אור ברסלב

תורת אליקום· רבי אליקום גצל מאיר פודרוביניק

סימן ז

סימן ו

מה שפסק הרי"ף כהירושלמי בשבועה שלא אוכל מצה.

הרי"ף בס"פ שבועות שתים בתרא ובסוף פסחים פסק כהירושלמי שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בליל פסח, שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה בליל פסח, שבועה שלא אשב בצל אסור לישב בצל סוכה שבועה שלא אשב בצל סוכה לוקה ויושב בצל סוכה, וכן פסק הרמב"ם והרא"ש והטוש"ע (סי' רל"ו סעיף ה') בי"ד, דבכולל חייל שבועה אף על דבר מצוה, והנה הגאון בעל ש"א (בסי' ס"א) כתב דש"ס דילן פליג על הירושלמי, והוא מסוגיא דנזיר (ג') דקאמר הש"ס דאיצטרך קרא מיין ושכר יזיר, לאסור יין מצוה כרשות, ומסיק רבא כגון דאמר שבועה שאשתה ואח"כ אמר הריני נזיר אתי נזירות וחייל על שבועה, וקאמר הש"ס דאף לרבנן דר"ש, איצטרך קרא לזה, וס"ל כר' יהודא דגבי מקדש חייב בכל המשקים, ואם איתא להירושלמי לא איצטרך קרא כלל דהא הוי איסור כולל, וחייל נזירות על שבועה ע"י כולל, אלא ודאי מוכח דלא אמרינן כולל לבטל את המצוה ע"כ איצטרך קרא יתירא מיין דנזירות חל על שבועה, וכן בתירוץ בתרא שם דקאמר הש"ס ואי ב"ע ר"ש ל"ל איסור חל על איסור ופי' התוס' דמיירי כגון שנשבע שלא לשתות יין, וקמ"ל קרא דמיין ושכר יזיר דאע"ג דבעלמא אין איסור חל על איסור אפ"ה נזירות חיילי על שבועה, ולרבנן דס"ל איסור כולל א"צ קרא כלל, ש"מ דהוי כולל, וא"צ קרא ע"ז, ואעפ"כ בתירוץ קמא, קאמר הש"ס דצריך קרא אף לרבנן, אף דהוי כולל מכלל דחילוק יש בדבר בתירוץ קמא דקאמר שבועה שאשתה דהנזירות לבטל המצוה הוא לא אמרינן כולל, אבל בתירוץ בתרא לקיים המצוה דנשבע מתחילה שלא לשתות חייל הנזירות מחמת כולל, א"כ מוכח מהש"ס דילן דלא כהירושלמי ע"כ דברי קדשו, וכבר העירו בזה ג"כ מחברי' קודמים בעל כפות תמרי' ושו"ת ח"י, והנה בס' שער המלך (פי"ז מהלכות א"ב הלכה ח') בקונטרס א"א חל על איסור (דף קי"א) תרץ משום דאמר בש"ס נזיר (מ"ד) ויין יותר מכללו מק"ו מטומאה ומה טומאה שסותרת הותר מכללו יין שאינו סותר א"ד שיותר מכללו, ומשני אמר קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות א"כ שפיר הוצרך קרא גבי נזיר משום דאי לאו קרא ה"א אע"ג דבעלמא קיי"ל דחייל בכולל ה"א דנזיר קיי"ל מק"ו דטומאה והיינו דפריך בש"ס נזיר (ג') ורבנן הא מבעי לי' כו' עכ"ל, והנה תרוצו אינו מחוור, והוא מערכה נגד הדרוש, דהא דקאמר בש"ס ויין יותר מכללו מק"ו מטומאה היינו לפי האמת שיתברר בס"ד דאין כאן כולל, א"כ איכא ק"ו מטומאה, שיותר מכללו יין, אבל אם נאמר דאיכא כאן כולל, א"כ מיפרך ק"ו, דהא דטומאה הותר מכללו במת מצוה אינו מחמת כולל, רק חומרא דמת מצוה, שדוחה נזירות.

וכה"ג באמת שבועה שאשתה דוחה נזירות בעצמו, רק מחמת כולל שנזירות כולל יין מצוה ורשות ע"כ חל הנזירות, ואנן קיי"ל אף היכא דמיפרך ק"ו אמרינן דיו, ובאמת יין הותר מכללו, יין מצוה בעצמו רק מחמת הרשות גורר הנזירות לחול מחמת כולל ואף שא"א במציאות יין מצו' בעצמו, עכ"ז מיפרך ק"ו, ולא צריך קרא ע"ז אם נאמר דהוי כולל, אלא דהש"ס מקשה לפי האמת דלא אמרינן כולל או דלא הוי כולל על כן הוי קל וחומר שפיר וצריך קרא מיין ושכר, לאסור יין מצוה כיין רשות ועכ"פ הקושיא במקומה עומדת אם נאמר דחל ע"י כולל, ליכא ק"ו כלל, ולא צריך קרא ע"ז, וכן מוכח מדברי התוס' שבועות (כ"ה א') ד"ה חומר בנדרים שכתבו וז"ל בפ"ב דנדרים (ט"ז) נ"ל מדכתיב לד', ובריש מסכת נזיר (דף ג') דרשינן מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות, וכתבו תימא תרי קראי למה לי הא איתקוש נדרים ונזירות אהדדי בריש נדרים וי"ל דצריכי דנזירות אוסר כל יין עליו הילכך חל איין מצוה כיין רשות אבל, נדרים שאינו אוסר עליו אלא המצוה כגון סוכה ושופר אימא דלא חייל ואי כתב נדרים ה"א לפי שאוסר המצות עליו אבל בנזיר שאוסר עצמי על היין לא חייל דנדרים גופה כו' ואם איתא דהא צריך קרא מיין ושכר דלא תימא הק"ו דש"ס נזיר (מ"ד) אלא ע"כ אם יש לדמות לנדרים, אין כאן ק"ו, דהא הך קרא דלד', מהני לנזירות ג"כ, וא"כ ה"ה אם נאמר דהוי כולל כמו דמהני כולל בכל שבועה לחול על איסור או בכולל לבטל המצוה, ואין כאן ק"ו כלל, רק דהש"ס קאמר לפי האמת דאין כאן כולל וכפי שיתבאר.

וע"ז משני דאמר קרא מיין ושכר כו', ועיין ש"א (בסי' ס"א הנ"ל) בהא דתירץ על קושיא שהקשה, דאיך שבועה דוחה ע"י כולל את המצוה הא הוי עשה ול"ת דישנו בשאלה, ותירץ כיון דחל ע"י כולל הוי שבועות כמו נדרים ולד' קאי ג"כ על שבועה יעו"ש א"כ ליכא ק"ו דהך קרא דלד' ממעט, וכמו בנדרים דחל על מצוה כן בשבועות ע"י כולל, א"כ הקושיא במקומה למה צריך קרא מיין ושכר בנזיר אם נאמר דהוי כולל, וכולל חל לבטל המצוה כהירושלמי.

והנה בתומים (סי' ע"ג ס"ק ד') כתב היכא דאמר שבועה שאשתה ואח"כ אמר הריני נזיר לא הוי כולל דבשלמא כגון בשבועה שאוכל תאנים ואח"כ נשבע שלא אוכל תאנים וענבים חל שפיר ע"י כולל, כיון דאפשר במציאות לחול השבועה על ענבים ושבועת ענבים אינו סותר השבועה ראשונה של תאנים ועי"כ חל אף על תאנים, אבל בנזיר כיין שאמר שיהי' נזיר הרי סותר השבועה ראשונה שאמר שאשתה כיון כל מה שישתה הרי סותר נזירות, הרי אין כאן כולל כלל דכל נזיר ששותה יין אינו נזיר ואי אפשר להפריד היין מצוה מן יין רשות דהרי אם יהי' חל השבועה ראשונה שישתה יין הרי אי אפשר להיות נזיר במקצת ולומר עי"כ יהי' חל על שבועה ראשונה, אבל בתאנים וענבים, הרי אפשר לקיים שבועה ראשונה, לאכול תאנים ושלא לאכול לענבים, ואגב שחל על ענבים חל על תאנים ג"כ, אבל בנזיר אי אפשר להיות נזיר ממקצת יין ולקיים שבועה ראשונה שאשתה יין, ותיכף סותר הנזירות להשבועה ראשונה ואין כאן כולל, זה הוא תורף סברת התומי'.

ובס' טעם המלך להגהות שער המלך שם. הקשה דהרי בנזיר יש כולל מחמת דנזיר אסור בטומאה ובתגלחת, וא"כ איכא שפיר כולל, על יין ג"כ, אף שנשבע שאשתה, ומכח קושיא זו ביקש לדחות לכל הגדולים ולעשות פירוש אחר בתירוץ אב"ע בש"ס נזיר, נגד הפירוש של התוס', ואינו מחוור כלל ודחוק מאד, ע"כ נראה והוא דבש"ס נזיר (י"א) קאמר הש"ס על המשנה דאמר הריני נזיר ע"מ שאהי' שותה יין ומטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולם וקאמר הש"ס דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה אף לר"ש, וכש"כ לרבנן דס"ל אפי' לא נזר אלא מחד מנהון הוי נזיר א"כ כל השלשה מינים שהנזיר אסור בהם כולם קשורים יחד ואי אפשר להפריד אחד מחבירו ע"כ לא דמי לכל כולל שאפשר להפריד ולישבע על מקצת ע"כ אמרינן עי"כ חל אף לבטל המצוה, אבל בנזירות כיון שאי אפשר להפריד ולהזיר במקצת, וכיון שאינו חל על יין דכבר נשבע לשתות הרי הנזירות סותר השבועה אם כן ממילא אינו חל על טומאה ותגלחת דהרי שלשה מינים שבנזיר קשורים יחד. ואי אפשר להפריד אחד ואינו דומה לכולל, שבועה שאוכל תאנים ואח"כ נשבע שלא אוכל תאנים וענבים דשם אפשר להפריד ולישבע על ענבים לחוד ע"כ עי"כ כולל חל לבטל את המצוה אבל בנזיר כיון שאי אפשר לחול על יין, ממילא אין כאן כולל מחמת תגלחת וטומאה דהרי אי אפשר להפריד אחד מחבירו ולהזיר במקצת, וכיון דאינו חל על יין אינו חל על תגלחת טומאה ולא הוי כולל כלל ע"כ צריך קרא מיין ושכר יזיר דנזירות חל על שבועה.

וכל זה דווקא בשבועה שאשתה דהנזירות סותר השבועה, והוא לבטל המצוה ע"כ אמרינן שפיר כיון דאינו חל על היין אינו חלה על תגלחת וטומאה שקשורים יחד ולא הוי כולל כנ"ל, אבל בתירוץ אבע"א דאמר שבועה שלא אשתה ואח"כ אמר הריני נזיר דאין הנזירות לבטל השביעה הקודמת אלא דאין איסור חל על איסור אמרינן שפיר לאידך גיסא כיון דיש מקום לחול הנזירות בטומאה ותגלחת חל ג"כ על יין. כיון שאינו סותר השבועה ראשונה רק דאין מקום לחול ואין איסור חל על איסור אמרינן שפיר לרבנן דאית להו כולל, מגו דחל על תגלחת וטומאה חל על היין והוי שפיר כולל, ורק לר"ש דלית לי' כולל צריך קרא ע"ז, אבל לרבנן הוי כולל כיון דבאמת היכא דנשבע שתי שבועות שלא לאכול אם נשאל על הראשונה חל השני' כשמצא מקום לחול, וכן ג"כ בנזירות כיון שיש מקום לחול על תגלחת וטומאה עי"כ חל על יין ג"כ, אבל ברישא שנשבע לשתות כיון דהנזירות נגד השבועה אמרינן להיפך כיון דעל יין אינו חל שהוא לבטל המצוה אינו חל על טומאה ותגלחת כיון דקשורים יחד ולא דמי לכולל שחל לבטל המצוה דאפשר להפריד וכנ"ל, אבל בסיפא בתירוץ השני כיון דהוא מחמת דאין מקום לחול וכיון דמצא מקום לחול על טומאה ותגלחת עי"כ חל ג"כ על יין לרבנן דאית להו כולל והבן ההבדל בין נשבע לשתות ובין נשבע שלא לשתות, אלא דלפ"ז קשה טובא על המחבר בי"ד (סי' רט"ו סעיף ה') דפסק ע"פ תשובת הרשב"א הובא בב"י שם, דהא דנדרים חלים על דבר מצוה דיוקא במצות עשה כו' אבל בלא תעשה אינו חל בין בביטולו בין בקיומו כיצד הרי שאמר אכילת נבילה עלי אין הנדר חל עליו וה"ה לאיסור הבא ע"י עצמו כגון שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה ואח"כ אמר ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת וכן אם אמר שבועה שלא אשתה ואח"כ אמר הריני נזיר ושתה אינו חייב אלא אחת דהיינו בל יחל דשבועה אבל דנזירות לא אא"כ נשאל על השבועה כו' עכ"ל המחבר.

והנה מלבד שקשה על המחבר מירושלמי דפ"א דנדרים דסבר רבי יודן דנדרים חלים על איסורים ואין שבועה חל על איסור והביאו הרמב"ן במלחמות סוף פרק שבועות שתים בתרא, והובא בר"ן שם, ועין ביאור הגאון מוהרא"ו (ס"ק י"א) וכן סותר דברי תשובת הרשב"א שנמצא אתנו (בסי' תרט"ו) שכתב שם דנדרים חלים על שבועות משום איסור מוסיף על חפץ יעו"ש, אלא שכתב הגאון שם בנזירות ניחא דהוא נמי מיתסר גברא כמש"כ (בסי' ר"ו) עכ"ל, ולענ"ד קשה על זה הא דנזירות אינו חלים על שבועה שלש קושיות, אחד מהש"ס הנ"ל דנזיר (ג') דקאמר הש"ס אבע"א ר"ש לית לי' איסור חל על איסור דפי' התוס' דמיירי בנשבע שלא לשתות דחל הנזירות לרבנן מחמת כולל וכנ"ל, א"כ אף אם נזיר דמי לשבועה עכ"ז חל לדידן דקיי"ל כולל כרבי יוחנן אף באיסור הבא ע"י עצמו, כדפסקינן בי"ד (סי' רל"ח סעיף ו').

שנית קשה מהירושלמי דפ"א דנזיר הביאו ג"כ הרמב"ן במלחמות שם. הריני נזיר מיין של ערלה דתלוי במחלוקת ר"ש ורבנן לרבנן אמרינן כולל וחייב שתים ומסיק בירושלמי דאף לר"ש חייב דנזיר הוי כמו נדרים וחל על איסור ועל כל פנים לרבנן הוי כולל אף אם נאמר דדמי לשבועה נזיר, אם כן הוא הדין בשבועה שלא אשתה ואח"כ אמר הריני נזיר חל הנזירות ע"י כולל שכולל תגלחת וטומאה כנ"ל. שלישית קשה ממשנה מפורשת במכות (כ"ב) גבי יש חורש בתלם אחד וחייב משום שמנה לאווין וקחשיב כהן ונזיר א"כ נזירות חל על כהן מחמת איסור כולל, דכולל תגלחת ויין, וה"ה בנשבע שלא לשתות ואח"כ אמר הריני נזיר דהוי כולל תגלחת וטומאה.

וכדי לישב כל הקושיות הנ"ל השלשה וגם הקושיא איך חולק על הירושלמי דסובר דנדר חל על איסורים, צריכים אנו להציע בס"ד, והוא אדרבה ע"פ הירושלמי הנ"ל דפסק הרי"ף וכל הפוסקים דשבועה חל עי"כ לבטל המצוה. וכן הש"ס דילן סובר דלא כהרז"ה, דסובר דש"ס דילן חולק על הירושלמי. מחמת דקאמר הש"ס שבועות (כ"ד) אלא הן היכא משכחת אליבא דרבי יוחנן, והרמב"ן תירץ דשאני בין שוא"ת לקום ועשה והוא ע"פ תירוץ ר"י בתוס' שם (כ"ד א') ד"ה אלא הן, א"כ קשה קושית המפרשים הא הוי כולל. ואיך קאמר הש"ס דצריך קרא מיין ושכר אף לרבנן בשבועה שאשתה ואח"כ אמר הריני נזיר דנזירות חל לבטל המצוה, הא הוי כולל, וצ"ל דבכה"ג לא הוי כולל. כיון דאין חל על יין, וטומאה ותגלחת קשורים ביין דכל שלשה מיני נזירות תלוים זה בזה, ולא דמי לכל כולל דעלמא דאפשר להפריד כנ"ל, א"כ התירוץ השני דמשני הש"ס אבע"א ר"ש לטעמי' דאית לי' אין איסור חל על איסור ומיירי דנשבע שלא לשתות וע"כ לרבנן א"צ קרא דהוי כולל, אית לי' להרשב"א והב"י, דתירוץ השני חולק עם הראשון, בסברא זו, אם בכה"ג הוי כולל, דאל"כ הרי עכ"פ איצטרך קרא מיין ושכר יזיר לרבנן ג"כ היכא שנשבע לשתות ואח"כ אמר הריני נזיר דאם נאמר לחלק כמו שכתבנו לעיל בין נשבע לשתות לא הוי כולל, אבל בנשבע שלא לשתות הוי כולל כיון דאינו נגד השבועה רק דאין מקום לחול ואמרינן איפכא אגב שיש מקום לחול על טומאה ותגלחת חל על היין כנ"ל א"כ קשה הרי עדיין איצטרך קרא מיין ושכר לרבנן בכה"ג דנשבע לשתות א"כ מה יתן ויוסיף התירוץ השני, דהרי עכ"פ איצטרך קרא אף לרבנן בנשבע לשתות דחל הנזירות, אלא ע"כ סובר הש"ס בתירוץ השני דאף בכה"ג הוי כולל וכן בנשבע לשתות ואח"כ אמר הריני נזיר חל הנזירות מחמת כולל, דכולל חל לבטל המצוה כסברת הירושלמי.

א"כ ע"כ בש"ס נזיר (מ"ד) דקאמר הש"ס דאיצטרך קרא מיין ושכר להורות יין דנזירות לא הותר מכללו, ע"כ סובר כתירוץ הראשון דבש"ס נזיר (נ"ד) דלתירוץ השני לא איצטרך כלל קרא ע"ז דהוי כולל, וכולל חל לבטל המצוה, וכיון שמוכח מהש"ס כתירוץ הראשון, דע"כ בכה"ג לא הוי כולל, מחמת הסברא הנ"ל שכל שלשה מיני נזיר קשורים זה בזה, ואין חילוק בין נשבע לשתות, או שלא לשתות א"כ לא קשה מה שהקשינו מתירוץ השני שבש"ס נזיר דמוכח דהוי כולל דהא אנן פסקינן כתירוץ הראשון בש"ס, א"כ בכה"ג לא הוי כולל, לפ"ז מתורץ כל הקושיות שהקשינו טל המחבר והוא דעל כרחך הש"ס דילן חולק עם הירושלמי דנזיר פ"א, דמסקנת הירושלמי דנזירות דומה לנדרים, ואף לר' שמעון דלית לי' כולל, עם כל זה חל נזירות על יין של ערלה, דנדרים חל על איסור, הא בש"ס דילן צריכים קרא דיין ושכר דנזירות חל על שבועה ואם איתא הא הוי כמו נדר ונדר חל על דבר מצוה בביטולו א"כ בנשבע לשתות א"צ קרא דנזירות חל, וכמש"כ התוס' שבועות (כ"ה) ד"ה חומר דאיצטרך קרא בנזיר דאוסר עצמו על היין דלא דמי לנדר, ולהירושלמי א"צ קרא דהוי כמו נדר, א"כ מבואר נגלה דש"ס דילן חולק בזה עם הירושלמי, ולפ"ז נמשך ג"כ, דהש"ס דילן חולק על הירושלמי בהא דנדרים אין חל על איסור ג"כ כפסק המחבר, והיינו דבש"ס מכות (כ"ב א') מקשה רבי זעירא לרבי מני ולחשוב כגון דאמר שבועה שלא אחרוש כו' בין בחול בין ביו"ט דחל ע"י כולל ומתרץ הש"ס דהאי תנא איסור כולל לית לי'.

והנה הרז"ה דקדק מהא דלא קאמר בש"ס קונם שלא אחרוש ביו"ט ש"מ דאין נדר חל על איסור, והרמב"ן במלחמות כתב דאין זה דקדוק דהמשנה שייר טובא לאוין רק דהש"ס מקשה משבועה עי"כ להגדיל תורה ויאדיר, ועיין תוס' מכות שם ד"ה מתקיף כו', ובאמת צריך להבין דברי קדשו של הרמב"ן, דבאמת אף דשייר טובא לפי הקושיות הראשונות של הש"ס עכ"ז ר"ז שהקשה לר"מ ולחשוב שבועה הו"ל להקשות מקונם שלא אחרוש ביו"ט וע"ז לא שייך תירוץ הש"ס, והנה יש להבין מה שהקשו המפרשים, דאם נאמר דהתנא סובר כמ"ד דאיסור כולל לית לי' א"כ איך קתני נזיר וכהן איך חל נזירות על כהן, וכן קשה לר"ל דסבר בשבועות (כ"ד) באיסור ע"י עצמו לא אמרינן כולל, א"כ איך קתני במשנה כהן ונזיר דהא אין איסור חל על איסור ע"י כולל באיסור הבא ע"י עצמו, והנה הגאון בש"א (סי' ס') כתב דהך קושיא דר"ז לר"מ הוא לשנויא בתרא דנזיר דס"ל דהך קרא דמיין ושכר אתי להורות דנזירות חל על שבועה א"כ ה"ה לכל דיני נזירות לטומאה ותגלחת, דחל על איסור ע"כ חל איסור נזירו' על כהן כמו דחל נזירות על איסור שבועה דיין שנשבע שלא לשתות לר"ש, ומקרא ילפינן, ואף דלית לי' איסור כולל, א"כ אתי דברי הרמב"ן כהוגן, דלתירוץ קמא דש"ס נזיר באמת י"ל דהך תנא איסור כולל אית לי' והא דלא חשיב שבועה שלא אחרוש עי"כ, דתנא ושייר טובא. וכן שייר קונם שלא אחרוש.

אלא דהש"ס מקשה לשינויא בתרא דנזיר ולחשוב והייני ע"ד קושית הש"ס שבועות (כ"ד) לרבא ור"י דאית להו כולל באיסור ע"י עצמו, לחשוב במשנה דיש אוכל אכילה שבועה שלא אוכל תמרים וחלב, כן מקשה הש"ס כאן דלחשוב כולל באיסור ע"י עצמו וע"ז משני הש"ס דהך תנא לית לי' איסור כולל באיסור הבא ע"י עצמו כר"ל, וצ"ל דהא דכהן ונזיר דחייב שתים היינו מחמת קרא דיין ושכר כתירוץ בתרא דנזיר לפ"ז לדידן דקיי"ל כולל אף באיסור הבא ע"י עצמו כר"י ורבא, וצ"ל דהא דלא חשיב דתנא ושייר א"כ ה"ה שייר קונם שלא אחרוש ביו"ט, לפ"ז קשה להש"ס דילן דמוכח בנזיר (מ"ד) דאיצטרך קרא דמיין ושכר על הא דיין לא הותר מכללו וחל נזירות על שבועה שאשתה לפי"ז לר"ל דלית לי' כולל באיסור הבא ע"י עצמו איך קתני במשנה דנזירות חל על כהן בטומאה דאף אם נאמר דנזיר הוי כולל הא ר"ל לית לי' כולל, והך קרא דמיין ושכר צריך להיכא שנשבע שאשתה, בשלמא להירושלמי דס"ל דנזירות הוי כמו נדר ונדר חל על איסורים ניחא דלהכי חל נזירות על כהן, אבל להש"ס דילן דסובר דנזירות דמי לשבועות וכנ"ל ע"כ איצטרך קרא מיין ושכר היכא דנשבע לשתות, א"כ איך חל נזירות על כהן, לר"ל.

וצ"ל כמש"כ הש"א (בסי' ס') דלר"ל דס"ל בנדה (מ"ו) דמופלא סמוך לאיש מדאורייתא נדרו נדר משכחת לי' דנדר בנזיר מופלא סמוך לאיש שיחול בעת שיביא ב' שערות דאיסור כהן ונזירות בב"א בא, אלא דזה דוחק כמש"כ בש"א, ועוד הקשה דא"כ משכחת גבי שבועה ג"כ שלא אחרוש שנשבע ברגע של הבאת ב' שערות יהי' חל השבועה והביא ב' שערות ביו"ט, אלא דזה יש לתרץ, דהש"ס לא חש לקושיא זו, דהא שייר טובא במתניתין אלא דמקשה מהך דכולל בשבועה שהוא דבר חדש להורות דכולל חל אף באיסור הבא ע"י עצמו, וכיון דמתרץ דלית לי' כולל, לא חש להך קושיא דמשכחת בב"א שבועה, ועכ"פ לר"ל לפי ש"ס דילן דנזירות דמי לשבועה ולית לי' כולל באיסור הבא ע"י עצמו ע"כ אי אפשר לתרץ הך משנה דכהן ונזיר כ"א באיסור ב"א כנ"ל, א"כ לפי"ז י"ל דהירושלמי לשיטתו דסובר דנזירות דמי לנדרים ע"כ ניחא הא דכהן ונזיר דחייב שתים מחמת דנזירות הוי כמו נדר ונדר חל על איסור, וכש"כ לר"ל דלית לי' כולל וא"צ לדחוק באיסור ב"א, א"כ ממילא מוכח דנדרים חל על איסור, והמשנה דמכות מכריח זאת, מהא דכהן ונזיר, אבל להש"ס דילן, דנזיר אינו דומה לנדרים.

א"כ ע"כ לר"ל הא דכהן ונזיר דחייב שתים ע"כ מיירי באיסור ב"א, לפי"ז אדרבא ע"כ מוכח בהיפך מכח דקדוק הרז"ה מהא דלא חשיב קונם שלא אחרוש, דאין נדר חל על איסור וא"צ לדחוק דתנא ושייר כיון דבלא"ה צ"ל דהמשנה מיירי לר"ל באיסור ב"א, ונזיר לא דמי לנדר לש"ס דילן, א"כ לפ"ז אף לדידן דקיי"ל כרבי יוחנן ורבא דאמרינן כולל באיסור הבא ע"י עצמו עכ"ז התירוץ ראשון דש"ס נזיר דהילכתא כן כדמוכח בנזיר (מ"ד) סובר דבנזירות לא הוי כולל, והתירוץ ראשון חולק עם התירוץ השני וסובר דאף בלא אשתה לא הוי כולל בנזיר א"כ ע"כ הא דכהן ונזיר ע"כ הטעם משום איסור ב"א, אף לר' יוחנן, א"כ לפי"ז הדרן להך דקדוק מהא דלא קתני קונם שלא אחרוש דאין נדרים חל על איסור, וכל זה דווקא אם נאמר כהירושלמי דנדרים חלים עי"כ לבטל המצוה, א"כ חולק התירוץ הראשון עם השני בנזיר שם ולא הוי כולל, אך להרז"ה דסובר דש"ס דילן חולק עם הירושלמי בכולל לבטל המצוה, א"כ אין לעשות מחלוקת בין תירוץ ראשון לשני. מנ"ל דתירוץ ראשון סובר דליכא כולל דהא בהך דשבועה שאשתה אין כאן כולל לבטל המצוה, דלא קיי"ל כהירושלמי, אבל בשלא אשתה הוי כולל לרבי יוחנן, א"כ ניחא, הא דכהן ונזיר מחמת כולל לר"י, וע"כ צ"ל דשייר הך דשבועה עי"כ, וכמו כן שייר הך דקונם, ומנ"ל לחלוק על הירושלמי, בהא דנדר חל על איסורים, אבל אם נאמר דהש"ס סובר כהירושלמי דבכולל חל על ביטול מצוה בשוא"ת, א"כ, ע"כ מדאיצטרך קרא מיין ושכר בשביעה שאשתה ע"כ סובר דליכא כולל, מחמת הסברא דקשורים כל שלשה מיני איסורי נזיר זה לזה, והתירוץ אבע"א חולק וסובר דהוי כולל, לפ"ז לדידן דקיי"ל כתירוץ ראשון, א"כ ע"כ הך משנה דנזיר וכהן הטעם משום איסור ב"א, אף לרבי יוחנן דאין כאן כולל, וכמו לר"ל דע"כ הטעם דהמשנה בכהן ונזיר מחמת ב"א, כן לר"י, דאין כאן כולל לתירוץ ראשון דנזיר, וכמו לר"ל, דע"כ הך קושיא ולחשוב בשבועה שלא אחרוש ע"י כולל, ע"כ סובר בתירוץ השני בדווקא, דהאי תנא לית לי' כולל באיסור הבא ע"י עצמו, וקשה דקדוק הרז"ה דלחשוב קונם שלא אחרוש וצריך לומר דאין נדר חל על איסור כמו כן אף לרבי יוחנן מנ"ל לעשות מחלוקת בזה.

והדרן לכללא דהש"ס חולק ג"כ בזה על הירושלמי דנזיר, ועכ"פ הש"ס ירושלמי דא"צ קרא דהא דיין ושכר, או דסבר דהוי כולל, בלא"ה, א"כ בין בשבועה שאשתה בין בשבועה שלא אשתה, א"כ ע"כ רבי יוחנן פליג על ר"ל, וסובר הטעם במשנה דהא דכה ונזיר מחמת כולל, וע"כ תנא ושייר הך דשבועה א"כ שיירן ג"כ הך דקונם שלא אחרוש וכן להמסקנא דנזיר דמי לנדר א"כ ע"כ הטעם לר"ל מחמת דנזיר חל על איסור כמו נדר, א"כ מוכח כהירושלמי מהמשנה והיפך מדקדוק הנ"ל קונם שלא אחרוש, אבל להש"ס דילן דאין כאן כולל, א"כ ע"כ הטעם מחמת ב"א, בהא דכהן ונזיר בין לרבי יוחנן בין לר"ל יש לומר אף לרבי יוחנן בתירוץ בתרא מוקי המשנה כמ"ד דלית לי' כולל והיינו ר"ש, א"כ קשה דלחשוב קונם שלא אחרוש, וע"כ מוכח דאין נדרים חל על איסור אף לרבי יוחנן וכש"כ לפי מה שכתב התוס' בחולין (ק"ג) ד"ה מר סבר דרבי יוחנן בעצמו לית לי' כולל, א"כ מוכח אדרבה דאין נדרים חל על איסור וניחא כל הקושיות הנ"ל על המחבר ולא קשה כל הקושיות הנ"ל מהירושלמי דנדרים ונזיר וכן מהך דכהן ונזיר וכן מהך סוגיא דנזיר ואין נזירות חל על שבועה שלא אשתה ולא הוי כולל וכתירוץ הראשון בש"ס נזיר דאין בנזירות כולל, אך הרמב"ן סובר דיש חילוק בין שבועה שאשתה לשלא אשתה ובשלא אשתה הוי כולל, וא"כ ע"כ בש"ס דילן לרבי יוחנן הטעם במשנה משום כולל, ושייר כולל בשבועה דלא אחרוש וכן שייר בקונם שלא אחרוש, והש"ס דקאמר האי תנא לית לי' כולל. ס"ל הטעם בנזיר וכהן מחמת הקרא, דנזירות חל על שבועה כתירוץ השני בנזיר אליבא דר"ש, א"כ לפי"ז לרבנן וקיי"ל כתירוץ הראשון בשבועה שלא אשתה הוי כולל, וכן בכהן ונזיר הוי כולל ושייר הך דשבועה שלא אחרוש עי"כ וכמו כן שייר הך דקונם וכמ"ש הרמב"ן, ועכ"פ שיטת המחבר והרשב"א שהביא הב"י (בסי' רט"ו) ניחא וכנ"ל.

ועוד להרמב"ן דסובר דאיכא ק"ו מה לבטל המצוה חל כש"כ לקיים המצוה בנדרים, א"כ ה"ה בנזירות כיון דלתירוץ ראשון דאיצטרך קרא מיין ושכר יזיר בשבועה שאשתה ואח"כ אמר הריני נזיר וכן קיי"ל כמבואר בש"ס נזיר (מ"ד) כנ"ל, א"כ איכא ק"ו בשלא אשתה וילפינן מקרא דיין ושכר יזיר דחל נזירות על שבועה שלא אשתה וה"ה בכהן ונזיר דחל נזירות על כהן, ואף למאן דלית לי' כולל, או לר"ל דאית לי' כולל באיסור הבא ע"י עצמו וא"צ לדחוק אליבא דר"ל דמיירי בב"א, כנ"ל, אך להמחבר והרשב"א שהובא בב"י (סי' רט"ו) אי אפשר לישב כ"א כנ"ל, ובאיסור ב"א, דהא אי אפשר ללמוד משבועה שאשתה לשלא אשתה וכולל אין כאן כנ"ל, א"כ ע"כ מחמת איסור ב"א, כנ"ל, א"כ אדרבה מוכח מהך דלא חשיב קונם שלא אחרוש, דאין נדרים חל על איסור דלא כהירושלמי, וכנ"ל, והתירוץ השני בש"ס נזיר (ד') חולק עם התירוץ הראשון ולפי תירוץ ראשון אין כולל בשלא אשתה, וע"כ בכהן ונזיר מיירי בב"א וכנ"ל, והכל הוא ע"פ יסוד הירושלמי דשבועות דס"ל כולל לבטל המצוה, א"כ מדאיצטרך קרא בשבועה שאשתה ע"כ דאין כאן כולל, וע"כ תירוץ השני חולק בזה וס"ל דהוי כולל דאל"כ דיש לחלק בין אשתה לשלא אשתה, דבשבועה שאשתה ליכא כולל ובשלא אשתה איכא כולל וכנ"ל בסברא, א"כ מאי חידש בתירוץ השני הא ע"כ לרבנן צריך קרא בשבועה שאשתה, דליכא כולל, אלא ע"כ התירוץ השני סובר דבין באשתה ובין בשלא אשתה איכא כולל לרבנן וא"צ קרא כ"א לר"ש, א"כ התירוץ הראשון דאיצטרך קרא באשתה סובר דליכא כולל ובין באשתה ובין בשלא אשתה לא הוי כולל, א"כ כיון דמבואר בש"ס (מ"ד) דיין לא הותר מכללו מחמת קרא דיין ושכר יזיר היינו בשבועה שאשתה, ושלא אשתה ליכא למילף מק"ו דאשתה כמו בנדרים דחלים על דבר מצוה לבטל ואעפ"כ אינם חלים לקיים המצוה לפי שיטת המחבר והרשב"א א"כ ה"ה בנזירות אינו חל על שבועה שלא אשתה, וע"כ הטעם הא דכהן ונזיר מחמת איסור ב"א וכנ"ל.

ועיין ש"א (סי' ס' מ"ח ב') שכתב כמו דגלי קרא ביין דנזירות חל על שבועה שאשתה ה"ה בטומאה ותגלחת דחל על שבועה דנשבע לגלח וליטמא ואח"כ אמר הריני נזיר, אף דטומאה ותגלחת הותר מכללו לענין מת מצוה ותגלחת מצורע, עכ"ז לענין שבועה ילפינן טומאה ותגלחת מיין יעו"ש, א"כ להרמב"ן דאיכא ק"ו אם חל לבטל מצוה וכש"כ לקיים המצוה, ע"כ שפיר חל נזירות על כהן אף למ"ד דלית לי' כולל וכנ"ל.

והנה לענ"ד נראה בס"ד, כי לפי הירושלמי דנזיר (פ"א) שהביאו הרמב"ן במלחמות ס"פ שבועות שתים בתרא, דמסקנא של ירושלמי דאף ר"ש מודה דלית לי' איסור חל על איסור אף באיסור כולל עכ"ז נזירות חל על יין של ערלה לחייב שתים, דנזירות דומה לנדרים, והיינו דהירושלמי סובר, דהך קרא דנפקא לן בנדרים (י"ח א') נזיר להזיר מכאן שנזירות חל על נזירות, הוא כפי שקיי"ל כשמואל שם דהיכא שאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום חל נזירות על נזירות ופי' כפשוטו במשנה נדרי' (י"ז א') יש נדר בתוך נדר, דאף אם אמר קונם ככר זה קונם ככר זה חייב שתים, אף שהר"ן שם דחה פי' זה, עכ"ז הירושלמי סובר כפשוטו, וכיון שגלי לן קרא דנזיר להזיר דנזירות חל על נזירות אף אם נאמר דהפירוש הוא להיות מונה שתי נזירות, עכ"ז כיון דאמר בש"ס נדרים (י"ז ב') אלא היכי דמי דלא חלה שבועה על שבועה כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים דכוותי' גבי נזירות דאמר הריני נזיר היום ואח"כ אמר הריני נזיר היום וקשיא לרב הונא מוכח דבנדר בתוך נדר חל אף כה"ג לשמואל א"כ ה"ה בנזירות שחל על איסור ערלה מחמת הפסוק נזיר להזיר, דגלי לן קרא דנזיר דומה לנדרים ואיסור חל על איסור בנזירות, נמצא דיש תרי קראי בנזיר מיין ושכר יזיר נפקא לן דנזירות חל על ביטול מצוה כגון שנשבע שאשתה, ומהך קרא דנזיר להזיר נפקא לן דנזירות חל על קיום מצוה כגון שנשבע שלא לשתות ואח"כ נדר בנזיר, ובהכי ניחא הך סוגיא דמכות (כ"ב) דמסיק הש"ס דהאי תנא לית לי' כולל, וכן לר"ל דלית לי' כולל באיסור הבא, ע"י עצמו, עכ"ז נזירות חל על כהן כיון דנפקא לן מקרא דנזיר להזיר דנזירות דמי לנדר בקיום מצוה ע"כ חל נזירות על כהן.

והך תירוץ בש"ס נזיר (ד') אי בעית אימא רבי שמעון אית לי' איסור חל על איסור דפירשו התוס' דמיירי בשבועה שלא אשתה, דמשמע לרבנן דווקא מחמת כולל וכנ"ל היינו לרב הונא דנדרים (י"ז) דאית לי' דווקא הריני נזיר היום הריני נזיר למחר חל נזירות על נזירות, א"כ לדידי' לא דמי נזירות לנדרים, וכפשטא דש"ס נדרים (י"ז ב') דקאמר הש"ס לרב הונא דהך נזירות דהיום ומחר דמי לשבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים דגבי שבועה לית לי' כולל אבל בנזירות חל ע"י כולל, ע"כ ניחא נמי הך משנה דכהן ונזיר דמכות שם.

דבנזיר גלי לן קרא דחל ע"י כולל אף דסובר בשבועה שאינו חל ע"י כולל, ועכ"פ לשמואל דקיי"ל כוותי' סובר דנדר חל על נדר כפשוטו מחמת ק"ו אם חל לבטל מצוה כש"כ לקיים, כסברת הרמב"ן, ועכ"ז גבי נזירות איצטרך תרי קראי, כיון דבאמת נזירות דמי לשבועות, דאיתסר אנפשי' ולא אחפץ, וצריך קרא מיין ושכר לבטל המצוה כגון שבועה ראשונה והך קרא דנזיר להזיר לקיים המצוה וממילא לשמואל חל ב' הנזירות כגון שאמר שהריני נזיר היום הריני נזיר היום כיון שיוכל לקיים שתי הנזירות ב"פ ל' יום, וכן פשט הברייתא דהביא הש"ס נדרים (י"ח א') שיכול והלא דין הוא ומה שבועה חמורה אין שבועה חל על שבועה נזירות קלה כו', דגלי לן קרא יתירה דנזירות חל על נזירות לאפוקי מק"ו דשבועה, ע"כ הש"ס נזיר (ד') בתירוץ ראשון סובר כמסקנת הירושלמי דאף לר"ש דלית לי' אחע"א עכ"ז באם נשבע שלא לשתות חל הנזירות ע"ז מחמת הך קרא דנזיר להזיר ועכ"ז צריך קרא דיין ושכר לבטל את המצוה שנשבע לשתות, א"כ הירושלמי וש"ס דילן אין חולק כלל, ותירוץ השני בש"ס נזיר הוא לרב הונא דאף בנזיר הוא דוקא מחמת כולל, ואין להקשות דא"כ לרב הונא א"כ אף לר"ש דלית לי' כולל, עכ"ז בנזיר גלי לן קרא דמהני כולל, ואיך קאמר הש"ס דר"ש נפקא לי' מהך קרא דיין ושכר, הא כבר נשמע לן מהך קרא דנזיר להזיר דבנזירות חל ע"י כולל, יש לומר דהך תירוץ אבע"א הוא לפי ה"א דבירושלמי נזיר שם דרצה הש"ס שם לדמות להך פלוגתא דר"ש ורבנן גבי נזירות על יין של ערלה ולמסקנא באמת אף לר"ש חל עי"כ בנזירות, והוא מחמת קרא נזיר להזיר, ולרבנן דאית להו כולל בלא"ה גבי שבועה א"כ הך קרא דנזיר להזיר גלי לן דאף בלא כולל חל נזירות על קיום עשה וכנ"ל ע"כ נזירות חל על איסור כהן וכנ"ל.

והנה הר"ן בנדרים שם, וכן הרשב"א בתשובה ח"א (סי' תרט"ו), דס"ל דאין נדר חל על נדר בקיום מצוה אף לשמואל, דהקשו לפי שיטתם על הא דמקשה הש"ס לרב הונא ליפלוג וליתני בדידי' ולא אקשיא על שמואל ליפלוג וליתני בדידי' יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום נזיר היום ואין נדר בתוך נדר הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה ותירצו דככר זה עלי פשיטא להו דאינו בנדרים כמו שאינו בשבועות כו', יעו"ש, ולפי סברת הרמב"ן הרי איכא ק"ו אם חל בביטול מצוה כש"כ בקיום מצוה, והא דאיצטרך תרי קראי בנזירות מיין ושכר יזיר, ופסוק נזיר להזיר חד על קיום מצוה וחד על ביטול מצוה, היינו כיון דנזיר דמי לשבועה דאוסר אנפשו, ע"כ איצטרך תרי קראי, וגם אי כתב חד קרא, ה"א דהך קרא על קיום מצוה ולא על ביטול מצוה ע"כ איצטרך תרי קראי בנזיר.

ועיין רמב"ן במלחמות שם ונראה בבירור שזה הוא שיטתו, א"כ ש"ס דילן אין חולק עם הירושלמי דנזיר, ואיכא תרי קראי בנזיר אחד על ביטול מצוה ואחד על קיום מצוה, וסמך לדבר קצת מש"ס נזיר (ה' א') דקאמר הש"ס על הא דשלשים פעמים נזיר דכתיבי דהאי לדרשא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות נזיר להזיר מלמד שנזירות חל על נזירות, והיינו קרא אחד על ביטול מצוה וקרא אחד על קיום מצוה והנה הר"ן בנדרים (י"ח א') כתב הילכך נקטינן כו' כך אין נדר חל על נדר ואם אמר קונם ככר זה עלי ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת כנ"ל ואפשר ג"כ כשם שהנדר חל על שבועה לבטלה כך הוא חל לקיימה שהנשבע שלא יאכל ככר זה וחזר ואסרה עליו בקונם ואכלו חייב שתים וכן בדין אם לבטל הם חלים לקיים לא כש"כ ומה"ט גופא דכתבנו כיון דשבועות ליתנהו אלא איסור גברא כי אמר קונם מיתוסף בי' איסור חפצא אבל אין שבועה חל על נדר והביא מהך ירושלמי דפ"ק דנדרים שאמר ר"י שנדרים חל על איסורים יעו"ש, וכן הוא מסקנת הרשב"א בתשובה (סי' תרט"ו) דהא דנדר חל על שבועה דהוא מוסיף בנדרו דעד השתא לא אסר הככר עליו והשתא אסרו עליו. יעו"ש, והנה קשה על רבותינו אלו, מהך ירושלמי דפ"ק דנזיר, דנזירות חל על ערלה ואף לר"ש דלית לי' כולל והרי נזירות דמי לשבועה דאסר על נפשו ואיך חל על איסור ערלה ש"מ דבנדרים סובר דנדר חל על נדר לחייב שתים אף דליכא מוסיף, א"כ ה"ה נזירות חל על איסור ערלה, וכנ"ל, דהפירוש כפשוטו יש נדר בתוך נדר, וכנ"ל:

תוכן העניינים

תורת אליקום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה