תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק שלישי - מי שמתו · דף כב.
ואמרי לה אל יכנס לבית המדרש כלל לפי שלא יבא לשנות עם חבירו:
שהיה מגמגם וקורא למעלה מר' יהודה בן בתירא כדתניא לקמן היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא מגמגם וקורא:
כר' אלעאי בראשית הגז, וה"ה במתנות כהונה דזרוע ולחיים וקיבה דילפי להו מהדדי בחולין פ' הזרוע:
עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. וכל משניות שבתלמוד סתמייהו דלא כר' יאשיה. ונראה לרבי דלר' יאשיה אית ליה כלאי זרעים דאורייתא, וראיה מדאמרינן בחולין פ' אותו ואת בנו הזורע כלאים לוקה וקאמר לאפוקי מדר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן או שעורה וחרצן מחייבי ולמה הזכיר כלאי הכרם בתרי גווני לימא לאפוקי מיניה דאפי' זרע חטה ושעורה מיחייב אי לית ליה כלאי זרעים, אלא ודאי לא פליג. ואין נראה לדחות דההוא ברייתא דהתם מתניא לענין כלאי הכרם, דהא אפי' מתניא התם למה לא ישמיענו חדוש בכלאי זרעים אטו כלאי הכרם. והשתא אתי שפיר לר' יאשיה מה דאמר בפ"ק דקדושין מה בהמתך בין בארץ בין בחוץ לארץ אף שדך בין בארץ בין בח"ל כגון הרכבת האילן ואלא הא כתיב שדך ההיא למעוטי כלאי זרעים שבחוצה לארץ ואי לית ליה לר' יאשיה כלאי זרעים למה לי כ"ף של שדך. והא ודאי אין נראה לומר דאי הוה כתיב שדה אם התרו בו משום שדה סתם לוקה אפי' בחוצה לארץ. ועוד ראיה מדאמר בירושלמי פ"ה דכלאים דקאמר לא תזרע כרמך כלאים אינו חייב עד שיזרע שני מינין בכרם דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אפי' מין אחד. על דעתי' דר' יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר כרמך לא תזרע כלאים להחמיר עליו אפי' על מין אחד, על דעתי' דר' יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים, חבריא אמרין להתראה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה. ואם נאמר דר' יאשיה לית ליה כלאי זרעים מאי קא בעי לר' יאשיה כתיב שדך לאיזה דבר נאמר כרמך והלא אינו לוקה כלל כלל משום שדך כי אם על כלאי הכרם, אלא ש"מ דר' יאשיה אית ליה שפיר כלאי זרעים בלא כלאי הכרם, ואין נראה לומר דהכי קאמר למה נאמר כרמך בלאו שני יכתוב הכל בלאו אחד אבל ודאי קא אתי ליה שפיר למה נכתב כרמך כי אין כלל חיוב בשדך כי אם עם כרמך, דודאי משמע דלגמרי ממש בעי כמשמעו למה לי כרמך כלל כיון דמשום שדך לוקה ולעולם לא יתחייב משום כרמך אלא היכא דאיכא בהדיה שדך. וכמו כן כי מקשה הירושלמי לר' יונתן בענין זה אינו מקשה משום לאו יתירא למה נכתבו שני לאוין אלא שואל למה נכתב כרמך כלל תיפוק לי' דלקי משום שדך בדאיכא חטה ושעורה וחרצן, ומתרץ דאיצטריך כרמך להלקות עליו אפי' מין אחד. ולא תקשי אמאי לא בעי ר' יאשיה בכלאי זרעים אלא שני מינים ובכלאי הכרם בעי ג' מינים, דאיכא למימר דמשמע ליה דכל לשון זריעת כלאים איכא שני מינין זרעונין, וחרצן לאו מין זרע הוא, וא"ת למאי דפרישנא דכלאי זרעים הוו לר' יאשיה מן התורה מדאמרינן בפ' בתרא דבכורות גבי אין תורמין ממין על שאינו מינו ולר' יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היכי מייתי לה, מייתי לה הכי ומה תירוש ויצהר שאין כלאים זה בזה על ידי דבר אחר אין מתעשרין מזה על זה תירוש ודגן דגן ודגן שהן כלאים זה בזה על ידי דבר אחר אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה, משמע דדגן ודגן שהן חטה ושעורה אינן כלאים אלא על ידי דבר אחר לר' יאשיה, ואומר רבי דהאי דבר אחר לא קאי אדגן ודגן אלא אתירוש ודגן אבל דגן ודגן הוי כלאים בלא דבר אחר מ"ר. ואומר רבי דהך סברא דאית ליה לר' יאשיה בכלאי הכרם מסתברא דאית ליה לר' יהודה בכלאי זרעים, שר' יהודה אינו מחייב עד שיזרע חטה ושעורה וכוסמת או שני מיני זרעים וחטה או שני מיני זרעים ושעורה, וטעמא דבהדי שדך בעינן זריעת כלאים ור' יאשיה לא משמע ליה הכי אלא בחטה וחרצן ושעורה וחרצן יהי' כלאים מ"ר ועל הירושלמי שמקשה למה נאמר כרמך, אומר רבי דה"מ לשנויי לענין איסור הנאה, דכלאי זרעים שרו בהנאה ואינהו אסירי, אלא רוצה למצוא טעם בכלאי הכרם עצמם שהוצרך בהם לכתוב שדך וכרמך. מ"ר: