אור ברסלב
תולעת יעקב סוד יג"מ שהתורה נדרשת

תולעת יעקב· רבנו מאיר אבן גבאי

סוד יג"מ שהתורה נדרשת

סוד הקרבנות

סתרי שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם:

מקל וחומר מדה זו כנגד המאור העליון שהוא קל בערך עלתו והלא אתה רואה שכתר עליון הנקרא קל אין בריה יכולה לעלות ולחשוב שם ולידע מהותו כ"ש וכ"ש עילת העילות שהוא. חמור ונעלם ונסתר בהשגתו יותר שאין כל בריה יכולה להרהר בו כענין דוגמא זו אנו למדין בתורתנו החמור מן הקל כן פירש מדה זו בעל אור זרוע. מגזרה שוה כל הסבות הם גזרות לשי"ת ואמר שוה שיזהר האדם שלא ליתן פחיתות באחת מהם. בספר הקנה וכל גזרה שוה דומה הלשון ההוא לאחר כדאמר למדנו הנה הנה לג"ש ואין אדם דן גזרה. שוה מעצמו אלא א"כ קבלה חרבו וכל זה רמז לאם העולם שנאצלת מנתיב לא ידעו עיט ויונקת תמיד ממנו ונושא חותמו כי שמו בקרבו ועונשין מג"ש כי נאצלה ממנה מדת הדין הקשה ואם היא רחמים ולפיכך השם שלה כתיבתו רחמים ונקודתו דין כן פי' ר' שם:

טוב ן' שם טוב ז"ל. מבנין אב רמז לחכמה העליונה שהיא אב הבנין וכל הבנין שהוא מחסד עד עט' האב סומך לבנותו ולחייהו כלל ופרט אם הבנים שהיו בה הבנים בכח פרט האצילה כל אחד ואחד במקומו בפרט ר"ל בפועל ולא תאחר אחר שיצאו הבנים לפועל אם כן מעולים הם מאמם או אחרי שהאציל א"כ יש פחיתות בבנים חלילה רק אין בכלל רק מה שיש בפרט והכל אחד. פרט וכלל פרט הבנים כלל הוסיף על הפרט אף האבות וזהו נעשה כלל מוסיף על הפרט שלא תמעט מן הפרט דבר מעלה ותתן פחיתות לכן בא הכלל והוסיף ונעשה מוסף. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט ר"ל כלל הוא מה שהיו כלם בכח פרט הוא האצילות שנאצל איש איש לדגלו וכלל שלא תאמר אחר שנאצלו אין להם יותר שום צורך בבעל הכלל הוא הגחלת ע"כ חזר וכלל לומר שהפרט תלוי ונאחז מן הכלל אשר משם נאצל ועם כל זה הכלל אינו דן כי אם כעין הפרט אם העולם כדאי ורוצה הקב"ה לרחם עליהם נעשה גם הדין כעין רחמים ומרחם ואם אינו כדאי ורוצה הקב"ה להביא דין חוזר הרחמים לדין והכל בהסתלק ע"י הע"י מן הפרט או בהיותו עמהם. מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל מכלל הוא המאור העליון אשר בו כל העשר תלויים והוא צריך פרטיו לפעול מעשיו ולהוציאם לפועל כמשפט אברי הגוף שהם יודעים ופועלים מחשבות השכל וא"ה הפרט צריך כח וחיות מבעל הכלל הלא תראה שאין שם תועלת ניכר מאברי הגוף אם לא ע"ו הנפש הנותנת להם כח וחיות:

כל דבר שהיה בכלל וכו' כל דבר שהיה בכלל הוא דבר הכל והיא הכלה שהיה בכלל העשר אז היא כלולה ברחמים ויצא מן הכלל יבא מן הרחמים ללמד דין לא ללמד על עצמו יצא להיותו הוא לבדו דין אלא ללמד על הכלל כולו יצא שגם הם מסכימים בדין כל דבר שהיה בכלל כו' כל דבר הוא כנסת ישראל שהוא דבר של כל שהיה בכלל היא כלולה עם העשר ויצא מן הכלל לטעון דין שהוא בענינו שהוא דין רפה ולכן קורא הדין ענינו יצא להקל להשאיר שארית בארץ ולא לכלות בעבור שיצא מן הכלל והיא מרחמת:

כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טעם אחר כו' כל דבר היא כנסת ישראל שהיא דבר של כל שהיא בכלל כ"ע בכח הרחמים ואין שם דין כלל ויצא בפועל לטעון טעם אחר שלא כענינו כי כשהיא בכח היה ברחמים וכשיבא בפועל יצא בדין ולא יצא בדין מבלי רחמים אלא בדין וברחמים והוא דין רפה א"כ יצא להקל ולהחמיר כדין דבר שהיה בכלל כו' דבר זה תפארת ישראל שהיה בכלל הרחמים ויצא מן הרחמים לידון בדבר החדש לידון דין שהוא חדש אצלו כי רובו רחמים ועתה נוטה אל הדין כענין הרשעים מהפכים את הרחמים לדון שנאמר ארדה נא ואראה. אי אתה יכול להחזירו לכללו הם הרחמים שהיה בכללם, עד שיחזירנו הכתוב הוא החסד שהוא תורה שבכתב ותורת חסד על לשונו. בפירוש היא ירושלם תורה שבעל פה מדת הדין הרפה שכן ירושלם עולה פירוש כדי למזוג הדין. דבר הלמד מענינו הוא כ"י שרוצה לפעול דין והוא ממוזגת מן הרחמים לחד מענינו הוא הדין פחד יצחק. דבר הלמד מסופו תפארת ישראל אינו דן עם פחד מדת הדין הקשה אלא עם כ"י מדת הדין הרפה. שני כתובים כו' שני כתובים זה חסד ופחד שמכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי הוא תפארת ישראל שהוא שלישי של היקף ויכריע ביניהם ועושה שלום ולכן הלכה כדברי המכריע לעולם כך פירש בספר הקנה מדות אלו:

תוכן העניינים

תולעת יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה