תורה תמימה על קהלת· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ט · פסוק ד
אשר יחבר. א"ר אחא, יבחר כתיב, מי יבחר יצר טוב מיצה"ר אלו הצדיקים, מי יבחר יצר רע מיצר טוב אלו הרשעים יג.
(שם)
אשר יחבר וגו'. א"ר יוחנן, יבחר כתיב, אל כל החיים יש בטחון, שכל זמן שאדם חי יש לו תקוה, מת – אבדה תקותו, דכתיב במות אדם רשע תאבד תקוה יד.
(ירושלמי ברכות פ"ט ה"א)
אל כל החיים. אפילו אלו שפשטו ידיהם בזבול יש בטחון טו, להחיותן אי אפשר, שכבר פשטו ידיהם בזבול, ולכלותם אי אפשר שכבר עשו תשובה, עליהם הוא אומר (ירמיהו נ״א:ל״ט) וישנו שנת עולם ולא יקיצו טז.
(שם שם)
כי לכלב חי וגו'. כשנח נפשיה דדוד ביום השבת שלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה, שלחו ליה, חתוך נבילה והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תנוק וטלטלו, הרי – כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת יז.
(שבת ל׳ ב׳)
כי לכלב חי וגו׳. אמר ליה אנדרינוס קיסר לר׳ יהושע בן חנניה, אנכי טוב ממשה רבך לפי שאני חי והוא מת, אמר ליה ר׳ יהושע, היש בכחך לגזור שלא יבעירו בני מדינתך אש שלשת ימים, אמר ליה, אין, אזיל וגזר, לערב עלו על בית חומה וראו עשן עולה, אמר ליה רבי יהושע מה זה, אמר ליה, שר אחד נחלה ואמר הרופא שכל זמן שלא ישתה חמין לא יתרפא, אמר ליה ר' יהושע, אתה עודך גוזר בטלה גזרתך, ומשה רבינו גזר עלינו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת ועדיין לא נתבטלה גזירתו, ועורך אומר שאתה טוב ממנו יח.
(מ"ר)