תורה תמימה על קהלת· הרב ברוך הלוי אפשטיין
פרק ט · פסוק ב
לצדיק ולרשע. לצדיק זה נח, ולרשע זה פרעה, אמרו בשעה שיצא נח מן התיבה הכישו ארי והיה צולע, וכשבא פרעה לישב על כסא שלמה הכישו ארי והיה צולע, זה מת צולע וזה מת צולע, הוי, מקרה אחד לצדיק ולרשע א.
(מ"ר)
לצדיק ולרשע. דבר אחר לצדיק אלו בניו של אהרן, ולרשע אלו עדת קרח, אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופים ואלו נכנסו שלא במחלוקת ויצאו שרופים ב.
(שם)
לטוב ולטהור ולטמא. לטוב זה משה, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא, ולטהור זה אהרן שהיה עסוק בטהרתן של ישראל ג, ולטמא – אלו המרגלים שהוציאו דבה על הארץ ד, ואלו ואלו לא נכנסו לארץ ישראל ה.
(שם)
ולזבח וגו'. ולזובח זה יאשיהו דכתיב (ד"ה ב׳ ל"ה) וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים, ולאשר איננו זובח – זה אחאב, שבטל קרבן מעל גבי מזבח ו, זה מת בחצים וזה מת בחצים ז.
(שם)
כטוב כחטא. כטוב זה דוד דכתיב ביה (ש"א ט"ז) וטוב ראי, כחוטא זה נבוכדנצר דכתיב ביה (דניאל ד׳) וחטאך בצדקה פרוק, זה בנה ביהמ"ק ח ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה ט, הוי מקרה אחד כטוב כחוטא י.
(מ"ר)
הנשבע וגו׳. הנשבע זה צדקיהו דכתיב ביה (ד"ה ב' ל"ו) אשר השביעו באלהים, כאשר שבועה ירא זה שמשון שנאמר (שופטים ט"ו) השבעו לי יא, זה מת בנקור עינים וזה מת בנקור עינים יב.
(שם)