תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק שני - היה קורא · דף טז.
הקורא ק"ש ואינו יודע היכן טעה יחזור לתחלת הפרק ודוקא שאינו יודע להיכן טעה, אבל אם היה יודע שאמר כל הפרק בטוב ונזכר שדילג פסוק אחד או תיבה אחת אינו צריך להתחיל אלא מאותו פסוק ואילך. ובהכי איירי מתניתין דקתני חוזר למקום שטעה. והכי תניא בתוספתא דמכילתין הקורא את שמע וטעה והפסיק בה פסוק אחד לא יתחיל אלא מאותו פסוק ואילך וגומר עד סופה וכן בהלל וכן במגלה הקורא את שמע וטעה ואינו יודע היכן טעה יחזור לראש, טעה באמצע הפרק חוזר לתחלת הפרק:
ובעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל, שאין דעתו מיושבת עליו. ולא דמי להא דאמר לא יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל כגון על גבי כסא ועל גבי שרפרף. אבל באילן שעלה שם לעשות מלאכתו כעליה דמי ושפיר דמי אי לאו טעמא שאין דעתו מיושבת עליו:
רב מרי בריה דבת שמואל. פירש"י ז"ל בכמה מקומות קורא לו רב מרי בר רחל ובת שמואל היתה ונשבית לבין הכותים ובא עלי' כותי ונתעברה ממנו ואח"כ נתגייר ושמו איסור גיורא. ואינו נראה דאמר בירושלמי דא"ל ר' יוחנן לרב שמן בר אבא איטפל בקרובתך נסב קדמייתא ומתה תניניתא ומתה שקרון חס ושלום לא שקרון אלא בגין חטאיה דחנניא בן אחי ר' יהושע שהיה מעבר שנים וקובע חדשים בח"ל. אלא ודאי לא היה מהן. ואחרינא הוה [בנתיה דשמואל לא הוו אלא תרתי שנשבו, ונשא אותם רב שמן בר אבא שהיה כהן הרי ודאי לא בא עליהם כותי]:
הא בפרק ראשון. לאו דוקא פרק ראשון דהא רבא נמי דאיירי הכא לא מצריך כונה אלא בפסוק ראשון וכותיה קיי"ל כדפירשנו לעיל:
אי ר' יהושע מאי איריא פועלים אפי' כל אדם נמי. וליכא למימר כל אדם רשות ופועלים חייבים דהא פשיטא כיון שכל אדם יכול להתפלל מעין שמנה עשרה אין זה שום חידוש אם פועלים עושים דוקא כך:
וחותם בברכת הארץ וכולל בונה ירושלים באמצע. כי יש כח ביד חכמי' לתקן כן בשביל שישכרום בעלי בתים:
חתן פטור מק"ש לילה הראשונה. ונראה נמי דביום אם לא עשה מעשה פטור כדתניא בתוספתא. ומייתי לה בפ' הישן בסוכה השושבינין ובני חופה פטורין מן התפלה ומן התפלין כל שבעה וחייבין בק"ש, ר' שילא אומר חתן פטור וכל בני חופה חייבין, וחתן דפטור מן התפלין היינו ביום:
מעשה בר"ג וכו'. כלומר אם אדם גדול רוצה ליטול את השם כר"ג הרשות בידו ואין זה מעשה לסתור: