אור ברסלב
תולעת יעקב סוד ק"ש

תולעת יעקב· רבנו מאיר אבן גבאי

סוד ק"ש

סוד ברכו

סוד היחוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד הפסוק הזה שורש האמונה והעקר בו כפי הכוונה ופי' שמע כמו וישמע שאול מלשון אסיפה וחבור והכוונה בו שלא לקבץ בין אחד לאחד מאין סוף ושמע שם ע' לפי שסביב הקו האמצעי הנקרא השם הגדול שבעים ענפים משתרגים ממנו וכנגדם התורה מתפרשת בע' פנים וכנגדם למטה ע' שרים וזה סוד שמע ישראל ישראל סבא מתיחד ומתקדש ומתברך ממקור הברכות וכשישראל מכוונין בענין היחוד למטה ומיחדים כל המאורות הנכללים בפסוק וה הש"י מתיחד בכנסת ישראל ואז כל השבעים ענפים מתיחדים בשורש וגוף האילן מקבל שפע ואור וברכה ממקור הכל ומשפיע על שאר, הענפים הנמשכים ממנו:

ובמדרש רות שמע ישראל וגו' האי קרא תינח בשעתא דאמרו ליה בנוי דיעקב לאבוהון או משה לישראל אבל השתא דכולי עלמא אמרי שמע ישראל למאן ישראל אמרו אלא הא תנינן יעקב לא מת וקב"ה חתים ליה גו כורסי יקריה למהוי תדיר סהדא על בנוי וכדקא מיחדי שמיה דקב"ה אמרו שמע ישראל הוי סהיד עלן דאנן מייחדין שמיה דקב"ה כדקא חזי בההיא שעתא נטלי ליה ליעקב בארבע גדפון פרישן לארבע סטרין דעלמא וסלקי ליה קמי מלכא קדישא עילאה ומברך ליה בשבע ברכאן פתח ואמר זכאה איהו אבא דזרעא דא אוליד בארעא זכאין אינון בנין דקא מעטרין לאבוהון הכי בההיא שעתא כל חילא שמיא פתחי ואמרי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ויעקב מתעשר בתליסר נהרי אפרסמונא דכיא וקאים תדיר כקרתא מקפא שור על בנוי קמי קב"ה דלא שבק דינא תקיפא לשלטא עלייהו וכל בני עלמא לא יכלין לשיצאה לון הה"ד אל תירא עבדי יעקב. ובאגדה ועוד אותה חיה עומדת עד שגומרין כל שרי מעלה וכל מחנות מעלה וכל גדודים וכל אחד ואחד במעמדו אומר לאותה חיה ששמה ישראל ועל מצחה חקיק ישראל שמע ישראל. וגו' ע"כ והיחוד האמיתי ליחד עשר מעלות עליונות שהם סוד האמונה הקדושה בפסוק זה והוא סוד כוונת הלב שצריך לכוין בפסוק ראשון כדברי ר' מאיר בפרק היה קורא וזה סודו השם הראשון רמז למחשבה העליונה סוד העדן המשכת החפץ מן האין ובזה השם צריך לכוין היו"ד עם קוצה סוד החכמה מאין תמצא אלהינו סוד אי זה מקום בינה הא ראשונה:

ובמדרשו של רשב"י ע"ה בההוא ומנא דחזר אמונה לאתריה אמר משה שמע ישראל וגו' דהא כלא ביחודא חדא לית תמן קיצוץ ופירוד אם חב אבוי ואנא ועביד הפרשה הא קבילנא עונשא וחזרנא כלא לאתריה ביחודא שלים בלא קיצוץ ופירוד. מה שתצטרך לדעת כי קלקול הבריות גורם הסתלקות המאורות למקום אסיפתן ובזה נשארת האחרונה יחידה ונפשה מרה לה כי פנה דודה חלף הלך לו וזה סוד הסתר פנים האמור בתורה והנה חטאו של אדם היה סבה לפירוד הצורות מתוך שנתפתה אחר אשת זנונים ולא שת לבו לאשת חיל לבלתי הרחיק מעליה דודה ובשביל שערב קדש בחול הוצרך לצרוף ותקון עד שיצא נקי מן העופרת אשר בו ולזה הוצרך גלות מצרים כמו שהודענו במה שקדם אחר כך על ידי תקון חזרו הדברים למקומן בלי פירוד וזהו שאמר המאור הקדוש ע"ה בההוא זמנא דחזר אמונה לאתריה כי הם אמונתן של ישראל והיא האמונה הקדושה אמר משה שמע ישראל אם חב אבוי שגרם בחטאו פרוד הצורות ואנא כו' כבר ידעת סוד משה ע"ה כי כבר היה בסוד ומשה היה רועה וכתיב ויהי הבל רועה צאן ולא נמצא לו חטא אלא שקבלו חכמי ישראל כי הציץ בשכינה יותר מהראוי כשהביא בכורות צאנו ולזה הוצרך. למדה ההיא ולפיכך כתיב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט וגו' כי ירא ממה שאירע לו כבר:

ובמדרשו של רשב"י ע"ה א"כ דקורבנא דיליה אתקבל אמאי אתיהיב חילא לקטלא יתיה פתח ואמר יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים וגו לאו דאיהו רשע ולא בן רשע אלא כמעשה הרשעים דחב כעובדא דחיבייא דאינין סמאל ונחש ואירע ליה עובדא דילהון והאי איהו רזא פוקד עון אבות על בנים בגין דמעשה אבותיהם בידיהם דא גרם להבל מיתה ומית בלא בן ובגין דא אזיל בגלגולא:

עוד שם יש הבל וגו' דא אדם והבל דדא חב במחשבה ודא חב במחשבה ובמעשה עוד שם אדם נטע בתלת אבהן ואיצריף ואתלבן בהון ואשתרש בשרשוי ואצלח מיד אתא משה בריה דאדם ויהיב קב"ה אורייתא על ידו לאשקאה אילנא לאתגדלא בשרשוי וענפוי בההוא זימנא אתתקן אילנא דעקר חובא דחב באילנא הכא אתתקן כלא. הנה המאור הקדוש ע"ה ביאר החטא ועונשו ותיקונו ולז"א בכאן אם חב אבוי ואנא כו' ומכאן יתבאר טעם אומרו אלהינו מה שאין כן דרכו במשנה תורה. השם השלישי סוד ששה מעלות כמנין וא"ו שבשם ולזה צריך לכוין בשם זה ובשלשה אותיות אלו הוא אחד והכל קשר אחד מראשית המחשבה עד הצדיק המקשר סוף המחשבה בראשיתה:

ובמדרשו של רשב"י ע"ה ה' דא רשומו דאות יו"ד רישא עילאה דבשמא קדושא אלהינו דא רשימו דאת הא דשמא קדישא ה' דא משיכו דאתמשך לתתא ברזא דרשימו דאת וא"ו אינון תרין אתוון אתמשכו למהוי באתר דא ואיהו אחד ביחודא ואשתאר כלא באת וא"ו שלים מרישא דמבועא ועד סופא כולהו שייפין דילי חד כדין עאלין לה למטרוניתא שמשיה בלחישו ואמרי בשכמל"ו דהכי איצטריך לה לגבי בעלה ואמאי בלחישו בגין דלא אתערב בההוא חדוא זר והוא יתיחד לעילא:

בשית סטרין והיא לתתא בשית סטרין זכאה עמא דידעי דא. המאור הקדוש ע"ה רמו לנו יחוד הצורות הקדושות בשלשה שמות שבפסוק זה והכל נכלל באחד ואמר ואשתאר כלא כו' ורישא דמבועא רמז לתחלת התפשטות האצילות וסופה הוא הצדיק הקושר ראש המחשבה עם סופה כמו שכתבנו ואחר כולהו שייפין כו' רמז לאברי המרכבה העליונה והם האברים הרוחנים שזכרו למעלה שהם באדם היושב על הכסא והם מתיחדים ביחוד זה יחוד אמיתי והכל משל ומליצה ואמר והוא יתיחד כו' כי בזה ה' אחד למעלה ושמו אחד למטה וא"ת הרי מצינו אחד למעלה אבל לא למטה דע כי ועד הוא אחד בחילוף האותיות וביאור זה כי הוא"ו מתחלפת לאל"ף באלפא ביתא דא"ו ב"ה והעי"ן מתחלפת בחי"ת באותיות אהח"א ואותיות של מעלה אינן מתחלפות לפי שאין שולט שם עין הרע ואין שם יראת קטרוג אבל אותיות של מטה מתחלפים מפני יראת עין הרע כך ביאר המאור הקדוש ע"ה. ולסוד זה אין אומרים ביחוד התחתון אחד בפי' ולסוד זה אומר בשכמל"ו בחשאי מפני שלא ירגיש השר הידוע ואלו היה מרגיש הוה מערבב השמחה ומקטרג על בניה ומלמד עליהם חובה ומתוך כך תתעכב האם מלעלות להתחבר עם דודה והסוד ובשמחתו לא יתערב זר ולז"א בכאן בגין דלא אתערב כו' ושית סטרין הנזכרים בכאן הם סוד ששה קצוות שהידיד מתיחד בהם וכדאמרינן בפרק היה קורא כיון דאמלכתיה למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכת ואלה הם ששה קצוות עליונים כנגד ששה תיבות שבפסוק ראשון והכלה מתיחדת בששה קצוות של מטה והם נערות אסתר כנגד ששה תיבות שבבשכמל"ו והם הפרות המעלות את הארון אל בית שמש בסוד ויביאו את המשכן אל משה ולסוד זה אמר בכאן כדין עאלין לה כו'. ודע והבן כי מה שאנו אומרים בשכמל"ו בקול רם ביום הכפורים מפני כי ביום הגדול ההוא אין שטן ואין פגע רע והקטיגור נעשה סניגור ואין שם יראת קטרוג כי הכל שם בריות לפי שנכנסנו ברחובות הנהר וישראל כמלאכי השרת מנוקים מכל עון ופשע.

ובפרק מקום שנהגו דרש רבי שמעון בן פזי ויקרא יעקב אל בניו וגו' וכתיב ראובן בכורי אתה וגו' בקש יעקב אבינו לגלות לבניו הקץ ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש פסול במטתי כאברהם שיבא ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח ואמר בשכמל"ו אחרי רבנן היכי נעביד נימריה לא אמריה משה לא נימריה הא אמריה יעקב התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי, א"ר יצחק דבי ר' אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה והביאו לה בחשאי ויש מחכמי האמת אומרים כי הטעם שלא אמרו משה לפי שהיה השם הגדול מדבר עמו פנים א"פ ויעקב אבינו לא עלתה מעלתו לכך ולפי שנסתלקה רוח הקדש ממנו הוצרך לומר בשכמל"ו ולהמשיך רוח הקדש. וראיתי בלבנת הספיר כי טעם שאמרו יעקב לפי שהיה יורד לגלות ושכינה עמו והוצרך להמשיך לה ברכה ולא יפסוק השפע ומשה שהיה עולה מן הגלות לארץ לא היה צריך לאמרו כי כבר כלולה במעלה בארבעים שנה של מלכות משה היה מאיר להם השמש וירח מקבלת בלי הפסק עד כאן. והט אזנך ושמע פי' המשל הנחרץ הזה באמרם ע"ה משל לבת מלך היא בתו ק אברהם בעל החסד ועליה אז"ל בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה כל כבודה בת מלך פנימה והיא דינה בת לאה והריחה ציקי קדרה והוא המובחר שבקדרה והוא משל לשפע העליון הטוב והזך היורד על הראש ומשם לשאר מדותיו בהתעוררות יחודם של יחידים המיחדים והיא לא נזכרה ביחוד ההוא כי אם באריכות הדל"ת כמו שיתבאר וכביכול היתה מצטערה כשלא נתיחדה בכבוד שמים כי כשם שהוא אחד כך היא יחידה כי אין יחודו ניכר כי אם בה ואם תאמר שבח עצמו בפיה היה זה גנאי לה ויש מפרשים תאמר יש לה גנאי אם תשאל שפע כמדומה שיש בה חוסר דבר וזה גנאי לא תאמר יש לה צער כי היא הגן הצריך השקאה כי אין לה קיום כי אם מהאור הבא אליה מלמעלה באו עבדיה הזכירו שבק המיוחד לה בחשאי:

ועוד יש דרך אחרת בסוד היחוד במדרשו של רשב"י ע"ה והכל סוד אחד ה' אחד ושמו אחד היו"ד עם קוצה כמו שכתבנו למעלה אלהינו סוד אם הבנים שמחה ה' סוד ו' ששה מאורות אחד סוד עטרת זהב גדולה שבה מתיחד הכל וצריך להאריך בדל"ת שעור שיעלנה ויקשרנה עם דודה ומשם מעילוי לעילוי עד מקומה שנטלה משם סוד הלבנון דכתיב אתי מלבנון כלה דברי הידיד לאחותו אתי היית בתוך ההויות הסתומות והעמוקות בחכמה הנרמזת בלבנון אתי מלבנון תבואי כי משם נאצלו שניהם בדרך אשר בא בה ישוב ואחר כך ימשכנה מלאה כל טוב ויקשרנה שנית בצורות הקדושות מלמעלה למטה ויאמר ברוך סוד העדן מקור הברכות שם סוד אם הבנים כבוד המאור הכולל ימין ושמאל עם ענפיהם מלכותו מלכות בית דוד הכלולה חמה שעליה להמשיך אורה ולהשפיע ברכה לכל העולמות שתחתיה סוד לעולם ועד:

ובמדרש רות פרשה קדמאה דיחודא בתריסר תיבין שית תיבין ביחודא עילאה ושית תיבין ביחודא תתאה פרשה תניינא והיו הדברים האלה במ"ב תיבין ברזא דשמא דמ"ב אתוון פרשה תליתאה והיה אם שמוע דאית כלל ימינה בשמאלא ושמאלא בימינא ואיהו ברזא וסתרא דרתיכא קדישא עד ושמתם דאיהי פרשה דשלטה על כלא איהי ברזא בע"ב תיבין גו רזא דע"ב שמהן דרתיכא קדישא פרשה רביעאה ושמתם את דברי אלה דאיהי חמשין תיבין ושמתם סלקא בחושבנא בפר' תליתאה וסלקא באזהרה בפרשה רביעאה דאיהי לקבל חמשין תרעין דבינה פרשה דציצית כלילא מכולהו וסלקין פרשיין לבנינא דאדם וכל שאר דוכתין בין בפקודי אורייתא בין בכל שאר דוכתי דאורייתא דכורא לחוד ונוקבא לחוד והכא דאיהו יחודא דאתיחד ביה קב"ה דכורא ונוקבא אתבניאו כחדא וסלקא בשיעורא חדא ודכורא אישתלים מה דלאו הכי בכל שאר דוכתי דאורייתא ודא שבתא דהימנותא עילאה למנדע דהא ה' הוא האלהים דכורא אישתלים בנוקבא ואתכלל חד בחד דכורא אתבני בנוקבא ודא איהו יחודא שלים ולא שלימו אלא דכורא ונוקבא כחדא ות"ח כל מאן דאשלים יחודא דפרשיות אלין בכל יומא אתעטר הכא באלין משקופין וחלונין למהוי שלים הכא ולית מאן דאתעכב על ידוי ובלבד דיקרי כדקא יאות ויכוין בהני רזין עילאין אחיד בימינא דילי ואמר לו אי חסיד תא חמי יקרא דאינון דמייחדי שמא קדישא כדקא יאות ולעאן ק"ש כגוונא דא אעלנא בחד היכלא ובההוא היכלא הוו שס"ה היכלין כחושבן יומין שתא ואברהם יצחק ויעקב שלטין בההוא היכלא ואדם הראשון בגוייהו וברישא חמינא כמה חבילי נשמתן מתלבשן ברקמו דאילנא דחיי בכמה גוונין דיקרא עילאה ועיילין גו ההוא היכלא ויופיאל רב ממנא דאוריתא בהדייהו פתחו ואמרו אתעטרו קדושי עלמא בגין אינון קדישין דקא מייחדי שמא קדישא ומכוונין ברעותא בפרשין דק"ש אדם הראשון קא חמינא דמסתכל בהו וארח בהו אי חסר בהו אות אחת מגו ק"ש ובניינא דאדם באינון תיבין ואי אשכח שלמין נטלין לון אברהם יצחק ויעקב ונשקין לון מאן חמי חדוא מאן חמי ערבוביא בכל אינון דבגנתא דעדן דקא אתיין לההוא חדווא אותבין לון לגבייהו תרין זמנין בכל יומא נחית עלייהו טלא דמעל רישא דמלכא ובההוא טלא אכלי מיכלא דמלאכי עילאי וידעי מה דהוה ומה דיהוה ומה דזמין להוי עד זימנא דקב"ה יוקים לגופי סריחן דהאי עלמא ויוקים ליה קב"ה בבניינא מתקנא כדקא יאות ע"כ ולפי שהעת עת דודים עת הזיווג העליון ושני עפרים ממתיקין סוד לבדם ואין זר אתם אנו אומרים ק"ש בחשאי:

ובמדרש רות ר' נהוראי אומר בק"ש יש רמ"ח תיבות כמנין אבריו של אדם והקוראו על תיקונו כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בה כד"א רפאות תהי לשרך אדהכי אתא ההוא ינוקא קם על רגליו ואמר הלא בק"ש אין בו כי אם רמ"ה תיבות אמר לו ר' חייא תיב ברי תיב אמר בני שמעתא בהאי מידי אמר כך שמעתי מאבא בק"ש יש רמ"ה תיבות חסר תלת למנין אבריו של אדם מאי תקנתיה תקנו שיהא שלוח צבור חוזר ג' תיבות ומאי נינהו ה' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ"ח תיבות עם הקהל וכדי שלא יפסוק לאמת לא פתות מג' ולא יתר על ג' אדהכי אתא רב יהודה בריה דרב פנחס ויתיב גבייהו אמר להו במאי עסקיתו א"ל במילי דק"ש והכי והכי אמר האי ינוקא אמר ודאי הכי הוא והכי אמר ר' יוחנן בן נורי א"ר יוסי בן דורמסקית משמיה דרבי עקיבא חסידים הראשונים תקנו ק"ש כנגד עשרת הדברות וכנגד אבריו של אדם חסרו מהם שלש למנין אבריו של אדם תקנו שיהא שליח צבור חוזר ומשלים אותם ומאי ניהו ה' אלהיכם אמת בתפלה תקנו שלש ראשונות וג' אחרונות בק"ש ג' שמות בראשונה ה' אלהינו ה' וג' שמות באחרונה ה' אלהיכם אמת וכל האומר ק"ש כי האי גוונא אינו ניזוק כל אותו היום כל האומר ק"ש שלא עם הצבור אינו משלים אבריו מפני שחסר ג' תיבות שש"ץ חוזר מאי תקנתיה יכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב ועם כל זה הוה קורא עליו אבא מעוות לא יוכל לתקון וגו' אותם ג' תיבות ששליח צבור חוזר לא יוכל להמנות אותם בתשלום רמ"ח כשאר הצבור ע"כ ג' תיבות ששליח צבור חוזר הם כנגד ג' אבות ראשונים ה' כנגד חסד לאברהם אלהיכם כנגד פחד יצחק אמת כנגדו נאמר תתן אמת ליעקב ואמר כי מי שאינו קורא ק"ש עם הצבור יכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב והכוונה להם ע"ה בזה כי ט"ו ווי"ן עולין אמן עם המלה ואם תרצה אמור באל"ף שבאמת וכבר ידעת כי אז"ל בפ"ח מאי אמן א"ר חנינא אל מלך נאמן ובערבית יכוין בוי"ו ואמונה שהיא מושכת א"ו הרי כאן ג' אותיות וא"ו השתי ווי"ן עם כללן ר"ל מא' ועד וא"ו הוא כללן הו' ועולין הב' ווי"ן ב' פעמים אהיה אהיה וא' מצטייר יוי הוא יוד הא ואו הא הרי כאן ג' שמות כך ראיתי בספר הקנה ואם כן ראה כמה צריך להזהר להתפלל עם הצבור ולכוין במה שחוזר ש"ץ כדי להשלים אבריו ומי שהוא חסר מהם הרי הוא פגום בגופו ואין ברכה שורה על דבר פגום והמתפלל יחידי אפילו יכוין בט"ו ווי"ן שאמר קרינא ביה וחסרון לא יוכל להמנות וצריך אדם המליך מלכו של עולם על כל אבריו ולא יהיה אבר מאבריו פנוי מעול מלכות שמים. ודע שכל תיבה מכל תיבות ק"ש כדמיון נר לפי שהם כנגד רמ"ח מצות עשה שנא' עליהם כי נר מצוה ותורה אור וחופש כל חדרי בטן לראות אם אדם ממליך עליו את יוצרו בלי ערוב מחשבות והרהורים אחרים סוד החמורות ולסוד זה עיי"ן שבשמע ודל"ת שבאחד מאותיות גדולות והסוד עד ה' בכם:

ובמדרשו של רשב"י ע"ה ובההוא זמנא דצריך בר נש ליחדא לקב"ה בשכינתיה צריך להפשיט מניה כל מחשבין דאינון קליפין דאתמר בהון רבות מחשבות בלב איש ולסלקא שכינתיה לגביה במחשבתא חדא הה"ד ועצת ה' היא תקום כגוונא דבר נש דאתיחד בבת זוגיה ואתפשט מלבושוי למהוי עמה חד הה"ד והיו לבשר אחד הכי צריך להפשיט מניה כל מחשבין אחרנין בזמנא דמיחד לקב"ה בכל יום פעמים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ע"כ וצריך אדם לתקן מקום טהור ונקי מכל פסולת על מה שישרה כבודו של מקום כי בזה נעשה כסא לשכינה לפי שכל אברי האדם מסודרים על סדרו בראשית כמו שכתבנו וכנגד זה נקרא האדם עולם קטן ומי שממליך את המקום ב"ה על אבריו כאלו ממליכו על כל העולם ודרז"ל שלשה דברים מרחיבים דעתו של אדם אשה נאה והוא משל על נשמתו של אדם שצריך שתהיה קדושה וטהורה שבשבילה שורה עליו שכינה הנקראת נשמת כל חי ודירה נאה משל על הלב וכלים נאים משל על אבריו שצריך שיהיו מתוקנים ושלמים על מה שישרה השלם ועל זה נאמר והיה מחניך קדוש:

תוכן העניינים

תולעת יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה