תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שביעית· רבי עקיבא איגר
פרק ז
משנה א
[אות ל] בתוי"ט ד"ה כלל גדול. במאכל בהמה ליתא. ובשבת (רפ"ז) תני ג"כ כלל גדול דגדול ענשו של שבת משל שביעית דשבת איתא בין בתלוש בין במחובר ושביעית במחובר איתא בתלוש ליתא:
משנה ג
[אות לא] בתו"ח סד"ה לא בבכורות. וצ"ע. הרמב"ם כתבו (פ"ה ה"ט) מהלכות בכורות:
[אות לב] בתוי"ט סד"ה ולא בנבלות. לסחורה שריא. וכך הקשה במ"ל (פ"ח מהל' מאכלות אסורות) וניחא ליה לסחורה היינו באם נזדמנו לו עי"ש:
משנה ו
[אות לג] בהר"ב ד"ה מפני. ודינן כעצים. אף דבודאי הקטף בעצמו הנאתו וביעורו שוה דאל"כ אמאי לת"ק נוהג בו שביעית הא אפי' בפירי ממש בעי' ג"כ הנאתו וביעורו שוה. מ"מ בטל הוא לגבי העץ כיון דהוא רק לחלוחית העץ מש"ה דינו כהעץ. הר"ש כאן ותו' (פ"ק דנדה):
משנה ז
[אות לד] בתו"ח בסד"ה בתוי"ט ד"ה ורד חדש. ויאכלום בקדושת שביעית. גם אנכי כוונתי לזה בעזה"י ובביאור יותר דהטעם דא"ח בביעור דבלוע בעלמא הוא כמבוער כדקי"ל לקמן (פ"ט מ"ח) כר"ג ועמ"ש שם בעזה"י: