אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק השולח גט › דף לב.

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק השולח גט · דף לב.

פרק השולח גט

השולח גט והגיע בשליח, לר"נ דאמר דאם ביטלו אינו מבוטל ניחא דנקט והגיע בשליח ולר' נמי דקאמר ביטלו מבוטל אורחא דמילתא קתני כשרוצה לבטלו מבטלו דרך היתר ואינו רוצה לעבור על תקנת ר"נ, ועוד דבהגעת שליח א"צ ב"ד ועוד מתני' לא אתא לאשמעינן דאינו בטל בענין אחר אלא אתא לאשמעינן דכה"ג בטל ולא אמרינן דלצעורה קא מיכוין, ותימא מה פריך להשמיענו זה דהאיך נוכל לומר דאינו בטל והלא עומד וצווח שהוא מבטלו, י"ל דסד"א כיון דאינו מביא עדים אינו רוצה לבטלו, א"נ אפילו יש עדים סד"א שניחוש להחמיר דדלמא לצעורה קא מיכוין קמ"ל דלא חיישינן להכי:

איהו דלא טרח אדעתא לצעורה, משמע שטרח קודם שקדם לילך אליה, ומשמע הא אם אירע שנזדמנה לו אמרינן דלצעורה קא מכוין ולא יהיה בטל וזה הוא תימא לומר דכיון שביטלו בפירוש שלא יהיה בטל, וי"ל דצריכותא עביד שם בכל דהו, מיחו בטל הוי ואפילו נזדמנה לו:

מהו דתימא איגלאי מילתא למפרע דבטולי בטליה קמ"ל, אפילו לרבא דאמר לקמן דגלוי דעתא בגיטא מילתא היא, היינו דוקא שנודע לנו גלוי דעתו קודם שהגיע הגט לידה אבל הכא לא נודע דעתו עד שהגיע הגט לידה דהא דהוה רהיט בתר שליח מצי סבר שליח דבעי למימר ליה אשור הב לה כדקאמר רבא לקמן, דאע"ג דאיגלאי מילתא למפרע שהיה בדעתו לבטלו, מ"ם כיון דלא נודע דעתו לא לשליח ולא לאשה הוי כדברים שבלב שאינם דברים, וא"ת דהא דדברים שבלב דאמרינן לקמן דאינן דברים היינו משום שלא חשש לפרסם שהוא היה יכול לפרשם וכיון דלא פירשם רוצה הוא שיתקיימו הדברים שהוא עושה ולא אותם שבלבו, אבל הכא עשה כל מה שהיה יכול לעשות כדי לגלות דברים שבלבו ונאנס ולא היה יכול, וי"ל דאפ"ה הוי דברים שבלב וכן מוכח בההיא דקידושין גבי הא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומייתי לה גבי דברים שבלב אלמא דאע"ג דאמרינן שיש בלבו דעת אחרת אין אנו הולכים אחר דברי' שבלבו:

ה"ג והאמר רבה בר איבו אמר רב ששת ואמרי לה א"ר אבהו אמר רב ששת, ולא גרסינן אמר רבה בר אבוה דרבו של רב נחמן היה ורב נחמן חבירו של רב ששת:

מבוטלת היא תיבטל אי אפשי בה דבריו קיימים, בטלה היא אינה מתנה לא אמר כלום, וא"א לגרוס הכא כי התם דהא פריך אלמא בטל מעיקרא משמע פי' ולכך בטלה היא דבריו קיימים שהרי בטלה היא קודם לכן אבל אי גרסינן לא אמר כלום היכי דייק דמעיקרא משמע, ובכריתות נמי א"א למיגרס כי הכא דפריך מינה לר"ל דקאמר הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל המחזיק בה זכה ופריך ליה מדרב ששת דאמר אי אפשי בה דבריו קיימים מאי לאו דבריו קיימים והדרא למרה, וי"ס דגרסי אי אפשי בה אינה מתנה דבריו קיימים, וגירסא זו ניחא הכא והתם, אבל קש' הי"ל להקשות כאן כמו כן מאי אפשי בה והל"ל דבטל ואי אפשי בה דליבטל משמע דלא היה יכול לתרץ דאי אפשי ב' לשונות משמע כדמתרץ בכריתות אליבא דר"ל, מיהו גירסא זו אינה ברוב ספרים וגם ר"ח הביא בסוף יש נוחלין ההיא דבכריתות כמו שם ברוב ספרים ויש לומר דהוי כמו איכא דאמרי או לישנא אחרינא, וכן מצינו בש"ס הרבה גרסאות הפוכות כמו פלוגתא דרבה ורב חסד' בטרפה חיה בפ"ק דבכורות, ואיפכא בפ"ק דתמורה, ופלוגתא דידים מוכיחות בפ"ק דנזיר ובפ"ק דנדרים, וסוגיא דנזיר ממורט בפ' ג' מינין ובסוף הוציאו לו, וההוא דמלוה ע"פ גובה מהיורשי' בקידושין ובסוף ב"ב, וההיא דהיזק שאינו ניכר בסיף המניח והגוזל ומאכיל, וההוא דזג וחרצן דנזיר ובפ' כל שעה, ונראה שיש ליישב כאן גירסא דכריתות דדייק דבטל מעיקרא משמע מדקתני בטלה היא אינה מתנה לא אמר כלום דאי דליבטל משמע א"כ היו דבריו קיימים וכל המחזיק בה זכה שהרי מפקירה אבל השתא דמעיקרא משמע הרי הוא כאומר שאדם נותן לחבירו וזוכה בה שאינם מתנות דכאן נמי זכה בה ולכן לא אמר כלום, והא דמשני לישנא דמהני קאמר לאו דמהני שיהו דבריו קיימין אלא לשון הטוב לו כי טוב לו שיתבטל הגט וטוב לו שלא תבטל המתנה, והא דמשמע בריש השוכר את האומנים דחשיב עילויא בעיני הבעל מה שממהר הנט לחול היינו לפי שרוצה לגרש ואינו רוצה לבטלו, אבל כאן שמגלה דעתו שהוא רוצה לבטלו היינו עילויא דידיה, ורש"י פי' בכריתות דגרסינן התם כמו בשמעתין, וז"ל ה"ג לה בהשולח גט וטעמא מפ' התם משום דתיבטל ומובטלת ואי אפשי להבא משמע וההיא כבר קבלה ולפיכך לא אמר כלום ואם יש לו ב"ח גובה אותה ממנו ומהאי ליכא לאותובי לר"ל דכי אמר ר"ל במתנת מטלטלין דכיון דאתאי לידיה והפקירה הויא הפקר אבל זה לא הפקיר השדה אבל אומר אינו חפץ שתהא המתנה קיימת אבל סיפא ק"ל לר"ל בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימים דלשעבר משמע וה"ק כשקבלתיה לא לשם מתנה קבלתיה והודאות בעל דין כק' עדים דמי לפיכך דבריו קיימים והדרא למרה אלמא היכא דמהני דבריו הדרא למרה, ומשני לא דבריו קיימי' ולא קני לה ולא הדרא למרה, וה"ה דה"מ לתרוצי דלא דמי לדר"ל דהכא כיון דאמר לא לשם מתנה קבלתיה הדרא דכי יהיב איניש מתנה אדעתא דמקבלי מיניה ואי לא מקבלי לא הוי מתנה, אבל לר"ל לאחר שקבלה בתורת מתנה הפקירה והכי מתרצין לק' קושיא אחריתי בשמעתין, ומיהו בקושיא קמייתא דחויה כי ה"ג ולקמן דלא מצי לדחויי שנויה עכ"ל רש"י: ע"ב.

להולך לאו כזכי דמי, לסימנא בעלמא נקטיה כלומר כי היכי דהולך לא מהני בגט כמתנה נמי לא הוי הולך כזכי אבל בגט אפילו הכי לא מהני:

מאי שנא מהרי הוא הקדש, תימא היכי יליף מהקדש והא בפרק אין בין המודר משמע דככר זה הקרא מועיל גם זה חרס לא אמר כלום דהא חרס הוא לא אמר כלום וכ"א בלא הוא דהא בטל הוא מהני ובטל בלא הוא סליק בתיקו:

רב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו, תימא דהא ר"י ור"ל דפליגי בריש האומר בקידושין משמע התם דמודו דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וכתיבת הגט לשמה הוי מעשה דאם כתב את ס"ת לשמה אינו חוזר ומבטל, וי"ל דכ"ז שלא הגיע הגט ליד האשה לא חשיב גמר מעשה:

התם דיבור ודיבור הוא, מתוך הלשון משמע דאפי' אם ביטל הגט בפי' אינו בטל מדקאמר התם דיבור ודיבור הוא משמע אבל הכא לאו דיבור ודיבור הוא, וגם מדנקט אבל גיטא גופא מיהא לא בטל משמע דאין בו כח לבטלו אבל בקידושין בריש האומר לא גריס התם כל צריכות לשין זה וכתוב שם בכל הספרים נהי דבטליה מתורת שליחות מתורת נט מי בטליה כלומר אין לו כח לבטלו מתורת גט דכתיבת גט לשמה חשיב מעשה, ומיהו אין לסמוך על זה לעשות הלכה למעשה:

רב נחמן אמר בפני ב' כל בי תרי נמי בי דינא קרי להו, לכאורה היה נראה דרב נחמן לטעמיה דקאמר בפ' קמא דסנהדרין משמיה דשמואל ב' שדנו דיניהם דין אלא שנקראין ב"ד חצוף והיה נראה מתוך כך דהלכה כשמואל אע"ג דפליג עליה רבא דאמרינן בשמעתא קמייתא דסנהדרין דרבא לית ליה דשמואל משום דלקמן פסקינן כרב נחמן, אבל א"א לומר כן דע"כ לא תליא הא בהא דא"כ קשה דרבא אדרבא דרבא לית ליה דשמואל וע"כ רבא ס"ל כרב נחמן דהכא דהא ר"י ור"ל פליגי לקמן בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת ורבא פסיק בפ' החולץ דבכוליה ש"ס ר"ל ור' יוחנן הלכה כר"י בר מנ' ורבי יוחנן קאי כרב נחמן, ועוד אמרינן בירושלמי ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו כ' שדנו אין דיניהם דין, ובפ' החולץ א"ר יוחנן גר צריך ג' משפט כתיב ביה, וצ"ל אע"ג דתרי אין דיניהם דין כיון דפרוזבול סגי בתרי קרי להו ב"ד, ותימא ואמאי איפלגי רב נחמן ורב ששת בפני כמה מבטלו הא תנן התקין ר"ג הזקן שלא יהיו עושין כך ולא מסתבר לומר דאפליגי לפי משנה ראשונה, וי"ל דנ"מ לרבי דקאמר לק' אם בטלו מבוטל ולקמן אמר ר' נחמן הלכה כר' בשתיהן ומודה רבי לרב ששת בפחות מג' ולרב נחמן בפחות מב' דאם בטלו אינו מבוטל:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה