אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק המביא קמא › דף י:

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק המביא קמא · דף י:

דף י.

אי לאו דכותי חבר חוה לא מחתים ליה מקמיה, ותימא א"כ יתקיים כוליה שטרא אחר סהדא דכולא מילתא סמכינן אהאי ישראל דחתים, יש רוצים לדקדק מכאן מאי שהצריכה תורה כ' עדים, לאו משום דחד חשיב לישקר, אלא גזירת מלך הוא, כדאמרינן גבי קרובים משה ואהרן לאו משום דלא מהני, ונראה דאין ראי' מכאן דשאני הכא דהאי כותי כשר פי' מדאורייתא דגרי אמת הם ומדרבנן פסלום משום שהם חשודים וזה שחתם לפני ישראל מוכחא מילתא דאינו חשוד:

האי שטרא חספא בעלמא הוא, אע"פ שידוע לכל ע"י ערכאות שבא שטר זה מיד הנותן ליד המקבל דכי היכי דגבי שטר מכר לא היו מרעי נפשייהו וכתבו שטר אי לאו דיהב זוזי קמייהו, הכי נמי גבי שטר מתנה אי לאו דידעי בודאי שנתנו לו לא הוו כתבי שטרא, אפ"ה כחספא בעלמא כי מן התורה אין עדותם מועלת, אלא שחכמים האמינום והכשירו עדותם בשטרי מלוה ומכר במקום שהדבר שנעשה בפניהם הוא אמת ומקויים ואין אנו צריכים עדותם אלא לפרסם הדבר ולהודיע האמת כגון שמרי מלוה ומכר שחותמים לראי' אחר שנגמר הדבר, אבל בדבר שהקנין נגמר על ידם לא האמינום חכמים הלכך חשוב האי שטרא כחספא בעלמא כאלו לא נחתם בשום אדם כי בשעה שחתמו עדיין השטר ביד הנותן ולא שייך למימר בהא לא מרעי נפשייהו, והק' רש"י ולוקמה בעידי מסירה ור' אלעזר הוא, ותי' משום דאקשי' לעיל הא מדסיפא ר"ש בשיטת ר"א מכלל דרישא לאו ר' אלעזר הילכך בעי לאוקמיה אפי' רישא כר"מ, וקשה לפי' דע"כ פסול דערכאות דברייתא דלעיל בעידי מסירה ור"א היא דגזר שמות מובהקים אטו אינם מובהקין מדליתא בקדושין, דאי כר"מ אפי' בקידושין איתא לפסולא דערכאות מדאורייתא, א"כ מאי קשי' ליה ארישא דמתניתין נמי כר"א דפליגי ת"ק ור"ש אליבא דר"א כי היכי דפליגי תנא דברייתא ור"ש אליבא דר"א, הלכך נר' דאפי' אליבא דר"א פריך חספא בעלמא הוא דכי היכי דפסיל ר"א בגיטי נשים משום דהוה מזוייף מתוכו וחייש דילמא אתי למיסמך עלייהו ולמסרו בפניהם ואע"ג דהוא שמות מובהקין גזרינן מובהקין אטו שאינם מובהקין, הכי נמי יש לפסול שטר מתנה מזה הטעם דאפי' חשיבי העכו"ם העדים החתומים בו כמו ישראל לענין שטר זה משום דלא מרעי נפשייהו, אפ"ה אין שטר זה ראוי לקנין שהרי אפילו היו ישראל חתומים בו לא היה מועיל לקנות בלא עידי מסירה וכאן אין עדות מסירה דלגבי עדות מסירה לא מהני טעמא דלא מרעי נפשייהו, דדוקא לחתום שקר לא מרעי נפשייהו, אבל בעדות מפ' מרעי נפשייהו, ע"כ יש לפסלו אפי' בעידי מסירה ישראל, יש לחוש דילמא ימסרנו הנותן למקבל בפני עכו"ם של ערכאות החתומים בו שיהא סבור כמו שהם נאמנים לחתימה כך יהיו נאמנים למסירה וגזרו מובהקין אטו שאינן מובהקין ולהכי חשוב ליה חספא בעלמא, אבל אין לומר דלהכי חשוב ליה חספא דמשמע ליה דמתני' דמכשר שטר מתנה כמו שמכשירים שאר שטרות מדכייל להו בהדי הדדי והם כשרים אפי' היתה בין הכתיבה בין החתימה בעובדי כוכבים הלכך עכו"ם שאינן בתורת קנין שטר אין שטר כתיבתם מועיל לקנות מתנה בעידי מסירה לר"א ולהכי חשוב ליה חספא לכ"ע, לר"מ בשביל החתימה ולר"א בשביל הכתיבה, דהא ודאי ליכא דהא דברייתא דר' אלעזר בר' יוסף לקמן כולל כל השטרות ביחד להכשירן בערכאות של עכו"ם ואפי' גיטי נשים ושחרורי עבדים, ואפ"ה לא מכשרי' בגיטין אלא בכתיבת ישראל ובעידי מסירה ישראל, ובשאר שטרות מכשרי בערכאות של עכו"ם בכל ענין, אלמא אע"ג דכייל יטי בהדי שאר שטרות לא דמי להו בכל צד, מיהו נ"ל דלישנא דחספא ניחא טפי להאי פירושא דלפי' קמא כיון שאינו פסול אלא משום דילמא אתי למימסר קמייהו לא שייך למקרייה לשטרא חספא, והך דלקמן דר"א בר' יוסי אין לחוש אם גיטי' חלוקים משטרות אבל הכא דכייל כל שטרי ממונות בהדי הדרי משמע ששוין בכל צד, ומה שהק' על פי' רש"י נ"ל דאינו ק' דנהי דברייתא ורישא דמתני' פליגי אליבא דר"א לא ניחא ליה לאוקמי ת"ק דמתני' אליבא דר"א מדסיפא ר"ש בשיטת ר"א:

אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, הא נמי ניחא לפי' שני אע"ג דמדאורייתא ליתנייהו בתורת קנין שטר כיון שתקן המלך דכל שטרותייהו נעשים בערכאו' של עכו"ם דינא דמלכותא דינא וישנן בתורת קנין שטר, אבל לפי' קמא ניחא דפסלוהו משום דמרעי נפשייהו בעדות מסירה מאי שייך דינא דמלכותא דינא:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה