תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא
פרשת פרשת וארא
בפסוק וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם. האי וגם אינו מובן דודאי מי ישמע אלא הוא ית' לבדו בכל קראינו אליו אך י"ל דהנה כתיב בפ' שמות ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל אלקים מן העבוד' דהנה ב"י הי' במצרים במדרגה פחיתה ובאמת תחילת צעקתם הי' מחמת צער ושעבוד גופם בחומר ובלבנים אך בתוך צעקתם התישבו א"ע בשכלם למה זה צעקתם על עבודת וקושי השעבוד של גופם והלא גם הגשמות המה בשעבוד גדול ויותר יש לצעוק על רוחניות השעבוד והגלות של הקדוש' ואז התחילו לזעוק בלבם על שעבוד הנשמות ועל ביטול עבודת השם וז"ש ויזעקו ותעל שועתם אל ה' ר"ל שהי' עלי' לקול שועתם וצעקתם עי"ז שהי' מתישבים א"ע והתחילו לצעוק על ביטל ורפיון עבודת השם וז"ש שועתם מן העבוד'. ושוב התחכמו יותר והבינו בשכלם שגם זה לא טוב שע"י שעבוד וגלות של פרעה יתעוררו עצמם לשוב בתשוב' וגם זה לא נאה לזרע ישראל שהתעוררות התשוב' יבא ע"י הרשע כמו פרעה שהוא יקרב לבם לאביהם שבשמים והתחילו לצעוק ולהתחרט על הצעקה הקודמת וזה לא הי' גלוי מחשבותם ולבם הנשבר כ"א לפניו י"ת שהוא בוחן לבות ויודע מחשבות אדם וז"ש גם אני שמעתי את נאקת ב"י לפניו ית"ש גלוי אנקת ב"י אשר צועקים אשר מצרים מעבידים אותם ר"ל שמצרים יהי' גורמים לקרב ולעורר את ישראל לעבודתו ית"ש ועי"ז יחזרו בתשוב' וזה מאוד היצר להם לכן אזכור את בריתי ר"ל ראוי להם שאזכור את זכרון הברית הדביקות הקדוש' הגדול' שהי' בינו ית"ש לאבותינו הקדושים אותו הברית אזכור ואשפיע להם ואגאל אותם:
בפסוק ויאמר משה אל פרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ויאמר למחר פירש"י התפלל היום שיכרתו למחר כו' ולכאור' מנ"ל לרש"י זה אף דלשון הפסוק מורה על זה מכ"מ קשה על פרעה גופי' שיקבל א"ע להיות מעונה ביסורין עוד יום א' על לא דבר אך י"ל באמת פרעה לא האמין בנבואת משה רבינו והי' חושב בדעתו שמשה מפי עצמו אומר כל הדברים האלה לכך רצה משה להראות לו שהוא נביאו נאמן ביתו וככל היוצא מפיו כן מקיים הוא ית' כחפצו ורצונו של משה וזהו שאמר משה לפרעה התפאר עלי ר"ל תן לי איזה נסיון והתפארות שתבחון אם כנים דברי וזהו שהתחכם פרעה וברר לעצמו על הזמן שיסירו על מחר ובאמת זהו התפארות גדול שיתפלל היום שיכרתו למחר דהנה באמת כל איש ישראל אשר הוא בצרה ח"ו כשמתפלל אליו ית"ש ומעורר רחמיו אז תיכף נחלץ מצרה כיון שהרחמים גוברין והדינין נמתקין אז ממילא נסתלק הצער וא"א להתעכב יותר וזהו שהראה לו משה שמה שיסור ה' את מכות הצפרדעים מעם פרעה לא הוא בשביל שנתמלא רחמים על פרעה דבאמת כתיב באבוד רשעים רינה אלא שהקב"ה עושה חפצו ורצונו של משה שהתפלל עבורם כדי שלא יהי' תפלתו ודבורו ריקם. וזהו שאמר משה כדבריך שאתפלל היום ואקבע זמן על מחר ומזה תראה שהקב"ה עושה רצוני ויכבוש ישועתו עד יום מחר עבורי כאשר אקבע הזמן ומזה תדע שאני נאמן ביתו והוא באמת התפארות גדול שמתוך נסיון ניכר חשיבות משה ועיין באור החיים שדיבר קצת מזה:
בפסוק ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלקים לפרעה ואהרן אחיך יהי' נביאך כו' איתא במדרש שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד למה נקרא שמו מלך הכבוד שחלק מכבודו ליראיו מלך בשר ודם אינם נקראים בשמו אבל הקב"ה קראו למשה בשמו אלקים כמ"ש ראה נתתיך אלקים כו' דשורש הדבר דהשערים והפתחים של העולם המה הצדיקים שבדור דבוודאי אין אנו משיגים להבורא ית' ב"ה לא מחסידתו ולא מגדולתו וידו הגדולה והתקיפה וגבורתו הקדושים וכל צרכי כנ"י ועי"ז ניכר גדולת הבורא ב"ה אשר יש משגיח ושופט בארץ דהם פותחים השערים עליונים להריק שפע וברכה לכנ"י ושערים נקרא הצדיקים הגדולים והקטנים נקראו פתחי עולם והקב"ה נתן כחו לצדיקים וחלק מכבודו להם מי זה מלך הכבוד ה' צבאות ר"ל אות בצבא דילי' ר"ל אף שהקב"ה נותן לצדיקים כח וגדולה אעפ"כ הם מתיחסים הכח לשמו ית' ויודעים שאין זה כחם רק של השי"ת ב"ה וב"ש אבל אומת העולם כשנותן להם איזה כבוד אז מכחישין כח וגבורה של מעלה אבל בצבא דילי' הוא צבאות ישראל הוא אות שהוא מלך הכבוד אף שחלק להם מכבודו והשאר אינו זוכר כראוי והחכם יבין מדעתו: