אור ברסלב
תורת אמת פרשת פרשת שמות

תורת אמת· רבי אברהם יהושע השיל מאפטא

פרשת פרשת שמות

פרשת פרשת ויחי

בפסוק וירא אליו ה' בלבת אש מתוך הסנה במדרש הה"ד אני ישנה ולבי ער אני ישינה מן המצות ולבי ער לעשותן פתחו לי כו' יונתי שנתממו עמי בסיני שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה כו' דשורש הדבר דמי יוכל לשער גודל האהבה והתשוקה הנכבדת אשר יש להבורא ברוך הוא לכנסת ישראל זרע אברהם ידידו אשר בשבילם נבראו כל העולמות וכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים הכל פעל ה' למען ישראל ובעבורים נבראו כל השפעות טובות וכל מיני חסדים טובים כי הם עיקר ושורש כל הבריאה והם כלולים ברצונו הפשוט במחשבה הקדומה לכל הקדומים. וראשון לכל הסיבות ותחלה לכל הויות והנמצאים שבעולם שבשביל מחשבה זו שעלה ברצונו הפשוט להטיב לברואיו ברא וסידר כל מעשי בראשית ועבורם נאצלו כל העולמות להוציא זו המחשבה מכח אל הפועל. וזה שמצינו בתיקוני זוהר הקדוש על פסוק ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם, דהנה עיקר עבודת של בני ישראל בקיום התורה והמצות צריך להיות כדי להוציא מן הנקודא טמירא ומן רצון הקודם מכח אל הפועל לבוא הדבר אל התגלות ולהתעורר הרצון של הטובה העליונה ולהמשיך משם דרך כל העולמות שפע רצון ממקור החכמה עילאי ולהשפיע אל החכמה תתאי ומשם בא לנו שפע וברכ' וכל מיני חסדים טובים וכל מיני ישועות של חיים ושלום בעולם וכל מיני גבורות קדושים להיות כח ביד כל אדם ואדם מישראל להתגבר על יצרו ולהכניע כל חלקי הרע תחת הטוב וכשישראל זוכים לזה הבחינה והשיגה ידם לפתוח זאת הנקודה ומושכין מן ראשית החכמה מן סתום אל הגלוי ואז יש תענוג גדול להבורא ב"ה שרוצה להשפיע ועי"ז נתגדל מחשבתו אשר חשב על היהודים להטיב להם דכל זמן שהוא עדיין בהעלם כמוסה במחשבה אז הוא בחינת קטנות שאין אנו יכולים להשיג הרצון עליון ולא נשלם התענוג של הבורא ב"ה שרוצה להשפיע מפני שצריך אתערות' דלתתא אבל כשישראל עושין ופותחין המקור של הנבוע העליונה ועי"ז נשלם רצון ב"ה והמחשבה ואז מכונה בשם גדלות היינו שחכמה ומחשבה סתומה נתרבה ונתגדלה וזהו ותרב חכמת שלמה מחשבה של המלך שהשלום שלו נתגדל ונתרבה מההוא שקייא וזהו מחכמת בני קדם מהמחשבה הקדומה ובזה תבין מה שמצינו במקום אחד בתיקונים על פסוק פתחי לי אחותי פתחי לי באות ב' דהנה אות ב' נקודה בהיכלא דהוא מרמז על המחשבה סתימה לומר דכל מעשי בראשית אשר נבראו הכל היא בשביל המחשבה ונקודה זו והכל הוא כלול בראשית וגנוז וטמיר בתוך הנקודה הפנימי' של הב' ור"ל את כנ"י תראה לפתוח ה"ב להוציא מן הנקודה הפנימית כל הטובות הגנוזים שמה ולהוציא אותו מן הכלל מן הנקודה טמירא מן פלא עליון אל המעשה והתגלות הדבר וזהו שנרמז בראשי תיבות של הפסוק פתחי לי אחותי שמרמז להנ"ל והבן והנה בתיבת בראשית יש בו ששה אותיות נגד ששת ימי המעשה והנקודה שבתוך ה"ב הוא מכוין נגד יום השבת שהיא הפנימיות ושורש של כל ששת ימי המעשה דמשבת בא חיות ומזון לכל ששה ימים וכל ששה ימים כלולים ביומא שביעאי וזהו שמצינו בתיקונים פעם א' פתחי לי ביומא קדמאה כו' שראשי נמלא טל זהו יומא שביעאי והכל הולך אל מקום אחד וכוונה א' כמ"ש לעיל שצריך לפתוח המחשבה קדמאה ולהמשיך משם שפע לכל השבע מדות דרך השתלשלות העולמות עד סוף המעשה כמו שכתבתי באריכות לעיל מזה וזהו שאמר המדרש וירא מלאך ה' אליו בלבת אש כי הקב"ה וסני הם בבחינת ודוגמא כביכול כאיש ואשה שבהם שני אש ושם י"ה מחבר אותם. והנה יו"ד הוא דכר והוא מחבר והוא הנקרא לב שהוא שורש כל העולמות כמו הלב שהוא שורש לכל האיברים כמו כן היוד היא נקודה ומזו הנקודה נתהוו כל האותיות. כל אות שאתה תרצה לצייר צריך לצייר בנקודת יו"ד ולמשוך מן הנקודה שהיא יו"ד כל אות שירצה וא"כ הוא שורש לכל האותיות והוא ראשית בבחינת הלב ולכך מצינו בקרא שמכונה הקב"ה בשם לב ע"ד שאמר דוד לך אמר לבי כו' וזהו שהש"י הראה א"ע אל משה מתוך לבת אש היינו מתוך לב של אש מן המחשבה ונקודא סתימא אשר משם בא הטבה לזרע ישראל וזה הי' צריך משה לפתוח זה הבחונה מרצון עליון אשר הי' בשביל ישראל להטיב להם וע"י זה גאל אתם משה ע"י שהמשיך להם שפע רחמים מנקודה ומחשבה עליונה מפלא עליון כמו שנתבאר על פסוק כי אהי' עמך וזה שאמר במדרש אני ישינה מן המצות אעפ"י שכנסת ישראל הם בבחינת שינה שאינם עושים המצות לעורר השורש העליון אבל מכל מקום ולבי ער הוא הקב"ה וב"ש שהוא חמדת לבנו ער לעשותו מעורר אותי מן השינה שאראה לעשותן שחפצו ורצונו מאוד שאני אפתח את הנקודה ולפתוח הלב ולהמשיך מן ראשית המחשבה אל המעשה וידוע דהכל נברא בדיבור כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו ואנו צריכים לקיים דיבורו של הקב"ה שיצא מפיו כביבול להביאו אל המעשה ובפרט לקיים התורה והמצות ולעורר הרצון העליון:

והנה באמת על ידי שאנו קבלנו בכללות ישראל את התורה מפי הגבורה והסכמנו יחד כל אשר דבר ה' נעשה ומה שקיבלנו עלינו שנקיים דבר השם ויבא את הדיבור אל המעשה עי"ז הי' תענוג גדול להבורא ב"ה שנשלם רצונו ומחשבתו וזה שאמר במדרש פתחי לי כו' תמתי שנתממו עמי בסיני ר"ל שנשלמו עמי בסיני כלומ' שבהר סיני נשלם ונגמר הרצון של הבורא ב"ה במה שהבטיח להביא הדיבור של השורש אל המעשה וזהו דברינו הנ"ל שלבי מעורר אותנו לעשותן והואיל שאנו קיימנו וקיבלנו עלינו בדרך כלל לעשות כל דברי ה' יש לנו לאמת דברינו ולהוציא מן הכלל אל הפרט ולקיים התורה והמצות ואז יפתחו לנו ישועות גנוזות מפלא עליון ויתמשך עלינו ממחשבה ונקודא סתימא דרך כל העולמות כל ההטבה וכל מיני החסדים ושפע וחיים וישועה וברכה ושלום על כל זרע ישראל בפרט ובכלל אכ"י ה"י:

בפסוק ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמו אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותם מן הארץ ההוא אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני וכו'. הדיקדוקים המה רבו ראה ראיתי כפול וגם את עני עמי אשר במצרים סימנא למה לי וגם את צעקתם שמעתי מפני נוגשיו אינו מובן ואין רצוני להאריך בדקדוקים כבר עמדו עליהם מפרשי התורה אבל תוכן הענין הוא דהנה באמת זרע ישראל כשהי' במצרים הי' במדריגה התחתונה מאוד כי לא הי' בני תורה ולא הי' להם במה להתקדש עצמם ואף שהי' בהם אנשים צדיקים וטובים זה הי' מצד נשמותיהם שהי' להם והיו עובדים בשכלם כמו אבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב ומי שהי' לו נשמה קדושה הלך בעקבות האבות כמו שבטי לוי שהי' טובים מצד עצם קדושתם אבל שאר המון עם לא הי' להם במה לעבוד ובאמת זה הי' פלא אף שלא הי' להם תורה ומצות מ"מ הי' בהם כמה מדות טובות שהי' פרושים וגדורים מעריות כמו שאמרו חז"ל אחת היתה ופרסמה הכתוב וכן שלח שינו את שמם ולשונם אבל לכל זה הי' ערומים מתור' וממצות כמו שאמר הכתוב ואת ערום וערי' ועי"ז הסתכל משה רבינו בשפלות של ישראל שאינם כדאי לעשות להם נסים ולגאול אותם ע"ז אמר לו השם ראה ראיתי את עני עמי כל מקום שנזכר עני בתורה. הכוונ' אמיתית הוא על מי שהוא עני בדעת בתור' ובמצות וזה שאמר לו השם אתה ראה בחסרון ובשפלות ישראל אבל עדיין לא השגחת עליהם בשלימות ואני ראיתי ראי' כפולה בעניות של עמי וראיתי שזה העניות של עמי כל זה בא להם אשר במצרים שזה גורם להם אשר המה מעורבים בין אומה המצרית הללו אשר הם שורש פרע ואין זה חידוש על חסרונם להיותם שקועים בין גילולי תועבת מצרים אבל ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו נוגשיו דייקא כביכול שהשכינה עמם בגלותא כי ידעתי את מכאוביו ועמו אנכי בצרה ולכך דיבר מתוך הסנה כמבואר במדרש גלל כן וארד להצילו מיד וצריך אני לירד להם ולהציל אותם ולהפרידם משיעבוד וגלות והנה יש ג' כתות בישראל צדיקי' ובינונים ורשעים ונגדם מחשב הכתוב ג' עליות בג' בחינות נגד הכת החשובים אמר להעלותם ונגד הכת השני אמר אל ארץ זבת חלב ודבש שהיא ג"כ ארץ הרוחניות מלא טובות והשפעות המכונים בשם חלב ודבש אך לא ארץ עליונה ונגד הפחותים שבהם אמר אל ארץ הכנעני כנ"ל עכ"פ יעלו אל ארץ ישראל התחתון אשר שם מקום הכנעני ועתה ר"ל הנה בתוך הדברים אשר נשא ונתן הקב"ה עם משה אמר הקב"ה הנה צעקת בני ישראל בא אלי כמבואר בזוהר ואלה שמות בני ישראל כל מקום שנאמר בני ישראל מרומז על רתיכא קדישא ופמליא של מעלה שירדו עם יעקב למצרים וגם להם הי' קשה מאוד גלות מצרים וז"ש צעקת בני ישראל באה אלי מאותן צבא מרום אשר עם בני ישראל בגלותא וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם קאי על מלאכי' קדושים אשר היו שמה:

וזהו שאמר הש"י ועתה לכה ואשלחך אל פרעה הוזכר שני ענינים הליכה ושליחות כי משה רבינו היה צריך לפעול שני דברים א' גאולה הנגלית להוציא זרע ישראל מכור הברזל מעבודה קשה וזהו שעבוד הגלות הנגלה וגם גאולה הנסתר הוא הוצאם השנית להוציא חיילות הקדושה אשר הי' ג"כ בשיעבוד הנעלם וזה שאמר לכה מצד גלות הנסתר ואשלחך אל פרעה הוא התגלות מלשון פרוע ר"ל שאני משלחך אל גלות הניגלית ובאמת כוונתי עוד להוציא את בני ישראל ממצרים כנ"ל שתראה להוציא את צבאותי ג"כ וזהו שנתיירא משה מאוד מסובת שני דברים א' מגודל איכות הפעולה הגבוהה היוצא ע"י שליחות זו שצריך להוציא המלאכים מהגלות וגם חשב על פחיתות ערכו לשליחות כזה וזה שאמר מי אנכי כי אלך אל פרעה ר"ל אף הגאולה אשר היא בהתגלות היא קשה עלי לפי פחיתת ערכי ואף כי אוציא את בני ישראל ממצרים מכ"ש לעשות שליחות כזו להוציא הקדושה מתוקף הגלות וזהו שהשיב לו הש"י אף שהיא שליחות גדול הערך ועבדות קשה להוציא גוי ואלהיו מן הגלות כביכול אעפ"כ אל תירא כי בחינה גבוה יש לו כח גדול הנעלם והנסתר המסייע לך וז"ש כי אהיה עמך והוא שם נסתר כנודע ר"ל שם אהי"ה מפלא עליון אעשה להם נפלאות והבן:

תוכן העניינים

תורת אמת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה