אור ברסלב
תורת אליקום סימן י › אות א

תורת אליקום· רבי אליקום גצל מאיר פודרוביניק

סימן י · אות א

סימן י

כבר העיר הגאון בעל ש"א בהלכות ציצית (סימן ל"ג) והכריח מהרמב"ם והטור ז"ל שסוברים דעשה דקום ועשה דוחה עשה דשב ואל תעשה. מהא דכתב הר"מ (בפ"ו מהלכות יבום הלכה י') לפיכך אם עבר ובעל על חייבי עשה ה"ז קנה קנין גמור ומוציאה בגט ואם נאמר דאין עשה דיבום דקום ועשה דוחה עשה דשב ואל תעשה. א"כ לא רמי ליבום ואינו עולה ליבום רק לחליצה כמבואר בש"ס יבמות כ' גבי הא דמקשה רבא על רב ואי ס"ד מדאורייתא ליבם לא רמיא אם בעלו אמאי קנה כו' ואם נאמר דעשה אין דוחה עשה א"כ לא רמיא ליבם וא"כ אמאי כתב שאם בעל חייבי עשה קנה. וכן הכריח מהטור (סי' קע"ד) וכן הוא לשון הש"ע באה"ע שם. והנה לכאורה יש להקשות על שיטתם ז"ל מש"ס ב"מ (ל') דאיתא שם והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון כהן ואבידה בבית הקברות כו'. ומקשה הש"ס למה ליה קרא תיפוק ליה אין עשה דוחה ל"ת ועשה ופי' רש"י ז"ל אע"ג דל"ת נמי איכא בהשבת אבידה אין ל"ת מועיל לדחות לא תעשה אלא עשה הוא דקא דחי ליה כדאמרינן ביבמות עכ"ל. והנה אם נאמר כשיטתם ז"ל דעשה דקום ועשה דוחה לעשה דשב ואל תעשה א"כ ידחה עשה דהשבת אבידה שהוא קום ועשה לעשה דשב ואל תעשה דכהן ול"ת נגד ל"ת. א"כ איצטריך קרא דבלא קרא ה"א דעשה ול"ת דהשבת אבידה דוחה לעשה ול"ת דכהן כי ל"ת דהשבת אבידה ול"ת דכהן שוים ועשה דהשבת אבידה שהוא בקום ועשה דוחה לעשה דכהן שהוא שב ואל תעשה. בשלמא רשיי ז"ל י"ל דסובר דאין עשה דוחה עשה ורק עשה דוחה ל"ת. א"כ עשה דכהן דוחה ל"ת דהשבת אבידה ועשה דהשבת אבידה דוחה לל"ת דכהן א"כ שקולים הם. ושב ואל תעשה עדיף. אבל לשיטתם ז"ל שני ל"ת שקולים הם ועשה דקום ועשה עדיף מעשה דשב ואל תעשה. א"כ בלאו קרא ה"א דהשבת אבידה דוחה לאיסור טומאת כהן. ואיצטריך קרא לזה. דאינו דוחה. וצ"ל לשיטתם ז"ל כיון דקיי"ל כר"י היכא שנתערב מתן ד' במתן א' ינתן במתן א'. כמו שאמר ר"י במתניתין דשב ואל תעשה עדיף לעקור הלאו דבל תגרע ועשה דמתן ד' אף לפי מה שכתבו התוספות הנזכר לעיל (סי' א' אות ג') כי עשה שבא ע"י פשיעה אינו דוחה. עכ"ז בצירוף הלאו דבל תגרע ה"ל לקיים מתן ד' ולעבור על בל תוסיף. אע"כ ל"ת דשב ואל תעשה עדיף לעבור מל"ת דקום ועשה. א"כ ניחא. אף שבאמת עשה דקום ועשה דוחה לעשה דשב ואל תעשה. עכ"ז לא תעשה דשב ואל תעשה עדיף לעבור מל"ת דקום ועשה. א"כ מה שעדיף העשה דהשבת אבידה מעשה דטומאת כהן נגד זה עדיף ל"ת דשב ואל תעשה דכהן מל"ת דקום ועשה. ולהכי עכ"פ שקולים הם:

ושב ואל תעשה עדיף. ע"כ קאמר להש"ס שפיר למה ליה קרא כנ"ל. וע"כ צ"ל כן דשב ואל תעשה עדיף מקום ועשה. דאל"כ קשה בלא"ה יבא עשה דהשבת אבידה וידחה ל"ת דטומאת כהן ואי"ל להיפוך דעשה דטומאת כהן דוחה לל"ת דהשבת אבידה ז"א דעשה דטומאת כהן הוא בשב ואל תעשה ולא אשכחן כה"ג עשה דוחה ל"ת רק כמו כלאים בציצית. שעשה בקום ועשה ול"ת בשב ואל תעשה ולא כן כאן הוא בהיפוך עשה דטומאת כהן בשב ואל תעשה ול"ת בקום ועשה דלא תוכל להתעלם. אלא ע"כ צ"ל דשב ואל תעשה עדיף א"כ בלא קרא העשה עדיף מל"ת א"כ שקול הוא מה שעדיף עשה דהשבת אבידה מל"ת דטומאת כהן כנגד זה עדיף עשה דטומאת כהן מל"ת דהשבת אבידה בלא קרא. ולהכי עכ"פ שקולים הם ושוא"ת עדיף לכ"ע היכא שהוא שקול שוא"ת עדיף רק שר"א סובר כיון דאיכא סיוע עשה דמתן ד'. ע"כ ידחה ל"ת דבל תוסיף. ור"י סבר דמה שנעקר ממילא קיל מאד אף היכא דאיכא סיוע ולהכי לא דחי ואתי שפיר הסוגיא לר"י. וע"כ צריך עוד טעם בש"ס ותו מי דחינן איסור מקמי ממונא היינו לר"א ה"ל לדחות העשה דהשבת אבידה לל"ת דטומאת כהן ועשה דטומאת כהן אין דוחה לל"ת דהשבת אבידה דלא הוי דוגמא דכלאים בציצית. א"כ מחמת עשה דהשבת אבידה עדיף יותר לקיים עשה ול"ת דהשבת אבידה. ע"כ צריך הש"ס עוד טעם ותו מי דחינן איסור כנ"ל לר"א. וכ"ז נכון. אלא דלכאורה קשה ע"ז כיון דליכא למילף מכלאים בציצית לדחות עשה עשה א"כ אדרבא שב ואל תעשה עדיף. כמו שמוכח מר"י דסובר לאו נגד לאו שב ואל תעשה עדיף. אף שיש צירוף עשה שבא ע"י פשיעה לל"ת. עכ"ז שב ואל תעשה עדיף. כמו כן עשה נגד עשה ה"ל להיות שב ואל תעשה עדיף. וצ"ל דהולכים אחר הענין דעשה רוב פעמים הוא צווי מד' לעשות א"כ היכא שיש נגד זה עשה דשב ואל תעשה. ולהכי דחה עשה דקום ועשה לעשה דשב ואל תעשה דקיל משאר עשה ולהיפוך בל"ת דרוב פעמים שלא לעשות ואם יש ל"ת דשב ואל תעשה קיל מל"ת דעלמא כיון שאינו בגדר ענין ל"ת ולמשכיל מובן. ומה שהקשה הרב בעל ש"א על שיטתם בתשובה הנ"ל מפסחים (נ"ט) מהא דאמר ר"י בנו של ר"י בן ברוקה אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה אם הביא שלמי נדבה קודם התמיד ואם לא יבא כפרתו אינו יכול לקיים העשה דאכילת קדשים בין הנאכלים לכהנים בין הנאכלים לישראל. עשה דאכילת קדשים דוחה לעשה דהשלמה. ומקשה הש"ס מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ולא משכחת ליה אלא בחטאת העוף. א"כ מוכח בהדיא דאין עשה דקום ועשה דוחה לעשה דשב ואל תעשה יעו"ש. ולענ"ד ברור דלא קשה כלום והוא דכבר הקשו התוספות שם ד"ה אתי עשה דפסח דאית ביה כרת והקשו התוספות הא בעידנא דמיעקר עשה לא מקיים עשה ותירצו שני תירוצים. תירוץ א' דמיירי שישחט פסח קודם שידחה עשה דהשלמה ותיכף שמביא כפרתו אז מקיים עשה דפסח כיון דחזי לאכול אף שאינו אוכל הפסח וזה לא שייך בשלמי נדבה דעיקר העשה הוא האכילה וא"כ בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מקיים עשה דאכילה. וגם לתירוץ השני דעשה החמור דוחה לעשה הקל אף שלא בעידנא. וזה דוקא בעשה שיש כרת. דדוחה מחמת חומרא. אבל בעשה דקום ועשה שדוחה לעשה דשב ואל תעשה. אין זה מחמת חומרא אלא כמו עשה שדוחה לל"ת. ע"כ בעינן בעידנא דמיעקר עשה לקיים עשה. וזה הוא כוונת הש"ס מאי אולמא בשלמא אם היה אלים העשה בעצם היה דוחה אף שלא בעידנא. אבל כיון שאינו אלים בעצם רק מחמת קום ועשה אינו דוחה אלא בעידנא שמיעקר עשה מקיים עשה ולא קשה מסוגיא זו כלל. אלא שלתירוץ ראשון של התוספות דסברי דמשכחת בפסח בעידנא. ואם לאו בעידנא לא היה דוחה את העשה החמור לעשה הנ"ל כנ"ל א"כ ה"ל להש"ס להקשות בלא"ה איך יבא עשה דאכילת שלמי נדבה וידחה לעשה דהשלמה הא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מקיים עשה דאכילה. וע"כ מדמקשה הש"ס מאי אולמא היינו אף שהוא בעידנא דמיעקר עשה מקיים עשה, עכ"ז אין עשה דוחה עשה והיה קשה לשיטתם ז"ל אך באמת התוספות ז"ל הביאו ראיות לזה דעשה החמור דוחה לעשה הקל אף שלא בעידנא רק מחמת שאינו חמור אינו עשה דקום ועשה דוחה לעשה דשב ואל תעשה שלא בעידנא אבל בעידנא דוחה וכשיטתם ז"ל תדע מדלא הביא הר"מ בהל' ק"פ ובהל' תמידין ומוספין הך דין דמחוסר כפורים בשאר ימות השנה דנדחה עשה דהשלמה מחמת עשה דאכילת שלמי נדבה דלשיטתו ז"ל דוחה עשה דקום ועשה לעשה דשב ואל תעשה. אלא ע"כ כדאמרן דבעידנא דמיעקר עשה לא מקיים עשה וכנ"ל. ועתה נבא בעיקר הקושיא שקשה מסוף חולין שמוקי שם הש"ס תשלח לדבר מצוה שאין עשה דמצורע דוחה לעשה ול"ת דשלוח הקן ומקשה הש"ס פשיטא למה לן קרא עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וקאמר בש"ס כגון שנטלה ע"מ לשלח דלאו ליכא עשה הוא דאיכא וסד"א יבא עשה וידחה עשה. ומקשה הש"ס מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה וקאמר סד"א הואיל ואמר מר גדול השלום שהרי אמרה תורה כו' והאי מצורע כל זמן דלא מיטהר אסור בתשמיש המטה כנ"ל ופי' רש"י ז"ל וכן התוספות ביבמות בשיטת עלי' ובכמה דוכתי דהך סוגיא אזיל אם נאמר כמ"ד ימי ספורו וק"ו לימי חלוטו. דאלו למ"ד בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה לא שייך גדול השלום דאע"פ שלא יטהר מותר בתשמיש המטה. וא"כ משמע בהדיא דלא אמרינן עשה דשלוח הקן נדחה מחמת עשה דמצורע אף דעשה דמצורע הוא בקום ועשה ושלוח הקן בשב ואל תעשה אף דעשה דשלוח הקן הוא ג"כ בקום ועשה כיון דאפילו אם נטלה חייב לשלחה. עכ"ז עיקר מצותו בשב ואל תעשה יעו"ש דהכריח כן מהר"מ (ס"פ י"ג) מהלכות שחיטה דכתב אסור ליטול אם על בנים אפילו לטהר את המצורע שאין עשה דוחה לל"ת ועשה והניח דברי הר"מ בצ"ע דלא מוקי כמו שאמר בש"ס כגון שנטלה ע"מ לשלח יעו"ש היטב בספרו. והנה באמת לולא דברי הר"מ הייתי אומר באמת דתרוייהו עשה דקום ועשה נינהו. ולהכי קאמר הש"ס שפיר מאי אולמא כו', או אף שנאמר דהוי עשה דשב ואל תעשה עשה דשלוח הקן כיון שעיקר מצותו שלא ליטול אם על בנים. עכ"ז כיון דבעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה ע"כ בעינן דוקא עשה חמור כמו שכתבו התוספות בפסחים הנ"ל ראיה מהא דה"א דעשה החמור דוחה לעשה דשלוח הקן אי לאו קרא. אף דאינו בעידנא. אך לדברי הר"מ אי אפשר לומר כן שהרי הוא פסק (בפ"י) מהלכות צרעת דמצורע מוחלט מותר בתשמיש המטה. א"כ אינו עשה דחמור. ואעפ"כ כתב שאין עשה דוחה ל"ת ועשה משמע אבל עשה עשה דוחה והוא נגד הסוגיא. והנה באמת על דברי התוספות פסחים כבר עמד הגאון הנ"ל בספרו ט"א לחגיגה באבני שוהם הלא בין לפי דהיה רוצה הש"ס לאוקמי מעיקרא כגון שעבר ונטלה דצריך לקיים העשה ובין לפי דמסיק הש"ס כגון שנטלה ע"מ לשלח. עכ"פ עדיין אינו מבטל העשה רק בשעת שחיטה ובשעת שחיטה בא ביטול עשה דשלוח וקיום עשה דמצורע ביחד. ובה"א דש"ס דר"ל דמיירי דאיכא עשה ול"ת בלא"ה פריך הש"ס שפיר אין עשה דוחה לל"ת ועשה כי ל"ת לכ"ע בעינן בעידנא. וע"כ הש"ס האמת קא מקשה יעו"ש בספרו. ולענ"ד לא יצא ידי חובת עיון בתוספות כי כוונת התוספות במה שכתבו דלא הוי בעידנא דמיעקר עשה מקמי עשה היינו לפי מה דמסיק הש"ס כגון שנטלה ע"מ לשלח. והעשה חמור מחמת גדול השלום. ע"כ ה"א דעשה דמצורע דחי לעשה דשלוח הקן א"כ עיקר הטעם דה"א דהעשה דחי מחמת גדול השלום שמותר עי"ז בתשמיש המטה והא אינו מותר רק לאחר ז' ימי ספורו א"כ בעידנא דמיעקר לעשה דשלוח הקן עדיין לא קיים העשה דמצורע דעדיין אינו מותר בתשמיש המטה רק לאחר ימי ספורו. וזה ברור ואמת בפירוש התוספות א"כ נדחה מה שכתבתי דלמ"ד ימי ספורו ולא ימי חלוטו דאין עשה דמצורע תמור ע"כ בלא קרא ה"א דלא דחי משום דלא הוי בעידנא דמיעקר אף דעשה דקום ועשה דוחה לעשה דשב ואל תעשה הא התוספות לא כתבו רק למ"ד ימי ספורו וכש"כ ימי חלוטו דלא הוי בעידנא כנ"ל דאינו מותר בתשמיש המטה אבל למ"ד ימ"ס ולי"ח א"כ הוי בעידנא שפיר ולדידהו לשיטתם דחי עשה דקום ועשה לעשה דשב ואל תעשה א"כ מאי מקשה הש"ס מאי אולמא ועוד למה קאמר הר"מ דאין עשה דוחה ל"ת ועשה לימא דגלי קרא כאן דאין עשה דוחה עשה ולא שייך למילף מכאן לכה"ת ככתוב בתשובה שם רק למ"ד י"ס וק"ו י"ח יעו"ש. והנ"ל בזה לבאר דעת הר"מ והוא דכבר הקשה שם איך מתרץ הש"ס לר"י כגון שנטלה ע"מ לשלח וה"א דעשה דמצורע חמור הא לר"י אין עשה דמצורע חמור. כי ר"י סובר במ"ק כמ"ד ימי ספורו ולא לימי חלוטו א"כ לא שייך גדול השלום. אך הנ"ל בזה ע"פ מה שכתבו התוספות יבמות (ה') הא דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמר מנזיר שמצורע דוחה לעשה ול"ת דנזיר. וכן דוחה לעשה ול"ת דכהן בגלוח. אף דאיכא למיפרך מה לנזיר ומצורע דישנה בשאלה וכן כהן הוי לאו שאינו שוה בכל. עכ"ז ניגמר מבינייהו וכתבו התוספות דאיכא פירכא כל דהו והקשו מנזיר וכהן ומילה שדוחה צרעת דהוי עשה ול"ת ותירצו דהוי שני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדים דממילה וחד מהנך יש לגמור א"כ הוי חד דלא צריך. והנה באמת ר' יהודה דסובר שני כתובין הבאים כאחד מלמדין. א"כ מנ"ל בכל התורה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. וע"כ צ"ל דגלי לן קרא תשלח לדבר מצוה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דה"א דליגמר מבינייהו דמילה ונזיר ומצורע. ע"כ גלי לן קרא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דשלוח ולקולא לחומרא לחומרא מקשינן. א"כ לר"י בלא"ה לשיטתו אינו קשה רק שהש"ס מקשה ותו לר"י היינו אם ישתכח תנא דסובר כר"י בהא דשלח מעיקרא משמע ואינו סובר כר"י בהא דשני כתובין וסובר דאין מלמדין. ע"כ מתרץ הש"ס כגון שנטלה ע"מ לשלח. אבל לר"י בעצמו לא קשה וכנ"ל. ועתה נבא לבאר דעת הר"מ והוא הא פסק כמ"ד י"ס ולא י"ח א"כ אין עשה דמצורע חמור ולמה לן קרא דתשלח. והקושיא עצומה ע"כ מזה יצא להר"מ ז"ל מה שכתב בפ"ז מהלכות נזירות (הלכה ט"ו) הטעם דעשה דמצורע דוחה לל"ת ועשה דנזיר משום דכבר נתבטל העשה דקדוש יהי' כשנצטרע והוי רק ל"ת ועשה דוחה ל"ת בכל התורה. וכבר השיג הראב"ד שהוא נגד סוגיא ערוכה דיבמות דמבואר הטעם משום דעשה ול"ת דישנו בשאלה קמ"ל. ובאמת הוא פלא. אך הר"מ הוכיח זה מסוגיא דשילהי חולין הנ"ל והוא הא קשה קושיא הנ"ל. למה לן תשלח. למ"ד י"ם ולי"ח וכנ"ל. ע"כ הכריח הר"מ דיש תרי טעמי בש"ס. והיינו דש"ס יבמות אזיל אם נאמר כמ"ד י"ס וכש"כ י"ח. ע"כ קאמר הש"ס הטעם בלא"ה דעשה ול"ת דישנו בשאלה קיל. ובאמת יש עשה ול"ת בנזיר כנ"ל. א"כ אינו קשה קושית התוספות דליגמור מבינייהו. די"ל כתירוץ התוס' דהוי שני כתובין הבאים כאחד אבל מ"ד שסובר י"ס ולי"ח א"כ קשה למה לן תשלח דאין לומר כגון שנטלה ע"מ לשלח. דקשה מאי אולמא. וע"כ צ"ל דתשלח בעינן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"כ קשה הא בלאו קרא ג"כ אין עשה דוחה ל"ת ועשה. וע"כ צ"ל דבנזיר ליכא עשה ולא תעשה כמו שכתב הר"מ בנזירות הנ"ל. א"כ קושית התוספות קשה דליגמר מכהן וממילה דעשה דוחה ל"ת ועשה. ותרוייהו צריכי ולא הוי שני כתובין וע"כ גלי לן קרא דתשלח דאין עשה דוחה ל"ת ועשה א"כ מזה יצא להר"מ דעשה דוחה לעשה דבאמת ה"ל ליגמר דעשה דוחה ל"ת ועשה רק דגלי לן קרא דתשלח לחומרא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. א"כ עשה דק"ו דוחה לעשה דשוא"ת דזה לא גלי לן קרא. ואין להתעקש דגם בכהן לא הוי עשה דקדושים יהיו כיון שנצטרע ז"א דוקא בנזיר שקידש א"ע וימי חלוטו אינן עולים לו ע"כ לא הוי עשה דקדוש יהי' דנתבטל מעצמו אבל לא בעשה דקדושים יהיו שהשם קידשם וזה פשוט. וגם אין להקשות הא הר"מ פסק בפ"י מהלכות צרעת דצרעת לא הוי רק ל"ת דהשמר בנגע הצרעת ולא ל"ת ועשה. א"כ קשה למה לן קרא דתשלח הא בלא"ה אי אפשר לן למילף מכהן לחוד דהוי שאינו שוה בכל י"ל דהתוספות נקטו מילה בצרעת היינו לפי שיטתם דסוברים דיש בצרעת עשה ול"ת כמבואר בסוגיא דשבת (קל"ב) א"כ נקטי מילה בצרעת דהוי לכל מ"ד אף למי שסובר דשבת ויו"ט לא הוי ל"ת ועשה. עכ"ז בצרעת יש ל"ת ועשה. אבל הר"מ לשיטתו שפסק כרב אשי דשבת ויו"ט עשה ול"ת הוא א"כ מהא דמילה דוחה שבת דהוי עשה ול"ת ומכהן מבינייהו ה"ל למילף ואיצטריך קרא דתשלח דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. א"כ אתי דברי הר"מ כהוגן בכל פסקיו. ואינו נגד הסוגיא וגם מזה הוכיח דינו דעשה דק"ו דוחה עשה דשוא"ת לפי שיטתו שפסק כמ"ד י"ס ולי"ח וכנ"ל. וזה כפתור ופרח בדברי הר"מ ראוי לתלות באילן גדול כמוהו. אלא שבתוספות יבמות (כ' ב) ד"ה גזירה כתבו דאלמנה מן הנשואין וחייבי עשה נפקא לן מיבמתו אע"ג דאינם עולים ליבום עולים לחליצה. א"כ מבואר בהדיא דחייבי לאוין ועשה וחייבי עשה לחוד אינם עולים ליבום דלא כשיטת הר"מ והטור וכן מבואר בהדיא באס"ז לב"מ (דף ל"ב) כמדומה לי בשם הריטב"א דהא דקאמר בש"ס אין עשה דוחה ל"ת ועשה לאו דוקא ה"ה עשה לעשה ג"כ אינו דוחה ושם איירי בעשה דקום ועשה דכיבוד אב לעשה דשב ואל תעשה דטומאת כהן. והנה באמת היה נראה לכאורה מפשטא דש"ס יבמות (כ') וב"מ (ל"ב) דקאמר הש"ס אין עשה דוחה ל"ת ועשה משמע דוקא תרוייהו אינו דוחה אבל עשה עשה דוחה. אבל באמת אין שום ראיה מהא דב"מ הא כתבו התוספות יבמות (ה') ד"ה ואכתי. דעיקר קושית הש"ס הוא מהא דה"א דמצות כיבוד אב דוחה להשבת אבידה. דאל"כ הא הוי עשה ול"ת שאינו שוה בכל. והי' לו למצות כיבוד לדחות לעשה ול"ת דטומאה א"כ כשעיקר קושית הש"ס מהא דאל תחזיר אבידה ושם בודאי לכ"ע אין עשה דוחה עשה דתרוייהו בקום ועשה נינהו ומהא דב"מ (ל') גבי והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון כהן ואבידה בבית הקברות דקאמר הש"ס אין עשה דוחה ל"ת ועשה ע"כ מוכרח לומר כן דהא גבי השבת אבדה איכא ג"כ עשה ול"ת ועשה ול"ת דוחים לעשה ע"כ קאמר הש"ס דבטומאה איכא עשה ול"ת. אך מהא דיבמות איכא קצת ראיה וי"ל דהש"ס נקט אגב גררא דבשני מקומות בב"מ מוכרח לומר דאין עשה דוחה ל"ת ועשה כש"כ לפי מה שכתבו התוספות ביבמות דהא דקאמר הש"ס אין עשה דוחה ל"ת ועשה. היינו אף שאינו שוה בכל ואף דעשה דמצורע דוחה לעשה ול"ת דאינו שוה בכל היינו מחמת גדול השלום א"כ הוכרח הש"ס לומר אין עשה דוחה ל"ת ועשה כיון דכל העשה ול"ת דקחשיב בג' מקומות בש"ס הוי אינו שוה בכל. ואשכחן דעשה דמצורע דוחה לעשה ול"ת דאינו שוה בכל. ע"כ קאמר הש"ס דבכאן נגד עשה דעלמא אינו דוחה עשה ול"ת. אבל באמת אף עשה עשה אינו דוחה והנה לפ"ז אפשר לומר דעשה השוה בכל דוחה לעשה דאינו שוה בכל. מחמת דהוי עשה החמור ואשכחן בפסח שדוחה לעשה דהשלמה. ואף שפסח עשה שיש בו כרת עכ"ז נגד עשה שאינו שוה הוי כל עשה חמור אלא שאין עשה השוה דוחה לעשה ול"ת שאינו שוה דליכא למילף ממצורע דמצורע העשה חמור משאר עשה דעלמא מחמת גדול השלום ע"כ דוחה אף ל"ת ועשה שאינו שוה. אבל לא כן עשה דעלמא. אינו דוחה עשה ול"ת שאינו שוה. א"כ לפ"ז אין עשה השוה דק"ו דוחה לעשה השוה דשוא"ת. והא דנקיט הש"ס ביבמות ובב"מ (ל"ב) אין עשה דוחה לל"ת ועשה היינו משום דהוי אינו שוה וכנ"ל. היוצא לנו מכל המקובץ הנ"ל דהרי זה אם עשה דק"ו דוחה לעשה דשוא"ת במחלוקת שנוי' בין הר"מ ובין התוספות והריטב"א. ואנו אין לנו להכריע. ועוד זאת יצא לנו דאף אם נאמר כדעת הר"מ דעשה דק"ו דוחה לעשה דשוא"ת. עכ"ז בעינן בעידנא דמיעקר עשה לקיים עשה אף דבעשה החמור לא בעינן וכנ"ל בשם התוספות פסחים (נ"ט) וכפי שיבואר בס"ד לקמן מזה אבל בעשה דק"ו בעינן בעידנא וכנ"ל:

תוכן העניינים

תורת אליקום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה