אור ברסלב
תורת אהל משה מסכת בכורות

תורת אהל משה· רבי משה יהושע לייב דיסקין

מסכת בכורות

מסכת חולין

מה שמקשין על התוס' ספ"ק דבכורות. דאיך ס"ד להפריש חלה על עיסת שביעית ממ"א. הא אין מפרישין מן הישן על החדש. מלבד מה שנראה דזה רק מד"ס. עיין ירושלמי בחלה. ויש לה"ר לזה מהא דר"פ מעשר בהמה דבעי לאתויי מק"ו דמעשרין מ"ב מישן וחדש. ממאי דמעשרין מכבשים על העזים. אף דהוו כלאים זב"ז. והנה התוס' מנחות ע' ע"ב. כ' דבחלה ל"ח להא דכלאים זב"ז. ואס"ד דישן וחדש. מה"ת ל"מ להפריש בחלה. א"כ הומ"ל הש"ס חלה תוכיח דבכלאים לא איכפת לן ובישן וחדש קפדינן (וא"ל דכבשים ועזים דשייך בהו כלאים של הרבעה. דחמיר טפי. פסיקא לש"ס למעבד ק"ו מיני' דזה דוחק) אע"כ דמה"ת מפרישין חלה מן החדש על הישן. וחוץ מזה י"ל דקו' תוס' הוא על המקשה דנוקי מתני' דעיסת שביעית. היינו בתבואת שישית שנקחה בדמי שביעית (וכמו בהמת שביעית) ע"ז הוא שאמרו דחייבת בחלה לפי שיכול להפריש עליה מעיסה אחרת. אך י"ל דבאמת בדבר הנקנה מדמי שביעית האיכא תקנה כשתטמא למכרה לאחר בדמי עצים. ויכנסו הדמים בקדושת שביעית. וחלה זו שנטמאה יוכל לשרפה. ושאני גבי בכורה. דקי"ל דבכור תם בזמן הבית שאינו נמכר כלל ומה גם דאימורים אפי' מחיים אינם בגדר מכירה כלל עפ"ק דתמורה. ושביעית י"ל דס"ל לרב חסדא דאינו נתפס כ"א דרך מקח (ואף דהר"מ פסק כר"י בסוכה דפרי ב' אפי' דרך חלול. ואפ"ה פסק להך דפטורה מן הבכורה. אולי י"ל דס"ל דדוקא בעלים בעינן לפדי'. ובכור תם אין לו בעלים לפדותו כלל. ע' ב"ק ס"ח ב'. בתוס' גבי מ"ש דמי שאינו בעליו א"י לפדותו) משא"כ חלה זו. הרי יוכל לפדותה. נמצא דאי הוי ניחא להו לתוס' לאוקמי מתני' בנקנה מדמי שביעית הו"מ לאקשויי בפשיטות כנ"ל. ולא הי' שייך ע"ז גם תירוצם ודו"ק:

עוי"ל דכונת התוס' שיוכלו להפריש עליו מתבואה של חול שנכנסה לארץ. והגלגול הי' בארץ. ער"מ ריש הל' תרומות:

הקשה לי הרה"ג דאדא בדברי תו' בכורו' ל"ד ע"ב ד"ה מקמייתא וי"ל כגון שלא הי' אלא מצורע מוסגר. והוא להיפך ממה שנא בפי' במתני' דנגעים פ"ז מ"ד אמר ר"ע כו' אחד העומד בפני הכהן ואחד בתוך הסגירו טהור עד שיטמאנו הכהן. הרי קמן דמצורע מוסגר לא קנסו חז"ל כלל ואיך מוקי לה התו' במצורע מוסגר. והיא קושיא עצומה לכל מעיין ואח"כ הוגד לי כי כבר נאמר קו', זו בס' תפארת ירושלים. ולענ"ד יש לתרץ דהנה יש להבין ד' ר"ע איך השווה אחד מצורע עומד בתוך הסגירו ואחד העומד בפני הכהן הלא העומד בפני הכהן עדיין לא חל עליו שם טומא' כלל והעומד בתך הסגירו כבר חל עליו שם טומאה ואינו יוצא מטומאתו עד שיטהרנו הכהן כמבואר ברמב"ם בה' נגעים פרק ה' מוסד על פי דברי תוספתא נגעי' עיי"ש. בע"כ צ"ל דכוונ' עמוקה טמונה בדברי ר"ע. והוא דחז"ל בקנסותיהם קנסו לאיש התולש סימני נגעים אלה אשר כבר דן עליהם הכהן. ועתה אחרי תלישתו הסימנין יצטרך הכהן לחזור ולדין עליהם בזה קנסו חז"ל דלא יזדקק לו הכהן עוד ולא יהנו מעשיו משא"כ אלו הסימנים שלא דן עליהם הכהן עדיין וקדם ותלשן לא קנסו אותו חז"ל. ועתה ממילא יחולק גבי מצורע מוסגר התולש סימני טומאה לשתי מפלגות התולש סימני טומאה שעליהם הוסגר דהיינו בתולש הבהרת מעיקרו כגון זה ודאי קנסוהו חז"ל ונשאר עומד בהסגירו דהא תלש סימנים שכבר דן עליהם הכהן מה שא"כ אם בתוך הסגירו נולדו בו סימני טמא מוחלט וקדם ותלשו דאותן הסימנים עדיין לא דן עליהם הכהן בזה לא קנסוהו חז"ל וזה כוונת ר"ע א' העומד בפני הכהן ואחד תוך ההסגר לענין סימני טמא מוחלט שנולדו בו הכל טהור כיון שעדיין לא ראה ולא דן הכהן על אותן הסימנים [דאלו ראה אותם הכהן קודם ההסגר היה מחליט אותו תיכף]. משא"כ במשנה השניה הקוצץ בהרת דקצץ כל הבהרת מעיקרו אפילו אותן הסימנים שהסגירו הכהן על ידם בזה ודאי קנסו אותו חז"ל ונשאר בדינו כדין מצורע מוסגר לעולם ולהכי הביאה הגמרא המשנה האחרונה ואתי שפיר דברי התוס':

תוכן העניינים

תורת אהל משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה