אור ברסלב
תורת אמת פרשת פרשת ויצא

תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא

פרשת פרשת ויצא

פרשת פרשת חיי שרה

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. אמרתי לרשום בכאן מה ששמעתי מכבוד אדומ"ו הרב נ"י אעפ"י שאיני יודע לכוון על נכון והוא שייך לחניכה וכך אמר דחנוכה לשון חינוך שמחנכין הדבר ההוא כמו דמצינו גבי בגדי כהונה שנאמר למלא בם את ידם לכהן כו' דהנה כל דבר אשר נעשה ונתיחד להשראת קדושה עליונה צריכה מקודם לעשות כלי והכנה ובית קיבול שיהיה מקום לקדושה הבאה אח"כ לשרות בדבר ההוא וזה נקרא חינוך כמו שמחנכין הנער במצות שיהי' כלי מוכשר לקבל טהרה והשיאו' קדושה אח"כ בעת שיתגדל והנ' יעקב אבינו הסתכל ביחוד עליון בראשית המחשבה וראה שיסוד העולמות הם כנ"י כמו שאמרו חז"ל ישראל עלה במחשבה תחילה בראשית ברא אלקים את השמים בשביל ישראל שנקראו ראשית והם נקראו אבן הראש' שממנה הושתה העולם כי הם יסוד כל העולמות עליונים ותחתונים ובמחשב' שם נקראו אבן בלשון יחיד כי שם בראש הדבר נתאחדו כללות ישראל באחדות האמיתי במזל העליון והנה יעקב אבינו נתן שכלו ומחשבתו והניח מוחו על זה הענין מה שהשתוקק יעקב להוציא הדבר מכח אל הפועל משורש אשר שם רועה אבן ישראל אל ההתפשטות לנטוע את כנסת ישראל בנין שלם בכל ענינים בשנים עשר שבטי י"ה המכוונים נגד י"ב גבולי אלכסון ולהיות המרכבה שלימה בשישים רבוא ישראל כמו שאמרו חז"ל אין השכינה שורה על פחות מס' רבוא ולהיות קומה שלימה מכמה איברים ופרקים ולהיות הכל מכוון נגד העולמות העליונים ואורות הקדושים ולהוציא זה האבן מן הכלל אל הפרט על זה הניח יעקב ראשו ומחשבתו וזהו שהכתוב מכנה שיעקב הניח ראש על אבן זה כנוי ודוגמא בעלמא ור"ל שהניח מחשבתו ושכלו בדביקות קדושה עליונה על אבן הראשה הנ"ל אף שאין מקרא יוצא מידי פשוטו שבוודאי שכב יעקב על אבן ממש ויצוק שמן על ראשו כמו שמבאר בפסוק רק שרמז יעקב במחשבתו וכיוון בכל מעשה ידו אל דבר אחר אל האבן הרוחני הוא ראשית המחשבה הוא פינת יסוד כל העולמות להיות מקושר הראשית עליון אל בחינה התחתונה הוא המעשה בכל ענפיו ובכל פרטיו להיות הבנין מפואר מפלטרין ומחדרים ומאדרין זו מזו שונים להיות בעולם כמה מיני צדיקים אשר כל אחד אינו דומה לחבירו וכל אחד ממונה על דבר אחר זה הצדיק ממונה למשוך חכמה בעולם חיות לעולם וזה למשוך חסדים וטובו' לעולם וזה למשוך גבורות לעול' וזה ניצוח לעולם כל מיני המשכות והשפעות מכל מידה ומידה זה היה עובדא של יעקב שעשה למטה להתעורר שורש הרוחני כנגדו והסתכל באחדות של כנסת ישראל עד סוף כל הדורות עד ביאת משיחא ואח"כ ראה יעקב ברוח קדשו הירוס וחרבן של כנ"י כמו דאיתא על פסוק ויקח מאבני המקום שראה החורבן ביהמ"ק וג דל חרון אף ודינין חלילה אשר יעברו על ישראל וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע ר"ל שיצא מאותו הסתכלות של היחוד עליון אשר משם נובע שפע לכל השבע מדות המכונה בשם שבע וילך חרנה והסתכל באותו הבחינה של החרון אשר יהי' ח"ו על כנ"י והי' לו צער גדול מזה מאוד בהרגישו גודל הצרות אשר יסבלו זרעו בגלות ותהי' להם ירידה ח"ו וז"ש ויפגע במקום ר"ל לבד מזה הצער שהרגיש שיהי' לזרעו אך מיד פגע והרגיש בצערו של מקום כביכול מקומו של עולם אשר בכל צרתם לו צר וחשש יעקב מאוד על צער השכינה כביכול וז"ש וילן שם כי בא השמש הי' לו לינה ר"ל שנחשך לו האור שם מחמת צער של ישראל וגלות השכינה ועי"ז נפסק מדביקות ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו הניח מחשבתו על זה הדבר ולכך כתיב מאבני לשון רבים זה קאי על ההירוס כנ"י שנפרדו וז"ש ויחלום ר"ל לשון חיזוק שהתגבר יעקב מאוד במחשבתו על דבר ההירוס ר"ל מחמת שזה הדבר הוא גדול בכמות אף שלעיני הבשר נדמה שהגלות אינו אלא למטה בארציות וז"ש והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אבל באמת שורש הגלות נוגע עד רום השמים העליונים כי בעת הגלות יש תשות כח למעלה ונפגם חלילה השפע עליונה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ר"ל באמת ע"י הגלות יש עליה לכמה ניצוצות קדושות (הנקראי' מלאכי אלקים) אשר הם עולים מעומקא דתהומא ולא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים כמו שאמרו חז"ל אבל גם ע"י ישראל יש ח"ו ירידה לכמה ניצוצות קדושות הנקראים מלאכי אלקים אך יעקב הזכיר א"ע והנה ה' נצב עליו שכיוון שבכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם ועמו אנכי בצרה וא"כ כיון שהוא ית' עמנו הוי שמירה כבעלים וא"כ אין לו אלא צערו של המקום ב"ה והנה הוא ית' ראה שיעקב הפסיק מחשבתו מחמת צער השכינה וזרע ישראל ואז הבטיח לו השם אני אלקי אברהם אביך וכו' הארץ אשר אתה שוכב עלי' ר"ל מה שאתה דואג עליו בוודאי אתננה לך ולזרעך והנה אנכי עמך ושמרתיך ר"ל אף שהם בגלות אנכי אהי' עמהם ואשמור אותם והשיבותיך אל האדמה ר"ל אף שגלו אני אשוב את שבותם ויקבץ את נדחם מקצה השמים עד אם עשיתי את אשר דברתי לך ויקץ יעקב משנתו ר"ל מבחי' שינה שהי' בהסתלקות המוחין מחמת חשכת של גלות וצערן של ישראל ויאמר אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי שאנכי דמיתי כי ח"ו כשהם בגלות הקב"ה עזבם והם בהסתר פנים ואין משגיח עליהם אבל אני רואה שהשם במקום הזה ששכינת עוזינו היא עמם בגלותם ואין זה כי אם בית אלקים וזה שער כו' א"כ בוודאי הוא לטובתם ואז חזר יעקב למחשבתו ראשונה ויקח את האבן אשר שם מראשותיו ר"ל זה היסוד אשר הניח ראשו ומחשבתו עליו וישם אותו מצבה ר"ל שפעל והעמיד אותה קומה שלימה ויצוק שמן על ראשו ר"ל שהמשיך למעשה ופעולה זו שמן הוא כינוי לחכמה עליונה ומשם משך שפע וחיות וקדושה ויחוד המחשבה הוא חכמה עילאי לכנ"י אשר הוא אבן היסוד ונעשה ממנה בנין שלם בכל איברים ופרקים וחדרי' המפוארים ובנה מדור לשכינה ויחוד למקום ב"ה להתיחד עם כנ"י קודשא בריך הוא ושכינתי' וזהו שאמר ויקרא שם המקום בית אל שהוא בית ומדור של השכינה הנקרא אל וזש"ה ואולם לוז שם העיר לראשונה ר"ל דבאמת שגם קודם שעשה יעקב זה ג"כ היו כל הדברים בכח ויוד עליון כי היא היתה ראשות המחשבה ושורש של כללות כנ"י דור ודור עד עיקבות משיחא רק שהיתה בבחינת לוז כי אבר אחד באדם ששמו לוז והוא נקרא נסכי אשר מזה האבר נתהווה בנין האדם שהוא עולם קטן כל רמ"ח איבריו וגם לעת התחי' יבנה כל הגוף מזה האבר כי זה האבר אינו נרקב א"כ שכל הגוף נבנה ממנו ע"כ יש באבר הזה כח וחיות הרוחני של כל רמ"ח איברים והוא כמו היולי הכלול מכל הצורות כן הוא אבן הראשה שהיתה ראשית המחשבה הכולל ומקפת הכל מה שהיה ומה שעתיד להיות רק שיעקב פעל זאת להוציא הדבר מכח אל הפועל אבל לא נתחדש שום דבר כי הכל הי' אז בכחו ית' בבחינת לוז אבל יעקב בנאו וקרא שמו בית אל ביתא דשכינתא ויותר אין להאריך:

או י"ל ויקח מאבני המקום ר"ל דהנה אמרו חז"ל דעתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכ"א מראה באצבעו הנה זה אלקינו וכו' כדי להבינך זה הענין של המחול הזה נראה דהנה אמרו חז"ל דכ"א נכוה בגחלתו של חבירו לכאור' מה זה ענין של גמול ותענוג כזה כיון דא"א לכנוס במחיצת חבירו ואף שהוא עולם שאין בו בו לא קנאה ולא תחרות אבל מ"מ אין זה שלימות האמיתי כיון דלכל אחד חסר שלימות חבירו אך ידוע דמחול היא עיגל נקבה תסובב גבר וידוע דבעיגול כל החלקים שוה ואין חלק א' שחשוב יותר מחבירו כמובן באותיות התור' הקדוש כי באמת בקו היושר בסדר האלף בית בודאי האל"ף קודמת לתי"ו בכ"ב דרגין אבל אם תסדרם בעגולה אז תמצא שניהם שוים האל"ף עם התי"ו כי הם עומדים זה אצל זה בחי' א"ת ב"ש שאל"ף סמוכה לתי"ו וזה שהקב"ה יעשה מחול לצדיקים ר"ל לדעתי דיתנשאו כל העולמות וכל המידות ולא יהיו שום מיעוט בשום דבר ויהיה אור הלבנה כאור החמה ולא יהיה שום קנאה. כי הוא ית' ישפיע אור צח ובהיר אשר מבהירתו יתנוצץ אור לכל העולמות בשוה וכל הצדיקים ירגישו בזה התענוג בשוה כי לעתיד יתיחדו האותיות הריש דרגין דהוא האל"ף עם סוף דרגין דהוא התי"ו ואז יהי' האור זורח ומקיף אותו מכל צד בשוה וזהו בחינת מחול והנה באמת יעקב הי' עובד השם בדביקות גדול והלך במחשבתו עד אין קץ עד שהגיע לרום העולמות העליונים ואשר הם גבוהים מן ך"ב אתווין למעלה מכל הנמצאים ופגע ביחוד עליון במקומו של עולם אשר על שם נאמר במופלא ממך לא תדרוש כו' וז"ש ויצא יעקב מבאר שבע ר"ל שיצא מזה הבחינ' של השבע מדות וילך חרנה אל עלמא דחירות שם נדבק אל היחוד העליון ויפגע במקום ופגע במקומו של עולם כביכול באור האחדות וז"ש וילן שם כי בא השמש ר"ל מחמת אור הגדול המכהה אור עיניו של אדם ואז חזר יעקב למדריגתו לתוך המידות לבחי' הכ"ב אתווין והתחיל לעבוד את השם בבחי' אור החוזר דרך א"ת ב"ש מסוף דרגין היא התי"ו לילך ממנה למעל' וז"ש רז"ל עשאו כמרזב לשמרו מן החיות רעות ר"ל מחיות ודביקות אשר הוא רע וז"ש וישם מראשותיו ר"ל ראש תי"ו שהתחיל בראש מן התי"ו וז"ש ויקח מאבני המקום ר"ל מן אותיות התורה הנקראים אבנים כמו שמצינו בספר יצירה אבן א' בונה ב' בתים וישכב במקום ההוא ע"ד שכתב בזוהר הקדוש ויש כ"ב ר"ל כיון שכל אות כל אחד כליל מחבירו וכל הדברים כלולים מן ך"ב אתווין א"כ אין מוקדם ומאוחר בתור' כיון דבמקום הזה יש כללות ך"ב אתווין א"כ אין חילוק בין כסדרן או למפרע והכל הולך אל מקום א' והבן:

וירא ד' כי שנוא' לאה ויפתח את רחמה כו' איתא במדרש ובד"ה ז"ל כי שנוא' לאה שנוא' מעשה עשו בעיני' י"ל עפ"י פשוטו דבוודאי יעקב לא הי' שונא אותה וכן משמע בקרא שאמר' כי עתה יאהבני אישי דמשמע דמעיקרא לא הי' שונא אותה רק שהית' נעדרת אהבה וע"י הבן נולד אהבה ביניהם רק הא דקרא לה שנוא' משום דשנוא' מעשי עשו בעיני' והיתה שוה ליעקב במדה זו שגם יעקב הי' שונא לעשו מאוד ומחמת שהי' במדה זו לכך זכתה להוליד וי"ל בדרך רמז שנוא' מעשי עשו בעיני' ר"ל בעיני' שלה לאה שהיא שונאת מעשי עשו כמו שדרשו חז"ל ועיני לאה רכות שהית' סבור' לעלות בגורלו של עשו שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדול' לגדול והקטנה לקטן ולכך היתה בוכת עיי"ש והנה י"ל דבאמת יעקב ראה בנבוא' שרחל הוא בת זוגו לכך ראה את רחל והראה לה חיבה אבל על לאה לא עלה בדעתו שהיא בת זוגו וטעה ג"כ שתפול בחלקו של עשו כמו שהי' העולם אומרים לכך לא הי' אוהב אותה כי אחיך יאהב אשה נכרית אשר אין לה שייכות עמו אבל ח"ו לא הי' שונא אותה כי לא ראה ממנ' שום דבר רע לזה עשה הש"י שפתח את רחמה והוליד' ממנו תחל' בנים קודם לרחל ובזה הבין שגם היא בת זוגו וזהו ותקרא שמו ראובן ר"ל ראו בן ע"י ראו בן ע"י מוכח שאני בת זוגו ועי"ז יאהבני אשי שיבין שהוא בעלי ויאהב אותי כרחל וק"ל:

עוד אמר אדמ"ו הרב נ"י איך שמזו הסידרה יש ליקח מוסר לעצמו ולפנות מחשבתו מן הבלי הזמן המדומ' ולדבק א"ע באהבת הבורא לעבדו בתור' ובתפל' בשכל אמת ועבודה זכה ועיקר בכל המעשים שאדם עושה הן דיבור או הילוך שמיעה או ראי' שכיבה וקימה בכל דבר יהי' מעוטף שכל אמת לעבודת הבורא וצא ולמד מאבותינו הקדושים נעש' תור' ושכל גדול וקדוש ואיך התור' הקדוש' מספר לנו איך יעקב הלך מבאר שבע והאיך ישן והדברים שדיבר עם בת זוגו והאיך שנשק לרחל והאיך שהי' רועה צאן לבן ומה שעש' במקלות מזה תבין האיך כל מעשיהם מגדול ועד קטן הי' בהשכיל ובחכמות אלקות והאיך רמזו לדברים עליונים ונוראים וכשאדם מסתכל על זה ראוי לו להתלבש בושה וכלימה וענוה גדול' היאך היא נבער מכל דעת ואף אם לומד או מתפלל הוא בלא שכל ותמימות וקדוש' ותשוק' רק כאיש חולם והלואי שחלם לנו בהקיץ כמו חלומות של יעקב ולהיות מתדמ' בשכלינו ובמחשבתינו איך שהאדם סולם מוסב ארצה בתוך ארצות וגשמיות אבל ראשו זה מגיע שמימה. שכלו ושורש נשמתו דבוק למעל' בשמים והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ר"ל כשאדם מגביר לבו לעבודת השם אזי מעלה כל המלאכים לרום השמים העליונים ונותן בהם חיותו ובאם לא ח"ו ויורדים בו יש להם ירידה ע"י כמשחז"ל מתישין כח של מעלה ח"ו. וגם צריך האדם להיות במחשבתו תמיד איך שכל כחות עליונים תלוים במעשי האדם הן להעלות או להוריד ח"ו. והנה ה' נצב עליו שצריך האדם לחשוב איך שהוא י"ת עומד עליו ורואה במעשיו ומזה יבואו לירא' גדול' והלואי שהיינו כחולמים של יעקב ועיקר שצריך האדם לקדש איבריו ולהיות כל איבריו ראשו ופניו ידיו ורגליו מרכבה לשכינה וזה אינו תלוי באמיר' רק שצריך להיות כן ממש בפועל באמת כל אבר בלי שום פגם רק קדוש בקדוש' עליונ' ולשעבד דעתו וידיעתו ומחשבתו לדעת עליון ולהתייחד נפשו ורוחו ונשמתו בשמו הקדוש הוי"ה ב"ה ביחוד האמת ואז יוכל להמשיך שכל אמת לעבודת הבורא ב"ה וב"ש לתור' ולתפל'. ועוד האריך בזה ודפח"ח:

תוכן העניינים

תורת אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה