אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק הניזקין › דף נד.

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק הניזקין · דף נד.

דף נג:

וקא משלם מידי דחזי ליה בימי טומאתו, ותימא והלא נעשית התשלומין תרומה ותו לא חזי בימי טומאתו וא"כ מה ריוח יש לכהן, ופי' רבי' יוסי ב"א שוגג ומזיד אאכילה קאי והשתא ניחא דבמזיד אין התשלומין תרומה, אבל קשה לפי' אי אכל במזיד אמאי משלם חולין טהורין גזלן בעלמא הוא ואפי' סובין משלם, ועוד אי שוגג ומזיד אאכילה קאי אבל אתשלומין לעולם במזיד, אמאי קאמר גברא לשלומי קא מכוין, היינו מכוין לשלומי כהוגן, ועוד מדק' ליה דר"מ אדר"מ אדרבה ר' מאיר לטעמיה דבדאורייתא לא קניס ואכילת מזיד דאורייתא, ורש"י תי' קושיא זו ופי' דנהי ודאי שנעשו התשלומין תרומה טמאה מ"מ התשלומין היו ראוין לזה האיש קודם שישלם ממה שהיתה ראויה התרומה שאכל גבי כהן:

דם שנטמא וזרקו וכו', ותימא מה קשיא ליה לר' מאיר הא ברייתא היא בפ' הקומץ רבה, וי"ל דסמיך אסתם מתני' דכיצד צולין דתנן פסח שנזרק דמו ואח"כ נודע, הא נודע ואח"כ נזרק לא, ופריך עליה ממתני' דקתני על מה הציץ מרצה על הדם שנטמא בין בשונג בין במזיד, ומשני עלה רבינא ור"ש, רבינא קאמר דשוגג ומזיד אטומאה קאי אבל זריקה בשוגג אין במזיד לא, ור' שילא משני דקאי אזריקה אבל טומאה בשוגג אין במזיד לא, וכה"ג פריך ומשני בפרק דזבחים מהך ברייתא על ההיא דעל מה הציץ מרצה, והא דלא מייתי הכא סתם מתני' דפסחים ניחא ליה לאתויי מתני' דמפרש טפי וסמיך אהאי סתמא, והך קושיא לרבינא דמפרש דשוגג אזריקה קאי דלר' שילא דמפרש אטומאה קאי לא קשיא מידי דטומאה דאורייתא היא: ע"ב.

אמר אביי כל שבידו נאמן, הק' ר"ת דבפרק האומר פליג אביי ורבא באשתו שזינתה בעד א' והלה שותק ומשמע התם דתרווייהו מודו באומר לו עד א' נטמאו טהרותיך והלה שותק דנאמן, וכן אמר לו עד א' אכלת חלב אע"ג דאין בידו, ומרבא נמי קשה דאע"ג דנאמן ליה הכא כשאין בידו היינו משום שהיה תחלה בידו, אבל היכא שלא היה בידו מעולם לא, ואר"ת דהכא מיירי במכחישו או אומר איני יודע, אבל התם כששותק דכהודאה דמיא, וכן מוכח בפרק האשה רבה דבעי למפשט מינה דעד א' נאמן באיסורין וקאמר דלמא שאני הכא משום דאי שתיק ושתיקה כהודאה דמיא, וגבי אשתו שזינתה פליגי לאביי נמי בשותק ומהני לאביי בעד אחר כשר דלאו גזלנא הוא ולרבא אין דבר שבערוה פחות מב' אא"כ מתימן עליה כבי תרי, אבל מכחישו ואומר איני יודע אפי' מהימן עליה כבי תרי לא מהימן, דדוקא בשותק פליגי דמשום שתיקתו משמע דמודה דדברים ניכרים הוא דחזא, ומתוך כך אמר ר"ת דאדם המטהר יין לחבירו אי אשכחיה וא"ל בזימנא קמייתא מהימן כרבא אפי' אם מכחישו כיון דהיה בידו, אבל אי לא א"ל בזימנא קמייתא או אחר דלאו בידו לא מהימן אי מכחישו או אומר איני יודע, ואי שתיק מהימן, וכגון שאומר לו נטמאו טהרותיך בפניך או ידעת רגלים לדבר דומיא דאכלת חלב דכיון דא"ל שהוא יודע בדבר ושתק ודאי הך שתיקה כהודאה דמיא, אבל בענין אחר האי דשתק משום דלא ידע, וכן עובדא מההוא סמיא שא"ל העד שהוא ידע רגלים לדבר, ואפ"ה קאמר רבא דוקא דמהימן עליה כבי תרי דאין דבר שבערוה פחות מב' כיון שאין הבעל יודע ידיעה ודאית, וריצב"א היה אומר דאפי' היכא דיש לו לידע אם שתק מעיקרא ולבסוף צוח ומכחישו אם נותן לו אמתלא לדבריו דמה ששתק מעיקרא לא בשביל שהודה אלא מתיישב ומחשב בדבר לדעת אם העד אומר אמת אם לאו, הך שתיקה לאו כהודאה דמיא כיון שיש לתלות השתיקה דלא להודות שתק, וכן ההיא דאמרינן בפ' המפקיד גבי גזלתי אחד מכם ואיני יודע איזהו כל אחד אומר אותי גזל ומוקי לה כגון ששתק בשעה שכולם תובעים אותו ולא הויא שתיקה כהודאה משום דמימר אמר אכל חד וחד דילמא האי הוא:

כהן גדול ביום הכיפורים יוכיח דכי אמר פיגול נאמן דתנן בפ' הקומץ דבה דאם פיגל בעבודה הוי פיגול, והאי פיגול לאו דוקא דהא שמעינן ליה לר' יוסי בזבחים בפ' ב"ש דאין פיגול בדבר הנעשה בפנים דיליף משלמים, ומיהו מודה ר' יוסי דפסול מיהא הוי כדאשכחן בספ"ק דזבחים דלר"ש דאמר כל שאינו על המזבח החיצון כשלמים אין חייבים עליה משום פיגול, ואר"י אמר ר' חנינא מודה היה לפסול מק"ו:

א"ל ס"ת ביד מי א"ל ביד לוקה, הא אם ביד הלבלר היה נאמן אף להפסיד ס"ת והיינו כאביי דאמר כל שבידו נאמן, ולא כפירש"י שפירש למעלה גבי טהרות וזבחים דנאמן משום דבידו לטמאן ולפגלן והכא אין ביד הלבלר לפוסלה אחר שכבר נכתבה ועוד אין זה מגו טוב שיהא נאמן לומר נטמאו משום דבידם לטמאן, דאם היה מטמאן במזיד היה חייב לשלם, אלא אביי ס"ל דכל זמן שהוא בידו נקרא הוא בעליו ונאמן, ורבא ס"ל אפי' אחר שיצא מתחת ידו חייב לשלם, אלא אביי ס"ל דכל זמן שהוא בידו נקרא הוא בעליו ונאמן, א"ל בפעם ב' הרי הוא בבעלים:

לעיל .

דילמא דחזיניה בפישפש, פירש"י ב' פישפשים היו בבית החליפות א' בדרום וא' בצפון כדי להכשיר העזרה לשחיטת ק"ק, ול"נ דמאותן פישפשים לא היו יכולים לראות בהיכל דתנן במס' מדות דהאולם עודף על ההיכל ט"ו אמה מן הצפון וט"ו אמה מן הדרום והוא הנקרא בית החליפות, ואמרינן באיזהו מקומן דפתח הפישפש הוא לראות מאותו פישפש לכותל ההיכל, הילכך נראה דפישפש דהכא היינו הא דתנן במסכת מדות ב' פישפשים היו לשער הגדול א' בדרום וא' בצפון וכו' נטל את המפתח ופתח את הפישפש לתא ומן התא להיכל, הכא דחזיניה בפישפש כלו' ע"י שנכנס דרך פישפש לתא ומשם רואה להיכל דרך הפתח שמן התא להיכל שלפני ולפנים ופישפש דקאמר היינו לול של אחור. הכפורת שהיה פתוח אמה דעזרה שאחר הכפורת כדי להכשירה לשחיטת קדשים קלים כדאיתא בפרק איזהו מקומן:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה