תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא
פרשת פרשת פנחס
בפסוק ויאמר משה יפקוד אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא כו'. במדרש תנחומא למדינו רבינו הרואה בריות משונות כיצד מברך כך שנו רבותינו הרואה בריות משונות אומר ברוך משנה הבריות אבל אם ראה אוכלסים הרבה אומר ברוך חכם הרזים לפי שאין דעתן שוה והוא תמוה ונראה דהנה עיקר חיות הצדיק הוא כשרואה שנמשך לזרע ישראל כל מיני חסדים טובים וכשהם שלימים בכל מיני שלימות הן בעבדות השם והן בצרכי עוה"ז שלא יחסר להם שום דבר זהו חיות הצדיק ותמיד הוא משתוקק וכוסף ע"ז אבל ח"ו כשהם נעדרים מטובות האלו אז לא יערב לצדיק נפשו והנה הצדיק עושה בשביל זרע ישראל שני דברים אחד שאף שהוא תמיד דבק בשכלו בנועם עליון לתקן שרשו והוא דר בשכלו ובדביקתו במקום עליון לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו אעפ"כ עבור אהבת ישראל היא מוריד א"ע לפעמים מדביקות זו ומשגיח על צרכי זרע ישראל בעינא פקיחא להשלים חסרונם ולהמשיך להם כל מיני השפעות טובות ונוסף עוד על זה מה שהצדיק עושה משום דיש שני מיני הנהגו' כאשר הארכנו לעיל בזה בפ' חוקת בס"ד דיש הנהג' אשר העולמות מתנהגים ע"י כפי זכות הבנין אשר מטיבים לטובים ולישרים ולהעניש לעוברי רצונו ולמנוע מהם השפעתו ויש הנהגה אחרת אשר הוא למעלה מן העולמות אשר העולמות מתנהגים לפעמים ע"י הנהגה עליונה הבא מכח עצמותו הפשוט של הא"ס אשר משורש הנהגה זו נמשך שפע לכל העולמות והנבראים בלי שום מדה וגבול והנה הצדיק עבור אהבת ישראל יוצא מגדר העולמות לחוץ מהם ומדבק את עצמותו אל הנהגה עליונה וממשיך את השפעת הנהגה הנ"ל לתוך העולמות להיות העולמות מתנהגים ע"י הנהגה הפשוטה הבא מעצמותו ית' ומשם ממשיך הצדיק שפע בני חיי ומזוני וכל מיני השפעות טובות לזרע ישראל וזהו שביקש משה רבינו ע"ה מאת השי"ת שיפקוד איש כזה על זרע ישראל שיהיה על בחינה הנ"ל אשר יצא לפניהם שיהיה יכול לצאת חוץ מגדר העולמות ולהביא השפעת הנהגה זו אל העולמות להמשיך משם לכנ"י כל מיני שפע וברכה וזהו שאמר המדרש הרואה בריות משונות כיצד מברך ר"ל דהצדיק מוסר נפשו עבור זרע ישראל ומטריח א"ע לצאת חוץ ולבוא ולהמשיך להם שפע ומזון ומפרנסה וכל טוב אבל כשהצדיק רואה שיש בריות משונות בעולם כלומר שנמצאו רשעים בעולם ואנשי בליעל אשר נמשלו כבהמות וחיות רעות והם מצערים להצדיקים אף שהצדיקים נותנין להם שפע וחיות ע"ז אמר כך שנו רבותינו אומר ברוך משנה הבריות כלומר דהצדיק אף שרואה אלו בריות רעות עבור זה אינו מניח דביקותו ובטחונו בהשם ואהבת ישראל הכללי אשר הם דבוקים בהצדיקים והוא ממשיך לזרע ישראל כל מיני חסדים טובים והמשכת השפע ומשים בטחונו בשמו ית' שבודאי לא יעזוב ד' את חסידיו ויעשה נקמה בשונאיו ומשנה את דעתם לטוב וצדיק נותן הודאה לשעבר כאלו כבר נשתנו אף שעדיין עומדים במרדם מ"מ אומר הצדיק שבח על בטחון להנס שיהיה במהרה וכ"מ בשל"ה הקדוש על המדרש עתידין ישראל לומר שירה על הנס העתיד לבוא כו' שמחמת גודל בטחון שיהיה לצדיקים אח"כ ואז יהיה אצלם העבר והעתיד שוין וכאלו כבר נשתנו ואומר צדיק על זה השבח ושיר ברוך משנה הבריות שבודאי השי"ת ישנה ויהפך את דעתם ויפרע את עצתם ויקלקל את מחשבתם אבל אם רואה אוכלסים הרבה של בני אדם ר"ל הרואה זרע ישראל הכשרים אשר מאספים א"ע לעבוד את השי"ת וידבקו בצדיקים ע"ז ראוי ליתן שבח ברוך חכם הרזים שאף שכ"א יש לו שכל אחר ועובד את השם בבחינה אחרת מ"מ הכל אחד בא ממקור אחד ועליהם תבוא ברכת טוב אמן סלה:
בפסוק ותקרבנה בנות צלפחד כו' אפשר לומר ע"ד רמז כפי מה שכתוב בתיקונים על פסוק כוס ישועות אשא חמש אצבעות דסחרון לכיס מרמזים לה' ישועות עילאין דנפקין מגו עלמא עילאה עולם החירות ר"ל שבע כלילן מנו"ן שערי בינה שכל אחד כלול מעשר קדושות והן הן אותיות מנצפ"ך כפולות ופשוטות וזה פירוש הכתיב ותקרבנה בנות צלפח"ד שהיו מקריבין עצמותם לשרשם עליון לה' ישועות הנ"ל הקרוין בלשון בנות דסחרין לשכינתא מחמת שהם מקבלין שפע ממקור עליון ונקראין בנות של צל"ף ח"ד אילן חד דלית תמן פירוד בסוד תרין רעין דלא מתפרשין או צ"ל פח"ד כי ה' אותיות מנצפ"ך כפופים רמוזים לגבורות קדושים שמטילין פחד על שונאי ישראל שלא יתקרבו אל קדושה עליונה בן חפ"ר לשון באר חפרוה שרים הכל שורש אחד בן גלע"ד ע"ד שיעקב קרא לו ג"ל ע"ד הוא ג"כ עולם החירות מיתוק הדינים שם של ע"ד בחילוף של שם אלקים:
או יאמר בן גלעד ע"ד זה ש"ע ודל"ת רבתי הרמוזים בפסוק שמע הם אותיות ע"ד מחמת שאנחנו עם ב"י מיחדים שמו ית' לעילא ותתא אנו מעידים על יחודו של עולם ית"ש ונתגלה לנו שם א"ח בבחי' דכר שהוא א"ח וזה בן גלעד שנתגלה לנו שם א"ח ע"י ע"ד רבתי בן מנשה לשון נשני את כל עמלי מחמת שזה העולם כולו טוב דלית ביה רע כלל נשכחו ימי הרעים העוברים בהתגלותו של עולם החירות ואלה שמות בנותיו ה' ישועות הנ"ל כ"א יש לה שם מיוחד בפ"ע מחמת פעולתה הטוב שם ראשון מחל"ה לשון מח"ל לה' תמן מקור הסליחה או לשון מחול לצדיקים לעתיד לבוא שנית עם הצירוף שניהם רמוז מחלה נוע"ה פי' שנע ואזיל כל מחלה מישראל מחמת מיתוק הדינים חגל"ה לשון חג לה' שמחה וחדוה תמן דלית תמן עציבו כלל רביעית מלכה התגלות מלכותא קדישא ותרצה הוא רמז שכנ"י היא מרוצה לעשות כחפצם וכרצונם אחר התגלות אור העליון מעלמא דחירות ונעשה מצרה רצ"ה מיתוק הדינים וזהו ותרצה וזה פי' הפסוק ותעמודנה ה' ישועות לפני משה בחי' דעת ולפני אלעזר הכהן גדול העליון ולפני כל ב"י תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו אב הוא לשון רצון כמו ולא אבו כלומר רצונינו שיהיה לנו אחוזה בבחי' א"ח דכר וזה בתוך אחי אבינו ויקרב משה את משפטן משפט נו"ן רבתי עולם החירות נו"ן שערי בינה לפני ה' דייקא ויאמר ה' אל משה כן בנות צלפחד דוברות פי' כן הוא שבעין עטרין עלאין בגימטר"י כן. נתן תתן להם נחלה נח"ל ה' בתוך אחי אביהם כלומר כרצונם שיהא להם ה' ישועות הנ"ל בבחי' א"ח דכר משפיע לכנ"י או יאמר בן חפר שהוא בגימטרי' רפ"ח שהם ד' פעמים ע"ב דידוע ששם ע"ב הוא עולם המחשבה ובכל עולם ועולם מ"ד עולמות אבי"ע הוא ג"כ שם ע"ב עם הכולל ובעולם היצירה שם מ"ה עם הוי"ה פשוטה ג"כ שם ע"ב ובעולם העשיה רבוע שם הויה ג"כ פ"ב והנה חמש ישועות הנ"ל סובבין לכנ"י כחמש עלין תקיפין דסובבין לשושנה לשומרה מכל זינין בישין דלא יתקרבון לה ורצונם למשוך לכנ"י שפע ברכה מעולם המחשבה מכל ה"ד עולמות אבי"ע כך הוא כוונת ה"ה ישועות הנ"ל בהתקרבם לפני משה סוד דעת עליון כמאמר הכתוב ותקרבנה בנות צלפח"ד לפני משה כנ"ל ולכן בבחינה זו נקרא ג"כ בן חפר שהוא בגימ' ד' פעמים ע"ב והבן: