תורת אהל משה· רבי משה יהושע לייב דיסקין
מסכת ע"ז
מה שהשיב א' מתלמידיו בשמו לח"א
ע"ז דף כ"ו ב' עי' שיטת רש"י שם דההפרש בין מין למומר גם לענין מורידין. ולמ"ד דלאכול להכעיס מומר הוי אין מורידין והקשה לישני לר"י דס"ל מומר להכעיס מומר ולכן לא מוקי ברייתא בלהכעיס. ע"ז השיב רבינו זצ"ל. הנה לדעת הרי"ף שכתב דלכ"ע להכעיס אין מחזירין לו אבדה דלאו אחיך הוא ע"ש. נראה פשוט דה"ה דאין מעלין אותו דמחד קרא ילפי' השבת גופו והשבת ממונו ועי' בתוס'. ונראה דחילי' דהרי"ף הוא מעובדא דר' אמי בפרק השולח דף מ"ז דא"ל להך גברא לא שבקינן לי דאפרקינך ואשכחן דמותבינן ארב אחא ורבינא מאמוראי קדמאי עיין תוס' ב"מ צ"ה א' ד"ה אתמר והגם דלר' יוחנן משנינן דס"ל מין הוא. וגם בהוריות ס"ל מין הוא. ופליג עליו חד אמורא מ"מ מה שלא מצינו דפליג מהדרינן ואוקמינן לה אליבא דכ"ע. ובפרט ממעשה דעביד רב אמי דמעשה רב. מסתבר לומר דבהא לא איפלגי וגם למ"ד מומר הוי אין פודין ואין מעלין. ובזה א"ש קו' הש"ס בע"ז שם. דאכתי אמאי אר"י סמי מכאן מומר הול"ל אפכא ואתניה למימר ברישא. העכו"ם ומומר ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין ומש"ה הוכרחנו לומר דס"ל מין הוא וכבר תנו לה מין וז"פ:
אמנם הא קשיא דלמאי דהחליט הרי"ף דמומר להכעיס לאו אחיך הוא לכ"ע איך ס"ל לרבא פ"ק דסנהדרין דלהכעיס כשר לעדות. והרי בסוגיא דב"ק דף פ"ח אמר פשיט לי' להש"ס דכל דלאו אחיך הוא פסול לעדות. ואין לומר דלענין עדות כל שהוא בידו להיות אחיך חשיב אחיך וכשר לעדות וכיון דבידו לעשות תשובה חשיב אחיך. ז"א. חדא דהא התוס' בזבחים ל"ד ב' בד"ה כל שהוא בידו. כתבו דבמומר לא מיקרי בידו מה שיוכל לשוב ע"ש. ועוד דא"כ בחצי עבד וחצי ב"ח הוה כשר לעדות למשנה אחרונה וכמו דאמרינן לענין פסח שהרי בידו לכוף את רבו לשחררו. והרי לפי הס"ד בסוגיא דב"ק שם פסלינן עבד משום דלא מיקרי אחיך. ומסתמא לא פליג בזה מסקנת הש"ס עם הס"ד לענין דינא. והרי הרמב"ם פסק בה' עדות דח"ע וחב"ח פסול לעדות. ואולי י"ל כיון דעתה חציו ממין פסולי עדות הוא לא משגחינן ביה על הפרט שהוא יכול להשתחרר. וכצ"ל ג"כ לתי' רב שם בב"ק דבעינן שיהי' לו חייס בנים. ותקשי ג"כ בח"ע וחב"ח דמספקא לי' להש"ס גיטין דמ"ג ע"א אי קדושין תופסין באשה. ובהא תליא ג"כ אם בנו מתייחס אחריו. ע' באבהע"ז סי' מ"ג דספיקא הוא. וא"כ להך צד דקדושין תופסין לתכשר ח"ע לעדות אעכצ"ל דקפדינן על המין בכלל לא על הפרט. או י"ל דלענין עדות כל שהוא פעם אחד בכלל אחיך כשר לעדות משא"כ לענין להחיות הסברא הוא דאזלינן בתר השתא: