אור ברסלב

תורה תמימה על התורה· הרב ברוך הלוי אפשטיין

במדבר

ויקרא

פרק א

פסקה ב

למשפחתם לבית אבתם. מכאן דמשפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה א.
(ב"ב ק"ט ב׳)

פסקה נא

והזר הקרב יומת. אשר ליה ההוא עובד כוכבים להלל, מקרא זה על מי נאמר, אמר ליה, אפילו על דוד מלך ישראל ב.
(שבת ל"א א׳)

פרק ב

פסקה יז

ונסע אהל מועד. תניא, קדשים קלים נאכלים בכל מחנה ישראל [ואפילו בשעת נסיעתם ולא נפסלו ביוצא] א, מאי טעמא, דאמר קרא ונסע אהל מועד, אע"פ שנסע אהל מועד הוא ב.
(זבחים קט"ז ב׳)

כאשר יחנו כן יסעו. תניא, לחם הפנים אף במסעות נפסל ביוצא ג, דכתיב כאשר יחנו כן יסעו, מה בחנייתן נפסל ביוצא אף בנסיעתן נפסל ביוצא ד.
(מנחות צ"ה א׳)

כאשר יחנו כן יסעו. תניא, כיצד היו ישראל מהלכין במדבר, ר׳ חמא בר חנינא ור׳ הושעיא, חד אמר כתיבה וחד אמר כקורה ה, מאן דאמר כתיבה – דכתיב כאשר יחנו כן יסעו ו, ומ"ד כקורה – דכתיב (פ׳ בהעלותך) מאסף לכל המחנות לצבאותם ז.
(ירושלמי עירובין פ"ה ה"א)

כאשר יחנו כן יסעו. מקיש נסיעתן לחנייתן, מה חנייתן על פי הדבור אף נסיעתן על פי הדבור ח.
(שם שם)

פסקה כ

ועליו מטה מנשה. מכאן דעליו – בסמוך משמע ט.
(מנחות צ"ו א׳)

פרק ג

פסקה א

ואלה תולדת אהרן ומשה. תניא, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו, שנאמר ואלה תולדת אהרן ומשה, וסמיך ליה ואלה שמות בני אהרן א, לומר לך, אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו ב.
(סנהדרין י"ט ב׳)

פסקה ד

ובנים לא היו להם. תניא, אבא חנן משום ר׳ אלעזר אומר, כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה חייב מיתה, שנאמר וימת נדב ואביהוא ובנים לא היו להם, הא היה להם בנים לא מתו ג.
(יבמות ס"ד א׳)

ובנים לא היו להם. הא אם היו להם בנים היו הם קודמין לאלעזר ואיתמר, לפי שכל הקודם בנחלה קודם לכבוד ד.
(תו"כ פ׳ שמיני. י׳ י"ב)

פסקה יג

לי יהיו. איתמר, ר׳ יוחנן אמר, קדשו בכורות במדבר ולא פסקו [עד שנכנסו לארץ], מאי טעמא, א"ר אלעזר, דאמר קרא לי יהיו – בהווייתם יהיו ה.
(בכורות ה׳ א׳)

פסקה כו

על המשכן ועל המזבח. מקיש מזבח למשכן מה משכן י׳ אמות אף מזבח י׳ אמות ו.
(זבחים נ"ט ב׳)

פסקה לא

והמזבחת. תניא, כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה ז חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת, מזבח הנחושת – דכתיב (ס"פ יתרו) מזבח אדמה תעשה לי] ח, ומזבח הזהב – דכתיב והמזבחות, איתקשו מזבחות להדדי ט.
(חגיגה כ"ז א׳)

פסקה לב

ונשיא נשיאי הלוי אלעזר. תניא, ר׳ יהושע בן לוי אמר, אלעזר דוך דוכנים היה י, ור׳ יהודה ברבי אומר אמרכל היה, ולמה נקרא שמו אמרכל – שהיה מר על הכל, וללמד שאפי׳ הכי אין גדולה בפלטין של מלך יא.
(ירושלמי שבת פ"י ה"ג)

פסקה לח

שמרים משמרת המקדש למשמרת. תנן, בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, מנא הני מילי, אמר רב אשי, דאמר קרא והחונים לפני המשכן וגו׳ שומרים משמרת המקדש למשמרת יב.
(תמיד כ"ו א׳)

והזר הקרב יומת. מאי זר, אילימא זר ממש, והכתיב חדא זימנא (פ׳ י׳), אלא זר דאותה עבודה, מכאן דמשורר ששיער בשל חבירו חייב מיתה יג.
(ערכין י"א ב')

פסקה לט

ואהרן. תניא, למה נקוד על אהרן ׳ לפי שלא היה באותו מנין יד.
(בכורות ד׳ א׳)

פסקה מא

ולקחת את הלוים. הוקשו כל הלוים זה לזה לדיניהם טו.
(שם שם)

פסקה מה

תחת בהמתם. מלמד דשה אחר של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים מישראל טז.
(בכורות ד׳ ב׳)

והיו לי הלוים. והיו – בהווייתם יהיו, ואפי׳ לדורות יז.
(שם שם)

פסקה מז

ולקחת חמשת וגו'. כיצד עשה, הביא כ"ב אלפים פתקאות וכתב עליהן בן לוי, ועל רע"ג כתב חמשה שקלים, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם טלו פתקיכם, מי שעלה בידו בן לוי, אמר לו, כבר פדאך בן לוי, ומי שעלה בידו חמשת שקלים, אמר לו תן פדיונך וצא יח.
(סנהדרין י"ז א׳)

פסקה מח

ונתתה הכסף לאהרן ולבניו. פדיון הבן ניתן לזכרי כהונה, שכן נאמר ונתתה הכסף לאהרן ולבניו יט [רמב"ם פ"א ה"י מבכורים].

פרק ד

פסקה ג

מבן שלשים שנה. ולהלן הוא אומר (פ׳ בהעלותך) מבן חמש ועשרים שנה, הא כיצד, כ"ה ללימוד ושלשים לעבודה א, מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה ב.
(חולין כ"ד א׳)

פסקה ז

ולחם התמיד עליו יהיה. מכאן ללחם הפנים שאינו נפסל במסעות משום יציאה חוץ למחנה ג.
(מנחות צ"ה א׳)

פסקה יב

אשר ישרתו בם. תנא דבי ר׳ ישמעאל, את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש, שני כלים ושירות אחת, מלמד שאם הניח מזרק בתוך מזרק וקיבל בו את הדם כשר, מאי טעמא, דרך שירות בכך ד.
(יומא נ"ח א׳)

אשר ישרתו בם בקדש. תניא, כל הכלים שעשה משה במדבר משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך עבודתן מקדשתן, מאי טעמא, דאמר קרא ואת כל כלי הקודש אשר ישרתו בם בקודש, הכתוב תלאן בשירות ה.
(סנהדרין ט"ז ב׳)

אשר ישרתו בם בקדש. מכאן שאין כלי שרת נוהגין בבמה ו.
(זבחים קי"ט ב׳)

פסקה יג

ודשנו את המזבח. תניא, ר׳ יהודה אומר, מהו ודשנו את המזבח – זירוון, כמה דתימר (פ' האזינו) ואכל ושבע ודשן ז.
(ירושלמי יומא פ"ד ה"ו)

פסקה טו

משא בני קהת. תניא, א"ר אלעזר, המוציא משא בשבת למעלה מעשרה טפחים חייב ח שכן משא בני קהת, ומשא בני קהת מנלן, ילפינן מארון, דאמר מר ארון תשעה וכפורת טפח, הרי כאן עשרה, וגמירי, דכל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתא מלרע, ואשתכח דלמעלה מעשרה הוי קאי ט.
(שבת צ"ב א׳)

פסקה טז

ופקדת אלעזר וגו׳. המוציא בשבת בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו חייב, שכן משא בני קהת י, דכתיב ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה, שמן המאור בימינו, וקטורת הסמים בשמאלו ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו, ושמן המשחה היכן היה נתון, כמין צלוחית קטנה היתה לו באפונדתו יא.
(ירושלמי שבת פ"י ה"ג)

פסקה יח

אל הכריתו וגו׳. תניא, המת לחמשים שנה זו מיתת כרת, דכתיב אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וזאת עשו להם וחיו, עשו להם דבר של הקנה שלא יזונו עיניהם מבית קדשי הקדשים, וכתיב (פ׳ כ׳) ולא יבאו לראות כבלע את הקודש ומתו, וכתיב (פ׳ בהעלותך) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה יב.
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"א)

פסקה יט

איש איש על עבדתו. מכאן שאינו נכנס לעבודה עד שיגדל ויהיה לאיש יג [רמב"ם פ"ג ה"ז מכלי המקדש].

פסקה כ

ולא יבאו לראות וגו׳. תניא, הגונב את הקסוה קנאים פוגעין בו, מאי קסוה, אמר רב יהודה – כלי שרת, וכן הוא אומר (פ' ז') ואת קשות הנסך יד, והיכי רמיזא, דכתיב ולא יבאו לראות כבלע את הקודש ומתו טו.
(סנהדרין פ"א ב')

פסקה כה

מכסהו ומכסה התחש. מקיש מכסה עליון למכסה תחתון, מה תחתון קרוי אוהל לטומאה אף עליון קרוי אוהל לטומאה טז [שבח כ"ח א׳].

פסקה מז

לעבד עבדת עבדה. תניא, מניין לעיקר שירת לוים מן התורה, אמר בלווטי אמר ר׳ יוחנן, כתיב לעבוד עבודת עבודה, איזו היא עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה יז.
(ערכין י"א א׳)

פרק ה

פסקה ב

וישלחו מן המחנה. תניא, רבי יוסי אומר, לא מקומו של אדם מכבד את האדם אלא האדם מכבד את מקומו, וכן מצינו באהל מועד שבמדבר, שכל זמן שהיה נטוי אמרה תורה וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב, הוגללו הפרוכת הותרו הזבים והמצורעים ליכנס לשם א.
(תענית כ"א ב׳)

וישלחו מן המחנה. אמר רבא, כתיב וישלחו מן המחנה וגו׳ אל מחוץ למחנה תשלחום, מה ת"ל, ללמד, שכל היכי דקרינא ביה אל מחוץ למחנה תשלחום קרינן ביה וישלחו מן המחנה, וכל היכי דלא קרינא ביה אל מחוץ למחנה תשלחום לא קרינן ביה וישלחו מן המחנה, מכאן לטמאי מתים שדחקו ונכנסו להיכל בפסח הבא בטומאה שפטורים על ביאת מקדש בטומאה ב.
(פסחים צ"ה ב׳)

כל צרוע וכל זב. ויאמר טמא מת ואל יאמר זב ומצורע ואני אומר, אם טמאי מתים משתלחין זבים ומצורעים לא כל שכן ג, אלא יש לך שעה שזבים ומצורעים משתלחין ואין טמאי מתים משתלחין, ואיזו היא, זה פסח הבא בטומאה ד.
(פסחים ס"ו ב')

וכל זב. וכל זב – לרבות בעל קרי, וכל טמא – לרבות טמא שרץ, כל צרוע למה לי, איידי דכתב כל זב כתב נמי כל צרוע ה.
(שם ס"ז א׳ וב׳)

פסקה ג

מזכר עד נקבה. דומיא דזכר ונקבה שנעשין אב הטומאה, יצא כלי חרס שאינו נעשה אב הטומאה שהכניסוה למקדש פטורין ו.
(עירובין ק"ד ב׳)

מזכר עד נקבה. אמר רב נחמן אמר רב, טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן ואודם אין חייבין על ביאת מקדש ז, שנאמר מזכר עד נקבה, זכר ודאי נקבה ודאית, אי הכי, כי איטמי בשאר טומאות נמי, אמר קרא מזכר – מטומאה הפורשת מן הזכר ח.
(נדה כ"ח ב׳)

מזכר עד נקבה. אחד גדולים ואחד קטנים במשמע ט [ספרי].

אל מחוץ למחנה. מה ת"ל, שיכול אין לי רק שלא יגעו בארון ובנושאים, אבל יקנו להם מקום בפני עצמן, ת"ל אל מחוץ למחנה תשלחום י.
(שם)

תשלחום. לרבות טומטום ואנדרוגינוס שנטמאו בשאר טומאות חוץ מלובן ואודם יא.
(שם)

תשלחום. לרבות כלים, ולרבות את מי שאינו יכול להשתלח יב.
(שם)

ולא יטמאו את מחניהם. תניא, יכול יהיו זבים וטמאי מתים משתלחים למחנה אחת, ת"ל ולא יטמאו את מחניהם, ליתן מחנה לזה ומחנה לזה יג.
(פסחים ס"ז א׳)

ולא יטמאו את מחניהם. הרי זו אזהרה לטמא הבא אל המקדש יד.
(מכות י"ד ב׳)

ולא יטמאו את מחניהם. [מכאן לטמא שבא למקדש לוקה, ואע"פ דבעלמא לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו, שאני הכא דלאו שקדמו עשה הוא] טו.
(שם ט"ו א׳)

פסקה ד

כן עשו. מה ת"ל, ללמד שאף הטמאים עצמן לא עכבו טז [ספרי].

פסקה ו

איש או אשה. תניא, כל מצות לא תעשה אחד האנשים ואחד הנשים חייבים, דאמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה יז.
(קדושין ל"ה א')

ואשמה הנפש ההיא. [ואשמו לא נאמר אלא ואשמה הנפש ההיא] לרבות הגר וטומטום ואנדרוגינוס יח [ספרי].

פסקה ז

והתודו את חטאתם. תניא, ר׳ נתן אומר והתודו את חטאתם אשר עשו, זה בנה אב לכל המתים שטעונין ודוי יט.
(שם)

ונתן לאשר אשם לו. תניא, ר׳ נתן אומר, מניין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו, מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה, ת"ל ונתן לאשר אשם לו כ.
(פסחים ל"א א')

פסקה ח

ואם אין לאיש גאל. וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים כא, אלא בגזל הגר הכתוב מדבר כב.
(ב"ק ק"ט א')

ואם אין לאיש גאל. מה ת"ל לאיש, אלא איש אתה צריך לחזור עליו אם יש לו גואלים או לא, קטן אי אתה צריך לחזור עליו, שבידוע שאין לו גואלים כג.
(שם שם ב׳)

ואם אין לאיש גאל. אין לי אלא איש, אשה מניין, כשהוא אומר המושב הרי כאן שנים כד.
(שם שם)

ואם אין לאיש גאל. תנן, הגוזל את הגר ונשבע לו ומת, הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח, שנאמר ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו האשם המושב לה׳ לכהן, מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו כה.
(שם ק"י א׳)

להשיב האשם. אמר רבא, גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא, החזירוהו חצאין לא יצא, מאי טעמא, אשם קרייה רחמנא כו.
(שם)

להשיב האשם. אמר רבא, כהנים אין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר, מאי טעמא, אשם קרייה רחמנא כז.
(שם ב׳)

האשם המושב. ת"ר, אשם זה קרן, המושב זה חומש, או אינו אלא אשם זה איל, כשהוא אומר מלבד איל הכפורים הוי אומר אשם זה קרן, או אינו אלא אשם זה חומש, כשהוא אומר והשיב את אשמו בראשו וחמשיתו יוסף, הוי אומר אשם זה קרן כח.
(ב"ק ק"ט א׳)

האשם המושב. תניא, אשם זה קרן, המושב זה חומש, ובגזל הגר הכתוב מדבר כט, או אינו אלא המושב זה כפל ובגניבת הגר הכתוב מדבר, כשהוא אומר והשיב את אשמו בראשו, הרי בממון המשתלם בראש הכתוב מדבר ל.
(שם שם)

המושב לה׳ לכהן. אמר רבא, גזל הגר שאין בו שור, פרוטה לכל כהן וכהן לא יצא ידי חובתו, מאי טעמא, דכתיב האשם המושב – עד שיהא השבה לכל כהן וכהן לא [שם שם]

לה׳ לכהן. ת"ר, לה׳ לכהן, קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר, או אינו אלא לכל כהן שירצה, כשהוא אומר מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו, הרי לכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר לב.
(שם ק"ט ב׳)

לה׳ לכהן. ת"ר, הרי שהיה הגוזל כהן, מניין שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי יהא שלי, ודין הוא אם בשל אחרים זוכה, בשל עצמו לא כש"כ, אתיא גז"ש לכהן לכהן משדה אחוזה לג.
(שם שם)

אשר יכפר בו. תניא, המביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא, דכתיב אשר יכפר בו ועדיין לא כיפר לד.
(שם קי"א א')

פסקה ט

וכל תרומה. תניא, ר׳ עקיבא אומר, [מה ת"ל וכל תרומה], בא הכתוב ללמדך שאם בא אדם לעשות כל גרנו תרומה רשאי, ובלבד שישייר מקצת לה [ספרי].

לכל קדשי. מה ת"ל, בא הכתוב ללמד על התרומה שתהא נוהגת בכל המינים לו [ספרי].

אשר יקריבו לכהן. תניא, ר' ישמעאל אומר, וכי תרומה מקריבין לכהן, אלא בא הכתוב ללמד על הביכורים שיהיו ניתנין לכהנים לז.
(שם)

פסקה י

לו יהיו. א"ר יוחנן, כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן, סוף שנצרך להן, שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו לח.
(ברכות ס"ג א')

לו יהיו. ת"ר, מניין לכהן המקריב קרבנותיו שעבודתה ועורה שלו, ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו לט.
(ב"ק ק"ט ב')

לו יהיו. יכול יטול הכהן מתנותיו בזרוע, ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו, מגיד שטובת הנאתן לבעלים מ [ספרי].

לכהן לו יהיה. תנן, נתן הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשים יכולים להוציא מידם, שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה מא.
(ב"ק ק"י א')

לו יהיה. אמר רב נחמן בר יצחק – כל מי שיש לו תרומות ומעשרות ונותנן לכהן, סופו שמתעשר, שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה מב.
(ברכות ס"ג א׳)

פסקה יב

דבר אל בני ישראל וגו׳. אמר ר' יוחנן, למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף נצרך לכהן ע"י אשתו מג.
(שם שם)

ואמרת אליהם. לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי מד.
(סוטה כ"ד א׳)

ואמרת אליהם. לרבות את הגרים מה.
(סוטה כ"ו א׳)

איש איש. ת"ר, מה ת"ל איש איש, לרבות אשת חרש ואשת שוטה ואשת שעמום ושהלך בעלה למדינת הים ושהיה חבוש בבית האסורים שבית דין מקנאין להן לפוסלן מכתובתן מו.
(שם כ"ז א׳)

כי תשטה אשתו. אמר ריש לקיש, אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, שנאמר איש איש כי תשטה אשתו – תשטה כתיב מז.
(שם ג' א׳)

כי תשטה אשתו. בראויה לאישות הכתוב מדבר, להוציא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מח [ספרי].

ומעלה בו מעל. מכאן שאין מעל אלא שינוי, וכן הוא אומר (ד"ה א' ה׳) וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ מט.
(מעילה י"ח א׳)

ומעלה בו מעל. ומעלה מעל בה׳ לא כתיב אלא ומעלה בו מעל, מכאן דאשה שסברה שאין עבירה לזנות נאסרה לבעלה ולא הוי בכלל אנוסה נ [מהרי"ק שורש קס"א].

פסקה יג

ושכב איש. איש ולא קטן נא.
(סוטה כ"ו ב׳)

ושכב איש. מכל עריות מקנין חוץ מן הקטן וממי שאינו איש, למעוטי מאי, אמר רב פפא, למעוטי בהמה דאין זנות בבהמה נב.
(שם שם)

ושכב איש אותה. אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה נג.
(יבמות צ"ה א')

שכבת זרע. פרט לשקינא לה דרך אברים נד.
(סוטה כ"ו ב')

ונעלם מעיני אישה. מלמד שאם היה סומא לא היה משקה נה.
(סוטה כ"ז א')

ונעלם מעיני אישה. ולא שיהא בעל רואה ומעמעם, הא אם ידע בה בעלה אינו רשאי להערים עליה ולהשקותה נו [ספרי].

ונעלם מעיני אישה. אמר ר׳ ינאי, שומרת יבם שזנתה מותרת לביתה, דאמר קרא ונעלם מעיני אישה – ולא מעיני יבמה נז.
(ירושלמי סוטה פ"ב ה"ה)

ונסתרה והיא נטמאה. וכמה שיעור סתירה לא שמענו, כשהוא אומר ונסתרה והיא נטמאת הוי אומר כדי טומאה כדי ביאה כדי העראה, וכמה כדי העראה, כדי לצלות ביצה ולגמעה נח.
(סוטה ד׳ א׳)

ונסתרה והיא נטמאה. מלמד שמכיון שנסתרה, התורה קראה טמאה נט.
(ירושלמי סוטה פ"א ה"ב)

והיא נטמאה. אמר רב, צרת סוטה אסורה, מ"ט, טומאה כתיב בה כעריות ס.
(יבמות י"א א׳)

והיא נטמאה. ת"ר, שלשה פעמים נטמאה נטמאה ונטמאה האמורים בפרשה למה, אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה סא.
(סוטה נ"ח א')

והיא נטמאה. ת"ר, מה ת"ל והיא נטמאה והיא לא נטמאה, אם נטמאה למה שותה ואם לא נטמאה למה משקה, מגיד לך הכתוב שהספק אסורה סב.
(שם שם)

ועד אין בה. בשנים הכתוב מדבר, או אינו אלא אפילו באחד, ת"ל (פ׳ שופטים) לא יקום עד אחד באיש, ממשמע שנאמר עד איני יודע שהוא אחד, ומה ת"ל אחד, זה בנה אב, כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד, ואמר רחמנא תרי לית בה אלא חד והיא לא נתפשה אסורה סג.
(שם ב׳ א׳)

ועד אין בה. המקנא לאשתו, רבי יהושע אומר, מקנא לה על פי שנים ומשקה לה על פי שנים, דאמר קרא ועד אין בה, בה ולא בקינוי, בה ולא בסתירה סד.
(שם שם ב׳)

ועד אין בה. סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה, דאמר קרא ועד אין בה – דליכא דידע בה, לאפוקי האי דהא איכא דידעי בה סה.
(סוטה ו׳ א')

ועד אין בה. אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאה לא היתה שותה, מאי טעמא, דאמר קרא ועד אין בה – כל עדות שיש בה סו.
(שם ל"א א׳)

ועד אין בה. אין לי אלא עד כשר, מניין אפילו עבד ואפילו שפחה, ת"ל ועד אין בה – מכל מקום סז.
(ירושלמי סוטה פ"ו ה"ב)

והיא לא נתפשה. הא נתפשה מותרת, ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת, ואיזו היא, זו שתחלתה באונס וסופה ברצון סח.
(כתובות נ"א ב׳)

והיא לא נתפשה. הא נתפשה מותרת, ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת, ואיזו היא, זו שקדושיה קדושי טעות סט.
(שם שם)

והיא לא נתפשה. הא נתפשה מותרת. ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה, ואיזו היא, זו אשת כהן ע.
(שם שם)

והיא לא נתפשה. הא נתפשה מותרת, ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה, ואיזו היא, שתחלתה ברצון וסופה באונס עא.
(ירושלמי סוטה פ"ד ה"ד)

פסקה יד

ועבר עליו רוח קנאה. תניא, היה ר׳ מאיר אומר, אדם עובר עבירה בסתר והקב"ה מכריז עליו בגלוי, שנאמר ועבר עליו רוח קנאה, ואין עבירה אלא לשון הכרזה, שנאמר (פ׳ ויקהל) ויצו משה ויעבירו קול במחנה עב.
(סוטה ג׳ א')

ועבר עליו רוח קנאה. תנא דבי ר׳ ישמעאל, מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה, מפני שרגלים לדבר, שהרי קינא לה ונסתרה, אמר ליה רב פפא לאביי, והא כי כתיבא קינוי בתר סתירה וטומאה הוא דכתיב, אמר ליה ועבר – וכבר עבר עג.
(שם שם)

ועבר עליו רוח קנאה. תניא, אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנס בו רוח טהרה, שנאמר ועבר עליו רוח קנאה עד.
(שם שם)

ועבר עליו רוח קנאה. תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר, כלפי שאמרה תורה (פ' קדושים לא תשנא את אחיך בלבבך, יכול כגון זו, ת"ל ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו עה.
(סוטה שם)

וקנא את אשתו. מהו לשון קינוי, אשר רב נחמן בר יצחק, אין קינוי אלא לשון התראה, וכן הוא אושר (יואל ב׳) ויקנא ה׳ לארצו עו.
(שם שם)

וקנא את אשתו. תניא, רבי עקיבא אומר, וקנא את אשתו – חובה עז.
(שם שם)

וקנא את אשתו. את אשתו – אפילו מקצת אשתו, לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי עח.
(ירושלמי סוטה פ"ד ח"א)

פסקה טו

והביא האיש את אשתו. מלמד שהאיש מביא את אשתו אל הכהן, ואפילו הכי אמרו חכמים מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך עט.
(סוטה ז׳ א׳)

והביא האיש את אשתו. מת הבעל עד שלא שתתה, אינה שותה ואינה נוטלת כתובה, אינה שותה – דכתיב והביא האיש את אשתו, ומתוך שאינה שותה אינה נוטלת כתובה פ.
(סוטה כ"ד א׳)

והביא האיש את אשתו. להוציא אשת חרש ואשת שוטה ואשת שעמום ושהלך בעלה למדינת הים ושהיה בעלה חבוש בבית האסורים שאע"פ שב"ד מקנין להן לפוסלו מכתובתן אבל אין משקין אותה, יכול לכשיבא בעלה ויצא מבית האסורים ישקנה, ת"ל וקנא והביא – מי שקינא הוא יביא פא.
(שם כ"ז א׳)

והביא את קרבנה עליה. מכאן היה רבי יהודה אומר, מביא אדם ע"י אשתו כל קרבן שהיא חייבת, ואפילו אכלה חלב ואפילו חללה שבת פב.
(ירושלמי סוטה פ"א ה"א)

מנחת קנאת הוא. מנחת סוטה שעשאה שלא לשמה פסולה, דכתיב בה הוא פג.
(מנחות ד׳ א')

מזכרת עון. תנא תנא קמיה דרב נחמן, מנחת קנאות מותרה נדבה, אמר ליה, שפיר קאמרת, מזכרת עון כתיב בה, ובחטאת כתיב (פ׳ שמיני) ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה, מה חטאת מותרה נדבה אף מנחת קנאות מותרת נדבה פד.
(שם שם)

תוכן העניינים

תורה תמימה על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה