תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק השולח גט · דף לד.
יתומים שבאו לחלוק, גר' דלאו דוקא שבאו לחלוק דה"ה אפי' לא באו אלא א' דהא בריש פ' האיש מקדש מייתי לה אחלוקת הארץ שהיו שם כמה יונקי שדיים, מיהו אין ראיה ברורה משם דלא עבדי הני יתמי כי ההיא דעל פי הדיבור היתה חלוקת הארץ וחיו שם אורים ותומים והגדילו אין יכולים למחות, וקצת י"ל מההיא דיבמות פ' אלמנה שנותנין חלק לעובר כדרב נחמן ושם לא בא כי אם הא' לחלוק, מיהו גם זה יש לדחות דשאני התם שיש תקנה גדולה לעובר שחלקו מתעלה בכך ממה שיאכלו עבדים של אלו בתרומ' ועוד היכא שמוחה האחר בפי' אין ראיה שנעמיד אפוטרופוס לחלק בע"כ, וגם ר"ת יליף דוקא ב' רוצים אבל א' רוצה וא' אינו רוצה לא:
בית דין מעמידים להם אפוטרופוס ובוררים להם חלק יפה, היה נראה לדקדק מלישנא דבוררים שיש כח לאפוטרופוס לחלוק בלא גורל, דבגורל לא שייך ברירה וגם בלא שומת ב"ד דבוררים אאפוטרופוס קאי ובמקום יתומים קיימי וקיימת החלוקה בברירה הנעשת מדעת האפטרופא דאפילו בלא גורל כאילו היו עושין אותה היתומים עצמן אם היו גדולים, ומתוך כך היה נראה דאפילו במילתא דשייך בה גוד או איגוד דצריכי תרווייהו להאי ולהאי יש כח לאפוטרופא לחלוק, ואע"ג דבריש פ' האיש מקדש מייתי לה אחלוקת הארץ שהיתה בגורל ובשומת ב"ד לאו לגמרי מדמי לה לחלוקת הארץ כדפרישית, אבל ר"ת מפ' דבוררין להם בגורל מיידי ואפי' בגורל שייך לברור חלק יפב כגון אם יש (ב) ג' שדות דטוב שיטול כל אחד שדה א' ויחיה כל חלקו במ"א ממה שיטול כל א' שליש כל שדה ושדה וכמה ענייני ברירות יש בחלונות ובסולמות ובדרך זה חולקים דוקא בגורל ובשומת ב"ד ובדבר דלא שייך בו גוד או איגוד, ומדקדק ר"ת דאי אפי' בדבר דשייך גוד או איגוד חולקין אמאי דוחק לומר ריש פ' האיש מקדש יכולים למחות ברוחות הול"ל יכולים למחות בגוד או איגוד, וגם ר"ח פיר' דבוררים להם חלק יפה ומשמע שצריך שומת ב"ד וכיון שצריך שומת ב"ד מסתברא שאין חולקין אלא בגורל ובמילתא דלא שייך גוד או איגוד, ונר' לפר"ח שהעמדת אפוטרופוס אינה לחלוק אלא לשמור לכל א' חלקו דעד השתא לא היה כי אם אפוטרופוס א' לכולן והשתא מעמידין אפוטרופוס לכל א' וא', ואפוטרופוס דנקט לשון יחיד היינו אפוטרופוס לכל א' וא', א"כ גם עכשיו אפוטרופוס א' לכולם וה"ק מעמידין להם אפוטרופוס לשמור לכל א' חלקו בפ"ע ולא כמו שהיו עד עכשיו שהיה שומר הכל ביחד, וניחא השתא דנקט אפוטרופו' לשון יחיד ובוררים לשון רבים:
התם ממונא הכא איסורא, ותימא היכי דייק לעיל מהך דחזר ר' ועשה כרשב"ג בההיא דשום הדיינים דכתובות פ' אלמנה דאית ליה לר' מה כח ב"ד יפה וחזר בו מהא דקאמר לעיל בטלו מבוטל הא איכא לחלק בין איסורא לממונא, וי"ל דר"נ דאמר הלכה כר' בשתיהן הוא דמפליג אבל תנהו אמוראי דלעיל לא מפלגי, וכי פריך הכא לר"נ היה יכול להקשות הא ר' גופיה חזר בו מההיא דבטלו מבוטל כדמוכח בכתובות אלא ניחא ליה לאקשויי מדרב נחמן אדר"נ, ועי"ל דלעיל מדמי ממונא היכא דטעו ב"ד לאיסורא, אבל הכא מחלק בין ממונא דלא טעו לאיסורא ובפ' אלמנה נמי בכתובות מחלק בין טעו ללא טעו דרב נחמן גופיה פסק הלכה כחכמים ופריך התם עלה מההיא דיתומים שבאו לחלוץ דאית ליה רב נחמן מה כח ב"ד יפה, ומשני הא דטעו הא דלא טעו:
אותיבו קרי באודנייכו, וצ"ל דס"ל כר"ג דאמר אם בטלו אינו מבוטל, א"ג לא היה בו דעת במגרש זה לבטל שלא בפני השליח כי סבור היה שלא היה מועיל:
כי מטא לריש ירחא דאדר, לאו דוקא ריש ירחא דאדר אלא קודם דגלוי דעת לא היה מועיל אם כבר הגיע הזמן, ועוד כי אפילו ביטול גמור לא היה מועיל כי כבר נתגרשה: