תוספות רבינו יהודה החסיד על ברכות· רבנו יהודה ב"ר שמואל החסיד
פרק ראשון - מאימתי · דף יג.
אלא שיהיא ישראל עיקר דבכ"מ כתיב בני ישראל:
עד שהיה מספר מעשה ארי פגע בו דוב. לפי שהדוב עז יותר ובעל תחבולות להזיק יותר מארי, ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע"ז שאחר מלכות רומי באה מלכות פרס דחשיבה ליה לפי שנמשלה לדוב דכתיב וארו חיוא תנינא דמיא לדוב וגו' וקשה אדרבה מלכות בבל חשיבא טפי שנמשלה לארי, והשתא אתי שפיר, לפי שהדוב בעל תחבולות להזיק יותר כדמשמע הכא:
ר' אלעזר אומר עובר בלאו. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ויש לפרש דבר קפרא לא חשיב ליה לאו משום שניתק לעשה דכתיב והיה שמך אברהם. ואידך לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה לפי שמתקן הלאו, ולא נהירא, ומה שהזכיר בר קפרא עשה ולא הזכיר הלאו אי סבר לה לדר' אלעזר משום דלא משמע עשה כל כך אלא קריאת השם, פירש שהוא עשה, בירושלמי דהאי פרקין למה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב ושמו של יצחק לא נשתנה, אלו אבותיו קראו אותו בשמו, אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק שנאמר וקראת את שמו יצחק:
סליק פרקא קמא בס"ד. בנל"ך ואע"י בילא"ו.