תוספות רבי עקיבא איגר על משנה דמאי· רבי עקיבא איגר
פרק ד · משנה ו
[אות מב] בתי"ט ד"ה אמר לו. אמר לו איש פלוני. ולפ"ז הפירוש א"ל אחד אני. היינו שאני הנאמן. א"נ לגבי עצמו. אבל א"ל איש פלוני נאמן הר"ז נאמן. ובאמת גם כפי הגירסא שלפנינו איש פלוני יש לפרש וכאילו קתני אבל א"ל איש פלוני. אך התוס' בכתובות העתיקו נוסח המשנה א"ל אין אני נאמן איש פלוני נאמן. מש"ה פירשו דאומר ומעיד על עצמו שא"נ רק דאיש פלוני הוא הנאמן מש"ה הקשו שם מה שהקשו. ועי' בפ"י שם:
[אות מג] בתוי"ט ד"ה הר"ז נאמן. ומתני' דר"פ. והפר"ח והתפל"מ ביו"ד (סי' קי"ט) כוונו לדבר אחד דפרכת הירושלמי לאו מדין חשוד על הדבר. דאף לרשב"ג דס"ל דחשוד נאמן בשל אחרים זהו במעיד על המאכל שהוא מותר. אבל הכא דמעיד על האיש ההוא שהוא נאמן למעשרות בזה לא מהני עדות ע"א. דלהחזיקו לגברא נאמן בעי' ב' עדים עי"ש:
[אות מד] בתי"ט ד"ה מי כאן. לרבותא דר"י נקט. והא דקתני במתני' דהכא הרי אלו נאמנים לאו דוקא. דאינו חושש על נאמנותו דלאו לענין איסור והיתר קאמר. הרא"ש: