תורה תמימה על התורה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
דברים
פרק א
פסקה א
ודי זהב. מאי ודי זהב, אמרי דבי ר' ינאי, כך אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם להם שעשו את העגל א.
(ברכות ל"ב א')
פסקה ג
בארבעים שנה וגו'. כאן הוא אומר בארבעים שנה בעשתי עשר חודש ולמעלה הוא אומר (פ' מסעי) בשנת הארבעים בחודש החמישי, קאי באב וקרי ליה שנת ארבעים וקאי בשבט וקרי ליה שנת ארבעים, מלמד דשנת יציאת מצרים מניסן ולא מתשרי מנינן ב.
(ר"ה ב' ב')
פסקה ה
באר את התורה. ולהלן הוא אומר (פ' תבא) וכתבת על האבנים באר היטב, יליף באר באר, מה להלן אבנים אף כאן אבנים, מכאן שהקים משה אבנים בעבר הירדן בארץ מואב ובאר עליהם את דברי התורה ג.
(סוטה ל"ה ב')
פסקה ז
בהר וגו'. תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר, אין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק ד, שנאמר פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים, וכן אתה מוצא בכנענים ובפריזים שנאמר ואל כל שכניו ה.
(ב"ק פ"א ב')
הנהר הגדל נהר פרת. מכאן היה שמעון בן טרפון אומר, קרב לגבי דהינא ואידהן, דבי ר' ישמעאל תנא, עבד מלך כמלך ו.
(שבועות מ"ז ב')
פסקה ח
לתת להם. לתת לכם לא נאמר אלא לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה ז.
(סנהדרין צ' ב')
פסקה יג
הבו לכם אנשים. וכי עלתה על דעתנו נשים, אלא מה ת"ל אנשים – ותיקים כסופים ח [ספרי].
וידועים לשבטיכם. מהו ידועים – שיהיו ידועים לכם ט.
(שם)
פסקה טו
חכמים וידועים. [ואילו למעלה אמר (פ' י"ג) חכמים ונבונים וידועים, מאי טעמא לא אמר הכא נבונים] לפי שנבונים לא אשכח י.
(עירובין ק' ב')
פסקה טז
ואצוה את שופטיכם. א"ר יוחנן, אזהרה לדיין כנגד מקל ורצועה תהא זריז יא.
(סנהדרין ז' ב')
ואצוה את שפטיכם. ולהלן הוא אומר (פ' י"ח) ואצוה אתכם יב, א"ר אלעזר א"ר שמלאי, אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור יג (סנהדרין ח' א')
שמע בין אחיכם ושפטתם. אמר ר' חנינא. הרי זו אזהרה לב"ד שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו יד, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו, מאי טעמא, קרי ביה נמי שמע בין אחיכם טו.
(שם ז' ב')
ושפטתם צדק. אמר ריש לקיש, צדק את הדין ואח"כ חתכהו טז.
(שם שם)
ושפטתם צדק. מכאן דמצות עשה לדיינים שישפטו יז [רש"י כתובות ק"ו א'].
בין איש וגו'. אמר רב יהודה, בין איש ובין אחיו – אפילו בין בית לעליה, ובין גרו – אפילו בין תנור לכירים יח.
(סנהדרין ז' ב')
ובין גרו. תניא, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, גר צריך שלשה דיינים, מאי טעמא – משפט כתיב ביה יט.
(יבמות ט"ו ב')
ובין גרו. ת"ר, ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו, מכאן א"ר יהודה, גר שנתגייר בב"ד הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר כ.
(שם מ"ז א')
פסקה יז
לא תכירו פנים. מהו לא תכירו, ר' יהודה אמר לא תכירהו, ר' אלעזר אומר, לא תנכרהו כא.
(סנהדרין ז' ב')
לא תכירו פנים. זה הממונה להושיב דיינים, שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור, איש פלוני יודע בכל לשון, אושיבנו דיין, נמצאת שאתה מזכה את החייב ומחייב את הזכאי, לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע, ומעלה עליו הכתוב כאלו הכיר פנים בדין כב [ספרי].
כקטן כגדול. מהו כקטן כגדול, אמר ריש לקיש, לומר לך, שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מנה, למאי הלכתא, אילימא לעיוני ביה ומפסקי, פשיטא, אלא שאם קדם תקדמנו כג.
(סנהדרין ח' א')
לא תגורו. תניא, שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה ושמעת דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה, מניין שאי אתה יכול לומר להם איני נזקק לכם, ת"ל לא תגורו מפני איש כד.
(סנהדרין ו' ב')
לא תגורו וגו'. תניא, ר' יהושע בן קרחה אומר, מניין לתלמיד היושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר שלא ישתוק ת"ל לא תגורו מפני איש כה ר' חנן אומר, לא תכניס דבריך מפני איש כו.
(שם ו' ב', ז' א')
כי המשפט לאלהים. תניא, א"ר חמא בר חנינא, לא דיין לרשעים שנוטלין ממון מזה ונותנין לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר הממון לבעליו כז.
(שם ח' א')
תקרבון אלי ושמעתיו. ואשמיעכם לא נאמר אלא ושמעתיו, אי גמירנא גמירנא, ואי לא – אזלינא וגמירנא כח.
(שם שם)
פסקה כב
ותקרבון אלי. תניא, אמר ר' יהודה בן פזי בשם רבי, הן נקרא ולא נבעת כט, לטובה כתיב (פ' יתרו) ויוצא משה את העם, לרעה – ותקרבון אלי כלכם ל.
(ירושלמי שקלים פ"א ה"א)
ויחפרו לנו. א"ר חייא בר אבא, מרגלים לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל, כתיב הבא ויחפרו לנו את הארץ וכתיב התם (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה לא.
(סוטה ל"ד ב')
פסקה כג
וייטב בעיני הדבר. אמר ריש לקיש, בעיני – ולא בעיניו של מקום לב.
(סוטה ל"ד ב')
פסקה כז
ותרגנו באהליכם. תניא, שמעון בן טרפון אומר, ותרגנו באהליכם – תרתם וגניתם באהלו של מקום לג.
(שבועות מ"ז ב')
פסקה כח
המסו את לבבינו. מהו המסו את לבבינו – פלגון לבבינו לד.
(ירושלמי מעשרות פ"א ה"ב)
ובצורות בשמים. א"ר אמי, מכאן שדברה תורה לשון גוזמא לה.
(חולין צ' ב')
פסקה לה
אם יראה איש. תניא, המת לששים שנה היא מיתה האמירה בתורה, דכתיב אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה, הגע עצמך, זה שיצא ממצרים בן עשרים שנה ועוד עשה במדבר ארבעים שנה ומת, נמצאת אומר, המת לששים שנה היא מיתה האמורה בתורה לו.
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"א)
פסקה מו
ותשבו בקדש. תניא, רבי יוחנן אמר, מכאן שאין ישיבה אלא לשון עכבה לז.
(מגילה כ"א א')
פרק ב
פסקה ה
אל תתגרו בם. א"ר יודן ב"ר שלום, כתיב (מ"א י"א) כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, אמר לו הקב"ה, אני אמרתי לך אל תתגרו בם ואתה בקשת להתגרות בם, חייך שאינם נמנים לך א.
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"א)
פסקה ו
אכל תשברו וגו'. מכאן אמרו אם באוכל תשבור שונאך האכילהו ואם לאו הרבה עליו כסף, וכך היה ר' יונתן עושה, כד הוי בר נש רב עלי לקרתא הוי משלח ליה איקרין, מאי אמר, דאי אתא דין יתום ואלמנה נשכח אפין ומפייסא ב [ירושלמי שבת פ"א ה"ד]
פסקה ט
אל תצר את מואב. וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות ג, מפני שנשא ק"ו בעצמו, אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמן לא כש"כ ד.
(ב"ק ל"ח ב')
ואל תתגר בם מלחמה. מלחמה הוא דלא, הא אנגריא עביד בהו ה [שם]
כי לבני לוט וגו'. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, נכרי יורש את אביו דבר תורה, שנאמר כי לבני לוט נתתי את ער ירושה ו.
(קדושין י"ח א')
פסקה טז
ויהי כאשר תמו וגו'. עד שלא כלו מתי מדבר לא היה הדבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי – אלי היה הדבור ז.
(תענית ל' ב')
ויהי כאשר תמו וגו'. א"ר זעירא בשם ר' חנינא, מה יעשו גדולי הדור ואין הצבור נדון אלא אחר רובו, שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מה כתיב בתריה וידבר ה' אלי לאמר ח.
(ירושלמי תענית פ"ג ה"ד)
פסקה יט
ואל תתגר בם. [ואל תתגר בם מלחמה לא נאמר אלא ואל תתגר בם], מלמד שאפילו אנגריא לא תעביד בהו ט.
(ב"ק ל"ח ב')
פסקה כג
והעוים וגו'. אמר רשב"ל, הרבה מקראות שבתורה שראויין לשרוף והן הן גופי תורה י, והעוים היושבים בחצרים עד עזה, מאי נ"מ, מדאשבעי' אבימלך לאברהם (פ' וירא) אם תשקור לי ולניני ולנכדי יא, אמר הקב"ה, ליתו כפתורים ליפקו מעוים דהיינו פלשתים, וליתו ישראל וליפקו מכפתורים יב.
(חולין ס' ב')
פסקה כה
אחל תת פחדך. כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב ביהושע (יהושע ג') אחל גדלך, מכאן שכשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה יג, ר' שמואל בר נחמני אמר אתיא תת תת, כתיב הכא תת פחדך וכתיב ביהושע (יהושע י') ביום תת ה' את האמורי, ור' יוחנן אמר, אתיא מגופיה דקרא, אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך, אימתי רגזו וחלו מפניך – בשעה שנקדמה לו חמה יד.
(תענית כ' א')
פסקה כו
ממדבר קדמות. תניא, הוא מדבר קדמות הוא מדבר סיני, ולמה נקרא שמו קדמות שנתנה קדמות עליו טו.
(שבת פ"ט א')
פסקה כח
אכל בכסף וגו'. תניא, השלקות של עובדי כוכבים אסורין טז, דאמר קרא אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי – כמים, מה מים שלא נשתנו מברייתן ע"י האור אף אוכל שלא נשתנה מברייתו ע"י האור יז.
(ע"ז ל"ז ב')
פסקה לא
החל רש. א"ר תנחומא, החל רש לרשת את ארצו – עשיתי את ארצו חולין לפניך יח [ירושלמי שביעית פ"ו ה"א]
פרק ג
פסקה ט
צידנים יקראו וגו'. תניא, שניר ושריון מהרי ארץ ישראל הם, מלמד שכל אחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו והעלה לו על שם הרי א"י, ללמדך שאפילו הרי א"י חביבים עליהם א.
(חולין ס' ב')
פסקה כג
ואתחנן. כמה ישהא בין תפלה לתפלה ב, רב הונא ורב חסדא, חד אמר, כדי שתתחונן דעתו עליו דכתיב ואתחנן אל ה' ג, וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו דכתיב (פ' תשא) ויחל משה ד.
(ברכות ל' ב')
פסקה כד
אתה החלות. דרש ר' שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, מנלן, ממשה, דכתיב ואתחנן אל ה' לאמר אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ וגו', וכתיב בתריה (פ' כ"ה) אעברה נא ואראה את הארץ ה.
(ברכות ל"ב א')
פסקה כה
אעברה נא. דרש רבי שמלאי, מפני מה נתאוה משה רבינו לכנס לא"י, וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה הוא צריך, אלא אמר, הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני כדי שיתקיימו על ידי ו.
(סוטה י"ד א')
ההר הטוב הזה. זו ירושלים ז.
(ברכות מ"ח ב')
והלבנן. אין לבנון אלא ביהמ"ק, שנאמר (ישעיהו י׳:ל״ד) והלבנון באדיר יפול, ולמה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל ח [ספרי].
פסקה כו
רב לך. א"ר לוי, ברב בישר ברב בשרוהו, ברב בישר – רב לכם בני לוי (פ' קרח) ברב בשרוהו – רב לך אל תוסף דבר אלי ט.
(סוטה י"ג ב')
פסקה כז
עלה ראש הפסגה. תניא, א"ר אלעזר, גדולה תפלה ממעשים טובים, שהרי אין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו ואע"פ כן לא נענה אלא בתפלה, שנאמר אל תוסף דבר אלי עלה ראש הפסגה וגו' י.
(ברכות ל"ב ב')
פסקה כח
וצו את יהושע. תנא דבי רבי ישמעאל, וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, מכאן דכל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז יא.
(קדושין כ"ט א')
פרק ד
פסקה ב
לא תספו. תניא, מניין לכהן העולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה משלי, כגון ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים (פ' דברים) ת"ל לא תוסיפו על הדבר א.
(ר"ה כ"ח א')
לא תוסיפו. עיין להלן פ' ראה י"ג א' וצרף לכאן.
פסקה ד
ואתם הדבקים וגו'. וכי אפשר להדבק בשכינה והא כתיב (פ' כ"ד) כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה ת"ח מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאלו מתדבק בשכינה ב.
(כתובות קי"א ב')
ואתם הדבקים בה'. תניא, הנצמדים לבעל פעור (פ' בלק) כצמיד פתיל, ואתם הדבקים בה' – כשתי תמרות הדבוקות זב"ז, במתניתא תני, הנצמדים לבעל פעור – כצמיד על אשה, ואתם הדבקים בה' – דבוקים ממש ג.
(סנהדרין ס"ד א')
חיים כלכם היום. מהו היום, אלא אפילו בשעה שכל העולם מתים אתם חיים, מאי משמע, מה היום כולכם קיימים אף לעוה"ב כולכם קיימים, מכאן לתחיית המתים מן התורה ד.
(סנהדרין צ' ב')
פסקה ה
ראה למדתי אתכם וגו'. תניא, ראה למדתי אתכם, מה אני בחנם אף אתם בחנם, יכול אף מקרא ותרגום בחנם ת"ל חקים ומשפטים, חקים ומשפטים ולא מקרא ותרגום ה.
(ירושלמי נדרים פ"ד ה"ג)
כאשר צוני ה'. מה אני בחנם אף אתם בחנם ו.
(בכורות כ"ט א')
פסקה ו
חכמתכם ובינתכם. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מניין שמצוה לחשב תקופות ומזלות, שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות ז.
(שבת ע"ה א')
לעיני העמים. א"ר יהושע בן לוי, נגד העמים לא נאמר אלא לעיני העמים, מלמד שכל מצות שישראל עושין בעוה"ז באות וטורפות לעובדי כוכבים על פניהם לעוה"ב ח.
(ע"ז ד' ב')
פסקה ז
כי מי גוי גדול. רב מתנא פתח פתחא לפרשתא דמגילת אסתר מהכא, כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ט.
(מגילה י"א א')
אלהים קרבים. א"ר יוחנן, כל מקום שפקרו הצדוקים תשובתם בצדם, כי מי גוי גדול, אשר לו אלהים קרובים אליו – כתיב בתרי' בכל קראנו אלין י.
(סנהדרין ל"ח ב')
קרבים אליו. קרובים אליו בכל מיני קרבות, דא"ר לוי, מהארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ואדם נכנס לביהכ"נ ומתפלל בלחש והקב"ה מאזין תפלתו יא [ירוש' ברכות פ"ט ה"א].
בכל קראנו אליו. אמר רב שמואל בר אוניא משמי' דרב, מניין לגזר דין של צבור שאע"פ שנחתם שנקרע, שנאמר כה' אלהינו בבל קראנו אליו יב.
(ר"ה י"ח א')
בכל קראנו אליו. וכתוב אחד אומר (ישעיהו נ״ה:ו׳) דרשו ה' בהמצאו, לא קשיא, כאן בצבור כאן ביחיד יג.
(שם שם)
בכל קראנו אליו. מפני מה הרג מנשה את ישעיה, אמר רבא, מידן דייניה וקטליה, אמר ליה, משה רבך אמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו ואת אמרת (ישעיהו נ״ה:ו׳) דרשו ה' בהמצאו יד.
(יבמות מ"ט ב')
פסקה ח
ומי גוי גדול וגו'. א"ר סימון, ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים, בנוהג שבעולם, אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו מפני שאינו יודע האיך דינו יוצא, אבל ישראל [בראש השנה] אינם כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים שיודעים שהקב"ה עושה להם נסים טו.
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג)
פסקה ט
ושמר נפשך. ת"ר, מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך ובא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו, לאחר שסיים תפלתו, אמר לו, והלא כתיב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך, וכתיב (פ' ט"ו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ולמה לא החזרת לי שלום, אם הייתי חותך את ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי, אמר ליה, אלו לפני מלך בו"ד היית עומד ובא חבירך ונתן לך שלום היית מחזיר לו, אמר ליה לא, אמר ליה, ומה לפני מלך בו"ד כך, אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה, מיד נתפייס אותו השר טז.
(ברכות ל"ב ב')
ושמר נפשך. תניא, המקלל עצמו עובר בל"ת, דכתיב רק השמר לך ושמור נפשך מאד, וכדר' אבין, דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת יז.
(שבועות ל"ו א')
פן תשכח. תנן, ר' מאיר אומר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו, שנאמר ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עינך יח יכול אפילו תקפה עליו משנתו, ת"ל ופן יסורו מלבבך, הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו יט [אבות פ"ג מ"ח].
פן תשכח. אמר ריש לקיש, כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו כ, רבינא אמר, השמר ופן שני לאוין נינהו, רב נחמן בר יצחק אמר, עובר בג' לאוין, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח, יכול אפילו מחמת אונסו, ת"ל ופן יסורו מלבבך, במסירם מלבו הכתוב מדבר כא.
(מנחות צ"ט ב')
אשר ראו עיניך. א"ר תנחום, הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכח, מה טעם, דכתיב פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך כב.
(ירושלמי ברכות פ"ה ה"א)
והודעתם לבניך. אמר רבי יהושע בן לוי, מניין לבעל קרי שאסור בדברי תורה, שנאמר והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, מה להלן בעלי קריין אסורין אף כאן בעלי קריין אסורין כג.
(ברכות כ"א ב')
והודעתם לבניך. וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיעה כד אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיעה, מכאן אמרו הזבים והמצורעים ובועלי נדות מותרין לקרות בתורה, אבל בעלי קריין אסורין כה.
(שם כ"ב א')
והודעתם לבניך. רבי חייא בר אבא אשכחיה לר' יהושע בן לוי דשדי דיסנא ארישיה וממטי ליה לינוקא לבי כנישתא אמר ליה מאי כולי האי, אמר ליה, מי זוטר מה דכתיב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב כו.
(קדושין ל' א')
והודעתם לבניך. א"ר יוחנן, אם אתה יכול לשלשל את השמועה – שלשלה, ואם לאו תפוש או ראשון או אחרון כז, מאי טעמא, והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת וגו', עד יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך כח.
(ירושלמי שבת פ"א ה"ב)
והודעתם לבניך. תניא, האב חייב בבנו להשיאו אשה, דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך, אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך – בשעה שאתה משיא את בניך קטנים כט.
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ז)
והודעתם לבניך. תניא, אע"פ שאמרו חייב אדם להשיא אשה לבנו אפ"ה אם לא השיאו חייב להשיא עצמו, מאי טעמא, והודעתם לבניך, והודעתם אתם ל.
(שם שם)
ולבני בניך. א"ר יהושע בן לוי, בל המלמד את [בן] בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב לא.
(ברכות כ"א ב')
ולבני בניך. תניא, והודעתם לבניך ולבני בניך, מלמד שכל המלמד את [בן] בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות לב.
(קדושין ל' א')
ולבני בניך. תניא, ולמדתם אותם את בניכם (פ' עקב) אין לי אלא בניכם, בני בניכם מניין, ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך לג (קדושין ל' א')
ולבני בניך. תניא, כל מי ששומע פרשה מבן בנו כאלו שומעה מהר סיני, מנה"מ, דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב – כיום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב לד.
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ז)
פסקה יג
עשרת הדברים. תניא, כיצד היו הלוחות כתובים, ר' חנינא בן גמליאל אומר חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים, ורבנן אמרי, עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, דכתיב ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים לה [ירושלמי שקלים פ"ו ה"א]
פסקה יד
ואתי צוה ה'. א"ר יצחק, ואותי צוה ה' – אותי ואותי, נאמרו לי דברים שנאמר לכם ונאמרו לי דברים שנאמרו ביני לבין עצמי לו.
(ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז)
ללמד אתכם. תניא, א"ר יוסי ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא קדמו משה, מ"ט, במשה הוא אומר ואותי צוה ה' ללמד אתכם חוקים ומשפטים ובעזרא הוא אומר (עזרא ו') כי עזרא הכין לבבו לעשות וללמד לישראל חוק ומשפט לז.
(סנהדרין כ"א ב')
פסקה טו
ונשמרתם מאד לנפשתיכם. הובא ונתבאר לעיל בפסוק ושמור נפשך (ט').
פסקה טז
פן תשחתון. תנא דבי ר' ישמעאל, כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים, דבר ערוה דכתיב (ר"פ נח) כי השחית כל בשר את דרכו לח, עבודת כוכבים, דכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל לט.
(ע"ז כ"ג ב')
פסקה יז
כל צפור כנף. צפור – טהור, כנף – צפור טמא וחגבים מ.
(חולין קל"ט ב')
פסקה יט
אשר חלק ה'. אמר רב, מאי דכתיב אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם מא.
(ע"ז נ"ה א')
אתם לכל העמים. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד, והסכימו כולן לדעה אחת וכתבו לו אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העולם מב.
(מגילה ט' ב')
פסקה כד
אל קנא. שאל פלוסוף אחד את רבן גמליאל, כתיב כי ה' אלהיך אל קנא, מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה מג, אמר ליה, למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן אחד, ואותו הבן היה מגדל לו את הכלב והעלה לו שם על שם אביו, על מי המלך כועס, על הבן או על הכלב, הוי אומר על הבן מד.
(ע"ז נ"ד ב')
אל קנא. שאל אגריפס שר צבא את רבן גמליאל, כתיב כי ה' אלהיך אל קנא, כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור ועשיר בעשיר מה, אמר ליה, למה הדבר דומה, לאדם שנשא אשה על אשתו, חשובה ממנה אין מתקנאת בה, פחותה ממנה מתקנאת בה מו.
(שם נ"ה א')
פסקה כה
כי תוליד וגו'. א"ר יהושע בן לוי, לא חרבה א"י עד שעבדו בה ז' בתי דינין עבודת כוכבים מז, שנאמר (ירמיהו ט״ו:ט׳) אומללה יולדת השבעה וגו' מח, א"ר אמי, מאי קרא, כי תוליד בנים ובני בנים מט.
(גיטין פ"ח א')
ונושנתם. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, חניכת אבות בגיטין ג' דורות כשר, מכאן ואילך פסול, אמר רב הונא, מאי קרא, כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם נ [שם שם]
ונושנתם בארץ. דריש מרימר, מאי דכתיב (דניאל ט׳:י״ד) וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו, וכי משום דצדיק ה' אלהינו וישקוד על הרעה ויביאה, אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהקדים שתי שנים לונושנתם נא, אמר רב אחא בר יעקב, ש"מ, מהרה דמרי עלמא תמני מאה וחמשין ותרתי הוא נב.
(גיטין פ"ח א')
פסקה ל
בצר לך וגו'. [תניא, אף לעתיד לבא אין ישראל נגאלין אלא מתוך תשובה, מתוך רחמים ומתוך זכות אבות], וכן הוא אומר בצר לך ושבת עד ה' אלהיך זו תשובה, כי אל רחום ה' אלהיך – זו רחמים, ולא ישכח את ברית אבותיך – זו זכות אבות נג.
(ירושלמי תענית פ"א ה"א)
בצר לך וגו'. תניא, לאחר שעבד מנשה כל עבודת כוכבים שבעולם ולא הועילו לו מצרתו כלום, אמר, זכור אני שהיה אבי מקריא אותי את הפסוק הזה בביהכנ"ס, בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלהיך נד.
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב)
פסקה לא
ולא ישכח וגו'. א"ר אחא, זכות אבות לעולם קיימת, שנאמר כי אל רחום ה' אלהיך ולא ישכח את ברית אבותיך, מלמד שהברית כרותה לשבטים נה.
(ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א)
פסקה לב
כי שאל וגו'. ת"ר, כי שאל נא לימים ראשונים, יחיד שואל במעשה בראשית ואין שנים שואלין במעב"ר, יכול ישאל אדם בפה שקודם בריאת העולם, ת"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית ת"ל לימים ראשונים אשר היו לפניך נו, יכול ישאל אדם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור נז ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים, מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור נח.
(חגיגה י"א ב')
אשר ברא. שאלו המינים את ר' שמלאי, כמה אלהות בראו את העולם נט, אמר להם, לכו ושאלו את אדם הראשון ס, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם, בראו אין כתיב אלא ברא סא.
(ירושלמי ברכות פ"ט ח"א)
אדם על הארץ. א"ר אלעזר, אדם הראשון מן הארץ ועד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ סב, ורב יהודה אמר רב, מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר ולמקצה השמים ועד קצה השמים, קשו קראי אהדדי, אידי ואידי חד שיעורא הוא סג.
(חגיגה י"ב א')