אור ברסלב
תורת אמת פרשת פרשת חקת

תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא

פרשת פרשת חקת

פרשת פרשת קרח

בפסוק וידבר ה' אל משה קח את המטה והקהל את העדה. איתא בילקוט הה"ד מטה עוזך ישלח ה' מציון רדה בקרב אויביך וזהו המקל שהי' ביד יעקב כמו שאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה והוא תמוה ונראה דכמה דקדוקים יש בפרשה זו. א' מה שכבר האריכו מפרשי התורה להבין מאי הי' זה למשה ואהרן דפעם אחת מצינו בקרא יען אשר מריתם את פי וכתוב א' אומר יען אשר לא האמנתם בי להקדישני וחלילה לומר דהם המרו את רצון הבורא ב"ה ובאמת לפי דברי כל המפרשים נראה דמשה רבינו לא הי' חייב בדבר וכוונתו הי' לטובה אך שהי' לאיזה שגגה וטעות גם ממה שאמר לו השי"ת קח את המטה נראה ג"כ דכוונת השי"ת במה שצוה לו ליקח את המטה עמו כדי להכות את הסלע וגם צריך להבין מה ה' זה מיעוט הנס במה שיצא מים ע"י שהכה את הסלע יותר מאם הי' הסלע מוציא ע"י הדיבור ששניהם פלא להכות או לדבר ויותר נראה דלהפוך הוא דלפי השכל מחויב דהדיבור של הצדיק יכול לפעול בקל להוציא מים מאבן יותר מע"י הכאת בעלמא גם מאי דאמר השי"ת ונתן מימיו הוא משולל הבנה דהוי סגי לומר ונתן מים דכיון דבאמת לא הי' הוצאת מים מן האבן בשום דרך ותחבולה טבעית כי אם בדרך נס כי באבן לא הי' שום לחלוחית מים ויבש הוא ומה זה לשון מימיו גם מה שאמר והוצאתם. להם מים מן הסלע הוא מיותר וכפל הדברים שכבר אמר ונתן מימיו גם מה שאמר ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע אינו מובן וחז"ל דרשו זה א' מן המקומות שהחזיק מיעוט את המרובה. אך הדרשה תדרש אבל אין לו ביאור לפי פשטות הענין גם לשון פני הסלע אינו מובן גם מה שאמר משה שמעו נא המורים הוא תמוה במה נתחדש לו עכשיו איזה כעס על בני ישראל לכנותם בשם מורים הרי לא מצינו בשום מקום שחשב השי"ת לחטא עבור זה ששאלו מים שהרי פקד השי"ת ב"ה שיתן להם מים וגם משה לא קצף עליהם אז בעת השאלה ומאין בא כעס הזה קודם שהכה את הסלע וכדי לבאר לך כל זה צריך אני להאריך קצת ומתוכן יתבארו הפסוקים בטוב טעם ודעת דשורש הדבר הוא דראוי לאדם להיות אוהב את האמת להיות העובדות ומעשים וכל דרכים של האדם שלא להטות א"ע מדרך הישר והאמת וכל זה הוא מחמת כשאדם נותן אל לבו שכל הנמצאים בעולם הם מאמיתות מציאותו וזהו קיום העולמות ע"י האמת והוא העמוד של העולם שעומד עליו וא"כ כיון דכל האדם יש בו נשמת רוח חיים אשר נפח בו השי"ת ב"ה הבא ממקור האמת א"כ ראוי לאדם להיות כל מגמותיו בכל עניניו להדביק את נשמתי בשורש האמת שלא לפסוק א"ע מהשורש כדי להיות באמיתות המקור של א"ס אשר הוא כולו אמת אך אעפ"י שבח"י דבר זה מדות אמת הוא מ"מ יש שני מיני דביקות במדה זו אחד להיות דבוק בהנהגה של אמת אשר העולמות מתנהגים ע"י להיות הכל מתנהג עפ"י היושר ליתן שכר וגמול טוב לעושי רצונו יתברך ולמקיימי התורה והמצות ולהעניש לעוברי רצונו כפי המדה אשר מתנהגים זרע ישראל למטה הן טוב או רע ח"ו אבל יש התנהגות של דביקות אמת אשר האדם הוא דבוק באמיתות מציאותו שהוא למעלה מן העולמות והוא רק התפשטות הטוב טובה ורחבה בלי שום שיעור וגבול אשר משם נשפע שפע רב לכנ"י כל אשר יצטרכו זרע ישראל בלי שום מדה ושיעור לא כפי התנהגות האדם רק ההטבה בא ממקור האמת בתכלית הפשוט וזה הדביקות הוא רם ונשא מאד שהוא למעלה מן האותיות והעולמות וזהו מדתו של יעקב שהי' מתנהג בדרך האמת ובכל מעשיו הי' מאיר בכל העולמות חיות האמת המתנהגת בקו של האמת ובזה תבין מה שאחכז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנא' והאכלתיך נחלת יעקב אביך דהנה יעקב זכה לנחלה אשר אין לו גבול ומיצר ומאין בא לו זה משום דיעקב היי נותן תענוג והתפארות לכל העולמות באמיתת מעשיו אשר ע"י דביקותו בתמימות לב להאיר קרן האמת בכל העולמות ולא זו בלבד אלא דכל מגמותיו של יעקב הי' לדבק חיות הנהגת אמת של העולמות בדביקות אמת אשר הוא הנהגה ואמיתות מציאות עצמותו ית' שם למעלה דיבק יעקב את שכלו ויצא מגדר העולמות ולא שהניח את העולמות למטה אלא אדרבא בהליכת יעקב בדביקותו למעלה באמת הפשוט משך עמו כל העולמות להיות הנהגת האמת של העולמות דבוק בטעם וחיות עצמותו הפשוט במקור ושורש האמת ובזה עשה תענוג גדול לתוך העולמות כי זה הוא שמחה שלהם כשמרגישין העולמות האיך חיותם דבוק בעצמות האמיתית של הא"ס הפשוט והאיך הם נשפעים ממקור האמת והא"ס אשר מזה הי' העובדות של יעקב אבינו תדיר לכך זכה עבור זה לנחול נחלה בלי מצרים להיות שכרו ג"כ בלי שום גבול ושיעור והנה אותן השני בחינות של הדביקות הנ"ל אותו הנהגה אשר העולמות התנהגים עפ"י דרך האמת מכונה בבחי' נקודה שהוא תחת האות שהאותיות מתנהגים כפי הנקודה אשר עושים תחתיו כי הנקודה מנהיג את האות וכמו כן הנהגת אמת של העולמות לפי התנהגות התחתונים לפי ערך זה יונקים השפע מהעולמות אבל אותו הבחינה של העולמות אשר הוא בהתפשטות אמיתת עצמותו ית' בחי' טעמים וכתרי אותיות אשר הוא למעלה מן האותיות והוא מתנהג עפ"י הטעם הנאמר למעלה מן האות כמו כן העולמות מתנהגים ע"י חיות הנשפע עליהם מהתפשטות האמת והטוב אשר הוא דקה מן הדקה והוא תענוג ואור נעלם אשר הוא מאיר לעולמות הרוחנים תענוג בלי שום שיעור ומדה ושם אינו רק טוב ורצון הפשוט וכשאדם מדבק א"ע בדביקות העליון במקור האמת להיות דבוק בטעם העליון אז הוא בא לידי השגה של טובת הבורא האיך שהוא טוב ומטיב וזהו שאמר דוד המלך ע"ה טעמו וראו ר"ל כשתבואו לבחי' ודביקות של טעמים להיות יוצא מגדר העולמות אז תראו כי טוב ה' כי הוא ית' שמו עצם הטוב התפשטות הטוב האמת בלי שום גבול וזה הי' בחי' יעקב אשר יצא מגדר העולמות והדביק חיות האמת של התנהגות העולמות להיות מרגישין בטעם נועם אמת העליון הפשוט בלי שום צמצום והוא הי' דבוק בבחי' הוא"ו של הוי"ה ב"ה והוא הי' הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה והוא הדביק כל העולמות לשורש האמת של א"ס כמ"ש חז"ל וזה מורה הוא"ו על התחברות ודביקות ועפי"ז תוכל להבין דברי חכז"ל וחידותם דאמרי כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא דהנה אמה הוא מדה בחי' קו הואיו הנמצא בריבוע של ד' אותיות הוי"ה ב"ה אשר הם מאירי' בד' עולמות אבי"ע דיו"ד הוא מרמז על עולם אצילות והבריאה היא נגד הה' עליונה ועולם היצירה היא הוא"ו והעולם העשיה היא נגד ה"ה אחרונה וכל עולם ועולם ומדה כלול מחבירו א"כ בכל עולם יש הארה של ד' אותיות השם הוי' ב"ה וב"ש ויעקב דהוא הוא"ו הממוצע המחבר את האהל להיות אחד ואם כן כשיעקב דבק א"ע אל מקום עליון דבוק באמיתות עצמותו ית"ש במקור האמת והי' נוטה א"ע לצאת מגדר העולמות לצאת חוץ אל רום המעלות דהוא בחי' אלכסון אשר הוא יוצא מקו היושר דרך אלכסון ואז פעל יעקב ביציאה ורושם זו ע"י הוא"ו לחבר כל העולמות עולם שלמעלה עם עולם התחתון להיות נעוץ סופו בתחלתו וזהו דביקות וחיבור ה' אחרונה אל ה' עליונה דהוא השורש והמקור להיות אם הבנים שמחה וזהו שאמר הש"ס דביציאת יעקב פעל להיות אמתא ותרי חומשי ר"ל ב' ההי"ן אשר נתחברו ע"י הוא"ו וזהו בחי' אלכסון ר"ל כשנטה יעקב את עצמו מהתנהגות היושר והאמת של העולמות להיות מרגישין הנועם והטעם:

וזהו כוונת חכז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים ר"ל דהשבת הוא העולמות והוא הנקודה של ששת ימי המעשה הוא מרמז על חיות הפנימית של העולמות וכשאדם מנהיג זה החיות להיות מדביק זה החיות בטעם הרוחני של אמיתת מציאותו כמו שהארכנו כנ"ל והם מרגישין האיך הם נשפעין ונדבקין בחיות הא"ס של המקור אשר שופע לתוכם וזהו תענוג שלהם ואדם המעורר זה התענוג ומענג את החיות הנ"ל המכונה בשם שבת להיות נהנין מזיו אמיתת עצמותו אשר הוא בלי גבול ואז עבור זה רוצה להנחיל נחלת יעקב שהוא בלא מיצר וגבול כי זה הי' מדת יעקב כמ"ש חכז"ל במס' שבת לא כאברהם שכתוב בו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה ולא כיצחק שכתוב בו לך ולזרעך אתן אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה והוא כדברינו הנ"ל דיעקב פעל תענוג בכל העולמות שחיבר כל הד' עולמות לתענוג שלמעלה הימנו אשר הוא בלי גבול וזהו שאמר יעקב כי במקלי עברתי את הירדן ר"ל כי מקל ומטה יעקב הוא בחי' הוא"ו אשר ע"י דביקתו שדיבק חיות האמת הנהגה של העולמות אל דביקות עצמותו אמיתת מציאותו אשר הוא רק התפשטות הטוב ושם אינו בבחי' שכר ועונש גבולות כי שם המקור אשר משם ישאבון כל מיני השפעות לכנ"י ושם אינו בבחי' שכר ועונש כי שם המקור ושם אין קיטרוג ומסטין על כנ"י ובזה העביר יעקב כל הדינים היורדים למטה ע"י התפשטות הטוב אשר המשיך מן המקור הבאר מים חיים אשר חפר בדביקות שכלו בנועם עליון וז"ש כי במקלי ר"ל הטיה הנ"ל כלומר במה שנטה א"ע לדביקות עליון חוץ לעולמות עי"ז עברתי את הירדן העביר מכנ"י כל הדינים היורדים המרומז בתיבת ירד"ן יר"ד ד"ן וזה שאמר דוד המלך ע"ה מעה עוזך ישלח ד' מציון ר"ל להטות עוז וגבורה שלמעלה להיות נמתקים זה ישלח ה' מציון ר"ל מהצדיק המכונה בשם ציון כלומר ע"י דביקות הצדיק בדביקות אמת הרוחנית העליונה בהטי' זו יכפה אף וממתיק העוז והגבורות מכנ"י ומבטל כל הדין מעליהם וקובע להם דוכתא במקום אחר להיות הקב"ה וב"ש שופך חמתו על העכו"ם שהם שונאי השי"ת וז"ש רדה בקרב אויבך ר"ל שימשול השבט והגבורות בקרב האומות שהם שונאי השם וישראל אבל על כנ"י נמשך שפע רצון ממקור התענוג ומעתה נבוא לדברי הפרשה הנ"ל דהשי"ת ב"ה אמר למשה קח את המטה דהוא הי' ג"כ כל בחי' יעקב כמו דאמרו בזוה"ק יעקב מלבר ומשה מלגאו ר"ל דמשה הוא הי' הפנימית של כל העולמות והוא הדעת המחבר את העולמות למקו' והי' דבק תמיד בשכלו אל חיות האמת של הא"ס הפשוט בעצמותו ית' אשר היא הנהגה אשר היא למעלה מן הנהגה של חיות האמת אשר מתנהגים בדרך העולמות וזה שאמר השי"ת ב"ה קח את המטה ר"ל זה הכרעה אשר הוא מכריע בדעתו להטות א"ע לצאת חוץ לגדר העולמות למעלה מן הנהגה הגבולית והוא יכול להנהיג את העולמות העליונים כפי חפצו ורצונו ולא כפי הטבע אשר הוטבע בהם ולכך זכה משה למטה אלקים אשר היה חקוק עליו שם המפורש שהיה יכול להטות כל העולמות חוץ מדרך הטבע אשר הוא בחי' אלקים גימטריא הטבע וזה שהשי"ת צוה לו שיקח בחינה של מטה זו ולהקהיל את העדה ולקרב אותם שיוכלו לקבל השפע עליונה אשר הוא למעלה מן העולמות ושיהיו נדבקים אל הנהגה של עצמותו הפשוט אשר שם יכולת להשתוות כל דבר בעי וכל הדברים משועבדים לעשות רצון הצדיק וז"ש לו הש"י ודברתם אל הסלע לעיניהם ר"ל אל הסלע העליון דהנה השורש והחיות של הסלע הם באותיות סלע אשר הם הרוחניות וזהו בחי' ספר משלשה ספרים אשר הם מוזכרים בספר יצירה כמו שאכתוב לקמן ורצה הקב"ה ית"ש אשר ע"י דיבור של משה אשר יקבע אותן משה רבינו האותיות של סלע הנ"ל בפה בה' מוצאות אז יגלה להם ע"י דביקות עליון אשר יהיה לו בעת דיבורו מקור של האותיות דהוא בחי' ספר מג' ספרים הנ"ל והחיות הנעלם באותיות של סלע ואז כשיתמלא הסלע מחיות המקור של הא"ס התפשטות הטוב אז תצא מים כי המילוי של תיבת סלע דהוא סמ"ך למ"ד עי"ן אורות האמצעים הם מים וזה המילוי בא ממה שנתמלא מהשפע של חיות העליון ע"י הדיבור של הצדיק בדביקות עליון זה שכתב ונתן מימיו רצה לומר מים השרשים הגנוזים בו וכמו שאמר והוצאת להם מן הסלע ר"ל מפנימיות של הסלע תוציא מים כלומר שתראה לפתוח מקור השפע הקדושה של מים מן הסלע גופי' אשר נשפע בו מלא רצון חשרת מים ע"י התגלות המקור אשר נתמלא התיבה בהטבה עליונה אשר הוא למעלה מן האותיות והעולמות ואם משה הי' עושה כאשר צוה השם הי' יוצא קידוש השם גדול שהיו רואין כל זרע ישראל גודל פעולת הצדיק ודיבורו הקדוש אשר ע"י דיבורו בקדושה הי' מגלה בתוך הדיבור והתיבה היוצא מפי הצדיק את המקור העליון והי' משפיע לתוכו מהתפשטות הטוב נעלם בתוך החיות של האותיות והדיבורי' ובזה יכול לפעול בדיבורו אף לשנות הטבע ולהשפיע לכל זרע ישראל כל מיני הטבה אבל משה רבינו בגודל צדקתו חשב שזה אינו אלא בנס דיחיד שאז יכול הצדיק לקשר אותו במקום עליון במקורו ושרשו ושם פועל כל השנוים שרוצה אף לעשות איזה נס גדול כי מה שבא דרך הטוב אשר מתנהג בעולמות זהו בדרך הטבע אבל מה שבא ממקור העצמיות של הטוב אשר הוא חוץ מגדר העולמות זה מיקרי נס לשון הרמה למקום גבוה ע"ד הרימי נס ואניסא דרבים קשה מאוד כי אי אפשר להטות לבב של רבים להיות כולם דבוקים למעלה אל המקור ולצאת עמם חוץ מגדר העולמות ולשנות הטבע עבורם ומשה הסתכל בכנ"י וראה שהם עדיין רחוקים מבחינה זו לכך כתיב ויקהל אותם אל פני הסלע שלא הי' רוצה לקרב אותם אל בחי' התגלות דהוא אותיות של הסלע בחי' הספר ולהתנהג ולהוציא אותם חוץ מן העולמות ולשנות הטבע ע"י המלואים של השפע הבא ממקור העליון והי' הדבר קשה למשה מאוד שלא יהי' חילול השי"ת ח"ו לכך כעס עליהם ואמר שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים ר"ל וכי אתם סבורים שמבחי' התגלות של הסלע התחתון ואף שאתם דבוקים כבחי' סלע זה בבחי' של התנהגות העולמות אשר הוא בדרך טבע וכי אוכל בלא דביקות עליון לשנות הטבע עבורכם ולהוציא מים מחלמיש צור ומחמת כעס בא לכלל טעות וזהו שאמר וירם משה את ידו ויך את הסלע במטה פעמים ר"ל ע"י המטה שהיה חקוק עליו שם המפורש בזה הכה את הסלע פעמי' ר"ל שהכה הב' צדדים דהיינו אותיות האחרונים של סלע ונשאר מים כנ"ל וז"ש ויצאו ממנו מים רבים וזה שחשב להם השי"ת ואמר יען אשר לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל שהקב"ה רצה שמשה יפעול להם ע"י הדיבור לבד ע"י שידבר אל הסלע בדביקות עצום וידבק א"ע אל אמיתת מציאות עצמותו ית"ש ויתעלה ויגלה להם המילוי של תיבת סלע הנשפע מחיות מקור העליון אשר יוכל הצדיק לשנות הטבע ע"י דיבורו הקדוש ואז הי' נתקדש שמו ית' כי היו רואים חשיבות של פעולה דיבור הצדיק אשר הוא יקר בעיני ה' ואז ממנו יראו הכנ"י ויהיו לוקחים מוסר לעצמם איך לקדש אדם א"ע וכל איבריו ודיבוריו להיות כל ה' מוצאות הפה טהורים להיות דבוק במקור האמת וכל א' יכול לבוא לבחינה זו אם ישמור שפתיו מלפגום אותם וידבק א"ע אל המקור האמת משא"כ כשעשה משה זה ע"י פעולות השמות ר"ל ע"י הכאת המטה אשר הי' חקוק עליו שם המפורש אז אמרו בלבם דמשה זכה לזה המטה לכך יכול לפעול מה שרוצה אבל שאר בני אדם אשר לא ישיגו מטה אלקים לא יהא להם יכולת לפעול ולשנות הטבע ועי"ז נתמעט האמונה מקדושת ב"י אשר היה נתקדש שם שמים ע"י עולם הדיבור של משה וז"ש יען אשר כו' את פי במי מריב' ר"ל שפגמו בעול' הדיבור אבל משה בגודל צדקתו לש"ש נתכוין ויותר אין להאריך ותן לחכם: בפסוק ע"כ נאמר בספר מלחמות ד' את והב בסופה ולכאורה אינו מובן באיזה ספר נאמרה דבר זה וכי יש לנו ספר מלחמות ד' ונראה דהנה אי' בספר יצירה בשלש' ספרים נברא העולם בספ"ר וסופ"ר וסיפו"ר והכוונה דספר מרמז על בחי' של ציור העולמות אשר נצטיירו האותיות במחשבה ה"א וכדומה וסיפר מרמז כשבאו האותיות אל התגלות ונתגלמו בספר במכתב ובאו לכלל דיבור וסיפור הוא מרמז על חשבון וצירף אותיות וגימטריאות וצירף שמות וע"י ג' בחי' אלו יש שורש לכל מיני מציאות שיש בעולם כי אין לך דבר בעולם אשר אין לו שורש נעלם רוחני בג' ספרים הנ"ל והנה אנו רואים שנמצא בעולם מלחמות השם כלומר האיך שהרשעים רוצים ללחום עם השי"ת ב"ה ולכאורה יפלא מאין בה זה דזה שייך לומר דהשי"ת ב"ה לוחם עם האומות ויעשה נקמה בשונאיו כמשא"ה מלחמה לד' בעמלק אבל מה שהרשעים לוחמים עם השם זה הוא פלא וע"כ יש לו ג"כ איזה מציאות בספר הנ"ל מאותן ג' ספרים שנברא בהן העולם כי כל דבר יש לו שורש ובספר עליון וצריך להבין מה תועלת יצא מזה זש"ה וניתן טעם לשבח ע"כ יאמר בס' מלחמות ד' ר"ל טעם הדבר דנמצא זה בשורש של הספר הנ"ל הוא עבור כדי שיהי' א"ת וה"ב בסופ' דהנה תיבח א"ת מרמז על היראה כמו דכתיב א"ת ד' אלקיך תירא ונקרא א"ת דהוא כמו עם דר"ל דמתוך הירא' בא האדם לתוך אהבה והיא מדה הגוררת את מדת האהב' וה"ב הוא אותיות א"ה ב"ה ד"א עם ה' נכלל ב"ו של וה"ב והנה ה"ב מדות דהוא א"ת וה"ב דהוא אהבה וירא' בסופה הוא צירוף שני שמות אדנ"י גימטרי' ס"ה אלקי"ם גימטרי' פ"ו והוא הצירוף של תיבת סופה שהוא מלשון סופה וסערה וגם רוח סערה עושה דברו ששם ניכר שליטת נחו ואדניתו וכשאדם מתבונן האיך שגם בסופה וסערה שהוא דין נמצא כח וחיות אלקות ומתוכו בא לידי יראה ואהבה ואז יכול להפוך הצירוף הנ"ל ונעשה יחוד של התיבה הנ"ל לטובה כמש"ה אלקים נתן לי לשון לימודים שבלשון צדיק מוכרע הדבר לכף זכות וא"כ עי"ז מה שנמצא הרע מכל מקום כשמתבונן האדם בכח הנעלם בו מחיית ושליטת אדנותו ואלקותו בעולם אז יוכל לבוא האדם לידי דביקות היראה ואהבה ולהפך הכל לרחמי' ולשנות הצירופי אותיות מתיבת צרה לרצה ואז נעשה עי"ז הרע כסא לטוב והכל נמתק ונעשה כולן רחמים אמן:

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל דהנה יש בחי' יעקב וישראל דר"ל דלפעמים אדם עושה עובדא ואינו מוצא שם אלקות זולת בסוף המעשה זהו בחי' היו"ד עק"ב ר"ל דהחכמה של אלקית המרומז ביו"ד בא בעקב לבסוף אבל כשאדם הולך בדביקות הישר ותיכף בתחלת העובדא בשביל כבוד שמו יתב' מרגיש חיות אלקות אז הוא מכונ' בשם ישראל ר"ל יש"ר א"ל שהוא מרמז על דביק' הישר וזה הדביקות צריך להיות בתמידות רק דלפעמים דרך עראי ר"ל בחי' יעקב להשיג ע"י עכ"פ בסוף חכמתו ית' וז"ש מה טובו אוהליך יעקב במדריגת יעקב הוא אצלך רק בבחינת אוהל דאוהל הוא עראי וז"ש הכתוב מה טוב ומה נעים הדבר כשהדביקות המכונה בשם יעקב הוא אצלך בבחי' אוהל רק לפעמים אבל משכנותיך ישראל שהדביקות המכונה בשם ישראל יהי' בבחי' משכן שיהיא בתמידות דרך קבע וק"ל:

שמעתי מאדמו"ר הרב הקדוש דיש בעשות המצוה כמה בחי' דלא זו בלבד דחשוב לפניו ית' המצוה גופא רק הכנת המצוה והסיבה שאדם מחשב איזה עולה וסיבה ימצא שיגולגל מזה עשיית המצוה זה ג"כ יחשב כעושה מצוה דהמצוה צריך להיות במסירת הנפש גדול רק א"א לבוא תמיד בזו ההכנה לעשי' איזה מצוה בתמידות זולת לפרקים אבל לפי דרך הממוצע צריך להיות בהדרג' הכנה וסיבה לעשות המצוה וזהו בחי' אופני הקדש שהאופן הוא הגלגל אשר עליו יסובב הכלי וזהו ההכנה שאדם מסבב שעי"ז יצא המצוה מכח אל הפועל ומהסיבה בא לידי קירוב עשיות המצוה בחיות ודביקו' וזהו חיות הקדש ואח"כ כשעושה אותה בהתלהבות ובמסירת הנפש זהו בחי' שרפי' קדש ובאמת גם להסיבה צריך להיות סיבה קודמת המבי' את הסיבה של מצוה וזה בחי' אופן בתוך האופן ונחשב הכל כעושה מצוה כיון דנעשה כסא למצוה שע"י הכנה וסיבה יושלם חיות המצוה וזה כי רוח החי' באופנים שגם באופנים יש רוח החיות של המצוה והבן:

תוכן העניינים

תורת אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה