תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק שישי - כיצד מברכין · דף מג.
אבל יין לא צריך הסבה. הסיבת שולחן אבל ישבו כדי לשתות בעינן:
לא מהני הסיבה. דדבר של קביעות בעינן:
בא להם מים כל אחד נוטל ידו אחת. מפני כבוד הברכה או שנוגע בידו במשקה ולא דמי לנוטל ידיו לפירות שהוא מגסי הרוח כיון שאינו נוטל שתיהן אינו אלא לנקיות בעלמא:
חוזר ונוטל שתיהן. משום דתכף לנטילת ידים סעודה ואין אוכלין בלא פת:
בא להם יין וכו'. ואע"ג דאמרינן יין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון, וכש"כ זה שלפניו הוא, שאני הכא כיון שעלו והסבו הוי כמו שינוי מקום דקיי"ל שצריך לברך בפ' ערבי פסחים:
מסקנא דמילתא לפי שיטת התלמוד היכא דישבו כל אחד מברך לעצמו הסיבו אחד מברך לכולן והיכא דאמרו נאכל לחמא או ניזיל וניכול נהמי בדוכתא פלן כהסיבו דמי אבל עכשיו במקומות שלנו אין נוהג דין זה בינינו אלא ישבו לדידן היינו הסיבו לדידהו לגבי פת אבל לגבי יין אין אנו רגילין לקבוע סעודה על היין כמו שהם היו רגילים ואפי' הסיבו לא מהני מידי אלא כל אחד מברך לעצמו ואם בני אדם אוכלים מככר אחד רק שהולכין בדרך ואוכלין ולא ישבו כל אחד מברך לעצמו:
לפי שאין בית הבליעה פנוי. פירש"י ואינם שומעים הברכה ובעינן דעת שומע ומשמיע ופירשו במחזורים שאם אמר באמצע הסעודה סברי מורי ומחמת זה הן מניחין לאכול ולשתות דשפיר דמי ואחד מברך לכולן ואין נראה לה"ר אלחנן דהואיל ותקנו חכמים שכל אחד יברך לעצמו אינו יוצא בברכת חבירו כמו שתקנו כן, ורבי אומר דאמרי' בירושלמי לפי שאין עונין אמן באמצע הסעודה שאין מסיחין בסעודה שלא יקדם קנה לושט כדאמרינן בפ"ק דתענית דקאמר בירושלמי בתשובת בן זומא לפי שאין בית הבליעה פנוי, אמר ר' מנא הדא אמרה הדין דעטיש בנו מיכלא אסור למימר ליה אסותא בגין סכנתא דנפשא:
תנא הדס וכל דדמי לי' כך גרסת הלכות גדולות ומ"ר. ולא גרסינן תיובתא ומתני' דתני הדס וכל דדמי ליה שעיקרו לריח, כלומר לאפוקי תפוחים וחבושים שריחן טוב ואין עיקרן עשוי לריח כמו הדס ולכך לא מיקרו עצי בשמים:
משחא כבישא. פירש ר"ח שמענו מרבותינו שכובשין שומשמין וורד ועצי בשמים זמן מרובה וקולטין השומשמין ריח של בשמים וטוחנין אותן ויש בו ריח של בשמים:
ומשחא טחינא. קרוב לטחינתו נותנין עליה עצי בשמים ואינו קולט כל כך הריח: