תורה תמימה על שיר השירים· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ד · פסוק ז
כולך יפה רעיתי. זה יעקב אבינו שהיתה מטתו שלמה ולא נמצא בה פסול קה.
(מ"ר)
כולך יפה רעיתי. תנא רשב"י, בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע קו באותה שעה לא היו בהם לא זבים ולא מצורעים ולא חגרין ולא סומין ולא אלמין ולא חרשין ולא שוטין ולא שממין קז ולא טפשין ולא חלוקי לב קח ועל אותה שעה נאמר כולך יפה רעיתי קט.
(שם)
כולך יפה רעיתי. תניא, מה ראה הכתוב ליחס בספר שמות ראובן שמעון לוי אצל משה ואהרן קי, לפי שקבלו תוכחת אביהם, ולכך נאמר כולך יפה רעיתי קיא.
(שם)
כולך יפה רעיתי. כתיב (זכריה ד') ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה ושנים זיתים עליה, אמר הקב"ה, הואיל וכך, כולך יפה רעיתי ומום אין בך קיב.
(שם)
ומום אין בך. אין בודקין ביוחסין מסנהדרין ומעלה קיג, מאי טעמא, דתנא רב יוסף, כשם שבית דין מנוקין בצדק כך מנוקין מכל מום, מאי קרא, כולך יפה רעיתי ומום אין בך קיד.
(קדושין ע"ו ב')