תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק שמיני - אלו דברים · דף נג.
וכי תימא האי דאיסור אזל ליה והא אחרינא היא. שכן דרך השלהבת שכל שעה שדולקת ומסכסכת השלהבת בפתילה מתחלפת ומיד הוה מצי לאקשויי אי הכי אפילו כותי מכותי נמי לישתרי אלא עדיפא מינה פריך לה דהוה מצי לשנויי כדמשני בסמוך:
גזירה משום כותי ראשון. וכותי ראשון משום עמוד ראשון וכולה חדא גזירה הוא שאסרו חכמים כל אש של כותי שהוא ביד כותי דאי לאו הא לא קיימא הא אבל הכותי שהדליק מן ישראל מברכין עליו וכן ישראל מכותי והכי קיי"ל:
גדול מוכחא מילתא דודאי כותי הוא. ואפילו ברוב ישראל בעיר וקמ"ל דלא אזלינן בתר רובא:
אם עבה כפי הכבשן. כיון שהוא גדול כל כך נעשה ודאי להאיר כדאמרינן בסמוך דסוף אור של כבשן שהודלקו העצים נעשה להאיר:
הא בתחלה הא בסוף. פר"ח בתחלת הדלקתו שעדיין לא הודלקו רוב העצים וקוטרא בעלמא הוא אבל בסוף שהוצת האור ברובן ועלתה שלהבת מאליה מברכין. ורש"י פירש אחר שריפת האבנים עושין אור גדול עליו כדי למרק האבנים ומשתמשין נמי לאורה:
הא דאיכא אדם חשוב. פירש"י כשיש אדם חשוב אז עשוי לכבודו ולא להאיר. וי"מ איפכא דאדם חשוב עשוי להאיר ואי ליכא אדם חשוב לכבוד בהכ"נ הודלקה:
וב"ה אומרים אחד מברך לכולם. ולא דמי לפת דאמרי' לעיל פרק כיצד מברכין ישבו כל אחד מברך לעצמו דכיון דלא הסיבו אינם רוצים זה בברכת זה, והוי נר כמו יין אליבא דרב דאמר לעיל לא בעי הסיבה ואפילו לר' יוחנן דאמר לעיל בעי הסיבה ה"מ יין דחשוב ורגילין להסב עליו אבל שאר ברכות אע"פ שלא הסיבו כמו שהסיבו דמי. הר"ר יוסף:
כל שמוציאין לפניו וכו'. פירוש אין רגילות המקום להדליק כי אם לכבוד אבל במקום שמדליקין בלילה ולא ביום אז אינו עשוי אלא להאיר ואין רגילין לעשות בלילה ולהדליק כי אם להאיר:
וכל היכא דלאו לריחא עבידא לא מברכינן עליה. והא דאמרינן לעיל בפ' כיצד מברכין האי מאן דארח באתרוג ובחבושא מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות, היינו שלקח כדי להריח או לאכול ולהריח אבל אם אכלן והעלו ריח כיון שלא נתכוון להריח אין לו לברך. קצרו של דבר כל שנעשה להריח או להאיר מברכין עליו ואם לאו אין מברכין כגון נר לכבוד ובשמים לעבורי ריח רע או זוהמא או לגמר את הכלים:
אשתכח רובא דלאו לריחא עביד. ות"ק סבר דבהני דברי מיעוטי ליכא רובא:
המהלך בערבי שבתות בטבריא וכו'. י"מ דהיינו טעמא כדאמרינן בכל כתבי הקדש יהי חלקי ממכניסי שבת בטברי' וממוציאי שבת בצפורי שיושבת בראש ההר ואין מחשיך מהרה: