תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק שביעי - שלשה שאכלו · דף מז:
והא קמ"ל דחומש אינו מעכב וא"ת והא איבעיא לן בפ הזהב חומש מעכב או לא אמאי לא פשטינן ליה דלא מעכב מהך משנה י"ל דהך מלתא דפשיטא היא ומשום אחריני נקטיה ולעולם אימא לך דחומש מעכב
ואמאי לא יהא אלא עם הארץ ותניא אין מזמנין על עם הארץ בעשרה [כך היתה גרסת רבינו] פירוש בעשרה כלומר אפילו בעשרה דבטיל לגבייהו, ואינו ניכר בין תשעה, אפי' הכי אין מזמנין עליו:
דתניא איזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר' מאיר וכו', וברייתא דבסמוך גריס למי בסוטה פ' נוטל איזה עם הארץ כל שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים כל שאינו מניח תפלין, והכא גריס ר' אליעזר ור' יהושע, מיהו אחרים דבסמוך דאמרי אפי' קרא ושנה וכו', אין זה ר' מאיר, והכי נמי איכא טובא יש אומרים שאינו ר' נתן בפ"ק דבבא בתרא גבי איוב, והני שני ברייתות מתניא שפיר לענין זימון כדאשכחן דמייתי לה הכא גבי זימון, ואין לומר דהך ברייתא דכל שאינו אוכל כו' מיירי להאמינו על התרומה ועל המעשרות, והא על ידי שהוא חשוד על הטהרות אינו חשוד על הדמאי כדאיתא בפ' עד כמה ואומר רבי דהאי דהכא דכל שאינו אוכל חוליו בטהרה מיתניא בתוספתא דעבודת כוכבים פ"ג לענין שנותנין לעמי הארץ בנות של חברים גדולות ופוסקין עמהם שלא תעשה על גביו טהרות אלא בפרישות חברים תנהוג כשהיא תחתיו, וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו, ולענין להשיאו, ואחרי דברי רשב"ג שנה בתוספתא איזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו, ולענין להשיאו בת חבר קאמרי, דכיון שאינו חשוד לעשר רק על טומאה, דכל הני עמי הארץ דברייתא דבסמוך ובפ' נוטל מיתניין לענין ששה דברים שנאמרו בעמי הארץ וכו' כדאיתא בפ' אלו עוברין:
אמר רב הונא הלכה כאחרים, מיהו האידנא אין אנו א מדקדקין בכך ורגילין אנו לזמן בעם הארץ כר' יוסי שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו, והכי נמי אמרינן בפ' חומר בקודש במס' חגיגה כמאן מקבלין האידנא סהדותא מעם הארץ כר' יוסי, ואע"ג דבפסחים פ' אלו עוברים קאמרינן ששה דברים נאמרו בעם הארץ אין מוסרין להם עדות, וגם ר"ח כתב והאידנא לא רגילי רבנן בהכי ומזמנין על עם הארץ, וה"ר שמעיה פירש דלית הלכתא ככל הני, דקיי"ל לקמן היודע למי מברכין מזמנין עליו ומשמע אפי' עם הארץ, ואין נראה דודאי התם לא קאי אהא שמעתא כלל, דודאי עם הארץ פשע במה שלא שימש ת"ח ושנה כו', אבל קטן לא פשע כלל, ובההוא דוקא איירי שמעתא דהתם:
שחיללו על גבי אסימון, פירש"י כסף שאין עליו צורה שקורין פלזו"ן בלעז, והקשה ר"ת מהא דאמר בפ' במה אשה יוצאה גבי יוצאין בסלע שעל גבי הצינית מ"ש סלע אילימא משום דכל מידי דאקושי מעלי לה ליעבד לה חספא אלא משום צורתא ליעבד לה פולסא, אלמא משום שיש עליו צורה, ועוד קשה מדאמר בפ' הזהב וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הניצר ביד ואפי' אסימון דברי רבי ישמעאל, ולמה טוב אסימון יותר ממעות הניתנות בסימן לבית המרחץ שאין מחללין עליהם כיון שאין עליהם צורה, ואומר ר"ת שיש עליו צורה אך אינו יוצא בהוצאה אלא ע"י הדחק, ולהכי מרבינן ליה בהזהב לרבות דבר הניצר וכו', מיהו אומר רבי שזה אינו קשה כלל לפירש"י מההיא דשבת דמשום צורתא ליעבד לה פולסא, לפי שכל דבר שאינו יוצא בהוצאה קרי ליה פולסא, וגם הוא חשוב טפי ממעות הניתנות סימן לבית המרחץ הואיל שבדבר קל יעשה עליו צורה ויוצא בהוצאה, ואדרבא קשה לר"ת דתנן בהזהב מעות הרעות קונות את היפות כו' אסימון קונה את המטבע, וכיון ששנה שמעות הרעות שיוצאין בהוצאה בדבר מועט מיקרי פירא כש"כ אסימון שאין דרך להוציא אלא בדוחק גדול, אבל לפירש"י אתי שפיר דהוה ס"ד דאסימון לא מיקרי פירות כ"כ הואיל ובדבר מועט יוצא בהוצאה שיעשה עליו צורה, ומחד לא שמעינן אידך:
שחללו על גבי אסימון. ולא הוה מצי למימר שחללו ע"ג מעות שניתנו לסימן בבית המרחץ, וככולי עלמא, ובאסימון פליגי תנאי בהזהב, משום דהא הוה ליה פשיטא, ולא הוה משמיענו שום חידוש
הקדש שחללו על גבי קרקע. וא"ת תלוש ולבסוף חברו כמחובר הוי והיכי קאמר שמואל בהזהב בונין בחול ואח"כ מקדישין, והא הוי כחללו על גבי קרקע, י"ל דס"ל לשמואל דתלוש ולבסוף חברו תלוש הוי, ואפי' אי הוי ס"ל כמחובר הוי גבי חומה דעלמא גבי חומת עזרה שלא יוכל להיות שם חומה אי לא הוי כתלוש כדמוקי לה לגבי מעילה הוי כתלוש, (מיהו לגבי מעילה הוי כתלוש) כדאמר בערכין סוף פרק האומר משקלי כיון דדר בה נפק שכר לחולין וה"ה לענין חילול, והקשה ה"ר אלחנן מדאמר במעינה פ' הנהנה מן ההקדש [דף כ' ע"א] דמייתי התם מסייע ליה לרב דאמר המשתחוה לבית אסרו, ודחי הנאה הנראה לעינים אסרה תורה והדר קאמר לימא מסייעא ליה הדר בבית של הקדש כיון שנהנה מעל ודחי ריש לקיש בהקדישו ואחר כך בנאו, אי הכי מאי איריא דתני דר בבית של מערה של הקדש לא מעל, ליתני בבית של אבנים שבנאו ואח"כ הקדישו לא מעל וכו', אלמא דר בבית שבנאו ואח"כ הקדישו אין בו מעילה, ובערכין מיירי שבנאו תחלה ואח"כ הקדישו, ואמר רבי דהתם לא הוי אלא דחויא בעלמא:
ונתן הכסף וקם לו. אין הפסוק אלא ויסף חמישית כסף ערכך והיה לו, ודרך התלמוד לקצר מקראות כמו בעירובין פ' הדר דקאמר בצר אל יורה, וכן לקמן פ' הרואה לקיים מה שנאמר כל החלומות הולכין אחר הפה, ואינו פסוק אלא מקצר ענין ויהי כאשר פתר לנו כן היה, וכן הרבה מקומות:
ונתן הכסף וקם לו, ותימא מה נפשך אי כסף דוקא אפי' כל מילי לא יועילו לענין חילול, ואי כסף לאו דוקא אפי' קרקע שפיר דמי, ואומר רבי דדרשינן לה בכלל ופרט, ונתן כלל, כסף פרט, והיה לו חזר וכלל ואו אתה דן אלא כעין הפרט דבר המיטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות וכו', ובתורת כהנים פ' בחקתי דריש לה מקראי אחריני וכל ערכך יהיה בשקל הקודש מה תלמוד לומר לפי שנאמר ופדה יכול בעבדים ובשטרות ובקרקעות ת"ל בשקל הקדש, אין לי אלא סלעים של הקדש מנין לרבות כל דבר המיטלטל ת"ל ופדה, א"כ למה נאמר בשקל הקדש פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות, פירוש דפדה דכתיב בתריה בתר ואם בהמה הטמאה ופדה בערכך, ושמא מכח כלל ופרט וכלל דריש כדפרישנא, והא דמייתי קרא דונתן הכסף וקם לו, כך דרך התלמוד להביא דרשות פשוטות ביותר אעפ"י שאינו יוצא משם, כמו בנעוריה בית אביה כל שבח נעורים לאביה, ואע"ג דבהפרת נדרים כתיב, וכן ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה, שאין דרשה זו לר' יוסי הגלילי דעירובין פ"ק וריש פ"ב דגטין, וכן לי ולא לאורי וכן הרבה:
דאמר ר' יהושע בן לוי אעפ"י שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף ומשלימו לעשרה. פירוש ורב אסי דאמר מזמנין בעשרה קאי:
זאת תשובת רבינו תם וממנו תלמוד הלכה:
אשר שאלת מנין לנו להשלים קטן לעשרה ומאימתי זמן צירוף השלמה שלו, נראה בעיני כי מצטרף אפי' אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין אלא מוטל בעריסה מצטרף לעשרה, מדא"ר יהושע בן לוי בפ' ג' שאכלו אעפ"י שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו דהיינו אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין אבל עושין אותו סניף ומשלימין אותו לעשרה, סניף היינו לברכת המזון לעשרה בשם, ולעשרה שמתפללים משום דבר שבקדושה, וכן עבד אחד משלים אבל תרי לא כדאמר ריב"ל נמי התם, ואיפסקא מלתיה דריב"ל במילי אחריני דתניא כותיה, ש"מ דלית הלכתא ככל הני שמעתא דבשלהי סוגיא לאו אריב"ל קאי דאיפסיקא מלתיה ועוד דהא מסייע ליה רב אסי, ובבראשית רבה גריס הכי, אריב"ל תינוק עושין אותו סניף לעשרה, ובעי התם לשלשה מהו, ופשיט התם דכש"כ הוא ופליג אהא דשלשה אמימרא דריב"ל דהתם תלתא קולי ובמילתא דידן תלתא חומרי, ועוד פוסק התם לברכת המזון עושין אותו סניף, אבל לק"ש ותפלה עד שיביא שתי שערות, וליתא דתלמוד שלנו עיקר, והא דאמרינן לית הלכתא ככל הני שמעתתא לא קאי אדריב"ל אלא אשמועינן דאותן תשעה וארון ותשעה נראין כעשרה וקטן פורח נמי ואע"ג דתניא נמי הכי מוקמינן לה אליבא דרב נחמן או בקטן פורח ואינו יודע למי מברכין, אי נמי באינו פורח ויודע למי מברכין, דע"כ אמאי דתניא נמי הכי לא קאי ולית הלכתא, והיינו כריב"ל דאמר קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו, הא אם יודע למי מברכין מזמנין עליו, אבל לסניף ולתפלה אפי' אינו יודע מצטרף, ואסניף ותפלה לא פליג רב נחמן מדקאמר קטן היודע למי מברכין אי נמי פורח מזמנין עליו ולא איירי לסניף ולתפלה, כדמוכח כולה שמעתא, ולהתפיסו ספר תורה או חומש לא מוכחא שמעתא אלא בפרקי דר' אליעזר איתיה גבי עבור שנה ומתוך אותו מדרש החמירו גם כאן ואע"ג דלא דמו להדדי דהתם לאו משום דבר שבקדושה הוא, וכן פירש רב האי גאון זצ"ל דקטן עולה למנין עשרה, ור"ח חולק עליו ולא מכח הלכה אלא שכן דרכו לתפוס חומרא שלא להוציא שם שמים לבטלה, ותניא כותיה דרב חסדא לעיל גבי אין מדקדקין בקטן, ואפי' לדברי ר"ח שמחמיר בזימון הוא מחמיר אבל בסניף לעשרה לא פליג אדריב"ל דקיי"ל כותיה וליכא מאן דפליג, ומה שפוסק בה"ג דקטן פורח ויודע למי מברכין מצטרף, נראה בעיני דאו או קאמר או פורח או יודע למי מברכין, ורבי מוסיף על דבריהם דאפי' מוטל בעריסה דאכל בי עשרה שריא שכינה, דכי גמירי ונקדשתי לא שנא גדולים ולא שנא קטנים ובלבד שיהי' תשעה גדולים דטפי מחד לא כדאמרינן גבי עבד דליכא יקרא דשמיא כולי האי, ועבד נמי איתא בכלל ונקדשתי, דשכינה שריא אכל מחוייבי מצות ובני ברית, והני מילי דמצטרפי בישראל גדול מברך אבל לאפוקי אינהו לא דאמרינן בשלהי ר"ה דכל מי שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן, והא דסלקי קטן ועבד ואשה אע"ג דליתנהו בתלמוד תורה למנין שבעה משום דס"ת לשמיעה קאי וברכתו אינה לבטלה דלא מברכין אקב"ו על התורה אלא אשר בחר בנו ונתן לנו את התורה, וצורנו יתן לכולם שלום, נשלמה התשובה וגם רבי השיבני אעפ"י שר"ת מ"כ התיר לעשות קטן סניף לעשרה ולתפלה בלא חומש בידו, הוא לא היה נוהג כן ולא עשה מעשה, וגם מה שמצריכין אותו לחומש בידו אינו בשום מקום רק בפרקי דר' אליעזר גבי עבור שנה מזכיר ס"ת. והכי איתא התם בג' מעברין את השנה ר' אליעזר אומר בעשרה ואם נתמעטו מביאין ס"ת ועושין עיגולא וכו' ואינו מזכיר שם כלל שיהא הקטן אוחז ס"ת, ואפילו היה בשום מקום לענין תפלה אומר רבי דהיינו דוקא ס"ת העשוי בגליון או חומש אחד מה' חומשי התורה העשוין בגליון אז נופל על זה לשון חומש ולא לשון ספר אבל חומש כעין שלנו לא היה בימי חכמים, ומה שאומר בקטן וס"ת עושין אותן סניפין בירושלמי ובב"ר, זהו או קטן או ס"ת כמו תשעה וארון כדאיתא בתלמוד שלנו שבמקום אחד מזכיר שם ס"ת ולית הלכתא הכי, ואעפ"י שיש בירושלמי כתוב כן קטן וס"ת עושין אותן סניפין, א"ר יודן קטן לס"ת עושין אותו סניף, ומשמע קצת כמנהג העולם, ושמא רוצה לפרש דלקריאת התורה מיירי שעולה למנין ז' אבל סניף לא הוי לעשרה, ולשון הירושלמי אכתוב בסמוך, וגם רבי לא רצה לעשות קטן וס"ת סניף לתפלה, וגם ה"ר יוסף כתב בתוספותיו ומסתברא דריב"ל קאי כרב אשי דפליג אמר זוטרא לעיל בריש פרקא גבי קורין לו ומזמנין עליו בעשרה, דמיקל בזימון דעשרה מזימון ג', והתם פסקינן כמר זוטרא דמחמיר בזימון דעשרה ולכך אין הלכה כריב"ל, וזהו לשון הירושלמי ר' סימון בשם ריב"ל ר' יוסי בן שאול בשם רבי קטן עושין אותו סניף לעשרה והא קתני אין מדקדקין בקטן, א"ר יוסי קיימא ר' סימון ר' חנינא בשם ריב"ל לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי, ר' יודא בר פזי בשם ר' יוסי תשעה נראין כעשרה מזמנין מה מסויימין לא אפי' קטן ביניהן, ר' ברכיה א"ר יעקב בר זבדי בעי קומי ר' יוסי בר' אלעזר תמן קטן עושין אותו סניף לעשרה ומר אף הכא עושין אותו סניף לג' ומה אין תמן שמזכירין את השם עושים אותו סניף כאן שאין מזכירין את השם לא כש"כ, תני קטן וס"ת עושין אותו סניף, א"ר יודן כיני מתניתא קטן וס"ת עושין אותו סניף, ויש ירושלמי קטן לס"ת עושין וכו' בלמ"ד, מאימתי עושין אותו סניף ר' אבינא אומר פלגין רב הונא ורב יהודא תרויהון בשם שמואל חד אמר כדי שיהא יודע בטיב ברכה וחד אמר כדי שיהא יודע למי מברכין, א"ר יוסי כמה זמנין אכלית עם תחליפא אבא ועם ר' אבינא בר ביסי חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות ע"כ לשון הירושלמי, ועל זה הגיה ר"ת ז"ל, וכן מנהג העולם ולא כמנהג רבה ותלמידיו דברכו, וגם ר"ח פירש לקמן כירושלמי, דרב נחמן דאמר קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו, זה שאמר רב נחמן משהוא נכנס לכלל י"ג שנה ולא הביא שתי שערות ידועות שהוא חשוב קטן אע"ג שהוא גדול, אם יודע למי מברכין והוא בן י"ג שנה מזמנין עליו פחות מכן לא, והא דשבחו לאביי דנפיק לברא ואחוי כלפי שמיא, לאו דוקא לאזמוני עליה אלא שיש בו בינה והוא קטן, שסובר ר"ח דקטן פורח היינו שהגיע לשתי שערות אבל השערות אינן גדולות לכוף ראשן לעיקרן שכן שיעורן, שאין דרך לגדל שער עד י"ג ופעמים עד עשרים, ורב נחמן לא אתא לרבויי אלא קטן פורח ויודע למי מברכין אבל קטן ממש לא אמר רב נחמן דפשיטא דלא פליג אברייתא דלקמן, ולעולם אין מזמנין על קטן אם לא הגיע לכלל שנים דהיינו שנת י"ג ולא הביא ב' שערות לכוף ראשן לצד עיקרן, מסקנא דמלתא אין עושין קטן סניף לעשרה לזימון ולשלשה ולתפלה עד שיביא ב' שערות כעובדא דר' יוסי בר תחליפא דירושלמי:
מצוה דרבים שאני. דאלים עשה דרבים דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, דהיינו עשה שמקדשין את השם ואפי' היא מילתא דרבנן כגון לשמוע קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מן התורה אפי' הכי דחי ליה לעשה דיחיד, דלא משמע דמיירי כגון בפרשיות לקרות בתורה שהיא מדאורייתא והוי עשה דאורייתא, אלא משמע דאפי' בעשה דרבנן מיירי דאלים שהוא של רבים, ומכאן תשובה לה"ג שפירשו שאם נקבר לו מת ביו"ט אחרון שהוא מדרבנן שנוהג בו אבילות יום ראשון דאורייתא דכתיב ואחריתה כיום מר ודחי לרגל שהוא מדרבנן, דאתי אבילות ודחי לעשה דרבנן שהוא יו"ט האחרון, דהכא משמע דעשה דרבים דרבנן כגון לשמוע קדושה וברכו דחי עשה דלעולם תעבודו, ועוד שלא מצינו אבילות יום ראשון אחר שנקבר המת מדאורייתא, דלא אמר הכי אלא לענין אנינות ולאכילת קדשים, ועוד דאמר בפ"ק דכתובות גבי מי שהיה פתו אפויה וטבחו טבוח וכו' ונוהג שבעת ימי המשתה שהן מדרבנן דחו אפילו יום ראשון של אבילות, אלא ודאי אינו מתאבל כלל עד שיעבור הרגל אפי' יום טוב האחרון, וכן עמא דבר:
המחדדין זה לזה בהלכה. ובתוך הסעודה שההלכה חשובה כשלשה, ולענין תפלה חשובה כעשרה רק שמחדדין שם בהלכה:
תשעה וארון. הא דאמר רב נחמן קטן היודע וכו' לעיל פרשינא לה והארכנו בה: