אור ברסלב
תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות פרק תשיעי - הרואה › דף נד.

תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד

פרק תשיעי - הרואה · דף נד.

פרק תשיעי - הרואה

הרואה מקום שנעשה בו נסים לישראל. בירושלמי מדקדק מתניתין בנסים דרבים אבל בניסי יחיד אין צריך לברך, מהו שיברך אדם על ניסי אביו ורבו אם היה אדם מסויים כגון יואב בן צרויה וחביריו ואדם שנתקדש בו שם שמים כגון חנניה מישאל ועזריה מברך. והכי נמי אמרי' בגמרא דידן לקמן בפרקין ראה גוב אריות וכבשן אש אומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה ועוד מדקדק התם בירושלמי נסי שבטים מהו שיברך למ"ד בהוריות כל שבט ושבט איקרי קהל צריך ומ"ד כל השבטים איקרו קהל אין צריך לברך ופלוגתא היא בפ"ק דהוריו'. ובכל אלו הברכות השנויות בזה הפרק פותח בהן בברוך ובשם ובמלכות. ובירושלמי דפרקין ר' זעירא ור' יהודה בשם רב אומרים כל ברכה שאין עמה מלכות לאו ברכה היא ר' תנחומא אמר אנא אמר טעמא ארוממך אלהי המלך רב אמר צריך לומר אתה ושמואל אמר אין צ"ל אתה. ונראה בעיני שכל הברכות הללו אינו אלא משלשים יום לשלשים יום אבל אם היה רואה כל שעה אינו צריך לברך אם אין זמן קבוע של שלשים יום והכי נמי אמר בגמ' הרואה חבירו לשלשים יום מברך שהחיינו ותנן נמי הרואה את הים הגדול לפרקים אומר ברוך וכו' ומפרש בירושלמי דהיינו אחד לשלשים יום ואמרינן נמי בירושלמי שמעון קמטריא שאל לר' חייא בר בא כגון אנא דאנא חמר וסליקנא לירושלים בכל שעה מהו שאקרע א"ל תוך שלשים יום אי אתה צריך לקרוע ועוד וכי תעלה על דעתך דהרואה פני המלך יברך בכל יום וכן כיוצא בכל הברכות הללו אלא ש"מ משלשים לשלשים יום:

אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו, בירושלמי אומר שנעקר עבודת כוכבים מכל ארץ ישראל אבל בשנעקר עבודת כוכבים ממקום אחד אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים ממקום הזה:

שעשה לי נסים בערבות ובגמל. והוא לא הוה צריך לברך אלא שעשה לי נסים במקום הזה כדאמר במתניתין גבי ניסא דרבים אלא חביב לו ניסיו להזכירם כולם אבל חובה לא הוה דא"כ היה לו להזכיר ובמשנה גבי ניסא דרבים ברוך שעשה נסים לאבותינו בזה ובזה וגם רבא לא אמר לההוא גברא דנפל עליה אריא להזכיר נס הארי. וא"ת ואמאי לא אמר שעשה לי נסים במים ובגמל או יזכיר בשניהם המקומות בריסתקא דמחוזא ובערבות, וי"ל דההוא אשיתא דפריקא ליה לא היה ממש בריסתקא דמחוזא אלא סמוך לאותו מקום היה א"נ כיון שמזכיר בערבות הדבר ידוע שמחמת צמאון מים היה כדאמר בפ' כל הבשר א"ל רבינא לבני פקתא דערבות כגון אתון דלא שכיחא לכו מיא וכו' וכן בפ' בתרא דמועד קטן ועושה לו חנות קטנה אמר רב חסדא למזבן מיא בפקתא דערבות, ה"ר יוסף. מכאן שמעינן שיחיד צריך לברך על ניסו ולא אחרים אבל על ניסא דרבים כגון כל ישראל מברכין כולי עלמא ומשלשים לשלשים וכדפרישנא:

ואבני אלגביש במורד בית חורון גרסינן. והא דתנן אבני אלגביש מקמי אבן שבקש עוג לזרוק במשה אע"ג דהוו, בימי יהושע אחר כך, משום דדמיא להנך דלעיל שמזכיר המקומות שנעשה בהן נסים, ותנן נמי אבן דעוג מקמי אבן דמשה משום דדמיא להנך דלעיל שבו נהרג עוג כמו הני דלעיל שנהרגו בהן האויבים, אבל אבן של משה לא נעשה בחנם אלא שישב עליה, וה"ה דהוה מצי למיתני בברייתא זאת מקום שנפל שם מחנה סנחרב. ושמא סובר כמו שאמר בירושלמי דשבט אחד לא איקרי קהל, מיהו קאמר התם שעל נס אדם מסויים כגון יואב בן צרויה וחביריו ודניאל חנניה מישאל ועזריה שנתקדש שם שמים על ידיהם מברך וכש"כ שזה הנס אירע לחזקיהו וכל שארית ישראל שהי' עמו שהיה קידוש השם, אלא להכי לא חשיב לפי שהמקום ידוע שהי' סביבות ירושלים ולעולם י"ל:

בסוף מנחה ישראל כתיב את והב בסופה דריש לשון סוף:

תוכן העניינים

תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה