תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא
פרשת פרשת מטות
בפסוק ומקנה רב היה לבני ראובן ויאמר משה בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם והיוצא מפיכם תעשו במדרש הה"ד לב חכם לימינו כו' דמשה הפך הדבר והקדים הנוף להצאן וכדי להבינך למה הם הקדימו הצאן לטפם ומשה הפך הדבר ועוד האי דאמר להם והיוצא מפיכם תעשו מיותר דכבר התנה עמהם בתנאי כפול אך שורש הדבר הוא דודאי צריך טעם על בני גד ובני ראובן דהיו צדיקים גמורים מפני מה מאסו בארץ חמדה והתאוו ליטול חלק נחלתם דוקא בחוץ לארץ דודאי הי' כונתם לשם שמים ולא בשביל איזה הנאה גשמית אך דשורש הדבר היא דהנה ידוע דברי בעש"ט הקדוש המובא בספרים דרכושו של אדם כמו בהמותיו ועבדיו דזה הוא ודאי חלקי נשמתו המתנוצצים מנפשו ורוחו אשר הניצוצים שלו באים ומתפשטים לדברים וחלקם אחרים והנה הם מזדמנם לאדם להיות משמשיו והונו ורכושו ובוא וראה מאבותינו הקדושים אשר תמיד היה עסקיהם לברר ניצוצות שלהם והיו רועי צאן תמיד מחמת שידעו שהם מחלק נשמתם ושרשם אשר נתפשט במקנה שלהם ולכך היו מנהיגים את הצאן למרעה טוב למקום אשר הבינו ברוח קדשם שהוא ראוי לברר הניצוצות קדושות והם במקנה בע"ה וז"ש ומקנה רב הי' לבני ראובן ולבני גד שהי' חלקי נשמתם ורוחם ונפשם נתפשט הרבה בתוך המקנה והבינו שבעבר הירדן שם יש מקום טוב למרעה הצאן אשר שם בנאות דשא יוכלו לרעות את צאנם ולברר כל הטוב מהם וזה הי' יקר מאוד בעיניהם לכך תפסו בפיהם והקדימו תחלה גדרות צאן נבנה לצאנינו וכוונתם הי' לשם שמים אבל משה רבינו הבין הדבר ואמר להם כך עשו בנו לכם ערים לטפכם ונתן להם עצה לתקן חלקי נשמתם באופן אחר והקדים הטף שהן צריכין שמירה יותר כשהם בקטנותם ואין בהם שכל להיות עושים טוב והתיקון להטף ולהבנים קטנים הוא כך כשאדם עושה מעשיו בקדושה ובמחשבה ובטהרת הלב אזי האדם בורא מלאך הקדוש וזה עולה ויושב בשמים להמליץ עבור האדם כי הוא נותן לו כח חיות ושפע ומלאך נקרא עירין ע"ד עירין קדישין ולכך נקרא עיר מלשון התעוררות שמעורר את האדם לעבודתו ית"ש ומועיל להאדם שהוא נותן לו חיות להטף ובנים הקטנים שאין בהם שכל והמלאך מעורר אותו לעבודת שמו וזה צריך עובדא ובנין וזה שאמר בנו לכם ערים לנו פנים ר"ל שתראו בכל העובדות לעשות מלאך הקדוש ויהי' תיקון להטף שזה הוא עיקר אבל לצאן אין צריך בנין ועובדא רק צריך לגדור עבורם גדר שלא יתפזרו ולא יתפשטו ודי להם בשמירת גדר אבל הגוף הוא העיקר שהם חלקי נר"ן היותר חשובין הצריך שמירה מעלי' ובנין שלם אבל לצאן יש תיקון קל דזה באה מהבל של אדם מכל נשימה ונשימה היוצא מהבל פיו של אדם אם יוצא ממנו שלא בקדושה ח"ו אזי נתפשט זה הכח בחלקי חיצונים וזה צריך תיקון בשמירת הבל פיו של אדם לתקנו שלא יצא לריק ובזה נעשה גדר לצאן וז"ש והיוצא מפיכם תעשו ר"ל כל ההבל היוצא מפיכם תעשו ר"ל תתקנו שלא תפגמו שוב בהבל פיו רק הכל יהיה דבוק בקדושה בהבל עליון וז"ש לב חכם לימינו ר"ל שמשה הסתכל על ימין של הדבר דהוא הטף הניצוצות קדושות אשר מתפשטים שורש ועיקר של חלקי נר"ן לכך אמר להם בנו לכם ערים לטפכם אבל הם כיוונו לחלקי ניצוצות שלהם המתפשט בצאן אשר היו רוצים לרעות אותם במרעה טוב שלא יתפזרו לכך הסכים השם עמהם. והבן: בפסוק שא את ראש המלקוח והרמותם מכס ומן צבא מלחמה תקח א' מחמש מאות וכו' הא דלא מצינו בשום מקום תרומה כזה רק כאן יש לומר משום דזה לא הי' רק מן אנשי מלחמה אשר הם מן הצבאות לנקום נקמת אלקי הצבאות וצבאות בגימ' ת"צ"ט לכך לקחו מן ת"ק אחד ונשאר להם כמנין צבאות וגם שלא נפקד מהם איש שהיו נאחזי' בשרשן בעץ החיי' אשר הוא מהלך ת"ק שנה:
שמעתי על מאמר חז"ל מאי ליראי השם ולחושבי שמו מלמד שאם אדם חושב לעשות איזהו מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. והנה האי לשון מעל"ה עלי"ו הכתו"ב אינו מובן דהוי סגי לומר הרי זה כאלו עשאה אך דלכאורה אין צריך קרא ע"ז דבודאי הדעת מחייב כך דמי שהוא חושב בדעתו וחושק וכוסף לעשות מצוה ורצון השי"ת וליתן תענוג ונחת רוח ליוצרו אך שבא איזה סיבה ונאנס אשר מנעו מלהביא זה הדבר מכח אל הפועל דודאי בשביל זה לא הפסיד שכרו ויחשב כמעשה וע"ז לא צריך קרא אך דחכז"ל כי כיוונו לדבר אחר דכבר נודע דקוב"ה ברא עולמות לאין מספר גבוה מעל גבוה וכל עולם משונה מחבירו בבחינה אחרת כמו דנודע דיש עולם המחשבה והציור ועולם הדיבור ועולם המעשה והנה בודאי האדם ע"י מעשיו הטובים אשר עושה בכוונה ובמחשבה ובטהרת הלב הוא מאיר ומשפיע חיות לכל העולמות במחשבה הוא מאיר ומביא התרוממות לעולם המחשבה ובדיבור הוא מאיר לעולם הדיבור ובעובד' מאיר לעולם המעשה ומייחד הכל בכח הא"ס ונעשה יחוד וקשר גדול אך כשאדם עובד השם במחשבה לבד נהי דפועל תיקון לעולם המחשבה מאין בא זה שיעורר עולת המעשה ונהי דחשוב כאלו עשאה ומקבל שכר עבורו מ"מ במה יתקשר עולם המעשה וצריך לתקן ולעשות עובד' גם בעולם המעשה ומה מועיל. המחשבה ולזה אמרו חז"ל דהתורה הבטיחה לאדם שיכתב בספר זכרון לפניו אף לחושבי שמו כלומר אף אם לא עבד את השם אלא במחשבה והיה מניעה להביא הדבר לידי מעשה הבטיח הכתוב שהתורה תהיה עומדת במקומו של אדם כיון דאורייתא וישראל וקוב"ה כולהון חד. וכשאדם מקשר מחשבתו אל המצוה וחושק מאוד לקיים ככל הכתוב בתורה אז נדבק הרצון הזה באותיות התורה והתורה היא בעוה"ז עולם המעשה אשר היא בתוך האותיות ולבוש התחתון והתורה מקבלת מחשבת אדם והארה של הרצון ואז התורה פועלת לקשר כל העולמות ולהחשב כמעשה כאלו עשה בפועל והתעורר את עולם המעשה וז"ש מעלה עליו הכתוב בעצמו כלומר דרומז על אותיות התורה שהם מעלין מחשבה זו כאלו עשאה האדם בפועל להאיר כל העולמות אבי"ע לחבר את האהל להיות אחד:
אכי"ר פרשת מסעי
אלה מסעי בני ישראל כו' ויכתוב משה את מסעיהם כו'. הא דמכנה העובדא על שם המסע ולא על החני' שהי' בכל המקומות אך באמת ידוע דעיקר מסעי ב"י הי' בהם דבר גדול כי אדם הראשון בחטאו גרם גירושין וסילק לשכינת עוזינו מן עולם התחתון והארץ ומלואו ונתמלא האויר שבין השמים והארץ בחיצונים וגילגולים ונתפזרו כל הניצוצות קדושות בכל ארבע רוחות השמים והוצרכו לטהר הארץ ולפנות הרע ולאסוף כל הניצוצות קדושות אל תוך הקדושה ולזה נתנם ה' בגלות מצרים ושם נצרפו מעט ואח"כ משה רבינו ע"ה הוריד השכינה למטה ע"י מתן תורה אך עדיין מה שקילקלו אח"כ לא הי' נקי מכל סוגים וגילולים ולזה הוצרכו ב"י להיות נע ונד ליסע ממקום למקום ולכתת רגליהם לקבץ הקדושה וע"י נסיעתם בקדושה משה רבינו שהוא השורש של כל הדורות והצדיקים עם ששים רבוא מישראל שהם ענפים שלו ואז בכל מקום שנסע היו מטהרים האויר ומדחים הרע וקולטים הטוב אשר הי' באיזה מקום והחיצונים היו נכנעים מפניהם כי בכל מקום שיש הקמת הקדושה אז הרע נופל ונוסע ונכנע מפני הכנ"י לא מיבעיא שלא במקום הראוי להם שלזה אינו צריך עבודה גדולה וזה יכול הצדיק לדחות אפילו במחשבה שלו לחוד רק אף במקום הראוי להם ומקומות מושבותיהם אשר שם הוא מקום ממשלתם כמו המדבר אשר הוא מקום נחשים אפי' משם צריכין לדחות מפני הקדושה ונכנע הרע תחת הטוב וזה הי' העובדות של מסעות שלהם במדבר וזה הנסיעה הוא דבר יקר ולכך החני' אין צריך להודיע כי ודאי הנסיעה טובה מינה ועיקר הוא הנסיעה וז"ש משה בכסו' הארון קומה ד' ויפוצו אויביך דיהיה קימה לשמו הגדול ולקדושתו השונאי' יפלו ויפוצו תחת רגלי זרע ישראל כדי שלא יוכלו להרע ולמשול על כנ"י אמן: והנה נסעו מ"ב מסעות שכוונתם היה לפרסם הג' ידות של שמו ית' כי יש יד הגדולה כמו ביציאת מצרים שהראה השי"ת חסדו הגדול יד ימין אשר המשיך חסדים על זרע ישראל אף שלא הי' ראוים אז לגמול ולהנצל ממצרים גם לעשות להם ניסים ובזה נתפרסם יד ימין של השי"ת כמו שאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגם יש יד החזקה אשר הראה השי"ת בה' תקפו וגבורתו לעיני כל כי נפל על האומות אימה ופחד ועשה נקמה בשונאי ישראל ושלח אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו ובעם ארצו ועי"ז נתפרסם ידו החזקה וכן יש יד הרמה שהוא כח אשר מורה על התרוממות אלקותו הנגלה ע"י נתינת התורה לזרע ישראל והרים קרן הכנ"י ע"י רוממות האל אשר נתן תורה ומצות וע"י זרע ישראל נתפרסמו הג' ידות הנ"ל וזה היה כל כוונת זרע ישראל בכל מקום בואם ומסעם לפרסם ולהודיע כי כל אלה עשתה ידו וג' פעמי' י"ד בגימ' מ"ב נגד שם מ"ב לזה כיוונו במ"ב מסעות לכך משבח הכתוב אלה מסעי ב"י שלזה נסעו כדי שיצא מזה פירסום אלקות: או יאמר דהכתוב משבח הכנ"י דבאמת אף שהיו זרע ישראל בגלות מצרים בשיעבוד גדול שיעבוד הגוף בעבודה קשה בחומר ובלבנים לכל זאת כשיצאו לא שמחו כלל על שיצאו לחירות מעבודה קשה רק עיקר השמחה היה על אשר בגלות מצרים היה גם השכינה עמהם וכל המרכבה הקדושה ופמליא של מעלה כמ"ש בזוה"ק פ' שמות עיי"ש בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וכמו שהארכנו לעיל פ' שמות והיו שמחים ביציאת מצרים על הוצאת הקדושה וכל צבא מעלה מן הגליות והשיעבוד ונתרומם קרן הקדושה וזש"ה אלה מסע ב"י אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם דעיקר המסע אשר יצאו מאמ"ל לא היה נחשב בעיניהם. כי אם מה שצבאות ה' ומלאכי מעלה אשר יצאו עמהם מזה נהנו ושמחו עד מאוד ולא על שיעבוד גופם שנפטרו מגלות הגשמי וזהו עובדא גדולה ומאוד היה חביב זה המסע ומחשבה טובה של ישראל ביצ"מ וזהו ויכתיב משה את מסעיהם כדי לחבבם בעיני המקום מחמת שהוא נסיעה טובה ויקרה בעיני המקום ולש"ש שלא כיוונו להנאת עצמן. והבן. פרשת דברים
בפסוק צידונים יקראו לחרמון שריון והאמורי יקראו לו שניר. ולכאורה מה משמיעני בזה ולמה כתבה התורה איך נקרא בשם אצל כל אומה ואומה. אך י"ל דהענין הוא כך דהנה הצדיקים שבכל דור ודור רצונם ותשוקתם תמיד להיות ימין ה' רוממה ושיתקדש שמו הגדול והקדוש בכל העולם וגם רצונם להפיל ולהשפיל עד לארץ הסטרא אחרא שנקראת בשם שמאל סטרא דשמאלא ושלא יהי' ח"ו עבד, כי ימלוך כידוע מספרי המקובלים והנה היצה"ר נקרא חרמון ע"ש שהוא מחרים ומחריב את האנשים הסרים למשמעתו וגם על שהוא מצודה פרוסה על כל החיים לשון חרם ורשת. וזה פי' הפסוק צידונים היינו הרשעים שהולכין מן הצד ואינם הולכים בדרך הממוצע שהוא הדרך הישר לפני איש כמו שזכר הרמב"ם ז"ל במס' אבות ע"ש והרשעים שמטין עצמ' לדרך הרע נקרא צידונים והם קוראים לחרמון שהוא היצה"ר שר"ין ר"ת שמאל רם ימין נופל חס ושלום שרצונם להכניע הקדושה ח"ו ולהיות עבד כי ימלוך ח"ו אבל והאמורי היינו הצדיקים שמשבחין תמיד להקב"ה מלשון ואת ה' האמרת יקראו לו שני"ר פי' שרצונם תמיד שיהיה שמאל נופל ימין רם שהוא ר"ת שני"ר וק"ל פרשת ואתחנן
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור במדרש תנחומא הה"ד בתחנונים ידבר רש זה משה רבינו שבא לבקש מתנת חנם ועשיר יענה עזות זה עשירו של עולם שהשיב לו רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה והוא תמוה דמה היה קשה להמדרש ומה בעי המדרש בזה אך נראה דשורש הדבר דעיקר בריאת אדם אשר נשלח ממקום עליון דהנשמה היה חקוקה בכסא כבודו י"ת מקור הקדושה וטוב האמיתי ובאתה לעולם המעשה עולם השפל והתחתון כדי ליתן תענוג ונ"ר לשמו י"ת ב"ה ויתעלה וזהו התענוג כשהאדם עובד ומשמש אותו בתורה ובמצות לשמה ומאיר את נשמתו באור התורה ויקשר התלת קטרין אשר ניתן באדם והם נפש רוח נשמה ומקשר זה בזה ומאיר אותם באור התורה והמצות ומדבק א"ע בהמקור אשר שם הוא הנעימות והערבות ומכניע הרע ומשעבדו תחת הטוב ושואב כל הטוב אשר יש בעולם בארבע כנפות הארץ ומדבקם אל השורש והמקור ומאיר אותם באור התורה והמצות ומאיר המקורין עילאין באור הפשוט של א"ש ב"ה ובזה נתרבה תענוג ושפע בכל העולמות כשאדם עובד כל ימיו להיות מרגיש נעימות הטוב הצפון ולהיות בוחר בטוב ומואס ברע ולקבל כל חלקי הטוב אשר הם נפוצים ושלטו בהם ידי זרים והם בשפלות והאד' הצדיק בעבודתו ובעסקו בתורה לשמה נעשה כאבן השואב' ושואב אליו כל חלקו הטוב וכל הניצצות קדושות אשר הם מפוזרים בהחיצונים ואז נתרומם אותו הניצוץ הקדוש מבחינה התחתונה ומתנשא א"ע אל מקור הטוב והחיים הוא כיצא משב"י ומבית האסורים אשר היו אסורים עד הנה במקום רע ושפלות וכשיש עלי' לחלק הטוב אז מאור נתגבר התשוקה לעלות אל המקור ולדבק אל שורש הטוב ולהרגיש נעימות ומתיקות של אורה הבאה מא"ס וכשאדם פעל זה העליה לניצוץ הקדוש הנ"ל ואז כהניצוצות הקדושות מרגישין בנועם העליון אז נותנים שבח והודיה לאל אלקי עולם וכל חלקי הטוב היוצאים מן הרע מודים ומשבחים שאין טוב ונאה כמו קדושת שמו י"ת והארה של א"ס אשר הוא ממלא כל עלמין ומח"י את כולם וע"י נתרבה תענוג אצלו י"ת כשרואה שמתעלה חלקי הטוב וחלקי הקדושה שהיו ביד צר והאדם הצדיק ע"י עבודתו ותורתו ואור נשמתו מחזיר כל הני"ק לשרשם הטוב ועבור זה התענוג שרצה מלכו של עולם קבל שעשוע מהנבראים שע"י עבודת הכנ"י יחזירו הכל להשורש והמקור ועבור זה האציל וברא ויצר כל העולמות ונתן לנו תורה ומצות שרצה לזכות את ישראל שיוכלו ע"י אור התורה והמצות אשר יעשו בהתלהבות לשמה מחמת אהבתו ויראתו י"ת אז עי"ז יאירו נשמתין בשרשן באור הקדושה ויתנשאו כל ענפי הקדושה וכל הניה"ק מבירא עמיקתא להיות עולה בראש אלקי ולעשות ממנו כתר ר"ל מתענוג זה המתרבה ע"י על"י זו וע"י פעולת הצדיק להעלות הניה"ק נתרבה בח"י היו"ד בעולם שבא ממני הוד"י ושבח על הגאולה שהי' להם ויודו להשם כי טוב ועי"ז נתפאר שמו ונעשה ממנו כתר ועטרה וזהו שהקב"ה יושב וקושר כתרים לאותיות כל זה עושה השי"ת מחלקי הקדושה והטוב אשר הם כבשום ביד צר והצדיק ע"י עובדות שלו ואור תורתו מאיר הכל ומחזיר הקדושה וחלקי הטוב למעלה ומזה ההתנשאות והתשוקה אשר כל חלקי הטוב אז הם פורחים לעילא ולעילא להיות עטרה לראש הצדיק שמזה נעשה כתר וגם זה הוא מאותיות התורה אשר הם חיות העולמות ומזה העל"י של חלקי הטוב היוצאים מן הרע נעשה תמיד כתרים שהוא למעלה מן האותיות ונדבקו במקור הטעם העליון וזהו בח"י התגין שצריך לתייג האות שהם שעטנז גץ שהוא נוטריקון שטן ע"ז כלומר שהצדיק משבר העוז והתוקף של הרע ולוקח ושואב החיות ממנו ומחזירו אל מקום הטוב והקדושה אז נעשה כתר ותג למעלה מאותיות התורה:
והנה כבר כתבני כמה פעמים דיש שני מיני הנהגות א' הנהגת הויה המהוה את העולמות ומח"י אותם ויש הנהגה אחרת למעלה מן העולמות שהיא מקור ושורש של ההנהגה אשר לפעמים העולמות מתנהגים ע"י נועם עליון מקור הטוב אשר משם בא שפע לאדם בלי שום מד' ושיעור וגבול לא מחמת איזה גמול ותשלום שכר זולת מדרכי החסד והטוב הפשוט הבא ואמיתת מציאותו י"ת והיא המדה נקראת חנון שהוא בחי' מתנת חנם והנה משה מקור וכולל של הקדושה והטוב כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא ויראה ואהבה הי' אצלו מילתא זוטרתי ולא עלתה על דעתו כלל שבעבור עבודת האדם לשמו י"ת בה יקבל שכר ולגבי משה הי' די לתשלום שכר עשיות המצוה גופא ולימוד התורה כי אהבתו ויראתו לשמו י"ת וב"ה הי' בלי שיעור וערך בתמימות גדול ואם השי"ת משפיע לאדם הוא רק בדרך מתנת חנם הבא מהנהגה עליונ' לכך משה רבינו התפלל והרב' להפציר בתפלות כמנין ואתחנ"ן עד שגרם בתפלתו לעורר אצלו המדה של הנו"ן שנקרא מתנת חנם ואף התחיל לבקש אעברה נא ואראה כו' ורצה משה ליכנס לא"י וזהו שאמר המדרש תחנונים ידבר רש זה משה שבא במתנת חנם ר"ל דכוונת משה הי' שיתנהגו העולמות תמיד ע"י הנהג' עליונה שהוא מתנת חנם דבאמת אם הי' משה בא לארץ ישראל אז היה הרע נתבטל מן העולם והי' מקבץ ושואב אליו כל חלקי הטוב וכל הני"ק והי' בטל זה התענוג מהשי"ת ב"ה אשר בא ע"י עבודת בני האדם אשר הם מטריחים א"ע לאסוף נדחים מארבע כנפות הארץ ע"י אור התור' והמצות וע"י יסורין והגלות ומזה הי' בא תענוג גדול ומשה רבינו הי' שונא מאוד הרע והי' רוצ' להעבירו מן העולם. ואי בשביל עבודה שיתבטל מבני אדם ועבור מה יקבל שפע וחיות לזה רצה משה להתעורר בחי' מתנת חנם שהעולם יתנהג ע"י מדה זו ובאמת יקבלו מתנת שכר בחנם מגודל רחמיו טובים
אבל דעת הבורא ב"ה עשירו' של עולם לא כן ידמ' שלא חפץ בזה. כי אדרבא רוצה בעבודת האדם שיבואו צדיקים ויעבדו אותו ע"י תורה ומצו' וע"י הגלות אשר יתפזרו בין האומות בכל ד' רוחות העולם ויעלו וידביקו כל חלקי הטוב והניה"ק עד אשר ישלימו לתקן ולברר כל הניה"ק ויקחו כל הטוב הצפון ברע וישאבו הכל מן כל המקורות ויהי' תענוג להשם יתברך ואז יקבלו שכר' בדין חלף עבודתם ולפום צערא אגרא אשר הטריחו להעלו' הטוב ממעמקי שאול אל רום הקדוש' העליונ' ולעשות ממנו כתר על ראשו ית' ולהיות תגין וכתרים על אותיות התור' ולהכניע השטן ולבטל העוז והתוקף התגברות החיצונים והשקר רק לדבק בהטוב וליתן תענוג לכל העולמו' והנבראי' וזהו שאמר ועשיר יענה עזות ר"ל בחי' עזות בעולם אשר צריך האדם להכניע וישראל הם עזות שבאומות ר"ל שהם צריכים לבטל התוקף והעוז של האומות ליקח מהם החיות וכל הנ"ק ע"י מעש"ט של האדם וזהו שהשיב ה' רב לך אל תוסיף דבר אלי עוד בדבר הזה עלה ראש הפסגה ר"ל הבט והסתכל בראש הפסגה ר"ל התבונן בראשי האותיו' וכתרי אותיות ושא עיניך ימה וצפונה וקדמה ר"ל הסתכל בכל הניצוצות הקדושות ובכל חלקי הטוב והקדושה אשר הם נפזרים בכל חלקי העולם בכל ד' רוחות השמים וראה בעיניך כי צריך הכל לעלות ע"י מעשה בני האדם אשר ע"י עבודתם יפעלו זאת ועי"כ תבין בעצמך כי לא תעבור את הירדן הזה בודאי בעצמך לא תרצה לעבור ולבוא לארץ ישראל כי ע"י ביאתך שמה יתבטל עבודה זו מבני אדם ויתבטל עיקר הבריאה אשר היה תענוג זה וצו את ר"ל אשר הוא תמיד במילואו וטובו כי פני משה כפני חמה ובבואך יתבטל התיקון והבירור מהן אבל צו את יהושיע כי הוא נמשל לסיהרא כ' יהושע כפני לבנה והלבנה פעמים במילוי ופעמים בחסרון ואח"כ חוזרת ועולת ומן ההורדה גדלה אח"כ העלי' ונצמח מזה תענוג לכן ע"י שיהושע יעביר את העם לא"י אז יהיה קיום לעבודת השם של כנ"י לפעמים יחסרו אבל אח"כ ע"י עבודתם מעט מעט יעלו לרום המעלו' ויכניעו את הרע וישאבו ע"י עבדות שלהם וע"י התורה והמצות כל חלקי הטוב בכל מקום שהן מד' כנפות הארץ ואז יגדל התענוג בכל העולמות ועי"ז יקבלו הצדיקים שפע וכל העולם ניזונין בצדקה והם נוטלין בזרוע שכר טרחתם אשר עבדו את השי"ת ב"ה בכל כחם ע"י שהיה להם עבודה גדולה להוציא יקר מזולל לשבר ולהכניע כל מציאות הרע וליקח הקדושה ולדבק הכל אל מקור הטוב ושורש הקדושה אמן כן יהי רצון:
בפסוק שמור את יום השבת לקדשו כאשר ציוך ד' אלקיך במרה דהנה רש"י פי' במרה שם נצטוו על שמירת שבת דידוע דברי זוהר הקדוש מהו שבת שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי וכדי להבינך זה צריך אני להאריך קצת דהנה כתיב ויקח אחת מצעלותיו ויסגור בשר תחתנה ויביאה אל האדם דידוע דאדה"ר הי' מבחר הברואים יציר כפיו של הקב"ה והוא היה כולל לכל הקדושו' ולכל נשמות ישראל וכל הסטרא דקדושה הי' נאחזים וכוללים בו ואדם היה כלול מדכר ונוקבא כי דו פרצופין נברא דבכל דבר שבעולם יש דכר ונוקבא בפרט בהצדיק צריך למצוא בו בחי' דכר ונוקבא דהוא בחי' זכור ושמור ר"ל משפיע ומקבל דרך משל דהצדיק בחי' דכר שלו הוא מה שדרכו להשפיע תמיד ע"י קדושתו וגודל הדביקות וטהרת המחשב' הוא משפיע תענוג רוחני באורות ועולמות ומדו' עליוני' וגם יש אצלו בחי' נוקבא שמקבל וממשיך שפע מעולמות עליונים לתחתונים ולכל הכנ"י כל הצטרכות' כל מיני חסדים טובים בני חיי ומזוני ורפואה וכדומה כל מיני שפע גם אותו בחי' דכר של הצדיק מה שגורם שפע למעלה אותו שפע נתהפך לזרע ונעשה בחינה לנוקבא להוליד פעם אחרת מין המשכת חסד בעולם דכל עובדא של הצדיק פועל לדורות ונתעורר אותו פעולה ונולד ממנו שפע אחר בזמן אחר וזהו ויקח אחת מצעותיו ר"ל אח' מסטרוהי ר"ל אותן הבחינה והצד של נוקב' לקח מהאד' ויסגור בשר תחתינ' כלומר שנתן במקומה בחיב' גשמיו' ר"ל שבז' הבחינ' והצד של ניקב' אשר הצדיק יהי' יכולת בידו לקבל שפע ולמשוך מלמעלה למטה כל מיני טובות אפילו בדברים גשמים וזהו ויבן את הצלע שהקב"ה עשה מבחי' נוקבא זו בנין שלם וזהו שדרשו חכז"ל מלמד שהקב"ה נתן בינה יתירה באשה יותר מבאיש ר"ל דבזה הבחינה של נוקב' השר' הקב"ה בתוכו שכל גדול שיהיה הצדיק יכול לעבוד את השם אף בזה הבחינה של מקבל שלכאורה עיקר הבריאה של הצדיק חסר בכאן וכדי להבינך זה אקדים הקדמה אחת דהנה כבר נודע דכל הנשמות של ישראל היו כלולים באדה"ר כמו שאחז"ל איפה הית' ביוסדי ארץ וכל אחד היה תלוי' וקשו' באדה"ר ויש כמה בתי' ידועת נשמות במעלה זו מזו אותן נשמות אשר הי' אחוזים בראשו ובמוחו של האדם קדמאה בודאי הם גבוהים מאוד מהם בגופו ומהם ברגליו וכפי בחי' האבר שהי' להנשמה בו אחיזה כמו כן תגדל בחי' השכל להנשמה דודאי בחי' אותן נשמות אשר היו כלולים בעקב של אדה"ר היו שפלים במדריגות מערך הנשמות אשר היו נאחזים בגופו ומכ"ש במוחו וכן הוא בכל אדם עיקר משכן הנשמה היא במוח ורוח בלב ונפש בכבד וכל מה שהגוף יותר למטה כמו כן יתמעט בחי' השכל והחיות דאינו דומה החיות של אדם השרוי בלב לחיות הנמצא ברגליו ויותר בעקב הרגל שהוא סוף הגוף ששם החיות מועט כמו כן עד הנה דורות שעברו מעת בריאת אדה"ר עד עתה הי' להם נשמות גבוהים אשר היה להם אחיזה באיברים גבוהים של אדה"ר והיה להם חיות הרבה אבל עתה שכבר נשלמו תיקון הנשמות כולם ומעתה לא נמצא כ"א הנשמות מעקב שהוא בחינת עקביים כמו שאחכז"ל בעיקבות משיחא בסוף הגלות קודם ביאת משיח אז הנשמות הנשפעים מלמעלה הם בחי' עקב שהוא בירור ותיקון אחרון והנשמות הללו הם נמשכין משיעור קומת אדה"ר אך לכל זאת אף בדור הזה שיש לנו נשמות מעקב מ"מ כשאדם מתחזק בעבדות השם ומקשר א"ע באדם עליון אז גם הנשמות הללו באים לידי עלי' גדולה שמתעלים לשרשם וכן האדם אעפ"י שחיות אשר הוא בעקב הוא שפל ונמוך מחיות הגוף ומכ"ש מחיות הראש מ"מ כשאדם מדבק א"ע ומשעבד כל הרמ"ח איבריו לרמ"ח מצות עשה ושס"ה גידיו לשס"ה מצות לא תעשה ומשעבד כל האיברים תחת הלב ואח"כ משעבד הלב תחת המוח ומקשר כל גופו עם בחי' נר"ן ומדבק ומיחד הכל במקור הקדושה ובשורש עליון אז יש עלי' לכל גופו כי נעשה עולם שיעור קומה שלימה מרכבה לקדושה עליונה ואז יאירו כל הרמ"ח איברים כשאדם מקבל עול מלכות שמים ע"י הרמ"ח תיבות דק"ש ואז מחבר את האהל להיות אחד ונעשה גם העקב רב מאוד שנדבק הכל במקור הקדושה וזה שאמר גם עבדך נזהר בהם ר"ל כשאני מזהיר ומאיר א"ע וגופי על התורה והמצות ואז בשמרם עקב רב שאני מגבי' כל הגופי' ואפילו בחי' עקב שני נעשה רב וזש"ה והי' ר"ל שיש שמחה ושעשועים לפניו ית' עקב תשמעון את המשפטים האלה אפילו אותן הנשמות שהם מבחי' עקב עקביים ג"כ תשמעון את כל התורה וזה שמסיים ושמרתם ועשיתם ר"ל באופן דעיקר הוא לנשמות הנמוכים הללו שהם מעקביים מסוף שיעור קומה וקרובים אל הגבול הם צריכים שימור גדול לבל יכנס ח"ו חוץ לגבול לבל ישלטו בהם ידי זרים ויניקת חיצונים רק צריך שמירה וגדר שגם העקב יהיה בקדושה ועי"ז שתשמרו אתכם הטוב מכח זה ועשיתם אותם ר"ל שתתקנו כל השיעור קומה ואז כשישלמו התיקון מהנשמות של העקביים ואז ישמר ד' לך את הברית ואת החסד:
ומזה יתבאר הכתוב הנ"ל כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם אפילו במקום אשר יעשו הדרכה והילוך אותם הנשמות אשר הם בסוף רגליהם שהם נשמות הבאים מעקביים ג"כ לכם יהיה הכל יהיה נכנס בקדושה ושלכם יהיה ואפילו אותן הנשמות של עקב אם יעבדו את השם וידרכו בארץ החיים ג"כ יהיה נכלל בהקדושה ויהיה יכולת בידם למשוך מן המדבר ר"ל ע"י הדיבור של אותן הנשמות הנ"ל יעוררו הנהגה של רחמים מעולם הדיבור ולא זו אלא אפילו בחינה הגבוה שהוא מכונה בשם לבנון שהוא מל"ב נתיבות החכמה ונו"ן שערי בינה גם מאותה הנהגה בגבוה יהיה יכולת ביד הנשמות הנ"ל למשוך משם שיתנהגו העולמות בלבנונית הפשוט אשר אין שם גוון כלל כי אם כלו לבן חיוור הוא ומן הנהר פרת וקחשיב דרך השתלשלות העולמות מלמעלה למטה שיהיה יכולת בידם להמשיך מן הנהר ר"ל מזה האור והתפשטות אשר נקרא נהר פרת שמימיו פרין ורבין ע"ד הכתוב אור זרוע לצדיק שאצל הצדיק העליון האור זרוע אצלו וכשתגלה אורו אז נצמח הולדה טובה וגדולה מכל מיני שפע טובה כלומר כשהצדיק העליון זורע אורו ומשפיע מסודו לכנ"י אז נמשך מזה כל מיני טוב וכל חסד כמו מזריעה שמגרעין א' עולה לכמה חטים והכוונה שיעשה יחוד להמשכת שפע מדכורא דהוא הצדיק יסוד העולם ועד ים האחרון דהוא הבחינה תתאה מדת המלכות שהוא ים תתאה הכל יהי' גבולכם וכולו יהי' נכלל בגבול הקדושה ע"י פעולות הנשמות הנ"ל אף שהם מכף רגל מבחי' עקביים הנ"ל ועי"ז הבטיח להם השי"ת ב"ה לא יתיצב איש בפניכם שלא יהי' להם שום התנגדות מכל צד רק פחד ומורא יתן השם על כל פני הארץ כאשר דיבר לכם:
עוד לאלקי מילין לבאר הכתובים הנ"ל באר הטוב עפ"י דרך דרוש ומתוך זה יתבארו הכתו' וכמה ענינים בדרך השכל והוא דלכאורה יש לדקדק דמה זה שאמר ושמר ד' אלקיך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך כיון דהזהיר להם שיהיו כנ"י שומרים התורה והמצות והחוקים והמשפטים א"כ כשהאדם עובד את השם כראוי בדין הוא נוטל שכרו ולמה הוצרכו לזכות ולטובת והבטחת אבות אך נראה דשורש הדבר הוא דידוע דהוא ית"ש מתנהג א"ע עם האדם מדה כנגד מדה כפי מה שהאדם מעורר למטה את מידת רחמנות כמו כן השי"ת מתנהג עמו והנה כבר נודע דבכל דבר שבעולם נמצא בו בחי' זכור ושמור וכדי להבינך זה צריך אני להאריך קצת והוא דהנה אמרו חכז"ל אין ברכת השם חל על דברי ריקם כן אמר הכתוב יהיב חכמה לחכימין כל זה הוא דאף שהקב"ה משפיע שפע רב אם לא יעשה האדם הכנה וכלי מוכשר לקבל השפעת השי"ת אז לא יהי' יכול' ביד האדם ליהנות מהשפעה זו רק אם יש לו כלי כגון אם האדם מצפה ומחכה ושומר לחכמתו ית' ועי"ז עושה הכנה וכלי לקבל השפעת חכמתו ית"ש ואז באמת הקב"ה משפיע לו שפע חכמה וכן כל הדברים וטעם הדבר שצריך להכין הכלי תחלה הוא בחי' עפר טעם השכל ובזה תבין מה שאחז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד שנאמר הן יראת ד' הוא אוצרו ולכאורה הוא מחוסר הבנה לומר דאין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד הלא הכתוב אומר הן לד' אלקיך השמים ושמי השמים וכי יש לך דבר בכל העולמות שאינו ברשותו ית"ש וגם מהו לשון אוצר של יראת שמים וכן אחכז"ל בכלל המקומות דשואלין לאדם כמה שאלות עסקת בתורה וכדומה על כולם אי איכא. יראת שמים אין דכתי' הן יראת ד' הוא כו' אך כשמתבונן האדם ישכיל ויבין שבאמת אין להש"י אלא אוצר של יראת שמים שכל הדברים וכל השפעות הבא מאתו ית' אי אפשר לבני אדם ליהנות מהם אלא שתקדים להם היראה דהוא הכלי והאוצר הנ"ל וכדי להסביר לך הענין הוא ע"ד משל דהרי עינינו רואית דהתבואה אינה צומחת מן. הארץ אם לא שזורעין תחלה שנותנין תבואה לתוך הקרקע ולכאורה יפלא כיון דחזינן דיש באדמה כח הצומח אשר מוטבע בה מהברוא ב"ה מאז ומקדם שתתן יבולה א"כ למה צריך האדם לזרוע וליתן התבואה בתוך הקרק' כיון דיש בה בלא"ה כח המגדל אשר הוטבע בה מהשי"ת ב"ה מעת הבריא' א"כ תבוא' זו למה אף אם לא יתן האדם גרעון החטה וכדומה ג"כ תעלה הארץ ותצמח אך הוא הדבר אשר דברנו באמת הבורא ית' אין חקר לגדלתו אין קץ וסוף לכחו והשפעותו כי השפע הנובע ממנו ית"ש הוא בהתפשטות והרחבות גדול בלי שיעו' וערך והנ' הטבי' כח בארץ שיהי' בה כח צמיח' אך כח הלזו הוא בדרך התפשטו' ודבר שהוא בהתפשטו' אין אפשר לבוא לידי צמיחת גרעינן של חטין וכדומה שזה הוא גבול מצומצם ואין בה זה הצמצום לכך אנו ומוכרחים לעשות תחבולה על כח זה והיינו ע"י שנותנים התבואה באדמה וזורעין גרעין והיא מתדבק אל כח הצומח שהוא שורשה וממנה לוקח ואז גם כח הצומח מצמצם כחו בגרעין זה אך בהיות הגרעין למטה שלימה במציאותו אי אפשר לה לקבל עד שנרקב ובא אל מדריגת אין ואח"כ בא אל מדריגת צמצום ואעפ"כ יש בו כח רוחני ואז שניהם יוצא מכמה גרעינין אך לכל זאת הוא בגבול מחמת שנצמצם בכלי דהיינו בחינה המגביל לכח הצומח וכן אוצר של תבואה שאם אדם יפקוד להכניס התבואה בלא כלי רק לאויר העולם אז יכול ליתן כל ימי חייו כי יתפשט הכל לארץ לארכה ולרחבה ומתי יכלה אך בהיות לו אוצר ובית שזה מקיף כל מה שנותנים בתוכו מארבע רוחות ואז יכול האדם ליתן בתוכו ויהי' שמור לו לכך צריך האדם לעשות כלי ואז יכול לקבל השפעתו ית"ש מחמת שבא בצמצום לפי הכנה שמכין האדם א"ע ועושה שמירה וכלי לקבל השפעה הזו כמו ששאל אלישע הנביא את האשה מה יש לך בבית ותאמר כ"א אסוך שמן שיהיה יכולת להברכה לחול ולשרות וכפי הכלים שהי' לה כך קיבלה השפעות מאתו ית"ש וכמו כן מדת היראה הוא מכונת בשם אוצר שהיא כלי השמירה לכל דבר אלקים כמו שאחכז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת כי כשיש לאדם יראת שמים אז הוא שומר א"ע ועושה לו גדר וגבול מה לעשות ומה שלא לעשות ואז כל מה שמקבל מאתו ית"ש הוא שמור בו משא"כ לאדם שאין לו יראה אז אף אם ישפיע לו השי"ת בזה כל המעלות חכמה ועושר וכדומה אז לא יהנה ממנו ולא תהיה מתקיימת בידו כי יהיה יכולת בידו לעשות עם השפעה זו מה שהוא חוץ לרצון הבורא ב"ה אבל אם יש לו יראה אז הכל שמור בו ונתקיים חכמתו ונמצא היראה הוא השמירה ובית קיבול לכל השפעות אלקית אשר ישפיע עליו ולכך נקרא אוצר של יראת שמים כמו אוצר שמועיל לתבואה שלא יתפשט חוץ ויאבד ויפסד הכל כמו כן אוצר היראה שומר כל הדברים הבאים מאתו ית"ש וא"כ שפיר אמרו חכז"ל דאין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד דכל השפעות מאת ית"ש הם ח"ו לריק כשאין לו לאדם אוצר היראה וכשאדם יש לו בחי' שימור דהוא הכנה והכלי אז משפיע הקב"ה ונעשה יחוד בבחי' משפיע ומקבל דהוא זכור ושמור וכל זה היא בכללות התורה והמצות והחכם יבין בעצמו בכל פרטי דברים האיך שיש בו בחי' זכור ושמור:
והנה לפעמים עולה על לב האדם מה שהיצה"ר משליך במחשבתו ואומר לו הלא עברו רוב שנותיך אשר פגמת בהם והרבית לפשוע ואין לך שום תקנה לשוב על עונותיך כי יכלה הזמן ותשובתך לא יכלה ואין בכחך לעשות תשובה כראוי על כל חטא ועון ע"כ שמע לעצתי שמח לבך ועשה מה שבכחך הרוג בקר ושחט צאן כי בלא"ה כבר אבדת חלקך בעוה"ב מאחר שקלקלת עד הנה והוא מעוות אשר לא תוכל לתקן כך הוא פיתוי היצה"ר הרוצה לאבד את האדם משני עולמות אבל החכם עיניו בראשו ישכיל וידע כי אי אפשר לשום זרע אברהם יצחק ויעקב אשר יש להם חלק אלקי ממעל שח"ו שיאבדו ולא יהיה להם תקנה ויאמין בדברי חכז"ל האמיתים שאמרו דאף אם עובר על מצות השם מ"מ אל יתיאש מן הרחמים כי אף אם יגולגל אלף פעמים מוכרח הוא לשוב ולתקן ולקיים את כל מצות ד' ודיקדוקי סופרים כי לא ידח ממנו נדח מה שיש לו שורש בקדושה אף אם הוא בעמקי שאול הקב"ה מסבב סיבות ומגלגל גילגולי' עד אשר יעלה מתהומות וכל הניצוצו' הקדושות צריכין לשוב למקומן ולשורשן ולמקורן של הקדושה א"כ כשאדם מאמין באמונה שלימה שבודאי הסוף יהי' שמוכרח לשוב ולהטיב ולתקן את מעשיו א"כ עי"ז האדם ישום אל לבו מה לי לסבול צער בגלגולים ולטעום טעם מרירות המות כמה פעמים הלא הסוף יהי' בע"כ שאחזור לשוב להשי"ת ב"ה לקיים התורה והמצות מוטב שאשוב מיד בעודי בחים חיותי ואתקן את מעשי לשוב מכל הרע אשר עשיתי ולעבוד את השם בתורה ובמצות ומה שיעשה הזמן יעשה השכל. ועיקר תלוי באמונה כשאדם מאמין בדברי חכמים שבודאי יהי' כן אזי בא לו שמחה מזה שמאמין שיהיה דבוק בקדושה עכ"פ בסוף ויהיה עובד ד' ומתוך אמונה זו לבו מתחרט ומתלהב לצפות מתי יגיע יום ויבוא העת שאתחיל לתקן את מעשי ולשמור את מצות השם ואז כשהוא שומר ומצפה ע"ז אז נעשה משמירה זו כלי ובית קיבול והבא לטהר מסייעין לו מן השמים וד' בעזרו ומוציא מחשבתו מכח אל הפועל שיבוא לידי עש"י ומשפיע לו בבח"י דכר וזהו ג"כ בבח"י זכור ושמור דהוא י"ת מתנהג עם בריותיו כמדתם במדה שאדם מודד מודדין לו ואז ע"י שהאדם עושה לעצמו שמירה וכלי ע"י שמחה ואמונה שיש לו במה שיהי' באיזה פעם עובד ד' ומצפה ע"ז א"כ גם היא ית"ש מעורר רחמיו וחסדיו וכל הברכות והטובות שהבטיח לעשות לזרע אברהם ויצחק ויעקב וע"י הנביאים הקדושים אף שהבטיחם שיהיה בסוף בעקבות משיחא אבל מחמת גודל אהבה אז גם הש"י ב"ה מעורר הבטחה זו ועושה מזה בחי' שמור ומתחיל לצפות כביכול מתי יגיע התור שאקיים הבטחה שהבטחתי לאבותיהם שאשפיע לזרע אברהם כל טוב וע"י בחי' שמירה זו אז הקב"ה וב"ש מתחיל מיד לקיים הבטחות הנ"ל ומשפיע מיד לזרע אברהם ומזכיר להם ברית אבות את אברהם בבחי' דכר:
ומעתה נבוא אל מקראי קודש הנ"ל ומ"ש והי' אין והי' אלא לשון שמחה ר"ל שתגיעו לזה הבחי' שתה"י לכם שמחה מזה שתבינו שעקב תשמעון את המשפטים האלה. ר"ל שעכ"פ בעקב ובסוף כל איש ישראל לשמוע בקול ד' אלקיך ולקיים מצותיו וע"י אמונה זו תהי' לכם שמחה ומזה תבוא לבחי' שמירה שתשמנורו ותצפו מתי יגיעו הימים האלה שאשמע בקול ד' וזהו שאמר ושמרתם ועי"ז ועשיתם אותם ואז ע"י בחי' שמירה תזכו לבוא לבחי' עשי' שתתקנו מיד מעשיכם ואז מה יעשה הקב"ה יתנהג עמך כמדתך ושמור ד' לך ר"ל עבורך יעשה ה' ג"כ בחי' שמירה וכלי ע"י הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך להבטיח לך שיעשה זה באחרית הימים ואז מעורר זה הבטחה וישמור ויצפה ויקיים ולהביא עליך אשר דיבר לך ואז ג"כ ע"י התעוררות הנ"ל תבוא לבח"י זו שיתחיל הקב"ה להשפיע לך בבחי' דכר מיד מאותן הבטחות הנ"ל ואז ואהבך וברכך וברך פרי בטנך בכל מיני ברכה ושפע טובה אמן כן יהי רצון:
והואיל והואלתי לדבר אמרתי להסמיך בכאן דבר נחמד מה ששייך לפרשה לסיום המשניות דמייתי מאמר דאמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא ומקשה בעל תוס' יו"ט דהאי כל צדק לצדק הוא כפול לשון וגם דהאי סיומא דקרא ואוצרותיהם אמלא הוא מיותר דסגי ברישא דקרא להנחיל אוהבי יש ועוד מקשה התי"ט דלשון להנחיל אינו מובן דנחלה מאי עבידת"י דהא בשכר מצוה קא מיירי ושכר אינו נחלה ונראה דהנה לכאורה אינו מובן דברי ריב"ל דהוא סותר לדברי הזוה"ק דמביא במדרש נעלם בפ' חיי שרה וז"ל אמר ר' שלום ב"מ אין לך כל צדיק וצדיק מאותן העוסקים בתורה שאין לו מאתיים עולמות דכסיפין בשביל התורה הה"ד ומאתיים לנוטרים את פריו ומאתיים ע"ז שמוסר א"ע בכל יום בהא פסוקא דק"ש אמר ר' נחמן כל המוסר נפשו נוטל ארבע מאות עולמות והא אנן תנן מאתים אמר ר' יוסף מאתים על התורה ומאתים על מסירת נפשו דק"ש עכ"ל וא"כ קשה באיזה צדיק מיירי ריב"ל אי מיירי בהצדיק שעוסק בתורה מאתיים עולמות יש לו דכתיב ומאתים לנוטרים את פריו ואי בצדיק שמוסר נפשו ג"כ לית ליה רק מאתים והצדיק שעושה שניהם עוסק בתורה ומוסר נפשו בק"ש הוי ליה ת' עולמות ומה זה המנין של ש"י דתפיס ריב"ל:
אבל שורש הדבר הוא כך דהכתוב אומר ומאתיים לנוטרים את פריו הכוונה דידוע מה שאחכז"ל דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ובאמת כל מה שאדם עושה הכל הוא של השי"ת ב"ה וב"ש מה שהשפיע לו כמאמר התנא תן לו משלו כו' וא"כ לכאורה יפלא על מה נוטל האדם שכר המצות. אך לפי מה שהארכנו לעיל דאין להקב"ה וב"ש בעולמו אלא אוצר של יראת שמים דהיראה היא הכלי המוכשרת לקבל ולשמירה הוא ושפע של השי"ת אשר ע"י מתקיימת שפע החכמה שמשפיע לו השי"ת ואם לא הי' השמירה דהוא היראה הכלי מוכשרת לקבל טהרת הקדש אזי כל השפעות לריק כי לא הי' להם קיום כלל וכלל וכל העובדות שאדם עושה בלא דחילו ורחומו לא פרחא לעילא א"כ עיקר הוא היראה דצריך האדם להקדים וזהו של אדם דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואח"כ עיקר קבלת השכר עבור היראה דצריך האדם להקדים לכל דהוא הראשית לכל דבר והוא בחי'. הרא"ש ר"ל הרי"ש דרגין דהרי"ש הוא היראה הוא השומר את הפרי דהוא השפעת אשר נמשכות מלמעלה מ"מ כיון דהיראה צריך להיות קודמת בראש דהיא הרי"ש וא"כ עבור זה שאדם עושה השמירה ברי"ש גלל כן נוטל מאתים עולמות וז"ש הכתוב ומאתיים לנוטרים את פריו דרי"ש עולמות מגיע שכר בעד היראה דהיא השמירה לפרי להשפעת השי"ת ב"ה הן לצדיק העוסק בתורה והן לצדיק המוסר נפשו נוטל מאתיים בעד היראה הקודמות דהוא הרי"ש וריב"ל משתעי במה שהשי"ת ב"ה נותן להאדם במתנה אף דכל מה שעושה הוא בסיוע של הבורא ב"ה ואינו שלו מאחר דהכל בידי שמים אך לכל זאת הקב"ה ממלא להצדיק בדרך נחלה ומתנה לבד וז"ש רי"ש מגיע לו בדין עבור היראה דהיא השמירה חוץ מזה נותן לו הש"י מתנת חנם עוד ש"י עולמות מלוי הרי"ש וזה שמביא ראי' מאוצרותיהם אמלא ר"ל דהאוצר הוא היראה דהוא הרי"ש וזה אמלא אותם שבא המילוי של הרי"ש דאיהו ש"י וז"ש וכל צדיק וצדיק הן להצדיק העוסק והן להצדיק המוסר נפשו דמגיע לו בדין בעד כל א' ר' עולמות דאז נעשה חיבור בין הב' רישין ונעשה תי"ו דהוא סוף דרגון ונעוץ סופו בתחלתו ואז לכל אחד מגיע עוד ב' פעמים ש"י למלאות הרי"ש. וב' פעמים שי עולה כתר לבד מן ת' מאות המגיע לו בדין נמצא נוחל עשרים ואלף עולמות והוא כמנין שיר כפול וז"ש הנביא בעת ההיא יובל ש"י למורא ר"ל שיובל ויומשך עוד להצדיק סך ש"י עולמ"ת למורא דהוא היראה ר"ל חוץ הרי"ש עולמות שניטל בעד היראה דהוא רי"ש דרגין יקח עוד ש"י והבן. פרשת עקב
בפסוק כי תאמר בלבבך רבי' הגוים האלה ממני איכה אוכל וכו' זכור תזכור כו' לכאורה קשה דהוא משה רבינו ע"ה דיבר עם אנשים אשר היו כולם צדיקים ואתם הדביקים בד' אלקיכם כו' ובחי' צדיק הוא מפני שמופשט מזה הגשמי וכל הדברים הגשמ"י הם נחשבים בעיניו כלא: וכל הגוים כאין נחשבו א"כ מה שייך לומר שהצדיקים יהי' להם יראה מהמון גוים רבים והלא כבר אמר ד"ה ע"ה ד' לי לא אירא:
אך דפעמים עולה על לב הצדיק ונופל במחשגתו כשרואה הצלחת רשעים אשר הם גדלו והצליחו ומתמה מאין כל זה אם לא ע"י ניצוצית הקדושים הטמונים בתוכם וזהו שמחי' אותם דאל"כ מאין להם זה הכח. וא"כ מאותו חלקי חקדושה מתיירא הצדיק כי איך יגרש מזה החיצונים מאחר שנבלעים בתוך הקדושה ומתיירא מהמחי' אותם וז"ש כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני ר"ל מה שהם רבים מה שיש להם גדלות וכח זה ר"ל מסיטרא דקדושה מנה"ק אשר הם צפונים בהם וזהו הנותן להם כח וא"כ איכה אוכל להורישם וזה שהבטיח לנו השי"ת כך אל תיראו מהם זכור תזכור אשר עשה ד' לפרעה כלומר הבט וראה בגודל יד החזקה אשר עשה בפרעה שכבר נודע שאצל פרעה דהוא התנין הגדול פרע"ה אותיות עורף ושם היו גנוזים רבבות ניצוצות קדושות אשר היה להם אחוזה ויניקה מהם והקב"ה עשה נפלאות מהם שכל רוחות הקדושה אשר היה בהם נתהפכו להם להנקם נקמת ד' מהם כי יצאו עשרה חלקי הקדושה אשר היו בהם והכו בהם מכה רבה והכניעו כל עשרה כתרי דמסאבותא כנודע שלזה היה עשר מכות כי כל חלק מעשר קדושות הכניע את הרע שכנגדו בס"א ממול העורף כמו כן יעשה ד' לכל הגוים אשר אתה ירא מפניהם אף שיש בהם ניצוצות הקדושות יהפוך ד' אילו הנה"ק ויקחו נקמה מהם להכניע אותם כי יתאוו לעלות ולדבק אתכם במקור הקדושה והבן: בפסוק ויענך וירעיביך. איתא במדרש פליאה ויענך בטורח הדרך וירעיביך מטעם דגים:
ויאכילך את המן מכאן רמז להדלקת נרות בשבת. והוא תמוה ונראה דהנה כתיב תחת התפוח עוררתיך ודרשו חכז"ל במדרש זה הכתוב בצדקות הנשים אשר היו במצרים דבשעה שהיו הולכים לשאוב מים הקב"ה מזמין להם דגים בתוך כדיהם ומולכין אותה לבעליהן לשדה ומאכלי' ומשקי' אותם ונזקקין להם בין המשפתים שנא' אם תשכבון בין שפתים כו' הרי שהיו מעירים את בעליהן לזיווג ונמצא היה אתערותא דלתתא מ"נ דהנוקבא הי' מעורר את הזכר והנה אמרו חז"ל שמש בשבת צדקה לעניים כו' ונ"ל דהכי פירושו דהנה אנו צריכים כל ימי החול לאור השמש כדי להאיר לנו מתוך החשיכה אך לעתיד לבוא כתי' לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וירח לאור לילה והיה ד' לך לאור עולם. א"כ בשבת שהוא מעין עוה"ב וקדושה עליונה חופף על האדם מאור השבת א"כ למה צריכין ביום זה של שבת אור השמש אך באמת דזה אינו אלא צדקה לעניים היינו עני בדע' וכסיל בחשך הולך ואפי' בשבת מי שהחשיך לו ואין לו השגה לקבל אור שבת אז מזריח לו הקב"ה בדרך צדקה אור השמש וכמו כן מצות הדלקת נרות בשבת באמת אין צריך לאור הנר כי הוא כולו אור דבבוא יום השבת נתמלא הבית אורה אך הוא בא לרמז על אתערותא דלתתא שהנשים המדליקים את הנרות משו' שלום בית ליחוד זכור ושמור:
לכך הוא מדליק שתי נרות להורות על בחי' שנשלמו בשבת ונעשה יחוד וזיווג עליון וכן עת הזיווג התחתון ג"כ הוא בליל שבת וזה מורה על אתערותא דלתתא שהנקבה מעוררת הדבר לקבל ממנו תענוג:
דהנה איתא דבמן היו מרגישין כל הטעמים זולת טעם דגים לא היה בו ונראה טעם הדבר דהנה אמרו חז"ל אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרו מ"ט ג' סמוך לד' הוא לרמז גומל דלים שהג' הוא עושר משפיע לזולתו שהוא בחי' נוקבא הפושט יד ומקבל וידוע דלכך האותיות של אלפ"א בית"א הם פנים נגד אחור דהבי"ת הופכת פנים מן האל"ף וכן שאר האותיות לפי שכל אות מקבל מאות חבירו דקודם לו ובוש להסתכל באפיו לכך הד' הופכת פנים מן הג' כיון דהוא עני דלית לי' מדילי' רק מה שהוא מקבל מן הג' כיון דהוא עני דלית ליה מדילי' רק מה שהוא מקבל מן הג' דהוא עושר המשפיע ומאן דאכיל דלאו דיליה בהית להסתכל באנפוי לכך השי"ת בזה רוצה שיהיה אתערותא דלתתא דעיקר בריאת האדם והנשמה אשר נשלחה מעולם עליון לגוף האדם להיות עובד השי"ת בתורה ובמצות וע"י העבדות מעוררין השפע מלמעלה ואז מה שהם אוכלים משלהם אוכלים חלף עבודתם עבודת שמים משא"כ בעול' עליון הנשמה אוכלת ומקבלת שפע בתורת חסד ואז אוכלין נהמא דכסופא חנם בלא תורה ובלא מצות ובלא שום אתערותא מלמטה ד' ג' האותיות מהופכין דהד' קודמת לג' דהוא מורה על הזכר דיש לנוקבא ג"כ בחי' דכר והיא דהנוקב' מעורר את הדכר להשפי' לה שפע כדי שהזכר יקבל ממנ' תענוג אז היא ג"כ בבחי' דכר מה שהיא מקדמת ומעוררת את התענוג כי ע"י הנוקבא נשלם תענוג הזכר:
וא"כ הלא זה בחי' אתערותא דלתתא ולכך הד' קודם לג' כי אינה בושה מהג' כי גם היא משפעת לו תענוג במה שמעוררת לקבל ממנו השפעתו אבל במן כי אז לא היה אתערותא דלתתא כי היה אז בני ישראל במדבר רק השי"ת הבטיח להם הנני ממטר לכם לחם מן השמים ולכך לא היה בחי' טעם דג כיון שהי' בלי התעוררת התחתון. והיו בושים מזה ההשפעה ולכף כתיב והמן כזרע ג"ד דהג' קודמת דהד' דהוא המקבל הופכת פנים מן הג' מחמת בושה: ודג' הוא בהיפוך דשניהם בחי' דכר מחמת דהנוקבא מעוררת את הזכר ולכך הדגים פרין ורבין אבל במן לא הי' בחי' זו שהיה בלי שום התעוררת ולכך אמרו זכרנו את הדגה דהן היה מזכירין בחי' של דג' אשר הוא בחי' נוקבא שמעוררת להזכר ואז אין להם שום בושה מלאכול אבל עתה נפשינו יבי"שה הוא אותיות בוש"ה אין כל שלא בא על ידי התעוררות' התחתון וזה שאמרו חכז"ל על פסוק ויאכלו מעבור הארץ כו' מעיקרא לא אכול עד דאקריבו עומר ברישא והדר אוכל ר"ל כשבאו לארץ ישראל ששם היו מעוררין השפע ע"י העומר שהקריבו והעלי תענוג למעלה ואז אכלו משלהן וישבות המן ממחרת שאח"כ שוב לא אכלו בחי' מן וזה לרמז שצריך הכל אתערותא דלתתא כדי שהנוקבא לא תתבייש לקבל וזה נרמז בהדלקת נרות בשבת דהוא מורה בחי' נוקבא והוא שלום בית ובזה עולין דברי המדרש הנ"ל כהוגן וירעיביך בטעם דגים שלא היה התעוררת התחתון וז"ש מכאן רמז להדלקת נרות בשבת ומורה על בחיה אתערותא דלתתא המעוררת את הזכר ואז נעשה שלום בית והבן: