תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ד · פסוק ח
אתי מלבנון. א"ר לוי, לא היה צריך קרא לומר אלא אתי ללבנון, ולמה הוא אומר מלבנון, אלא מתחלה הוא נוער מביהמ"ק ואח"כ הוא פורע מאוה"ע קטו.
(מ"ר)
אתי מלבנון כלה. תמן תנינן, נותנין לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה, ובאחשורוש הוא אומר ששה חדשים בשמן המור, אמר הקב"ה, אני לא עשיתי כן, אלא עד שאתם עוסקין בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם, הדא הוא דכתיב אתי מלבנון כלה קטז.
(מ"ר)
אתי מלבנון כלה. א"ר שמואל בר נחמני, בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה, שש בשיר השירים, אתי מלבנון כלה, לבבתני אחותי כלה, מה יפו דודיך אחותי כלה,
נפת תטופנה שפתותיך כלה. גן נעול אחותי כלה, באתי לגני אחותי כלה, וארבעה בנביאים, קול חתן וקול כלה (ירמיהו ל״ג:י״א) קיז וככלה תעדה כליה (ישעיהו ס״א:י׳) ותקשרים ככלה (שם מ"ט) ומשוש חתן על כלה (שם ס"ב) וכנגדן לבש הקב"ה עשרה לבושין, גאות לבש, לבש ה' עוז התאזר קיח (תהילים צ״ג:א׳), וילבש צדקה, וילבש בגדי נקם, תלבושת, ויעט כמעיל קנאה (ישעיהו נ״ט:י״ז), הדור בלבושו, אדום ללבושיך (שם ס"ג) הוד והדר לבשת (תהילים ק״ד:א׳), [וכל כך למה], כדי להפרע מאוה"ע שבטלו מישראל עשרת הדברות שהיו מצטצמים עליהם ככלה קיט.
(שם)
אתי מלבנון תבאי. אמר הקב"ה לישראל, כשגליתם לבבל עמכם הייתי שנאמר (ישעיהו מ״ג:י״ד) למענכם שלחתי בבלה, לכשתחזרו לבית הבחירה בקרוב אני עמכם, הדא הוא דכתיב אתי מלבנון תבאי קכ.
(שם)
תשורי מראש אמנה. א"ר יוסטא בר שונם, לכשיגיעו הגליות לטורי אמנה הן עתידות לומר שירה, מה טעם – תשורי מראש אמנה קכא.
(ירושלמי שביעית פ"ו סוף הלכה א')
תשורי מראש אמנה. אין לשון תשורי אלא לשון קרבן, עתידין אוה"ע להביא תשורות למלך המשיח, ובאיזה זכות – בזכות אבנה שהאמין אברהם כמש"נ והאמין בה', ובזכות אמנה שהאמינו ישראל במצרים, כמש"כ ויאמן העם.
(שם)
מראש שניר. זה יצחק, מה שניר זה אינו מקבל זריעה אלא פעם אחת כך לא נתנסה יצחק אלא פעם אחת קכב.
(שם)
וחרמון. זה יעקב, מה חרמון זה כל טובו נתן בזוטו קכג כך כהונה מיעקב, לויה מיעקב ומלכות מיעקב קכד.
(שם)
ממענות אריות. זה סיחן ועוג, [דבר אחר ממענות אריות – זו גלות בבל ומדי, מהררי נמרים – זו אדום ] קכה.
(מ"ר)
מהררי נמרים. אלו הכנענים, מה הנמר הזה חצוף כך הכנענים חצופים, הדא הוא דכתיב (יהושע ח׳:י״ז) ולא נשאר איש בעי אשר לא רדפו אחר ישראל.
(שם)