תורת אהל משה· רבי משה יהושע לייב דיסקין
מסכת עירוכין
עירוכין י"ח. תוד"ה שנתו שלו ולא שנתו של עולם. הקשה הרב שמואל בן הרב אלחנן ל"ל קרא תיפוק ליה מסברא דאלת"ה האיך נמצא תמידין כשרין לר"ה שאם נולד קודם ר"ה מיד כשנכנס ר"ה בן שתי שנים הוא ואנו כבש בן שנה בעינן לתמידין. ואם הוא נולד יום ר"ה מחוסר זמן הוא עכ"ל. ואמר הגאון החסיד זצ"ל ליישב בטוב טעם עפ"י קושית אבן עזרא דמנ"ל לפרש כבש בן שנתו דהיינו בתוך שנתו דלמא פירושו שכבר עבר עליו שנתו דלה"ק סובל פירוש זה בן שנה לאחר שנה. ויש לתרץ קושיתו דאי אפשר לפרש בן שנה לאחר שעברה עליו שנה משנולד דאם כן למה אצטריך קרא לפסול מחוסר זמן דהיינו קודם שמנה ימים ת"ל דאכתי אינו בן שנה וע"כ צ"ל דבן שנתו היינו תוך שנה שנולד והו"א דה"ה בתוך שמנה ימים ללידתו. מש"ה אצטריך קרא לפסלו בתוך שמנה ימים. ולפי"ז מיושב קושית התוס' דאי לאו דגלי קרא שנתו שלו ולא של עולם הו"א דלעולם פירושא דבן שנתו היינו לאחר שנתו וכקושית אבה"ע. ואפ"ה אצטריך קרא למפסל מחוסר זמן דהיינו בתוך שמנה ימים דהא משכ"ל שכבר עברה שנתו ועדיין הוא בתוך שמנה ימים ללידה דהיינו כשנולד שנים או שלשה ימים לפני ר"ה. ותו ל"ה קשיא כלל מתמידין דר"ה דבנולד תשעה ימים לפני ר"ה כשר לתמיד דבר"ה עברה שנתו והו"א דפי' בן שנה היינו לאחר שנתו. ומש"ה גלי קרא שנתו שלו ולא של עולם. וע"כ דפירושא דבן שנתו הוא קודם שעבר עליו נה דאל"כ מחוסר זמן ל"ל ודו"ק:
שם י"ט אמר רב יהודא האומר קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף מלא קומתי עלי נותן שרביט הנכפף. מתיבי קומתי עלי מלא קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף הוא דאמר כר"ע דדייק לישנא יתירא דתנן לא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב עומקה ורומה וצריך ליקח לו דרך דברי ר"ע וחכ"א א"צ ומודה ר"ע בזמן שא"צ חוץ מאלו שא"צ כו' אלמא כיון דל"צ וקאמר לטפויי מילתא קאתי כו' ובתוד"ה הוא דאמר תימא ברייתא מאן תניא לא ר"ע ולא רבנן דע"כ לא פליגי אלא דמ"ס דמוכר בעין יפה מוכר ומ"ס מוכר בעין רעה מוכר ושייר הדרך לעצמו ואינו צריך לרבנן היתור לשון כו' ואמר הגאון החסיד זצ"ל דעכ"פ מוכח מחכמים דיתור לשון לאו לגריעותא אתיא. ודלא כרב יהודא דאמר קומתו נותן שרביט שאינו נכפף ומלא קומתו נותן הנכפף (דשאינו נכפף עבה מנכפף כפירש"י) דאל"כ קשיא לרבנן דס"ל מוכר בעין רעה מוכר ושייר לו דרך גם בלא א"ל חוץ מאלו וא"כ כשכתב חוץ מאלו לישנא יתירא דל"צ הול"ל לגריעותא אתיא להודיעו שאינו משייר לעצמו דרך. וא"כ מה מודה ר"ע דקאמר הא בכה"ג אפכא פליג לר"ע לטפויי אתיא להודיעו שמשייר ולרבנן לגריעותא אתיא דאינו משייר. ובע"כ דרבנן ל"ל לגריעותא אתיא וא"כ גם במלא קומתי נותן שרביט שאינו נכפף וברייתא כרבנן ודו"ק: