תולעת יעקב· רבנו מאיר אבן גבאי
סוד נפילת אפים
אליך י"י נפשי אשא מזמור זה תקנוהו לנפילת אפים הטעם עד"ה כי כבר ידעת שבלילה שולטת המדה אשר רגליה יורדות מות והאדם מפקיד נשמתו בידה ובבקר מברך את יוצרו על שהחזיר לו נשמתו אשר הפקיד אתו כפי מה שבארנו אלהי נשמה:
אח"כ מתעטף בציצית ומניח תפילין ומתפלל על הדרך שהודענו ואחר תפלתו והתודה צריך לאסוף רגליו אל המטה ולנפול על פניו ולומר אליך י"י נפשי אשא כלומר בראשונה נתתיה לך בפקדון בלבד ליראתי שאינה שלמה כראוי ועכשיו שעשיתי הטוב בעיניך ויחדתי הדברים העליונים וקיימתי תרי"ג מצות והתודיתי על חטאתי ובזה נפשי שלמה בתכלית השלמות הריני מוסרה בידך ולרמוז לזה נופלים בצד השמאלי כנגד יד כהה כי התחנה אליה ומגביהין צד ימין כי ימין י"י רוממה ברחמים צריך לכוין במסירת נשמתו שהוא מוסרה ביד הקב"ה באהבה שלמה והקב"ה מעלה עליו כאלו נטל נשמתו ממנו ומת ובשביל זה אין וא"ו במזמור הזה שהוא"ו היא סוד עץ חיים כשאדם מוסר נפשו בכוונה זו הקב"ה מרחם עליו ומכפר עונותיו כי כן יש עונות שאינם מתכפרים אלא במיתה שנאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמות ן כך העליתי ממדרשו של רשב"י ע"ה:
שוב מצאתי לו ע"ה במקום אחר בענין נפילת אפים ז"ל נפילת אנפין מהו הא אוקמוה דקא עביד כל מה דעביד משה צלותא ותחנונין ובעותין ונפילת אנפין ואתנפל לפני י"י אבל בתר דמסיים צלותיה ועאל בכל אנון דרגין עילאין ואתקשרא כלא בכולהו אית לנחתא לתתא והואיל ונחית לתתא אצטריך באלפא ביתא מאי טעמא:
בגין דכיון דצלי צלותיה ואודי על חובוי מכאן ולהלאה אחזי גרמיה דמסר נפשיה למאריה ברחימו דכתוב אליך י"י נפשו אשא וניחא ליה לההוא סטרא דשריא ביה מותא ועביד ליה נייחא בדא ועם כל דא באלפא ביתא אית רזא לחכימין באלפא ביתא לית בה וא"ו ואית ביה פ"א באתריה ולבתר תרי זמני נינהו ולית ביה קו"ף מ"ט בגין דנפילא דא דאתמסר בר נש למותא אצטריך לכוונא רעותיה ולמעבד נחת רוח לההוא סטרא דשריא ביה מותא כמא דעביד קוף בחרבות אחזי גרמיה דמית קמי חיתא חדא דדחיל מינה כן דההוא חיתא קריב לגביה וחשיב לקטלא ליה ולנשכא ליה חמי ליה נפיל בארעא כמית וחשיב דאיהו מית כדין תב לאחורא ועל דא אסתלקו אלין תלת אתוון דלא ידע בהו בר קב"ה בלחודוי ע"כ:
וידוע כי האדם נופל על פניו בדוגמא זו והקטיגור חושב שהוא מת ומסתלק מעליו ונשאר דינו ביד הקדוש ברוך הוא והקב"ה מכפר עליו:
ועוד יש בדבר סוד פנימי נעלם ראיתיו במדרשו של ע"ה כי כשהאדם מסדר הדברים העליונים כמו שכתבנו אז הכלה נכללת בסוד הנשמות בחבור של מעלה וכשהאדם נופל על פניו ומוסר נפשו בידה הרי היא כלולה מסוד הנשמות של מעלה ומסוד הנשמות של מטה וצריך לכוין בסוד המופלא הזה ולכלול נשמתו עם הנשמות ההם שהיא מקבלת מלמעלה והמכוין בזה זוכה להיות נשמתו צרורה בצרור החיים וקורין לו שלום למעלה ולמטה לפי שהוא מעטיר את הכלה מלמטה כענין שמעטיר אותה הצדיק למעלה והרי היא כלולה מכל הצדדים ויש אומרים דברים אחרים בנפילת אפים וכן יש מי שכתב מן הפוסקים הכל כפי מה שעלה על רוחם ובדו מלבם בלא שום טעם ולפי האמת מזמור אליך י"י נפשו אשא הוא שנתקן לנפילת אפים וכבר כתבנו טעמו וכן דעת המאור הקדוש רשב"י ע"ה ומי לנו גדול ממנו ולסמוך עליו בדברים שאינם מפורשים בתלמוד שלנו:
ואומר אבינו מלכנו והוא מה שאמר רבי עקיבא כשירד לפני התיבה ונענה כדגרסינן בפרק סדר תעניות אלו מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר כ"ד רננות ולא נענה ירד אחריו ר' עקיבא ואמר אבינו מלכנו וכו' ונענה והטעם כי ר' אליעזר היה לו זכות אבות בטח בזכותו ובזכותם ולזה לא נענה כי הוה לו לשאול מצד חסדו וטובו הגדול וגם כי מגדולת נפשו לא היה המעביר על מדותיו אבל ר' עקיבא לא היה לו זכות אבות וגם הוה שפל בעיניו מאד ולא היה מעריך עצמו לכלום ולכן הוה מתחנן מצד טובו הגדול ודבריו יוכיח וזהו ששנינו במסכת אבות פ"ד ר' אומר אל תעש תפלתך קבע וכו' ופי' החכם ר' יוסף יעבץ ז"ל אף על פי שתהיה זהיר בק"ש ובתפלה אל תעש תפלתך קבע בהשגת בקשתך ואל תתלה כלל בכוונתך אלא תחנונים כשואל ע"ד חסד וחנינה והביא ראיה מוחלטת על זה ואמר כי חנון ורחום הוא ומצד טובו הגדול הוא מרחם על בריותיו לא מצד זכותם אלא שהמתפלל מעורר הרחמים עכ"ל וזו היא כוונת מסדר סדר זה להורות כי עם היות שעשינו הטוב בעיני יוצרנו ב"ה בסמיכת גאולה לתפלה כמו שהודיענו ועוררנו הרחמים והנה זה זכות לא מעט עכ"ז אין לנו לתלות בקשתנו בזכותנו ובכוונתנו אבל ראוי לנו לשאול מצד טובו הגדול והחסד והחנינה כמי שלא קדם לו שום זכות להפיק שאלתו וכן דרכן של צדיקים בא ולמד מאדונינו אדון כל הנביאים ע"ה כי עם היות שזכותו רב מאד והוא שעמד לנו ולאבותינו אחריו וגם גדול מאד עד שאמרו ז"ל שבזכותו נברא העולם ועכ"ז לא תלה שאלתו במעשיו הטובים אבל שאל מתנת חנם על נד החנינה הוא שאמר ואתחנן אל ה' וגו' זאת היתה כוונת המסדר והדברים מוכיחים כן באומרו אבינו מלכנו וגו' כי אין בנו מעשים לתלות בהם שאלותינו אבל אנו שואלין מצד הרחמים והחנינה עשה עמנו צדקה למען שמך הגדול והושיענו וכו' ויש בו ד' פעמים אבינו מלכנו כנגד שם בן ד' אותיות שהוא כולל כל המעלות:
ודע כי סדר זה ר"ל עוררות הרחמים בי"ח ברכות וסמך גאולה לתפלה וזכירת י"ג מדות אחריהם והוידוי ונפילת אפים לכפר על עונותינו ושאלתנו מצד החסד והחנינה רמזו אדון הנביאים בתפלתו על עון המרגלים אמר ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת זהו עוררות הרחמים וגדולת כח זה השם בכוונת התפלה כמו שבארנו אח"כ י"י י"י ארך אפים וגו' הנה זכר הסדר אשר הורהו ית' לכפר על ישראל. והכי איתא בפ"ק דר"ה ויעבור י"ו על פניו ויקרא אמר ר' יוחנן אלמלא מקרא שכתוב א"א לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כש והראה לו למשה סדר סליחה א"ל כל זמן שישראל חוטאים ועושים לפני כסדר הזה אני מוחל להם וכו' ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנאמר הנה אנכי כורת ברית וגו' דע כי הוא יתברך הורה לאדון הנביאים ע"ה ענין בו יוריד י"ג מדות של רחמים הכלולים במאור הנעלם להפיק רצונו והם סוד י"ג נהרות שמושכים שמן אפרסמון ובאים ושופכים על ראש דברך אמת והוא אומרו שראשי נמלא טל והוא הטלית שנתעטף בו הקב"ה כש"ץ וזו היא כוונת זה הקדוש באמרו מלמד שנתעטף וכו' והראה לו וכו' א"ל כל זמן כו' ר"ל שכל זמן שישראל חוטאים ועושים לפני כסדר הזה כלומר שימשכו אלי סוד י"ג נהרות המושכים השמן הטוב מהמקור בזכירת הסדר הזה ר"ל י"ג מדות ובזה אקום מכסא הדין ואשב על כסא רחמים ואמחול להם כי בידיעת ענין זה ר"ל לעורר הרחמים והמקור על הצורות הקדושות תלוי כל צרכן של ישראל וקבלת תפלתם ונתינת שאלותיהם וכל טובתם ולסוד זה ארז"ל אין הקב"ה רוכב על ערבות אלא בעזרתן של ישראל שנאמר רוכב שמים בעזרך והוא שאמר הקב"ה למשה היה לך לעזרני ואמר ועתה יגדל נא כח י"י כאשר דברת לאמר אמר כי כח הרחמים והוא כח השם הזה הנכתב אל"ף דל"ת אשר הוא זכירת הרחמים יגדל למעלה עד אין סוף להפיק החסד והרחמים הגדולים להניח ברכה אל ביתו לצרכן של ישראל וזהו העזר שצריכים העליונים וזהו יתד שהכל תלוי בו ועמוד שהעולם נשען עליו והוא סוד התפלות והתחנות וכבר הודענו זה ונשוב אל כוונתנו הראשונה אח"כ אמר סלח נא לעון העם הזה כנגד הוידוי ונפילת אפים וכן מצינו בעון מעשה העגל שאמר ואתנפל לפני ה' וכן היה דרכו כשהיה מבקש רחמים על ישראל ואמר כגודל חסדך להורות כי לא היה תולה בקשתו ע"ה בסדר התפלה ובכוונתו בה אבל הוה שואל מתנת חנם על בד החסד והחנינה כמו הענין באבינו מלכנו ולא הזכיר זכות האבות כמו הענין בעגל כי כן הורהו יתברך באמרו אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם י"י לפניך וחנותי וגו':
ואומר תהלה לדוד לפי שבתחלה זמן המאורות החקוקים בכסא לסעודה ולא פשט אחד מהם ידו עד שנהנה המלך ואח"כ נתן רשות לשאר מאורות ליהנות והאדם מסר נפשו ונפל על פניו לעורר כחו כמו שכתבנו למעלה ושאר מאורות נהנים בסוד תהלה לדוד וזה יביעו ירננו יאמרו ידברו כל אחד נהנה כראוי לו זו היא דעת רשב"י ע"ה וכאן צריך לכוין בפותח את ידך מה שכתבנו למעלה ואחר כך אומר צרת לבו יענך ה' ביום צרה כדי שיעשו כלם סניגורים עליו ויליצו טוב בעדו כך כתוב במדרשו של רבי שמעון בן יוחאי ע"ה ויש במזמור זה ט' פסוקים כנגד ט' מאורות והיה דוד ע"ה מאציל שפע וברכה מן הט' מאורות עליונים אל בית מלכותו ויש בו ע' תיבות כנגד שם של ע"ב וכנגד ע' שרים הרודפים אחריו כענין שנאמר כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם ומזמור זה אומרים לבקש רחמים על היולדות לפי שיש בו ט' פסוקים כנגד ט' חדשי עבור והכי איתא במדרש תהלים ויש בו ע' תיבות כנגד ע' צירי יולדה שאינה יולדת אלא לאחר ע' קולות והטעם מפני שהמפתח של חיה לפנים מע' מדרגות ובכל קול וקול יורדת המפתח מדרגה אחת ואם תצעק למעלה מע' הכל ברצון הבורא יתברך אבל למטה מע' לא תלד ובאלו הפסוקים יש ש"ז אותיות כנגד י"ש עולמות הגנוזים בחכמה העליונה שנאמר להנחיל אוהבי יש והג' כנגד ג' עליונות כך ראיתי באור זרוע:
ואומר ובא לציון ובקדושה שבו נחלקו הפוסקים יש אומרים שיחיד יכול לאומרה ויש אוסרים משום דבר שבקדושה וכן כתב רב צמח גאון וכן דעת המאור הקדוש ע"ה שאין לומר הקדושה שבו שהיא בלשון הקדש ביחיד אבל התרגום יכול יחיד לאמרו ומה שנהגו לומר זה הסדר קדושה בלחש כתב ר' דוד אבודרהם ז"ל בעבור פסוק ה' ימלוך לעולם ועד שאמר משה והיה ראוי לאמרו ראשון ושמוהו אחרון כדרך סדר הקדושות שהמלכות בסוף ותדע שכך הוא שהפסוקים הראשונים אומרם ש"ץ בקול רם עם תרגומם ופסוק ה' ימלוך אומר בלחש עם תרגום ע"כ. ועוד נתן טעם למה נתקן סדר זה בלשון ארמי והוא כדי שיבינו עמי הארץ שאין מכירים לדבר כלשון הקודש כי אם בלשון תרגום ושמע דעת המאור הקדוש בכל זה אמר כי נתקן סדר זה בלשון ארמי לפי שהוא תוספת קדושה כדי שיאמר אותה כל אחד ואחד להמשיך עליו מאותו תוספת ולפיכך אומר אותו בלחש ושל לשון הקודש שהוא לצבור כדי שיתקדשו כלם בכלל אומר אותו בקול רם וסימנך שנים מקרא ואחד תרגום וטעם שתקנו סדר זה לאמרו בחול בתפלת השחר כתבנוהו בשבת בתפלת מנחה:
אשכילך ואורך בדרך זו תלך ואלמדך אורחות חיים כתוב במדרשו של רשב"י ע"ה ז"ל כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ולכבודי בראתיו דייקא ורזא דא ולכבודי בראתיו אוליפנא דהאי כבוד דלתתא כורסיא קדישא לא איתקן לעילא אלא מגו תקונא דבני עלמא כד אינון בני נשא זכאין וחסידין וידעין לתקנא תקוני' הה"ד ולכבודי בראתיו בגין ההוא כבוד לאתקנא ליה בעמודין תקיפין בתקונא וקשוטא דלתתא בגין דהאי כבוד אסתלק ביקרא דצדיקיא די בארעא בגין כך בראתיו בגוונא דכבוד עלאה דתקונין אלין ביה בריאה לסטר שמאלא יצירה לסטר ימינא כמה דאת אמר יוצר אור ובורא חושך עשיה באמצעיתא כמה דאת אמר אני ה' עושה כל אלה וכתיב עושה שלום ובורא רע וכתיב עושה שלום במרומיו ועל דא בראתיו יצרתיו אף עשיתיו בתקונא עלאה ועל דא הואיל ואדם איהו בארעא ואית ליה לתקנא ההוא כבוד עבידת ביה תקונין דכבוד עלאה דאית ביה אוף הכי בריאה ועל דא בראתיו בההוא כבוד אות ביה יצירה ועל דא יצרתיו בההוא כבוד עלאה אית ביה עשייה ועל דא עשיתיו כל דא יהבית ביה באדם למהוי איהו בגוונא דכבוד עלאה דמתקן ובריך לכבוד תתאה ומנא לן דההוא כבוד עלאה אות ביה תלת אלין דכתיב יוצר אור ובורא חושך עושה שלום יוצר אור הוא יצירה ובורא חושך הוא בריאה עושה שלום הוא עשייה ודא איהו כבוד עלאה דקא מברך וספק כל צרכי לכבוד תתאה בגוונא דא אדם בארעא כבוד עלאה דאית ביה תלת אלין אדם לתתא דאית ביה תלת אלין זכאה איהו ב"נ דזכי בעובדוי למהוי בגוונא דא ע"כ הקדוש ע"ה בא להודיענו טעם ביאת האדם לזה העולם והכוונה בבריאתו והוכיחו מן הפסוק שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו ופירש ואמר בגין ההוא כבוד לאתקנא ליה וכו' ואמר שתקון הכבוד הזה ושלמותו תלוי בתקון בני אדם החסידים היודעים לתקנו כראוי במעשיהם הטובים ואמר כי לטעם זה נברא בתקון העליון רוצה לומר כי מה שבעליונים נכלל בו והוא תקון הכבוד העליון המתקן לכבוד התחתון והוא בריאה ויצירה ועשייה כי זה שלימות הכבוד ההוא בהיותו כלול ומתוקן משלש אלה גם האדם למטה נכלל מהם ונתנו בו למען יהיה בדמות הכבוד העליון לתקן הכבוד התחתון במעשיו הטובים ואז יהיה הכבוד שלם בשלמות עליונים ותחתונים זו היא כוונת הבריאה כי זה כל האדם וזהו שאמר ולכבודי בראתיו רוצה לומר לצורך כבודי נמצאת בריאת האדם צורך גבוה והדברים עתיקים אין הלשון יכולה לדבר ולא יספיקו ידי האדם לכתוב וזה שכתבנו הוא כטפה מן הים הגדול. ודע כי ענין זה עצמו בא להודיענו המסדר סדר זה באומרו ברוך אלהינו שבראנו לכבודו וכו' רוצה לומר לצורך כבודו לתקנו ולהשלימו בתקון העליון אשר בראו בדמותו והבדילנו מן התועים הגורמים קלקול העולמות במעשיהם כי עזב מקור מים חיים לחצוב להם בארות נשברים הפך כוונת הבריאה ואמר זה בזה הסדר לפי שהוא סוף התפלה אשר בה הוא תקון הכבוד ההוא כמו שהודענו ואמר כי נתן לנו תורתו תורת אמת אשר הוא הדרך לתקון הכבוד ואם כן מזה הטעם לבדו בריך לברכו ולהללו תמיד יומם ולילה אשר זכנו לזה ובראנו לסגולה גדולה כזאת ואנו מבקשים מלפניו שיפתח לבבנו בתורתו הואיל והוא האור הגדול לתקן התקון העליון וישים בלבבנו יראתו ואהבתו כי הם שני עמודים גדולים לקיים מצות עשה ומצות לא תעשה אשר מתוכם הוא שלמות ותקון הכבוד ובכל זה אין לנו לכוין כי אם לעשות רצונו והוא תקון הכבוד כי לוה צריך האדם לכוין בכל מעשיו ולא יערב בזה דברים אחרים וזהו ששנינו כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה אחר כך אנו מבקשים ואומרים כן יהי רבון מלפניך כמו מי יתן והיה והרצון יהיה שנשמור חוקיך בעולם הזה ואומר חוקיך כי מתוכם הוא תקון הכבוד ושלימותו ליודע ללכת בהם דרך ישרה ולכוין בהם מה שראוי לכוונו כי בשמירתם נזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא והטעם שאנו מבקשים כולם זה לא לכוין לנו בו שום תועלת ולא שום שכר אבל כוונתנו בכל מעשינו לתקן הכבוד והוא עשיית הטוב בעיניך והוא שאמר למען יזמרך כו' ר"ל למען יזמרך הכבוד ההוא בהיותו שלם בשלימות העליון והתחתון הכבוד העליון מתקן אותו למעלה והחסיד שהוא בדמותו מתקן אותו למטה ואז משורר הכבוד לפני המלך שהשלום שלו אשר ברא האדם להיותו מתקן הכבוד למטה כמו שמתקן הכבוד העליון למעלה כמו שאמר ולכבודי בראתיו וזהו שאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום כמו אלהים אל דמי לך זו היא כוונתנו בשאלתנו שנזכה לע"ה לפי שבנשמת הצדיק משתלם הכבוד ההוא והיא המעוררת השמחה מלמעלה עליו ואז משורר ובמדרש של ר' נחוניא בן הקנה ע"ה מלמד שחי העולמים כלולים בו כל המצות כולם וברחמיו נתנם לנו כדי לקדשנו ואולי נזכה מאי טעמא כי בשעה שאנו נזכה בעולם הזה ובעולם הבא הוא גדול:
ונהגו לומר בכל ימי השבוע השיר שהיו אומרים הלוים על הדוכן במקדש דגרסינן בפרק בתרא דראש השנה תניא רבי יהודה אומר משום ר' עקיבא בראשון מהו אומר לי"י הארץ ומלואה ע"ש שקנה והקנה ושליט בעולמו כו' כדאיתא התם להורות שסדר התפלה כסדר הקרבן כי התפלה עתה מקום הקרבן בזמן הבית והשיר מקום השיר שהיו הלוים אומרים וכבר הודענו זה וכבר ודעת כי בכל יום היו מקטירים קטורת סמים בבקר ובערב והקרבן הזה עולה מאד משאר הקרבנות כי על ידו היו המאורות נקשרים זה בזה והוא היה פותח שערי עולם הרחמים ולזה צריך לומר בכל יום פרשת הקטורת והברייתא השנויה בפרק קמא דכריתות ובירושלמי דיומא פרק טרף בקלפי והמאור הקדוש רשב"י ע"ה במדרש שיר השירים האריך בשבח הקרבן הזה ובשבח האומרו פעמים בכל יום עיין שם ובזה תהיה התפלה בתכלית השלימות כמו הענין בסדר הקרבן שנתקנה כנגדו: