מכין א"ע לקדושת שבת אל יאמר בלבו כי כפי הכנתו ראוי לקדושת שבת ובדין שיטול שכרו זהו אינו דלכל זאת הוא מתנה אשר נתן לו הש"י וחונן לאדם כי אף אם יכין א"ע בכל מיני הכנות שונים מ"מ אינו ראוי לקדושה זו שמשפיע לו השי"ת ביום השבת זולת למתנת חנם יחשב רק מ"מ צריך הכנה ג"כ ולהכשיר א"ע שיהי' לו בית קבול וכח לקבל השפע ומתנה זו כי מה יתן ומה יוסיף לאדם מתנת הש"י אם לא יהיו לו כלי לקבל' ומצדו ית' לא יבצר זולת מצד חסרון המקבל ולזה צריך האדם להכין א"ע בששת ימי המעשה להיות מוכשר לקבל קדושה ומתנה הבא מבית גנזיו של אוצר המלך ב"ה:

והנה יש שתי בחינות בשמירת שבת זכור ושמור זכור הוא לדכורא ושמירה הוא לנוקבא, ר"ל דיש אדם שיכבד את השבת בשביל תענוג הש"י כמו שנאמר אז תתענג על ה' שע"י יום השבת הוא מדבק את נשמתו בקדושה עליונה ויכול לעבוד את שמו ית' בשכל גדול, ולהשפיע בכל העולמות וזהו בחינת זכור אבל יש אדם ששומר שבת בשביל טובתו דהנה אמרו חז"ל השומר שבת כהלכתו אפילו עע"ז כדור אנוש מוחלין לו והטעם הוא דעל ידי עבירה שאדם עושה הוא מפסיק ומפריד נשמתו משורש החיים ומביא פגם בנשמתו אבל כשבא קדושת שבת אז הקב"ה מאיר לאדם הארה גדולה מעולמות הגנוזים ומאיר נשמת האדם ועי"ז יכולה הנשמה לחזור לשרשה. ואין לך מתנה טובה כזו שע"י ששומר שבת כדינו אז משיג מחילה וסליחה לכל עונותיו א"כ מי שמתכוון בזה בשמירת שבת ג"כ טוב אך לא זה דרך הנכון כ"א יכוון האדם בעשות מצות אלקיו עבור טובת עצמו שיגע לו אף איזה מידה טובה ושכר רוחני עכ"ז היא בחינת נוקבא שרוצה לקבל מהש"י:

ועיקר עבודת האדם צריך להיות משפיע ע"י מעשיו וע"ד תנו עוז לאלקים וזש"ה אך את שבתותי כו' ודרז"ל ידוע דאכין ורקין מועוטין ובא הכתוב לומר דהמיעוט והמדריגה הפחותה תהי' עכ"פ שתראו את שבתותי תשמורו להיות בבחי' שמור להיות שומר שבת כהלכתו עבור המתנות טובות אשר נתנו ביום זה כי אות הוא דשבת הארישם לדעת כי אני ד' מקדישכם ר"ל שע"י קדושת שבת אני מפריש מכם כל הפגמים ומאיר ומקדש נשמתכם ומוחל לעוונותיכם ומי שיוכל לבוא לבחי' זכור בוודאי מה טוב ומה נעים: או יש לומר דרמז לנו הכתוב ענין אחר והוא דבאמת אם כל ישראל יכולין לקיים שמירת שבת מה טוב אך אעפ"י שלא נמצא חלילה הרבה מקיימין בישראל ובאיזה זכות יהי' ישראל משומרין בגלות' והבטיח לנו הכתוב שע"י הצדיקים שבכל דור ודור אשר הם שומרים השבת כראוי והם עושים תענוג להבורא ב"ה והצדיק נקרא שבת כנודע וז"ש אך ר"ל אף אם יהי' מקיימי השבת בדרך מועט אעפי"כ את שבתותי תשמורו כל זרע ישראל יהי' לכם שמורה מכל דבר רע בזכות שמירת הצדיקים יהי' גנין והציל פסוח והמליט וז"ש כי אות היא ביני כנ"ל דהצדי' נקר' אות ורושם בין כנ"י להבורא ב"ה לדעת כי אני ד' מקדישכם ר"ל דע"י הצדיק נתפרסם קדושתו ית' והצדיק הוא המושך דעת לעולם ומודיע קדושת אלקים לבני אדם וע"י אות הצדיק ושמרו בני ישראל מכל דבר רע ומעלה עליהם הש"י כאילו שמרו כולם:

או י"ל דהנה הקב"ה רצה לזכות את ישראל בעוה"ב לכן נתן להם תורה ומצות והנה הקב"ה רצה להטעים לזרע ישראל שכר עוה"ב הרוחני ולכך נתן להם השבת דהוא תענוג מעין עוה"ב ובשבת כל אדם יוכל להבחין התענוג הרוחני הצפון לצדיקים לעוה"ב אך כיון דבאמת שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והאיך יהנה אותם בתענונו של שבת ולכך התחכ' הש"י ונתן להם בתורת מתנה ושכר גופא של המצוה ממש ליכא בהאי עלמא אבל יכול הש"י ליתן במתנה לכל מי שירצה אף בעולם השפל הזה להטעי' לעושי רצונו ושומרי מצוותיו מעין עוה"ב וז"ש אך את שבתותי תשמורו ע"י שתשמרו שבת בזה תטעמו תענוג הרוחני וזה יהי' לכם לאות לעוה"ב לדעת כי אני ד' מקדישכם ר"ל ע"י שמירת שבת תדעו תבואו לידיעה שאני ד' מקדש אתכם בעולם הנצחי לעולם שכולו שבת וזה שהש"י צוה למשה להודיע לישראל זה המתנה טובה אשר ישיגו בשבת ולא המצוה דהא כל המצות הודיע להם משה ואך בכאן הודיע להם היתרון שישיגו ע"י מצוה זו כדי שיבינו השכר טוב הצפון להם דבלא שבת א"א להודיע בהאי עלמא וזה שאמרו שם בגמרא והא שבת דעבידא לגלויי' מתן שכר לא עבידא לאגלויי היינו לא עבודא לאגלויי בעוה"ז משא"כ בשכר משה בקירון אור פניו דאצלו לא נתחשב זה לשכר מצוה דהשיג בחייו כל מדריגה עוה"ב אבל לישראל ניתן במתנה ואין זה שכר שבת כי השבת גופא הוא השכר כמשאחז"ל שכר מצוה מצו' התענוג של שמירת שבת זהו גופא הוא השכר אבל לאומות לא הידוע השי"ת זה הפנה אשר משיגים זרע ישראל בשבת שלא יתערב זה בשמחתינו והבן:

עוד שמעתי מאדמ"ו הרב הקדוש על הא דאנו אומרים בתפלת שבת אין ערוך ד' אלקינו בעוה"ז דהנה עבוד' זו לעבוד ע"ע לקבל פרס אף שאין זה גרוע כ"כ כמו שאמר הכתוב אורך ימים בימינה למימונים בה ובשמאל', עושר וכבוד א"כ עכ"פ היא דבר שמאלית אך אין זה עיקר עבודה ועיקר העבדות צריך להיות שלא ירצה האדם העובד שום דבר ולא יבקש רק את שמו ית' וזה גופא יהי' שכרו מה שעובד את השם וז"ש אין ערוך לך ד' אלקינו בעוה"ז ר"ל שאין אני רוצה שום תענוג עוה"ז ואם תאמר אעביד את השם על מנת שאזכה לחיי עולם הבא תענוג רוחני' גם זה אין עבודה לשמה כי גם שם בעולם הנשמות יש שמבקשים תענוגי רוחנים ויש צדיקים שגם שם אינם מבקשים זולת השגת חכמת אלקות כמו שאמרו רז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב וז"ש ואין זולתך מלכנו לחיי עוה"ב אפילו שם אין רצוני זולת אמיתת אלקותך. ואם תאמר אעבוד את השם בשביל ימות המשיח אשר יסור החשכות מאתנו ויתרבה אור השכל והשגה וישיגו בני האדם מדריגות גדולות שיהי' להם חומר זך ובהיר גם זה אינה עיקרית העבודה זולת גם לימות המשיח אין מבוקשתינו אפס בלתיך הכל אפת ולא זו לימות המשיח. אלא אפילו התענוג שישיגו בני האדם לתחיית המתים ג"כ אינו דומה, ושוה לבקשת אלהותיך ונועם עבודתיך להיות עבד נרצע לשמו ית' בלי שום קיווי ותועלת עצמו:

עוד שמעתי מאדמ"ו פירוש הא דאמרו חז"ל דמשביעין אותו קודם ביאתו לעוה"ז הוי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם אומרים לך שאתה צדיק היו בעיניך כרשע ולכאורה קשה מאי אהני שבועה על דברים שבלב עוד מה מעלה היא זה שאפילו אם יהי' צדיק יהי' בעיניו כרשע מה יתרון מזה לעבודת הש"י ונראה כוונתם דהנה גבי' אליהו הנביא במעשה דצרפית כתיב מה לך כי באת אלי להזכיר את עיוני בתוך עמי אנכי יושבת ואמרו חכז"ל כשהיו שוקלין מעשי עם מעש' בני עירי יהי' מעשי יותר טובים מהם כו' נמצא כשהאדם הוא צדיק הוא מחייב את העולם בצדקתו' לכך משביעין אותו דאף שיהי' צדיק יהי' בעיניו כרשע עבור שבא לעולם חוב על ידו דעיקר שהאדם צריך לעבוד את הש"י עבור כל ישראל ולא עבור עצמו דאז חב לאחרים בצדקתו אבל אם כוונתי בכל מצוה שעושה כנ"ל אז אדרבא מכריע את כל העולם כולו לכף זכות וזה שמשביעין אותי שיהי' צדיק שיהנה מצדקתי לכל העולם ואל יעשה רשעות בצדקתי שמגיע עונש על ידו לכל העולם והבן: בפסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וכתב בזה האור החיים הקדוש ז"ל ה"ה וז"ל או ירצה עז"ה אימת אמרתי לך לשמור את ישראל בפקוח נפש אפילו בערך כבוד שבת דווקא לעשות פקוח נפש לאדם שישנו בגדר עומד לעשות אבל מי שוודאי לא יקיים ולא יגיע לשבת לשמרו הגם שרפואת אלו יועיל לשעות ולימים לא יחלל עליו את השבת עכ"ל וכבר תפסו עליו בזה שהוא נגד סיגיות הש"ס והפוסקים שאמרו אפי' ספק נפשות דוחה שבת ולא נצרכא אלא אפילו לחיי שעה עיי"ש וכדי שלא נשמה לדברי האוה"ח הקדוש כסותר את דברי הש"ע ח"ו נוכל לומר בדרך אפשר שזהו כוונת האוה"ח דהיינו בגוונא שבא הסכנה לחולה בשבת לעת ערב ואמדוהו שיוכל לחיות עוד יום או ימים ע"י בישול רפואות וסממנים, ובעוד שישחקו ויבשלו הסממנים יערב ויחשך היום:

וא"כ החילול של שבת של בישול לא מהני רק שיוכל לחיות יום בחול אבל משבת עצמה אפילו לשעה אחת לא מהני כי הרפואות לא יהי' מתוקנים עד הערב ובזה האופן מיירי האוה"ח ואמר שאין מחללן שבת בזה כיוון שע"י חילול שבת לא יבא לידי שמירת שבת אפילו שעה אחת והפוסקים שאמרו שאפי' על חי' שעה מחללין שבת אפשר דמיירי באופן שזה החיי שעה יהי' בגדר שמירת שבת ודוק:

בפסוק ויאמר אהרן אתה ידעת את העם כי ברע הוא והוא פלא שאהרן יאמר למשה אל יחר לאדוני והוא ידבר על העם בנפש מרה מאוד אלא אהרן לא רצה לדבר על ישראל שום רע ח"ו על נשמות ישראל אשר ממקום גבוה קאתו ולכך לא אמר כי הוא אלא כי ברע הוא כ"א חטא האדם ח"ו הוא מחמת שלא נזדכך עדיין נשמתו ואינו מבורר עדיין מן הרע והוא משוקע עדיין בבח"י הרע ומזה בא לידי חטא וזהו כוונת אהרן שאמר כי ברע הוא היינו שהם עדיין משוקעים ומעורבין ברע ולזה באו לכך אבל הם לא עשו כלום וק"ל: בפסוק וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה כו' ולכאורה קשה להבין דמשה הוא רעי' מהימנא יקטרג ח"ו על ישראל ויגדיל החטא בעיני ה' אך באמת כאשר יתבונן האדם בלבו ישכיל ויבין שאין לך בעונש גדול של העובר על רצונו י"ת יותר מן העבירה גופא כמ"ש חכז"ל שכר עבירה עבירה. כשמיישב האדם בדעתו האיך נתרחק ע"י העבירה מאתו י"ת והאיך הפרוד נשמתי משורש החיים בוודאי כל העונשים החמורים קלים הם ממנה וזה שפייס משה להשי"ת שרצה להעניש' הלא חטא העם הזה חטאה גדולה ולפי ערך גדולית החטא אין להמציא להם עונש כי די להם זה החטא גופא. ואין לך עונש יותר מזה:

והבן:

עוד שמעתי מאדומ"ו הרב ש"י על הא דאיתא במסכת חגיגה פרק אין דורשין שיצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר ולכאורה הוא תמוה דהלא אין לך דבר שעומד בפני התשובה ואפילו על עבירה חמורה מועיל תשובה כמו שקיבל השי"ת תשובת מנשה המלך שהכעיס את בוראו בכמה תועבות. ואפ"ה קיבל השם תשובתן אך י"ל דבאמת אין הכוונה דהקב"ה לא הי' מקבל תשובתו אם הי' שב לפניו י"ת דחלילה לומר כן אך דבאמת אחר שחטא בכמה דברים אשר אין מספיקין בידו לעשות תשובה משורת הדין ר"ל דבאמת על כל עבירה שאדם עובר אז הקב"ה היא רחמן גדול על האדם ושולח לו הרהורי תשובה בלבו של אדם כדי לעוררו שיעשה תשובה וישוב לשרשו כמו שכתוב ותאמר שובו בני אדם והקב"ה פותח להם שערי תשובה אבל באלו העבירות החמורות כמו אחטא ואשוב או עבר עבירה ושנה בא וכדומה אז אינו ראוי האדם שהקב"ה יחזור אחריו ויבקש ממנו שיחזור בתשובה. ואין מעורירן אותו למעלה רק האדם צריך מעצמו להשים אל לבו ולהתוודות לפניו י"ת ואז מרחמין עליו ומקבלין את תשובתו אבל צריך להיות מעצמו בלי שום סייע מן השמים וז"ש אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולא קאמר אין מקבלין את תשובתו רק נקט לשון הספקה והיינו סיוע לא מסעיין לו ובזה י"ל הך כוונת הבת קול שהכריז שובו בנים שובבים חוץ מאחר דהנה באמת הקב"ה הוא בעל רחמים ומתאווה מאוד לבלתי יודח ממנו נשמה יקרה כנשמת אחר שהי' גדול בתורה ובחכמה אך כיון דהדין נותן שלא לסייע ולא לעורר אותו ע"ז עשה הקב"ה וסיבב דרך אחרת כדי שיבין אחר שהקב"ה חפץ שיתעורר להשיב אך שאינו יכול לומר לו בפירוש מחמת שהכעיס הבורא כל העולמים במכוון ואין הדין נותן להספיק לו תשובה ע"ז נתן לו השי"ת מקום שיבין בדרך רמז שזה הכרוז של שובו בנים וכו' חוץ מאחר כדי שיתעורר בזה הכרוז לעשות תשובה כמו שמצינו בענין העגל שאמר השי"ת למשה ועתה הניחה לי ויחר אפי ודרשו חכז"ל והביאו רש"י ז"ל בפי' החומש ב"פ ואתחנן מלמד שפתח לי השי"ת פתח והודיעו שהדבר תלוי בו שאם יתפלל עליהם לא יכלה את בני ישראל כמו כן רמז לו השי"ת בזה הב"ק שהכריז חוץ מאחר כדי שבלבבו יבין כוונת השי"ת ושב ורפא לו אבל באמת גדולה תשובה שאין שום דבר חוצץ בפניו והכל נמתק בתשובה והבן: עוד שמעתי ממורי הרב בענין הנ"ל גבי. מנשה שנאמר ויתפלל אל ד' ויעתר לו ודרשו חכז"ל אל תקרא ויעתר אלא ויחתר לו מלמד שחתר לו הש"י חתירה מתחת כסא כבודו לקבל תשובתו וכ"ה בפרקי דרב' אליעזר שנעלו המלאכים לפניו כל שערי תשובה עד שפתח לו הש"י וכדי להבינך מהו זה החתירה מתחת כסא כבוד ית"ש. דהנה כתיב גבי איוב הנגלו לך שערי מות דכמו שיש שערי חיים בעולמות העליונים כמו כן יש למטה בחי' חיצונים הנקראים שערי מות ובו יכנסו עוברי רצונו ית"ש. והנה העולמות עליונים הם כסא כבודו ית"ש ומכל מצוה ומ"ט אשר נעשה עבור כבוד שמים נעשה מהעובדא כסא לכבודו ית"ש והנה גם השערי מות יש בם כח אלקים חיים אשר ממנו היא חותם כמ"ש ואתה מחי' את כולם כי לא יהי' קיום לבח"י חיצוניות אם לא כח הקדושה וכבוד אלקים נסתר ונעלם בתוכה אך שהיא אינה בהתגלות מחמת שהיא מעוטף בכמה לבושין ואדם המייגע והמחפש ימצא גם שם אלקיתו ית"ש אך שהיא רחוק מן השורש של כבודו יתברך וזאת נקראת תחת כסא כבודו שהוא דבר תחתון מכבודו ית' וא"כ כל אדם סתם החוטא ושב בתשובה שלימה אז הוא נכנס בשערי תשובה באתגלייא כי פותחין לו מן השמים. ושולחין לו מחשבה קדושה והרהורי תשובה משא"כ חוטא כמנשה דחטא והכעיס לפניו ית"ש תשובתו קשה כי עליו יש קיטרוג למעלה דכל המלאכים נעלו לפניו שערי תשוב' העליוני' ולזה הוצרך לחפור ולחתור בבחינת התחתונות ומשם לקרב א"ע אל כבודו י"ת וזהו שחתר לו השי"ת שגילה לו כחו ע"י שערי מות אשר הם מכינים לתחת כבודו ומשם לא קיטרגו עליו כי היא באתכסייא ונעלם מן המלאכים ומשם קיבל תשובתו הבורא י"ת:

עוד שמעתי מאדומו"ר על פסוק זרעו לכם לצדקה דהנביא קרא לצדקה זריעה דנמשל לזריעה ממש דכמו דאנו רואים דדרך בני אדם לזרוע שדה ולקחום התבואה לטומנים לתוך האדמה עד שנרקבה ואח"כ חוזרים וצומחים למעלה ואחר שנגמר גידולו חוזרין וקוצרין ולכאורה איש פתי יאמר בלבו מה לו ולצרה הזאת ליקח את התבואה אשר מונח אצלי בעין ולהשליכם לאיבוד בידים ליתנם לתוך האדמה להיות עיני מיחלות בתועלת ממושכה כנ"ל אם יצמח אח"כ או לא זה האיש וודאי חסר תבונה ומחוסר אמנה וזה בא לו מחמת שאין לו בטחון ואמנה בהשי"ת שאף שלעיני בשר נראה כאילו נחסר ומחסר א"ע אך צריך לבטוח בהשם שבוודאי מכל גרעון יעלה ויצמח כמה וכמה גרעונים וכמו כן בדרך צדקה דאיש אשר ירע לבבו באחיו האביון מתיירא לפתוח את ידו וליתן צדקה דהאיך יחסר א"ע בממונו בחסרון אשר לא יוכל להמנו' ואינו מאמין שהש"י ימלא חסרונו וישלים לו ולא יעני אדרבה הצדקה מוספת חיים שפע ברכה בממונו של אדם ע"ד מלת ממון חסר, רק שאדם צריך להיות לו אמונה ובטחון כמו בזריעה ובוא וראה דבזריעת הארץ נותנת שפע לאדם ומעשרת אותו ובאמת הארץ לית לה מגרמה כלום אבל גם היא מקבלת בבחי' צדקה משמים דשמים וארץ הם בבחי' דכר וניקבא והארץ מקבלה מן השמים כמו כן האדם משפיע מן ממונו לעניים וסובר דמשלו היא נותן לו אבל היא שוכח דגם הוא מאין בא לו השפע והעשירות גם זה מתת אלקים הוא אשר יש ונכסים בתורת צדקה ולא כפי מעשיו ותן לו משלו וכמו כן כשאדם מתבונן במצות רואה ג"כ שהוא על כוונה זו ע"ד שאמרו חכז"ל כל מי שאינו נושא אשה ומוליד בנים כאלו שופך דמים וממעט הדמות שלא יאמר האדם דלמה אתן בחנם את חילו וכחו ואת טפה הבא מן המוח ואתן לתוך הנוקבא ספק אם יעש' פרי אם לא ולמה אפסיד את כחי בחנם ואף אם נעשה פירות ואוליד בנים מי יודע אם יחי' ומי יודע אם יהי' לו במה להתפרנס ודי לו להפקיע א"ע אך דהאדם צריך לעשות את שלו ולבטוח בה' ובהדי כבשי דרחמנא למה לך ומסתמא יזמין לו השי"ת את פרנסתו ולכך קראו הכתיב ג"כ בלשון זריעה כד"א בבוקר זרע זרעך כו' דהוא דומה לזריעה אשר הוא ג"כ על דרך אמונה ובטחון וכמו כן אנו רואים במצות שבת שנתן לנו השי"ת וכל ימי החול אדם מייגע את עצמו לראות להרויח פרנסתו וביום השבת הוא שובת מכל מלאכה א"כ הי' השכל נותן דכל ימי החול ראוי לאכול מה שטרח אבל בשבת דהולך בטל ואינו מרויח למה יאכל ולהפסיד משלו ובאמת חזינן דהוא להיפך שהשי"ת פקד עלינו וקראת לשבת עונג להתענג ביום זה יותר מכל ימי החול ואף אם אין לו ע"ד לוו עלי ואני פורע ואדם שהוא בוטח בהשם אז מענג את השבת כראוי לו כיון ש שבודאי לא יחסר לו ע"י עונג שבת והאדם צריך להאמין דע"י עונג שפע וברכה כל ששת ימי המעשה ובוא וראה דבכולם צוה השי"ת להקדיש הראשית לד' דכמו בזרוע צריך להפריש הראשית מן התבואה כמו הבכורים והתרומה וחלה ומעשר הנקראים ראשית כמו כן במצות פ"ו ראשית אונו לו משפט הבכורה ובצדקה ג"כ צריך ליתן הראשית מן הקרן והרווח וגם יש בו ראשית שצריך להקדים עניי עירך קודמין או שצריך להקדים ת"ח קודם לע"ה וגם השבת דהוא ראשית מכל ימי החול דהיא הנקודה הפנימית המחי' את כל ימי החול צריך להקדישו ולזכרו ולקדשו ולא אלו בלבד אלא אפילו מן החכמה צריך להפריש הראשית ממנה דהיא היראה כמו דכתיב ראשית חכמה יראת ד' והבן:

עוד שמעתי ממורי הרב הקדוש על פסוק הנותן שלג כצמר עיין בכוונת האר"י ז"ל דשלג הוא בגימטרי' ג' אלפי"ן מג' אהי"ה ע"ש. דהנה יש ג' אלפי"ן בעולם וכלהו חד דכתיב אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד וכל השלשה אחדות כולם נכללו זה בזה באחדות גמור האמיתי ועיקר שצריך האדם להסתכל ולהתאחד ולהיות דבוק בג' אלפי"ן הנ"ל דאף לעת עתה שהם בגלות הם באחדות בכח והוא בבחי' אתכסיא אך דבאתגליא אין חזק האחדות כ"כ דיש אדם שנופל מדביקות הש"י או מדביקות התורה או מאהבת ישראל ויש לפעמים נרגן מפריד אלו"ף ח"ו שיפריד אלופו של עולם אבל באמת בכח צריך האדם לידע שהוא כולו חד וזה כוונת הש"י כששאל מרע"ה אם יאמרו לו ישראל מה שמו מה אומר אליהם ויאמר אהיה אשר אהי"ה דר"ת ה"ג אלפי"ן באו לרמז דאף בגלות אהי' עמהם בשיעבוד באחדות אך שאינו בפועל אבל לעתיד לבוא כשיסלק השם את החיצונית אז יתאחדו באחדות האמת ואז יכירו כל העמים כי הכל אחד וזהו שכתוב גבי שלמה המלך ע"ה וידבר שלשת אלפים משל ר"ל שדבורו היה תמיד מן האחדוי' שלשה אלפי"ן הנ"ל וז"ש ואתה למדת עליך להיות אלופים לראש ור"ל שבעיני האדם צריך להיות עיקר וראש החשיבות מכל הענינים להתאחד ה"ג אלפי"ן הנ"ל בקשר אמוץ וחזק שלא יפרודו איש מעל אחיו אמן והבן:

בפסוק והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו דהנה הוא ית' ב"ה מסתתר בשפריר חביון דמקום סתר של הקב"ה אשר הוא ית' מסתר שם הוא אור א"ס הפשוט והנה מבשרי אחזי אלקי דאנו רואי' בבשר ודם דכשרוצה לכסות א"ע פורש כפיו על ראשו או על פניו כמו כן כביכול הוא הכתר ושם נעלם וגנוז אור א"ס וגם מידת כתר אין ב"א יכול להשיגו ונקרא אי"ן וז"ש השי"ת למשה מחמת גודל האהבה (שאהב הקב"ה את משה רבינו ע"ה ולא מנע ממנו כל מבוקשו והסירותי את כפי שאגלה לך את הכתר הנ"ל וראית את אחורי כו' ואין לרב' יותר וכבוד אלקים הסתר דבר כי הוא סוד עמוק ורז"ל רמזו כל הענינים במלות קצרות מלמד שהראה לו קשר שגילה לו הש"י קשר של דביקות הנקרא תפילין דהוא מרמז להמוחין כנודע ודוק:

עוד שמעתי ממורי הרב בדרך הלצה על פסוק ביום ההוא יבוקש עון ב"י ואינינו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה דלכאורה למה יבוקש וכי דבר טוב היא כ"כ עד שנבקשנו ככסף וכמטמונים אך דבאמת עון גופא אינו כלום אך הוא ע"ד משל כמו האות העשרון הנקרא ני"ל ואין בו שום מספר רק פעולתו הוא להגדיל המספר של האות הבא אחריו כמובן עבירה גופא אינה נחשב לכלום רק בא להגדיל המספר של זכיות ובמקום שבעלי תשובה עומדי' אין צדיקים יכולין לעמוד וכיון שעשו תשובה אז נתגדל מעלתו יותר מן הצדיק ונחשב לו העונות כזכיות ודפ"ח:

עוד שמעתי מא"ד ומו"ר הרב על שאמרו חכז"ל במסכת שבת ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגת אם תקבלו את התורה מוטב כו' אמר רבא מכאן מודעה רבה לאורייתא ואעפ"כ הד קבלוהו בימי אחשורוש דכתיב קיימו וקיבלו קיימו מה שקיבלו כבר וכדי להבינך זה הדבר של כפיית ההר מה שהיה ובפרט שישראל כולם פה אחד ענו ואמרו כל אשר דיבר ד' נעשה אך שורש הדבר הוא דבוודאי קשה הדבר מאוד לבן אדם מגושם בחומר עכור אשר יקבל עליו עול לשמור התורה והמצות וכל האומו' לא רצו לקבל עליהם עמ"ש אך הנה ידוע דברי חכז"ל דר הרים אלא אבות דכמו ההר הוא שורש לארציות אדמה שההר הוא חוזק ועיקר ומשם יש חוזק והתפשטות לאדמה אשר סביבות ההר המשפע מכל צד כמו כן הן אבותינו הקדושים שרשם בארץ החיים והם הרים הגבוהים אשר עליהם ועל כחם נשענו בית ישראל כולם והנה כשהשי"ת ב"ה רצה ליתן התורה לישראל העלה את כל הכנ"י לשרשו וינטלם וינשאם לדביקות עליון לדרכי אבותיהם ופתח להם ארובות השמים ואתא מרבבות קודש והעביר מעליהם כל המסכים המבדילין בינם לקודש הקדשים והי' אור נשמתם מאיר לשרשם ואור קדושה עליונה היה חופף עליהם מכל צד וז"ש שכפה עליהם הר כגיגת שהקיף אותם כהר משורש קדושתם עליונה ואז כיון שלא הי' שום מסך ומבדיל ביניה' לבין קונם ית' חשקה לבם לקבל התורה והמצות כי היה קל בעיניהם לפי בחינת השכל הגבוה אשר היה להם בעת הזאת ולכך קדמו נעשה לנשמע וקיבלו עליהם ועל זרעם לקיים פקודת המלך וזהו שאמר רבא מכאן מודע' רבה לאורייתא ולפי דברינו הנ"ל א"כ יש אונס ליהודים כי מאחר שהיו אז בקבלת עשרת הדברות במדריגה גדולה ובוודאי אם היה כן מתקיים בבחינה זו לדורות בוודאי היה שומרים תורת ד' ושומרים המצות כאשר קיבלו עליהם אך כיוון דמיד אחר מעמד הר סיני נפלו ממדריגה והורידו את עדיים מעליהם ושוב א"א לשוב בו אדם להיות דבוק בתורה ולשמרה כאשר היה אז בלבבי ולא על בחינ' זו קיבלוה ומודעה רבה היא אעפ"כ הדר קבלוהו עליהם בימי אחשורוש דהיה אז בעת צרה וריחוק גדול מאתו ית' ואפי"כ קבלו על נפשם אף הבחינה תחתונה זו להיות עושים ככל הכתוב בספר התור' ושוב אין להם שום טענ' על התור' אחר שקיבלו ברצון נפשם הטוב ודוק:

הואיל ובשבוע זו חל פורים אכתוב מה ששמעתי מאדומו"ר בעניני פורים: במדרש ויודע הדבר למרדכי אתמהה הלא זה ערל וזה מהול אמר ר' יהודא זש"ה מזקנים אתבונן וכו' שהרי יעקב אבינו בירך את פרעה והוא תמוה ונראה דהרמב"ן כתב טעם הדבר הא דבירך יעקב את פרעה משום דידע יעקב דזרעו יהיו בגלות במצרים וכל השפעתם וחיותם יבא ע"י פרעה ומצרים ואז ח"ו לא יהיה פום תקומה חלילה להנצל מידם ולכך בירך יעקב אותו והשפיע מכחו אליו וא"כ כיון דחיות והשפעה של פרעה בא מכח יעקב לזה יכולו אח"כ זרעו להנות מהשפעה זו כיון דהוי שורש יעקב וזהו שהביא המדרש ע"ז דמצינו במגילה דמרדכי הציל אחשורוש ממות לחיים. ולכאורה הוא פלא דמה היה כוונת מרדכי בזו הצלה של אחשורוש הלא זה ערל וכו' אך הוא הדבר אשר דברנו דמרדכי הסתכל ברוח הקדוש שישראל יהיה בצרה גדולה אח"כ ויהיו נכתבים להרוג ולאבד ח"ו:

ויאמר בלבו מאין יבוא הצלה לזרע ישראל שיתהפך לב אחשורוש אח"כ להטיב ליהודי' ולהחיותם לכך הצילו ממיתה וא"כ כיון שעיקר חיות אחשורוש בא ע"י איש יהודי וממילא היה קל אח"כ להפך לבו של אחשורוש להציל את ישראל והבן:

עוד שמעתי מאדומו"ר הרב על הא דיסד הפייט שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. להודיע וכו' תכלת דומה לים ולרקיע ולכסא הכבוד ור"ל דבאמת אין להשיג הבורא כל העולמים אם לא ע"י פעולתיו ומעשיו הנוראים העושה לנו נסים ונקמה בכל עת ואנו משיגים הפעול' אבל לא הפועל זולת ע"י מעשיו אשר עשה עמנו ומזה ראי' על עצמותו הנעלם אשר הוא ית' משגיח עלינו תמיד אבל גבי הנס של פורים נתגלה הפעולה והפועל דהפעולה הוא דראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו אשר הציל אותנו ונהפך מיגון לשמחה. גם היה עוד התגלות ע"י מי היה ההצלה דזה ההצלה בא לנו ע"י גדולת מרדכי אשר גדלו המלך שהשלים שלו גלגל הדבר ע"י הצדיק מרדכי לסבב סיבות ע"י שהציל מרדכי את המלך אחשורוש וזהו יסוד גדול שנתגלה הפעולה והפועל ולכך הוא ימי שמחה שנתגלה הארת מרדכי כידוע לי"ח וזהו שאמר הפייט שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי ור"ל שהשיגו שתי בחינות ביחד הפעולה דהוא הנס וזה נקרא תכלת הדומה לכסא הכבוד שע"י הפעולה ניכר מי המלך הכבוד ונעשה הפעולה כסא לכבודו ית'. וגם השגנו וזכינו לבחינת התגלות של הארת מרדכי שע"י מי בא הצלה והנס לזרע ישראל וזה הי' ע"י מרדכי מה שלא השיגו ישראל בשום נס וזהו להודיע שכל קוויך לא יבושו. ר"ל שהקב"ה רצה להראות ולפרסם מעל' הצדיק הדבוק בו ית' אשר ע"י רצה הקב"ה ושלח רווח והצלה לזרע ישראל כי הפלה ד' חסיד לו ד' ישמע בקראו אליו והבן:

תוכן העניינים

תורת אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה