אור ברסלב
תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות פרק תשיעי - הרואה › דף נז:

תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד

פרק תשיעי - הרואה · דף נז:

דף נו.

ר' ישמעאל בן אלישע יצפה לחכמה ור' עקיבא ידאג מן הפורעניות. או"ר דהאי ר' ישמעאל בן אלישע הוא חבירו של ר"ע שלא נהרג, אבל זקינו נהרג ושנים היו. וזה לשון רבי נ"ל ששני ישמעאל בן אלישע היו וכהנים היו וכמדומה לי ששמעתי כך מר"ת בנערותי אך לא שמעתי מי הזקיקו לכך אבל מתוך ההלכות למדתי שכדבריו הוא, כי ר' ישמעאל שהיה מהולכי אושא כדאמר בריש חזקת הבתים הוא היה בימי ר' עקיבא וחביריו דבכל מקום בר פלוגתא דר' עקיבא הוא ומדבר עמו כמו לחבירו ישמעאל אחי בת ובת אני דורש ביבמות פ' אלמנה וכהן היה כדמוכח פ' אלו טריפות גבי פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא בחלב קיבה דקאמר ור' ישמעאל דכהנא הוא מסייע כהני וכשגלו מיבנה לאושא עדיין היה קיים, ואין זה ר' ישמעאל שנהרג עם רשב"ג כי אותו היה קודם שגלו ליבנה שכך סדרן של נשיאים הלל ושמאי גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה. ור"ג הוא הנקרא בתלמוד ר"ג הזקן ורבן שמעון הוא שנהרג עם ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול ואחריהם בעת החורבן היה ר' יוחנן בן זכאי נוהג נשיאותו. ואעפ"י שלא היה ממשפחת נשיאים מבני בניו של הלל. עד שגדל ר"ג תלמידו שהיה נשיא אחריו בימי ר' אליעזר ור' יהושע והוא ר"ג הנזכר התם והוא ובית דינו היו אחר חורבן כדמוכח בפ"ב דר"ה וברוב מקומות בתלמוד מ"מ מה שאמר רבן יוחנן בן זכאי לאספסיינוס תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דר"ג לא קראו לרבן גמליאל השני רבן שהוא היה תלמידו אלא על זקינו אמר כן והיה קורא כל המשפחות על שם אביו, ורבן גמליאל זה אביו של רבן שמעון אביו של רבינו הקדוש שהיה בסוף התנאים כדאמרי' ר' ור' נתן סוף משנה כי אביו של רבי הוא רשב"ג כדאמר בהשוכר את הפועלים, והוא מסיק לר"מ אחרים ולר' נתן יש אומרים ומאחר שר"ג אביו ור' אליעזר ור' יהושע וכל חכמי הדור שהיו באותו הדור היו ביבנה, וכדאמרי' בסנהדרין ביבנה היו ר"א ור"י וכו', א"כ ר' ישמעאל בר פלוגתיה דר' עקיבא שהיה מהולכי אושא כדאמרינן בחזקת הבתים, אין זה ר' ישמעאל כהן גדול שנהרג עם ר' שמעון שהיה בפני הבית. ואין לומר שאביו של רבי הוא ר' שמעון שנהרג, ור' ישמעאל כהן גדול חיה הרבה אחרי כן עד שנהרג עם ר"ש אביו של רבי ולכך היה מהולכי אושא, שהרי שנינו כשנהרגו ר' ישמעאל ור' שמעון אמר להו רע"ק לתלמידיו התקינו עצמיכם לפורעניות שאלמלא טובה ראויה לבא לא הי' מקבלין אותה בראש אלא רבן שמעון ור' ישמעאל בן אלישע ואלו רבן שמעון אביו של רבי היה בדורו של ר' שמעון בן יוחאי כדמוכח בהשוכר את הפועלים. ור' מאיר ור' נתן בבית מדרשו היו כדמוכח בסוף הוריות ור' יוסי נמי היה חבירו, כי ר' ישמעאל בר' יוסי היה בימי רבי וכולן תלמידי ר' עקיבא היו כדמוכח באלו הן הנחנקין סתם משנה ר' מאיר סתם סיפרא ר' יהודה סתם ספרי ר' שמעון סתם תוספתא ר' נחמיה וכולהו אליבא דר' עקיבא. ובפ' הבא על יבמתו עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון וכו'. ואי אפשר לומר שחיה ר' עקיבא אחר פטירתו של ר' שמעון אביו של רבי שבדורו של ר' לא היו כי אם סוף תנאים. ועוד דאמרינן בפ' בתרא דקידושין יום שמת ר' עקיבא נולד רבי והוא היה למוד לפני רבן שמעון אביו כדמוכח בהשוכר את הפועלים אם כן לא חיה ר' עקיבא אחר פטירת רבן שמעון אביו של רבי. א"כ על כרחין רבן שמעון הוא אותו שלפני הבית ור' ישמעאל שנהרג עמו לא היה מהולכי אושא וכן נראה הדבר, כי ר' ישמעאל הנהרג הוא היה כהן גדול בפ"ק דברכות וכהן גדול נקרא בכל מקום ובן גילו של רבן שמעון הראשון וגדול כמותו כדאמרינן במדרש שזה אמר ליהרג תחלה שהיה גדול בנשיאות וזה אמר ליהרג תחלה שהיה כהן גדול ור' ישמעאל שהיה מהולכי אושא הוא היה בר פלוגתיה דר' עקיבא ותלמידו של ר' יהושע שגם ר' עקיבא היה תלמידו של ר' יהושע כדאמרינן בספ"ד מיתות וכן מוכח בע"פ שר' ישמעאל תלמידו של ר' יהושע דתנן שאל ר' ישמעאל את ר' יהושע בשעה שהיו מהלכין בדרך וכו' אתה ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנים וכו', וגם ר' מאיר למד לפניו כדמוכח בסוטה ובעירובין ור' מאיר לא בפני הבית הוה. ונראה שר' ישמעאל זהו תינוק שפדאו ר' יהושע מבית האסורין בהנזקין דקאמר התם לא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל ומנו ר' ישמעאל בן אלישע ולא קרי ליה כהן גדול. ונראה שבן בנו היה ועל שם זקניהם נקראו הוא ואביו שכך היה מנהגם כמו שעושין גם עתה כדתניא בסדר עולם גבי נביא גדול היה עבר שדורות האחרונים ששנותיהם מועטין קורין בניהם על שם זקניהם וכן הורקנוס בנו של ר' אליעזר בן הורקנוס ובן פרטא בנו של ר"א בן פרטא וכיוצא בהן הרבה. ועל מה שפירשתי כי רשב"ג הראשון הוא שנהרג אל תתמה על מה דאיתא בשמואל הקטן שאמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא. ואעפ"י שנראה שתלמידו היה לפי מעשה דפ"ק דסנהדרין אני הוא שעליתי שלא ברשות כי על ידי רוח הקודש היה מדבר וכלשון נבואה ועוד יכול היה להיות שחבירו היה ולא היה כפוף לו אלא מחמת נשיאותו שהרי עלה ברשות כדמוכח התם וגדול היה וראוי שתשרה עליו רוח הקודש מכל דורו כדמוכח התם ובסוטה נתנו עיניהם בשמואל הקטן ולפי אותן ספרים שכתוב בהן בברייתא הסכימו שבעה לעליה של ר"ג היה ר"ג הזקן אז אין שום קושיא במה שקראו שמואל הקטן בשמו שהרי עדיין בימיו לא היה רבן שמעון נשיא. וה"ר יעקב בר' שמעון פירש בסדר עולם שלו כי ר' ישמעאל שנהרג היה מהולכי אושא כי טרם גלותם ליבנה גלו לאושא ומתוך שנהרגו רבן שמעון ור' ישמעאל נטרפה השעה ולא שהו שם והלכו וחזרו ליבנה ולהכי לא חשיב ליה לההוא גלות בהדי עשר גליות שגלתה סנהדרין. ואין לומר כך שע"כ שנים היו כמו שהוכחנו ומאחר שהוא כן מאן מזקקינן לומר שפעמים גלו לאושא. וצ"ע בכתב רב שרירא גאון אם פירוש מתוקן (מתוכן) מה שפירשנו ואף אם תמצא לומר בכתב רב שרירא גאון שרוב דבריו קבלות אין נראה לי אלא כמו שפירשתי כי כך ההלכות מוכיחות. ואותן ספרים שגורסין בהרואה ור' ישמעאל בן אלישע ידאג מן הפורענות, אין זה ר' ישמעאל חבירם של ר' עקיבא ושל ר' אליעזר בן עזריה הנזכרים עמו בהרואה וגם במס' ידים קורא ר' אליעזר בן עזריה לר' ישמעאל ישמעאל אחי שביום שמינוהו דהיינו אחר חורבן ואותו ר' ישמעאל לא נהרג כי אם ר' ישמעאל זקנו וגם בימיו היה ר' עקיבא הרבה שהיה חתנו של כלבא שבוע ובפני הבית היה הרבה אבל לפי הספרים דגרסינן שם ר' עקיבא ידאג מן הפורענות ור' ישמעאל יצפה לחכמה הוא ר' ישמעאל האחרון שלא אירע בו פורענות וחבירם של ר' עקיבא ור"א בן עזריה היה וגם הוא היה חכם גדול כדאמר בבהמה המקשה חבל עליך בן זכאי שלא שמשתה את ר' ישמעאל אעפ"י שלא היה חכם כר' עקיבא כדמוכח בסוטה ובעירובין דר"מ לא הוה מצי קאי אליבא דר' עקיבא כמו אליבא דר' ישמעאל כיון דבר' עקיבא הוה ביה פורענות לא נקט ביה יצפה לחכמה ובר' ישמעאל דלא הוה ביה פורענות נקט ביה צפוי לחכמה שחכם גדול היה. ואעפ"י שהיינו יכולים לפרש בחזקת הבתים מאן הולכי אושא ר' ישמעאל לא בשביל שהיה מהולכי אושא אמר כן אלא קודם לכן היה, אלא ה"פ מאן תנא דקאי בהולכי אושא ר' ישמעאל דמתניתין דלא בעי ג' שנים מיום ליום, וה"ה נמי דר' עקיבא אלא משום סיפא דתני ר' ישמעאל נקט נמי ר' ישמעאל, ואין נ"ל כיון שר' ישמעאל דמתניתין דפ' חזקת הבתים חבירו של ר' עקיבא היה יכול להיות מהולכי אושא, וכן פי' רבינו בחזקת הבתים:

חוץ מן הפיל והקיפור. מין חיה הוא הקיפור, אבל קפוד הוא מין עוף וירשוה קאת וקפוד וינשוף ועורב וכו' והוא כתוב אצל עופות והוא קריא וקיפופא שמזכיר בסמוך אצל עופות, ויש להן לסתות כאדם כדאמרינן בנדה פ' המפלת, ורש"י גריס הכא והקיפוף גבי חיות ומפרש חיה שקורין מרטי"נא ופניה דומין לחתול ומענין קוף היא וזנבה ארוך:

לא צנון ולא חזרת. שמחתכין וגם מהפכין המאכל לעכלו. דאמר מר צנון מחתך את המאכל וחזרת מהפך המאכל צנון בימות הגשמים וחזרת בימות החמה, כ"כ היה להם אז רוב מעדנים שהי' צריכין לכך:

הרואה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים. ולא ידענא אמאי נקט מרקוליס יותר מכל עבודת כוכבים הנזכרות בתלמוד. והיה נראה שאין לברך ברכה זו אלא במקום שבונין שם עבודת כוכבים והיה שם עבודת כוכבים מחדש ומרקוליס ששם רוגמין אבנים בכל יום זהו כמגדל עבודת כוכבים בכל יום ולכך מברך, אבל אם יש שם עבודת כוכבים קבועה לא יברך ברכה זו עליה, ובירוש' אמרינן נעקרה עבודת כוכבים ממקומה ונקבעה במקום אחר, במקום שנקבעה אומר ברוך שנתן ארך אפים, ובמקום שנעקרה אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים ממקום הזה, אבל בתוספתא במקום מרקוליס דהכא אומר הרואה עבודת כוכבים, או שמא לפיכך הזכיר תנא זה מרקוליס לפי שבמקומו היו עובדין לה. כן נראה בעיני:

מרקוליס תימא לר"ת היאך מזכיר התנא שמה. והאמרינן בד' מיתות כל עבודת כוכבים שאינה כתובה בתורה אסור להזכיר שמה, וכי תימא הכא ובפ' ר' ישמעאל הוצרך להזכיר שמה לפי שמפרש מה דינה אבל במס' ב"מ פ' אלו מציאות קשה באבני בית קוליס מה שמזכיר התנא לסימן ובזה מקפיד התנא בסנהדרין, ואומר ר"ת שקילוס לשון שבח וחכמים כינו שמו קוליס לשון לעג וקלס וקלסה היא לכל הארצות וזהו מרקוליס כלומר בחילוף קוליס מר לשון חילוף כמו במר דשחוטה בחולין, תרבא דאטמא במר דכנתא דבכורות, מיהו דיני ע' כוכבים שמזכיר בעבודת כוכבים קלנדא וכיוצא בהן שמזכירם ואינן כתובין בתורה, זהו לשנות דינם:

ת"ר ראה מרקוליס אומר ברוך שנתן ארך אפים וכו' נראה שלפיכך הזכיר כאן מרקוליס עם אותן חמש ברכות של בבל לפי שיש סמוך לאותן המקומות מרקוליס לפיכך הזכירן עם המקומות הללו:

תוכן העניינים

תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה