תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק שני - היה קורא · דף טו:
דילמא כולה ר' יהודה היא וחסורי מחסרא וכו משום דפסקינן לקמן כר יהודה ומתניא נמי מתניתין סתמא אליביה ניחא ליה לאוקומה מתניתין דמגלה כולה כותיה ורבינו שמואל ז"ל פירש משום שהמשנה קצרה דבריה שהיה לה לפרש דר יהודה מיירי בקטן שהגיע לחינוך דאי לא הגיע פשיטא דלא מהני
**(הגה"ה [גליון. אי נמי משום קושיין דלעיל דמאי טעמייהו דרבנן דפסלי. כך מצאתי בגליון תוספת שאנץ])**
לעיל הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא, בדיעבד אבל לכתחלה לא. אבל לתפלה הוי איפכא כדמפרש בפ"ק דיומא ודברת בם ולא לתפלה. פירוש שלא יוציא הדבור מפיו שישמיע לאזנו. והכי איתא לקמן יכול ישמיע קולו (לאזנו) בתפלתו. כבר מפורש ע"י חנה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע:
אלא אי איתמר הכי איתמר וכו' אבל בשאר מצות דברי הכל יצא. ותימא והא בכולה סוגיא דלעיל מדמינן ברכת המזון לק"ש. וי"ל רב יוסף פליג אסוגיא דלעיל. ואע"ג דאי הכי הוא הו"ל למימר ור' יוסף אמר. מ"ר:
שאול שמכניסין בו בקולי קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות, כדאמר במדרש שעתיד הקב"ה לתקוע בשופר בשעת תחיית המתים תקיעה ראשונה עפרם ננער וכו'.
מצננין לו גיהנם. כלומר אפי' נתחייב לידון בגיהנם מצננין לו באותו זכות:
למה נסמכו אהלים לנחלים. פירש"י ז"ל כדכתיב כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה'. ונטיעה שייכא באוהלים דכתיב ויטע אהלי אפדנו. ויש ספרים שמביא זה הפסוק, מיהו פשטיה דקרא מיירי בבשמים דכתיב מור ואהלות. ולכאורה הי' נראה לרבי לומר דדריש מדכתיב לעיל מיניה מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל וסמיך ליה כנחלים נטיו וכו':