אור ברסלב
תורת אמת פרשת פרשת ראה

תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא

פרשת פרשת ראה

פרשת פרשת מטות

ראה אנכי נותן לפניכם היום כו' במדרש הה"ד מפי עליון לא תצא הרעות כוי ונראה דהנה ידוע מאמר חכז"ל דאילו צדיק ורשע לא אמר אע"פ דהקב"ה יודע הכל במחשבה אעפ"כ לא מביא מחשבה אל הדיבור דאמירה של הקב"ה הוא עשי' דבדבר ד' שמים נעשו וא"כ כיון דבא לכלל דיבור שוב היה מוכרח לעשות כן ויתבטל הבחירה כנודע מדברי הרמב"ם ז"ל והנה כבר נודע דעיק' בכל העבדות האדם היא המחשבה והכוונה כדי לברר האמ' מתוך השקר בכל ענינים ותחלה צריך האדם לתקן מחשבתו וליישר דעתו שלא יחשוב שום מחשבת פיגול בעולם זולתו מחשבת אלקות ולעבדו וישנא השקר במחשבתו רק לחשוב מחשבת אמת וכן יטהר כל החושים הראי' והדיבור שלא יוציא שום דבר שקר מפיו. וכן הלב שלא יחמוד לשום תאוה וזה שורש הדבר בכל עסקיו של אדם זה שיכוין באכילה ושתי' כיון דע"כ יש במאכל ההוא חיות אמת המחי' את הדבר ההוא וכשאדם אוכל בקדושה נדבק בו חיות אמת המחי' את הדבר ההוא וכשאדם אוכל בקדושה נדבק בו חיות אמת והניצוץ הקדוש של דבר המאכל והחיצוני' וגשמיות הדבר עמנו נעשה פסולת ונדחה לחוץ וכן הוא עסק משא ומתן שאדם נושא ונותן באמונה הוא מדחה הרע והשקר ומקבל הטוב והאמת וידוע דמצדו י"ת לא נמצא שום שינוי דהנה הוא י"ת משפיע לאדם שפע כמו חכמה ועשירות וכדומה וע"י השפעות הנ"ל אז מכיר אדם כח אלקותו ית"ש ועושה ממנו כסא לשמו י"ת דרך משל כשהקב"ה משפיע לאדם שפע עושר ואז כשאדם מבין שודאי איני ראוי להשפעה זו וחסד שעושה עמו י"ת ואז עי"ז בא לידי בושה וכלימה והכנעה ונותן שבח והודיה לו י"ת ועושה עם זה ההשפעה מצות מחלק צדקה כדי לעשות תענוג ונחת רוח לפניו י"ת ואז נעשה השפעה זו כסא לאלקותו י"ת כי ממשיך על ההשפעה זו כח וחיות אלקות שמכיר שאין זה כחו ועוצם ידו רק ברכת ד' אשר חננו ועושה ממנו צדקה וכדומה ומגיע תענוג לאלקים ואז ממילא נתוסף לו ברכה והקב"ה משפיע לו בכל יום ויום יותר אבל אם האדם אינו משיג ע"י השפע זו כח וחיות אלקות ואומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ואז עושה ח"ו כסא לסט"א וממילא לא נתקיים אצלו השפעה ונעשה קללה ולפי הכסא שאדם עושה כך פועל בהשפעה זו ברכה וקלל' וז"ש ראה דהראי' של אדם הוא כמו דביקות שבכל מקום שנותן עיניו והשגחתו שם הוא דבוק ולכך אמר ראה אנכי ר"ל כשתסתכל ותדבק תמיד במידת אנכי שהוא בגימ' כסא ר"ל שתראה תמיד להשגיח על הכסא וע"י הכסא שאדם עושה כך הוא ממשיך עליו ברכה או קללה ח"ו וז"ש את הברכה אשר תשמעון אל מצות ד' אלקיכם ר"ל דאין השינוי מצידו ית' אלא כפי הכסא שאדם עושה שהוא שומע ומבין שהשפעה זו הוא מחסדו ית' ואז עי"ז שורה הברכה בדבר ובאם ח"ו להיפוך:

וז"ש המדרש מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כי אם הכל נעשה ע"י פעולת אדם אם עושה כסא לטוב אז שורה הברכה בהשפעה זו ודו"ק:

או יאמר ע"ש דאמרו חכ"זל דאלמלא שמעו ישראל כל הי'וד דברות מפי הגבורה היה בטל החט' של אדה"ר אך מפני שאמרו קרב אתה ושמע והיו שומעין, ע"י סרסור משה רבינו ואז עי"ז ירדו מבחינה הזכות לקבל ע"י השליח ועי"ז עדיין מעור הטוב והרע וצריך האדם לעבור מאוד מאוד לבטל הרע ולדבק בטוב וז"ש ראה אנכי נותן לפניכ' היום ברכה וקלל' שמשה הוכיח להם שעי"ז שהוא נותן להם התורה עי"ז עדיין מציאות בטוב ברכה וקללה אבל אם שמעו מפי הגבורה היו בני חורין בני חירות משיעבוד היצר ולא הי' רק טוב לבד כי הוא דטוב הפשוט והאמת, וז"ש המדרש מפי עליון לא מצא הרעות והטוב אלמלא שמעו מפיו של שמו ית' אז היו ניצולין מהרע כי שם רק טוב לבד וק"ל:

בפסוק עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה כו' איתא במדרש תנחומא הה"ד לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים אל תיקרי שנים אלא שניים בכפל לשון הענק תעניק נתן תתן עשר תעשר וכדומה ומה והוא תמוה ונראה דהנה שלמה הע"ה קחשיב בהך פרשת אשת חיל השבח מה שהבורא ב"ה משבח את הכנ"י ואומר כפה פרשה לעני ויד"י שלחה לאביון דהוא לכאורה כפל לשון אך שורש הדבר היא דהנה ידוע דזרע ישראל מאמינים בני מאמינים מאז עמדו על הר סיני וישמעו מפיו אנכי ה' אלקיך מזה הדיבור אשר שמעו מפי הגבורה בזה גרשם ונחקק ונתחזק בתוך לבות בני אדם אלקותו ית"ש ורוח וחיות אלקית אשר נדבק במקור הלב וזה הרושם בכל אי"ש ישראל אשר עמדו רגליו על הר סיני אך דהרשימה הלזו מלובשת בתוך קליפות וחיצונית המכסים הקרב והלב חומר הגשם אשר הוא מקיף התאוות גשמיות, אך מי שהוא מבני עליה ויש לו שכל אזי הוא משבר הלב כמ"ש קרוב ה' לנשברי לב שמשברין קליפות הלב ומסלקין כל דתאוות וחמדת הגשמי והיצר ומגלין הרשימה הנ"ל והכל הוא ע"י התורה והמצות מה שאדם עוסק בדחילו ורחימו בזה הוא מכניע, כל הרע ומשבר הקליפות ומסיר האבן מעל הלב ואז מתחיל להזריח ולהתעורר הרוח חיים אשר נפח בו אלקים ומשכן הרוח הוא בלב נתגדלה הרשימה הקדושה של אנכי ה' אלקיך ובעסק התורה והמצות הוא מאיר אור נשמתו ומצחצח הלב שיהי' נקי מכל סיג ואז מזה הרוח אלקית אשר תתפעם בתוך הלב ומרושם הנ"ל נעשה כלי והכנה ובית ויכול לשדות בו שפע קדושה ולהמשיך עליו אור קדוש מלמעלה שיהא יכול לקיים התורה והמצות ולהאיר כל העולמית ואורות העליונים ובזה תבין הסוד של דברי חכז"ל מה שרמזו במאמר אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי דהוא ע"ד הנ"ל אין האשה מתעברת אלא ע"י שעשאה כלי בביאה ראשונה ע"י דביקות שיש לבעל עמה אז ע"י ביאה עושה אותה כלי והכנה ע"י ההוא רוחא דשדי בגוה שנותן בה כח וחיות ומזה שנותן במע"י אז נעשה כלי והכנה שיש לה כח והכנה אח"כ לקבל ההריון בביאה שני' ע"י שמעורר אור הרוח ונעשה מזה הכלי התעוררות וכח הולדה אח"כ כמו כן הכנ"י דהבורא כל העליונים השפיע להם רוח קדושה וטהרה אז במעמד הר סיני ונתן מרוחי עליהם ואז עי"ז נעשה רשימה וחקיקה אח"כ כשאדם עוסק בתורה ובמצות אז מעורר הכלי והרשימ' הנ"ל ונמשך להרשימה הנ"ל אור רוחני שפע קדש ויכול להוליד תענוג גדול באורות עליונים אך לאו כל אדם זוכה יש יכולת בידו לגלות הרשימה הנ"ל כי אם בני עליה אשר לחם הכח והגבורה להתגבר על יצרם ולבם ברשותם ומסירין כל החיצונים ומשברין כל קליפות ואז נתגלה אצלם הרשימה המון עם וכללות של כנ"י אשר הם עוסקים בתוך עולם הגשמי ומלבושים בעסקי עו"הז וההבל המדומה להם אין כח לשבר לבושי הלב ולעורר הרשימה אך התיקון להם הוא דכשיש להמון עם דביקות וחיבור עם הצדיקים יכול להתמשך עליהם הארה ורשימה הנ"ל אף שבפני עצמו אין כח בידם מ"מ ע"י שהם דבוקים ומחוברים ואוהבים לצדיקים ועובדים השי"ת והם יכולת בידם לגלות הרשימה ואז כשהצדיקים מושכין הארה להרשימה הנ"ל אז מדגישין שאר העול' הדבוקים ומחוברים להצדיק בקשר אמיץ וגם עליהם יומשך אור עליון וע"י אור הצדיק מאיר ג"כ רשימא לאור נשמתם וזה כוונת ויחוד של קריאת שמע שאני מיחדים עול מלכות שמים באומרינו ד' אלהינו ד' אחד דד' הוא מורה על בנ"י דהוא בחי' דלת אספקלד"י דלא נהרא דלית לה מגרמה זולת המשפיע לה צדיק עליון אור הזרוע בו ומשפיע לבנ"י ע"י דביקו' וחיבור שיש לה והצדיק מושך שפע מבחינה הגבוה אפילו מבחי' כתר כתרי ישועה שע"י עובדות הצדיק הקב"ה ית"ש מכתיר א"ע בהתענוג שיש מהצדיק ואז ממשיך ישועה מבחי' כתר ר"ל דהוא בחי' אלף פלא עליון ומשם ממשיך דרך השתלשלות העולמות ומדות אורות העליונים הרמוזים בחי"ת ומשפיע אל הד' ונתמלא ונעשה ה' והנה כמו כן בכל הכנ"י כשאדם עושה מצוה בדחילו ורחימו ואז שכרו שזיכה לעשות מצוה אחרת ששכר מצוה וכו' דע"י שעושה מצוה ראשונה אז עושה לעצמו הכנה וכלי ועושה רושם שיהי' יכול למשוך על עצמו רוח קדושה שיזכהו השי"ת לעשות זו המצוה פעם אחרת בשכל יותר וכשזוכה לעשות המצוה שנית אז שוב מזה עשי' שנית עושה זה לכלי ורשימה לפעם אחד מעשי' אחרת מושך ועושה הכנה לקיים עוד הפעם וא"כ שעושה הכנה אעפ"י שעדיין לא עשה כיון דמחשבה ורצון שלו הוא לעשות מחשב' טובה מצרפה למעשה ואז מסייען לו מן השמים לגמור מחשבתו להוציא מכח אל הפועל לקיים עוד הפעם כשאדם מתנהג א"ע כך כל ימיו אז הוא ניצול ממצוד' היצר אשר נמצא בכל אדם ומצנן את לבו מה שמחי' א"ע לעשות מצוה ולבו יתחיל להתלהב ולהבעיר על דבר השם ואז בא היצר ומצנן ומקרר דעתו ורוחו להתעצל שלא יעשה ויפרוש מן המצוה אבל כשהאד' מתנהג א"ע על בחי' הנ"ל שעושה תמיד לעצמו הכנה וכלי ע"י מצוה ראשונה וא"כ כיון דכבר עשה ברצון המצוה השנית שוב אין כח ביד היצר לצנן ולקררו מאחר שכבר קיים המצוה בכח וכבר הוא כלי והכנה ואז מסייעין לו מן השמים לגמור וזה כוונת התורה שרמזה בכפל התיבות נתן תתן עשר תעשר להודות על הכוונה הנ"ל דכשאדם עושה פעם א' מצוה כמו מצות הצדקה ומעשר וכדומה אז יכוין במחשבתו לעשות במצוה זו הכנה וכלי לעשות שיחי' כח בידו לקיים עוד הפעם מצוה זו וז"ש עשר תעשר ר"ל שתעשר עכשיו על בחי' זו לעשר עוד הפעם ואז אתה עושה הכנה ורצון למצוה זו שנית וממילא הוא ניצול ממצודת היצר שלא יהי' יכולת בידו לצנן ולקרר את לבו אח"כ מחמת שהוא דבק וחזק והכפיל המצוה לעשות אותה הכנה ורצון לעתיד ומחשבה טובה היא כמעשה וז"ש שהמע"ה השבח של הכנ"י כפה פרשה לעני ר"ל שפורשת בפ"י ונותנת צדקה לעני ובעוד שנותנת משפיע לעני אז ידיה שלחה לאביון אז במחשב' להשפיע עוד הפעם שתהי' שלחה לאביון שמצפת מתי יגיע שאזכה לקיים עוד המצוה של הצדקה עוד בבחי' יתירה ועי"ז לא תירא לביתה משלג כלומר לא תירא מהיצר של שלג דהוא תשלג בצלמון אשר היצר של שלג הוא מצנן ומקרר את האדם ואינו מניחו לקיים המצוה אבל הכנ"י לא תירא וז"ש כי כל ביתה לבוש שנים ב' דברים העשות המצות עכשיו והכנה ורצון לעתיד וא"י הם כשניים ואז אין כח ביצר לבטל זה רק הבא לטהר מסייעין לו מן השמים שיראה לגמור בכי טוב בכל פעם יותר (עניני ראש חדש שבט וחמשה עשר בשבט)

כתיב בעשתי עשר יום לחודש הואיל משה באר את התורה הזאת לעיני כל ישראל באר הטיב ודרשו שביאר וכתב את התורה בשבעים לשון ופירשו בו הקדמונים ז"ל דמוכח היא מתיכת היטב כי היטיב בריבוע כזה ה' הי' הי"ט הטי"ב עולה שבעים ע"כ והנה לכאורה יפלא למה עשה זאת משה רבינו ע"ה רבן של כל הנביאים לעשות כביכול תמורה בתורתינו הקדושה ולהעתיק ללשונות אחרים הלא כת"י לא יחליפנו ולא ימיר אותו והגם שעיקר שם תמורה באומר זו תחת זו עכ"ז לאיזה כוונה עשה שום נידגוד תמורה ולמה דוקא בא' לחדש הכל צריך טעם ולהבן זאת י"ל כי כוונה גדולה כיון בזה רבן של כל הנביאים דהנה הי"ב חדשי השנה הם נגד י"ב צירופי הוי"ה וכל צירוף יוצא מפסוק את מראשי תיבין ואות מסופי תיבין בתיקוני זוהר והצירוף של חדש טבת יוצא מתיבות של פסוק גדל"ו לד' את"י ונדוממ"ה שמ"ו יחדי"ו היה"ז וההי"ן ולכך אז תגבורת הדינים רח"ל וכדאיתא בזוהר וכן צירוף של חדש שבט יוצא מר"ת של פסוק וא"ם המ"ד ימירנ"ו והי' הו"א ותמורתו קודש וחמשה עשר בשבט מתחיל לראות וה"ה כסדרן ומאז אין עוד הגבורת הדינים והנה השבעים אומות הם נצוצין שנפלו משרשם הרמה בקודש ואחוזתם הם באותיות התורה כגון פלשתים וכפתורים ואדום ודומי' והאותיות התורה הוא השורש המחי' אותם ומחמת שנפלו משרשם בקודש נעשו קליפות ולכך רצה מרע"ה להעלותם ולהמתיק הכל בשרשו וגם בכדי שלא יוכלו להרע לישראל לכך העתיק התורה בשבעים לשון בכדי להמתיקם ושיהיה הוא ותמרתו קודש ולכך עשה זאת בר"ח שבט דווקא כי אז הצירוף שמאיר באותו החודש יוצא מפסוק והי' הו"א ותמרת"ו קודש והבן:

חזק ונתחזק המצות בשלימות ועולים הוגן דברי המדרש הנ"ל:

בפסוק נתן תתן אל ירע ליבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה כו' י"ל עפי"מ ש"כ האור החיים על פסוק אם כסף תלוה את עמי את העני עמך דלכאורה ישאל השואל בראותו כי ירבה כבודו בכסף וזהב לרוב ולא צורך בו ולמה לא הספיק ד' לאדם מה שצריך והכרח לו כי זה שאנו רואים מה שפעמים יחסר לאחד ואין לו אפי' כדי צרכו יש טעם בדבר כדי ליסרו על עונו משא"כ אוצרו' הון ומה שאין צורך בהם לזה אין טעם לכא"ו אך הודיע הכתו' כי יש אנשים שאינם ראוין לקבל חלקם מצד מעשי כי השם בחסדו נותן שפע הצורך בריווח לכל איש ואיש די מחסורו והיה כי יחטא דאדם ואינו ראוי לקבל פרנסתו מידו ית' חלקו המגיע לו ואז לא יטלנו אלא הרי הוא מתקבל אל מקום אחד וצריך לקבל חלקו ע"י אחר ומעשה השם עבור ב' מידות טובות האחד להשתלט לאדם בעוה"ז פעלו הרע והב' כדי שיזכה הנותן באמצעו' נתינת הצדקה וחסד לרעהו וז"ש אם כסף תלוה את עמי פי' אם ראית שיש לך כסף יותר על מה שאתה צריך לעצמך דע שאתה מלוה לעמי תדע לך שאין זה חלק המגיע לך אלא חלק האחרים דהוא העני ובזה לא יתנשא ויתגדל על העני עי"ש באה"ה ומכ"ש שלא יתן לו ברוע לב כי משלו הוא נותן לו ועבור זה ברכו ה' מחמת שהפקיד ונתן אצלו חלקו וחלק חבירו וז"ש נתון תתן לו אפילו מאה פעמים מחמת שיש יותר מכדי צרכך בודאי אינו זה שלך ומחייב אתה ליתן לו וז"ש ואל ירע לבבך כו' כי בגלל הדבר הזה יברכך השם כו' ר"ל הלא עבור זה השי"ת ברכך בעושר יותר מכדי צרכך מפני חלק העני וע"כ החזיר לו פקדונו בסבר פנים ודוק: (מה שאמר אדומ"ר הרב בט"ו בשבט):

סוף הספר

תוכן העניינים

תורת אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה