אור ברסלב
תולעת יעקב החלק השני סתרי תפלות שבת ומועדים וטעמם

תולעת יעקב· רבנו מאיר אבן גבאי

החלק השני סתרי תפלות שבת ומועדים וטעמם

סוד תפלת ערבית

הנחילנו הקב"ה השבת שהוא שקול כנגד כל התורה כולה שנא' ועל הר סיני ירדת וגו' ואת שבת קדשך הודעת להם מלמד ששקולה שבת כנגד כל התורה כולה והסוד כי תמצא שבת פעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה לרמוז לדו פרצופים סוד זכור ושמור ולסוד זה באו שניהם בעשרת הדברות כי כל התורה נכללת בסוד שניהם מטת עשה כנגד זכור ומצות לא תעשה כנגד שמור ואם כן נמצא השבת סוד כל התורה כולה:

ודע כי בששת ימי בראשית פעלו ששה מעלות הבנין כל פעולותיהם והוציאו מן הכח אל הפועל כל הדברים עד בין השמשות של יום השביעי ומשנכנס יום השביעי שבתו כולם וזו היא שביתת העולם ממלאכה ולכן נקרא יום השביעי שבת:

ודע כי כל אחת מהן נקראת שבת והטעם לפי שכל מדה גורמת שביתה לאשר לפניה כי הנה המאור המאציל המדה הראשונה לבנין שבתה שהרי הוציאה פעולתה מהכח אל הפועל ומשהשלימה פעולתה שבתה וכן כלם עד השביעי ואו שבתו כולם ולסוד זה גרסינן בשבת פ' כלל גדול אמר רב הונא הוה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי הוא שבת מונה שבעה ומשמר יום אחד והטעם כי כלם נקראו שבתות ה':

ובסתרי התורה לחה נקרא שבת לפי שסוד בת עין בתו של אברהם נפרדת מימי החול סוד המצרים ונקשרת למעלה בסוד שלשה אבות ואז נקרא הכל שבת והוא סוד הזווג שאז חזרו פנים אל פנים כי נתנה כנסת ישראל לשבת לבת זוג:

גרסינן בבראשית רבה תאני רשב"י אמרה שבת לפני הקב"ה רבונו של עולם לכל יש בן זוג ולו אין בן זוג אתמהא אמר לו הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך כיון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הוו זכורים לאותו דבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בן זוגך הדא הוא דכתיב זכור את יום השבת לקדשו קודם מעוט הלבנה היו המלכים משתמשים בכתר אחד ולא היה בת זוג לשבת לקבל הוייתו כשאר ההויות ולפיכך אמרה שבת בלשון נקבה אז אמר לו הקב"ה סוד המאור העליון הכלה כנסת ישראל תהיה בת זוגך כענין איש באחיהו ידובקו כמער איש ולויות כאיש המערה בלויה שלו אמרה הכלה רבונו של עולם לכולם נתת זוג ולי לא נתת זוג אמר הקב"ה כנסת ישראל הנשמה תהא בת זוגך ותהיה שר ונגיד ומלך עליהם וכשעמדו ישראל על הר סיני אמר להם הקב"ה הוו זכורים לאותו דבור שאמרתי לשבת כנסת ישראל תהא בת זוגך ואם כן צריכים אנו לקיים השבת כהלכתו ולהיות לו זוג למטה ומתוך כך נזכה להיות זוגו לעולם הבא וצריכין אנו לדעת הדברים שבהם יתקיים השבת כהלכתו והנני מסדרם תחלה אחת לאחת למצוא חשבון. א' שיטרח הוא בעצמו בצרכי שבת לכבודו. ב' להשלים פרשיותיו עם הצבור ב' מקרא וא' תרגום ג' ליטול צפרניו. ד' לערב ערובי חצירות ה' לרחוץ גופו. ו' להחליף שמלותיו. ז' להוסיף מחול על הקדש. ח' הדלקת הנר. ט' תפלת הלילה. י' לקדש על היין בליל שבת. י"א סעודת ליל שבת. י"ב עונתן של תלמידו חכמים. י"ג תפלת שחרית וקריאת ס"ת. י"ד בטול ממלאכה ט"ו לענגו. ט"ז דבור של חול. י"ז סוד היושב בתענית. י"ח לעסוק בתורה. י"ט תפלת המנחה כ' סוד ג' סעודות. כ"א להוסיף מחול על הקדש במ"ש. כ"ב סוד ויהי נועם וההבדלה. והנני נכנס בבאור כ"ב דברים אלה וסימנך נגילה ונשמחה ב"ך בעזרת המלמד לאדם דעת וממנו אשאל עזר להדריכנו בדרך ישרה ושלא אומר לפניו דבר שלא כרצונו ולקיים בי ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר א' בקר יום הששי יטרח הוא בעצמו בהוצאת שבת ואפילו יהיו לו כחה עבדים כמו שמצינו לחכמי ישראל קדושי עליון דאמרינן בפרק כל כתבי רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק אמר אי מקלעין לי רבי אמי ורבי אסי מי לא מכתפנא קמייהו איכא דאמרי ר' אמי ור' אסי הוו מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי אמרי אי מיקלע לן ר' יוחנן חי לא מכתפינן קמיה. הנה אלה הקדושים היו נושאים קל וחומר בעצמם לומר אם לאלה כך כל שכן וק"ו מי שנעשה אושפיז למלכו של עולם בסוד השבת שהוא כלל המעלות הקדושות סוד אמונת ישראל שהוא באה ושורה על עם הקודש שצריך לתקן צרכי שבת הוא בעצמו והזהיר בדבר זה נקרא מכבד את המקום ב"ה ועליו נאמר כי מכבדי אכבד:

גרסינן במסכת ביצה פרק יום טוב תני ר' תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה עד יוה"כ חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה שאז מוסיפין לו ואמרו נמי התם מאי אל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם אמר הקב"ה בני לוו עלי וקדשו היום והאמינו בי ואני פורע. ענין יום ששי עם השבת כענין העולם הזה עם העולם הבא כי האדם מכין כל ברכיו מערב שבת לשבת כי בשבת אסור להכין דבר ולולא הכנתו מערב שבת מה יאכל בשבת וכן אמרו רז"ל מי שטרח בערב שבת ואכל בשבת וכן המכין תורה ומעשים טובים בעולם הזה יאכל מתן שכרו בעולם הבא ומי שלא הכין מה יאכל וכן אמרו רז"ל מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת ובחון אמרם מה יאכל ולא אמרו לא יאכל כי אלו אמר כן נראה שהיה אפשר שיאכל אלא שהיה עונשו שלא יאכל ובאמרם מה יאכל רצו לומר כי מן הנמנע הוא לאכול אחר ששכר המצוה הוא המצוה והוא לא הכינה אם כן מה יאכל והכוונה להם באמרם כל מזונותיו כו' הוא ענין מה שגוזר הקב"ה על הטפה מה יהיה עליה בעולם הזה עד יום דין המות והוא אמרם מראש השנה עד יוה"כ חוץ מהוצאת שבתות וכו' שהוא הפרנסה בתורה ובמעשים טובים שזה ביד האדם כענין וצדיק ורשע לא קאמר כי בחירת האדם בידו להוסיף או לגרוע כי מאזני צדק בידו ואם הטה לצד הטוב הוא התוספת מוסיפין לו ומפרי מעשיו ישביעוהו כי שכר מצוה מצוה ואם הטה לצד הרע הרי הוא גורע ופוחתין לו כי מה יאכל והוא לא הכין והפסוק אמר והכינו את אשר יביאו. והנה בהכין האדם תורה ומצות הוא משמח את המקום ולזה צריך האדם לכוין לא לתקות שכר וזה דרך העובדים מאהבה עם היות שיש להם אמונה כי סוף סוף הוא פורע והנה כל עוזם וכל מאודם לשמח את המקום והם העושים שלום בין שני דודים וגורמים לוית חן ביניהם הוא שאמר כי חדות ה' היא מעוזכם ואמר אמר הקב"ה לוו עלי וכו' ובדרך זה צריך האדם להכין ולהוציא צרכי שבת, כי כמו שצריך האדם לראות בכל עת שהוא שקול ולהוסיף מצוה כדי להכריע עצמו לצד הטוב כן צריך לראות בצרכי השבת שעדיין יש להוסיף ולכבדו לשמח אושפיזו הבא אל ביתו ולזה צריך לכוין בהוצאתו ובהתענגו על שולחנו וזה הוא כוונת החכם באמרו ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש אמר ושבחתי אני את השמחה זו היא שמחת מלכות שמים שהוא שולטת בשבתות וימים טובים ואין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות ולהראות שמחה בוחן בעת ממשלתה בשביל שיהיה לו חלק לעולם הבא והוא ילונו הקדוש ברוך הוא ילונו ויביאנו לעולם הבא. דבר אחר והוא ילונו זה האוכל ושותה ושמח כל מה שאוכל ושותה על הכוונה הנכונה מלוה להקדוש ברוך הוא וגמולו ישלם לו:

בשני דברים האדם מלוה למקום בהוצאת שבתות וימים טובים כמו שאמרנו ובמה שחונן את העניים על כן צריך להקדים להם מה שיוציאו לצרכי שבת ולזה נהגו בני ישראל הקדושים לתת תמיד בערבי שבתות ובערבי ימים טובים ועל זה נאמר מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו:

ב להשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום כדאיתא בפ' מאימתי כל המשלים פרשיותיו עם הצבור וכו' משלימין לו ימיו ושנותיו וסימנך נוטריקון ואלה שמו"ת וחייב אדם לעבור הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום יש אומרים כי הוא הדין שיכול לקרוא הלעז שלו כי אין הדבר כ"א להבין פירוש הכתוב וי"א כי דוקא התרגום וכן עקר והטעם מפני שניתן מסיני כדאמרינן בפ"ק דמגלה אמר ר' ירמיה ואי תימא ר' חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע ואקשינן ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא ויקראו בספר תורת האלהים זו מקרא מפורש זו תרגום ושום שכל אלו הפסוקים ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים ואמרי לה אלו המסרות אלא שכחום וחזרו ויסדום ודוגמת נתינתה צריך להשלימה, וטעם התרגום כטעם שער של תפילין שהוא הלכה למשה מסיני והתורה ירדה כרוכה בו וכן יריעות עזים לאהל על המשכן, ולפי שבזה הוא השלמות לפיכך משלימין לו ימיו ושנותיו כי אין פתחון פה לבעל הדין לחלוק וסימנך האנשים האלה שלמים הם אתנו וטעם שנים מקרא כנגד תורי זהב ובספר הקנה ראיתי שנים מקרא כנגד הוא"ו ומשך הוא"ו ואחד תרגום כנגד הע"ט:

ג ליטול צפרניו. דע כי המלבוש שנתלבש בו אדם הראשון היה מסוד המרכבות הנקראות אחורים ודעת רז"ל שהם מלבושי צפורן וכשהיה בגן עדן כל המרכבות ההם היו סובבים אותו ולא היה יכול דבר רע לקרב אליו, כיון שחטא נסתלקו המאורות ההם מעליו ונתפשט מהלבוש היצר ההוא ולא נשאר בו ממנו זולת מה שבראשי האצבעות והזוהמא סובבת בהם ולפי שאין להביא טומאה במקדש צריך ליטלם ערב שבת מפני שלא יחול הקודש על הטומאה ולא יזרקם שאין לזלזל בו כי הוא שלמות העולם והאלהים עשה שייראו מלפניו:

גרסינן במועד קטן (פרק ואלו מגלחין) שלשה דברים נאמרו בצפרנים קוברם צדיק שורפן חסיד זורקן רשע. והטעם מפני שהם רומזים דין והמעבירן גורם שלום ורחמים בעולם וזו היא מדת חסידות שהטיב לו ולאחרים וקוברן צדיק גם אם לא העביר הדין מן העולם לגמרי מכל מקום הרים מכשול והשקיט הדין אבל לא כמו החסיד, זורקן רשע שהוא גורם שימשך הדין בעולם ובפרק ואלו מגלחין אמרו וטעמא מאי שמא תעבור עליהם אשה ותפיל ואולי הוה זה עונשם מפני שגרמה שיתפשט אדם הראשון ממלבושיו היקרים והיה סבה שמה שנשאר בו מהם יהיה מקום אחיזה לזוהמא ההיא והיא עונשה ולזה היה רבי יוחנן זורקן בבית המדרש] כדאיתא התם והאל יראנו נפלאות מתורתו:

ד לערב ערובי חצרות אין איסור מן התורה אלא מרשות היחיד לרשות הרבים ואי נמי אפכא ורשות יחיד הוא מקום שרחבו ד' וגבהו עשרה ורשות הרבים הם המדברות ויערים ושדות וכרמים מבואות מפולשים ובלבד שיהיה רחבן שש עשרה אמה ובלתי מקורה. ועל דרך האמת רשות היחוד הוא ה"א אחרונה שבשם גבהו עשרה שהוא כלולה מסוד עשר מעלות קדושות, ורחבו ארבעה סוד ארבע אותיות שבשם הכולל אותם ועל זה נאמר אל יצא איש ממקומו שהוא סוד הקדושה ומשם והלאה הם התמורות ונקראים ר"ה שאין שם יחוד והמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים מחלל השבת וגורם חלול למעלה להוציא ממקום קדוש למקום טמא ועל המכניס מר"ה לרשות היחיד נאמר מחלליה מות יומת שמכניס ברשותה שפחה וחללה זונה ועושה אותה חולין וחצר שהבתים פתוחים אליו מותר לטלטל בו מן התורה ומדברי סופרים אסור אם לא על ידי עירוב דוגמת הכלה הכלולה שמתערבים שם הרשויות והכל בדוגמא עליונה ושלמה ע"ה תקן ערובין והסוד וישם כסא לאם המלך:

ה לרחוץ ערב שבת והטעם לפי שבימי החול שולטת סבה אחרת בעולם וצריכים עם הקודש לצאת מתחת הרשות ההוא ולנקות עצמם ממנו ליכנס בסוד האמונה הקדושה ומזה הטעם צריכין לטבול בנהר כדי שתשרה עליהם אם, הבנים ואז יתעטרו בנפש יתירה כמו שיתבאר:

ו להחליף שמלותיו להדחות ליוצרו כי הקב"ה מתלבש בימי החול בעשר כתרים תחתונים ובשבת מתפשט מהם ומתלבש בכמה מלבושים של כמה מאורות ודוגמא זו צריך האדם שיהיו לו בגדים נאים כפי יכלתו להחליף בשבת להתראות בהם לפני המלך בדוגמא עליונה:

ז להוסיף מחול על הקודש להרחיב גבול הקודש סוד השכינה ולהשיג גבול החול לקבר ממשלת אל אחר כי או נפרדה מצד שמאל סוד ימי החול ומתחברת למעלה עם דודה המאיר עיניה ולטעם זה ישראל בניה מקדימין בקדושתה מבעוד יום והזהיר במצוה זו ירחיב לו השם בעת צרתו מדה כנגד מדה ועליו נאמר ואתהלכה ברחבה:

גרסינן בפרק כל כתבי רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא רבי ינאי אמר בואי כלה בואי כלה. שני אלה הקדושים לדבר אחר נתכוונו כי אסתר המלכה סוד הכלה שבשיר השירים הוא כבוד לילה ומקדימין היו להקביל פניה ולצאת לקראת כלה להביאה בשמחה:

ח הדלקת הנר בשבת חובה על הנשים כמו ששנינו בפרק במה מדליקין ועל דרך האמת סוד סוכת שלום הנשמות שהם נרות העולם ממנה באות ושורות על הראויים אליהם וליל שבת מחלקת להם נפש יתירה והם נרותיה ולסוד זה מוטל על האשה להדליק נר שבת וזכות גדול הוא לה ותזכה לבנים קדושים מאירים בתורה וביראת השם מרבים שלום בעולם וגורמת לבעלה אורך ימים וצריכה להדליק שתי פתילות כנגד זכור ושמור:

ט תפלת ליל שבת כבר כתבנו למעלה כי בין השמשות ערב שבת נשלם כל מעשה בראשית ודע כי המזיקין לא נשלמו כי בשעה שנבראת נפש חיה קידש היום ולא ברא להם גופות והן הן המזיקין כדאיתא במדרש ילמדנו פרשת בראשית וזה סוד והנחש היה ערום כי בשביל בריאת האדם נשארו ערומים וכל וה נתקנא הנחש וסבב שיתפשט אדם מבגדיו היקרים ואם תאמר וכי לא הוה אפשר שיעכב הקב"ה קדוש היום עד שיברא להם גופות וילבישם ובמדרש ולמדנו השיבו כי בא ללמד לבריות שאם היה אדם בא בדרך והיה בידו כלים של מעות או עשה דבר וקידש עליו היום ישליך אותו מידו וילמד מהקב"ה. והמאור הקדוש ע"ה השיב כי הבריות ההם היו מעץ הדעת מפאת הרע סוד סבה חיצונה ולפי שראה הקב"ה שרצונם היה להשתרש ולהבנות בעולם ואלו היה כן לא היה לעולם קיום מפניהם לרוב תקפם הקדים פאת הרחמים והקדושה וקידש היום ומה שחשב הצד ההוא להבנות בעולם נבנה בד הקדושה באותו לילה בבנין כמה גופות ורוחות קדושות סוד הנשמות הנוספות בעם החדש כי אין נאה בנין כזה אלא בפאת הטוב שבעץ הדעת ולא בפאת הרע וכשראה בעל הדין שלא נשלמה כוונתו חלף הלך לו והעיר שושן צהלה ושמחה כי עברו פני ועם ובאו פנים מאירים ובניה מוכתרים בנפש יתירה מקדימים בקדוש היום דוגמא ונכנסין אל ביתה ופותחין ברכו את ה' המבורך כמו שמבואר למעלה ובימות החול אנו אומרים והוא רחום וכתב אבן הירחי הטעם לפי שהפושעין לוקין בין מנחה למעריב ואומר על המלקות והוא רחום ג' פעמים על כן מכריו החזן והוא רחום יכפר עון ואיני מבין דבריו כי מותר הוא וכתב עוד ומכאן תשובה למנהג ספרד שנוהגין לאמרו בשבתות ובימים טובים ואין ראוי לאמרו שכבר קדש היום ואין מלקין אותם עוד. אך לפי מה שאמר במדרש מאי דכתיב צדק ילין בה מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון הא כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עבירות הלילה ושל בין הערבים על עבירות היום ולפי מה דקיימא לן התפלות כנגד תמידין תקנום ותפלת הערב אין לה סמך בקרבן שאין קרבן בלילה שנאמר ביום צותו וגו' ואסמכוה רבנן כנגד אברים ופדרים שלא נתאכלו מבעוד יום שנא' בהם היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה ואם נתאכלו מבערב נתאכלו ואין סמך לדבר על כן נהגו לומר והוא רחום שאין לנו קרבן במה לתלות זאת התפלה והוצרכנו להזכיר כפרה ולפי זה נוח ויפה מנהג ספרד עכ"ל. ותימא שהרי תפלה זו נתחנה כנגד אברים ופרדים שלא נתאכלו מבעוד יום שקרבים והולכים כל הלילה ולאם נתאכלו מבערב לא חשו חכמים ואיך נחוש אנחנו ונאמר והוא רחום מטעם זה אפילו בשבת ואחר שתפלת שחרית במקום תמיד של שחר מכפר על עבירות הלילה ותפלת המנחה במקום תמיד של בין הערבים מכפר על עבירות היום כדברי המדרש שהביא להוכיח ממנו ולקיים מנהג ספרד והוא רחום מותר הוא. והאמת שפסוק זה לא נתקן לאמרו לדרוש בעד החיים ובאמת אמרו כי נתקן לאמרו בחול לבקש רחמים על הנפשות שהם נדונות בכל לילה על ידי שלש כתות של מלאכי חבלה שהם משחית אף וחמה הנזכרות בפסוק זה ויש בו י"ג תיבות כנגד י"ג מדות של רחמים ואנו מבקשים מלפני המקום ב"ה שיעשה למען י"ג מדותיו לרחם על נפשות בריותיו שלא תעשה מדת הדין בהם חרון אפה ובשבת שהדין מסתלק מן העולם אסור לאמרו שהרי היא בקשת שקר כי בשבת יש מנוחה השקט ובטח והאומרו גדול עונו שגורם שיתעורר הדין אחר שנסתלק ובסבתו יתרחק מקום הקדושה והרחמים כי בהתעוררות של מטה יתעורר למעלה ולפיכך אין להביא דין בשבת:

ובמדרש רות ג' שליטים מושלים בגיהנם תחת יד דומה והם משחית אף וחמה וכל האחרים ממונים תחתיהם ודנין נפשות הרשעים וכל כתות של מלאכי חבלה כלם מרעישים גיהנם ונשמע קולם עד לרקיע וקולות הרשעים ביניהם צווחין ואומרים וי וי ואין מרחמים עליהם והמשחיתים הללו כל ימי השבוע שולטים מזמן תפלת ערבית ודנין אותם אשר היה במחשך מעשיהם ומהרהרים הרהורים על משכבותם ועליהם אמר הכתוב והיה במחשך מעשיהם הוי חורשי און וגו' וכיון שהתחילו גומרים ביום ודנין אותם אבל התחלת הדין לרשעים בגיהנם משתחשך הלילה ועל זה נקראים לילות ואמר רבי אלכסנדרי מפחד בלילות מפחד של גיהנם הדומה ללילה לכך תקנו בכל ימי השבוע והוא רחום על כי מאותה שפה שחשך דנין הרשעים על ידי שלשה משחיתים שהם משחית אף וחמה וכולן נכללו בהאי פסוק ולכך תקנוהו בכל ימי החול וכיון שנכנס שבת מסתלק הדין מן העולם והרשעים שבגיהנם יש להם מנוחה ומלאכי חבלה אין שולטין עליהם משעה שקידש היום וע"כ אין אומרים בשבת והוא רחום כדי שלא יתעוררו מלאכי חבלה ולפיכך אסור לאחרו בערב שבת משום כבודו של מלך המגין על הרשעים בשבת להורות שכבר נסתלק הדין מן העולם ואין רשות למחבלים לחבל וסנטרין דהוו מלקין לחיבייא אתא מלכא לאגוני עלייהו ועבדא כיון דקאים קמי מלכא מאן דגזים ליה במלקותא לאו קלנא דמלכא הוא ע"כ. ומטעם זה גם כן אין לחתום שומר את עמו ישראל והכי איתא במדרש כי בשבת אין צריכים שמירה שהשבת שומר והכי אמרינן בירושלמי פרק קמא דברכות לפי שאין מצות ציצית בלילה לפיכך מוסיפין שומר את עמו ישראל אמר רבי לוי הדא דתימא בחול אבל בשבת אומר ופרוס עלינו סוכת שלום וזו הוא דעת המאור הקדוש רשב"י ע"ה ועוד אמר כי בשעה שישראל אומרים ברכו בערב שבת בת קול הולכת בפמליא של מעלה ואומרת אשריכם עם הקודש שאתם מברכים למטה בשביל שיתברכו למעלה כמה מחנות קדושים אשריכם בעולם הזה ובעולם הבא ואין ישראל מברכים ברכה זו עד שמתעטרים בנפש יתירה וקורין קריאת שמע בברכותיה עד והושיענו בקרוב למען שמך וחותמין ופרוס עלינו סוכת שלום סוד סוכת דוד פרוסה על העולם ונקראת סוכת שלום כי שלום בכל הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים דירת סוכת שלום ואנו מזמנין אותה שתשרה עמנו וחהיה רבוצה עלינו כאם על בנים:

ומתפללין אתה קדשת וסודו קדש יום השביעי וזמנו לחתן סוד תפארת ישראל והאשה נקנית לבעלה ואסורה לכל העולם שאין לכחות חיצוניות שום יניקה ממנה ולפיכך נתקנה התפלה בלשון קדושין:

ואומר שליח צבור ויכלו ן על פי שאמרו אותו בתפלה תקט לאמרו פעם אחרת בקול רם ומעומד לפי שהוא עדות להקב"ה שברא שמים וארץ בששה ימים וביום השביעי שבת ועדות צ"ל מעומד שנאמר ועמדו שני האנשים ודרשינן אלו העדים שצריך שיעידו ביחד ומעומד ולכך צריך שיאמרו אותו ביחד ומעומד כך כתב הר' דוד אבודרהם ז"ל וכן כתב הר"י בן הרא"ש ז"ל וקשיא לי שהרי ככר אמרו ושמרו בני ישראל את השבת וגו' אות היא לעולם וגו' ואין לך עדות גדול חזה ולמעומד לא חיישינן שאין דנין ולא מקבלין עדות בלילה ואין לדקדק להעיד מעומד ועוד נתנו טעם אחר מפני שכשחל י"ט בשבת אין אומרים ויכלו בתפלה מפני שמתפללין אתה בחרתנו ולכן צריך לאמרו אחר שיתפלל ועל אותו שבת שצריך לאמרו אחר התפלה תקנוהו כמו כן בכל השבתות. וגם זה אינו נראה לי כי בי"ט שחל להיות בשבת אי אפשר לאמרו ומפני זה לא יטריחונו לאמרו כל השנה. ונראה לי הטעם כי בויכלו יש ל"ה תיבות וצריך לאמרו אחר התפלה כדי להשלים המנין שהוא שבעים כנגד שבעים עטרות שנוטלת הכלה משבעה מעלות שעליה בזה הלילה ויש בו שלשה פעמים שביעי ועולה לששה סוד ששה שבתות מאם הבנים ולמטה כי הצדיק והצדק שבת אחד הוא ומפני זה צריך לכופלו אחר התפלה כי בזה כולל המעלות הקדושות שהם סוד מעשה בראשית ולטעם זה צריך לאחרו מעומד שהוא כנגד העולם העליון ואמרינן בפרק כל כתבי אמר רב המנונא כל המתפלל ואומר ויכלו פירוש אחר תפלתו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרא ויכולו אלא ויכלו פירוש הקדוש ברוך הוא והוא והכוונה להם ע"ה כי ע"י השלמת זה שהוא קשר המעלות ויחודן הדברים שמחים ורוח דעת ויראת ה' מתיחדים כענין שהיה במעשה בראשית. והנה המשלים זה נמצא שנעשה שותף להקדוש ברוך הוא בדבר שהוא מעשה בראשית והמכוין בזה כוונה רצויה מצוה היא בידו ועל ידה מוחלין לו ויזכה לחיי העולם הבא וזהו שאמר בהאי פרקא אמר ר"ח אמר מר עוקבא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו שני מלאכים המלוין לו לאדם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר:

ואומר שליח צבור ברכת מגן אבות שהיא ברכה מעין שבע ונתקנה מפני הסכנה כדאיתא בפרק במה מדליקין יום טוב שחל להיות בשבת שליח צבור היורד לפני התיבה ערבית אינו מזכיר של יום טוב בברכה מעין שבע ומסיק טעמא משום דבדין הוא דאפילו בשבת לא בעי למימרא ורבנן הוא דתקונו משום סכנה מאי דתקון תקון ומאי דלא תקון לא תקון. ועל דרך האמת נתקנה ברכה זו כנגד בת שבע שהוא שבת כבוד לילה ונקראת מעין שבע כי היא מעין שבע עליונות כי הכל בה והיא כלולה מכולן. ולפי שבזה הלילה שלום בכל ואין שם חלוק נתקנה לרמוז אליה לחלוק לה כבוד ואין בזה קצוץ כי כנסת ישראל נתנה לשבת העליון לבת זוג ולפיכך חותמין ליל שבת וינוחו בה כנגד שבת היא והאל ינחנו בדרך אמת:

גרסינן בפרק כל כתבי תניא רבי יוסי בר' יהודה אומר שני מלאכים מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע מצא נרות דולקות ושלחנו ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה בעל כרחו אמן. ומצינו ענין זה מבואר היטב במדרשו של רשב"י ע"ה כשאדם בא מבית הכנסת בערב שבת באים עמו מלאכים מצד זה ומצד זה ושכינה על כולם כאם על בנים ובאותה שעה יפול מצדך וגו' רק בעיניך וגו' כי אתה ה' מחסי וגו' לא תאונה אליך רעה וגו' וכל זה כשאדם בא לביתו ומקבל אושפיזיה בשמחה וכשהשכינה רואה נר דלוק והמלאכים שלחן ערוך ואיש ואשתו בשמחה שכינה אומרת זה שלי הוא ישראל אשר בך אתפאר ואם לא שכינה הולכת ומלאכים עמה ויצר הרע בא וחייליו עמו ומתחברים עמהם ואומר זה שלי הוא ומן חילי הוא מיד ברוח הטומאה שורה עליו ומסתלק יו"ד מן איש וה"א מן אשה ונשארים אש אש ומאלו נקרא טמא ועל זה אל תתאו למטעמותיו של רע עין ושלחנו מלא קיא צואה ע"כ לפיכך צריך להזהר בקבלת השבת בשמחה ובהדלקת הנר ושלחן ערוך ומטה מוצעת לכבוד פני השכינה:

י לקדש על היין. גרסינן במכילתא זכור את יום השבת לקדשו קדשהו בברכה מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה ביום חנין תלמוד לומר ושמרתם את השבת וגרסינן נמי בפרק ערבי פסחים תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה ביום מנין תלמוד לומר זכור. ועל דרך האמת מה שחייבנו לקדש על היין הואיל והכלה נכנסת לחופה צריך לשמחה ולהמשיך לה אצילות רוח הקדש ממקום יניקת הסוד פחד יצחק ששם סוד היין המשמח אלהים ואנשים כדאיתא פרק כיצד מברכין אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמת מכאן שאין אומרים שורה אלא על היין בזה הלילה מתעטרת הכלה בשבעים עטרות עליונות ולפיכך יש ל"ה תיבות בויכלו ול"ה באשר קדשנו במצותיו ורצה בנו שהוא קדוש הלילה להראות שהיא מתקדשת מל"ב נתיבות חכמה ושלש מעלות של תפוחים וצריך להזכיר עם קדושה זו כלל מעשה בראשית בסוד ל"ב נתיבות ושלש מעלות הנכללים בהם שהוא ויכלו והשלש מעלות הם שלשה פעמים שביעי שבו והם שלשה פעמים אלהים סוד כלל האמונה והם כנגד אם הבנים ופחד יצחק ובית דין של מטה כך מצאתי במדרשו של רשב"י ע"ה על כן צריך לכוון כוונה שלמה בקדוש הלילה ולהזהר בו מאד ואם אין לו יין מקדש על הפת ודיו והטעם כי אחר שהכלה שרויה במקום הכח והגבורה הרי שמחה מצויה אלא שהיין מצוה מן המובחר לתוספת רוח הקדם ובמדרש ויכלו שלשה פעמים חיוב אדם לומר ויכלו בשבת א' בתפלה ואחד לאחר התפלה ואחד על הכוס:

יא סעודת ליל שבת בהיכל רביעי הנקרא היכל זכות יש חיה ידוע ותחתיה ארבעה שרפים והם ממונים להשגיח בכל אותם המענגים השבת וחיה זו והשרפים שתחתיה נכנסים למקום אחד בהיכל זה הנקרא עונג כי באותו מקום מסודרות שולחנות בני היכל המלך וכמה אלף אלפי אלפים עומדים על השולחנות ההם ואותה חיה למעלה מן השרפים במקום ההוא משגחת בכל שלחן ושלחן האיך מתענגים עליו וכשרואה שמתענגים בו לכבוד השבת אז מברכת השולחן ההוא והעומדים עליו עונין אמן והברכה שמברכת אז תתענג על י"י וגו' וכולם אומרים אז תקרא וי"י יענה אבל כשרואה שאין מתענגים עליו כראוי אותה חיה והשרפים ושאר העומדים דוחין אותו חוצה ומכניסין אותו במקום שהוא הפך זה ונקרא נגע ואומר ויאהב קללה ותבואהו וגו' ינקש נושה וגו' אל יהי לו מושך חסד וגו' כי ענג שבת הוא כבודו והמענגים אותו השרפים הנזכרים עומדים להצילם שלא ישלוט בהם נהר דינור לפיכך צריך אדם להראות שובע ועונג גדול בסעודת ליל שבת לרמוז אל הכלה כבוד לילה שהיא מלאה כל טוב וכלולה מהעדן העליון ולסוד זה צריך לטעום מכל דבר המוכן לשבת לרמוז שהכלה כלולה מהכל ובלבד שלא יפגום סעודת היום:

גרסינן בברכות פרק כיצד מברכין ובשבת פרק כל כתבי אמר רבי אבא חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת שנאמר לקטו לחם משנה אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא לחם משנה כנגד זכור ושמור וקבלתי דהא דקאמר ובצע חדא שר"ל התחתונה ופירש רבי טודרוס הלוי ז"ל כענין שנאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי:

יב עונתן של תלמיד חכם פסוקה מליל שבת לליל שבת ועל זה דרשו רז"ל בקמא פרק מרובה אשר פריו יתן בעתו זו היא עונתן של תלמיד חכם מערב שבת לערב שבת והטעם עד"ה מפני שהגן נעול כל ששת ימי החול שנאמר שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש ופתח והטעם מפני כי ששת יחי בראשית מתלבשים בימי החול השוכנים מחוץ למחנה ולפיכך בימי החול אין שם זיווג כי אין האיש בביתו וליום הכסא סוד יום השביעי יתיחד השבת עם בת זוגו לפי שאז ימי החול חלפו ועברו ימי נדה והאשה מותרת לבעלה סוד נעלם ולפיכך הצדיק המזדווג עם אשתו בימי החול אותו בן היוצא משם עליו נאמר צדיק ורע לו שנעשה בזמן שימי הרעה שולטין ועשה קדש חול ובשבת ששער החצר הפנימית פתוחה לקבל הנשמות לחלק לבניה שאז הוא עת הזווג למעלה תלמידי חכמים משמשים את מטותיהם ועליהם נאמר כה אמר י"י לסריסים אשר ישמרו את שבתותי סריסים הם התלמידי חכמים שמסרסין עצמם כל ימי השבוע כי עונת שאר העם מחצות לילה ואולך כל ימי השבוע והם קמים לעסוק בתורה באותה שעה וכן עד ליל שבת זמן עונתן כי אז מתעטרין בסוד נפש יתירה שהיא נושבת מהמקור העליון על סוף המאורות לתת בה מנוחה לעולם ומשם יורדת ורוחצת במיני בשמים שבגן עדן ומשם באה ושורה על הראוים אליה שהם החכמים הצדיקים אשי ישמרו כד"א ואביו שמר את הדבר שמצפים את יום השבת שיבא להכין לקראת הזווג העליון ובוחרים כאשר חפץ בוראם שהוא הזווג העליון ויחוד הכלה עם דודה בעת ההיא לא בזמן מעשה העולם שהם ימי החול ומחזיקים בבריתו ובמעוזו שיתפשט המציאות הקדוש בעולם בזרע קודש וזרע השלום והאמת לא מבואות החול ומזה נקראו ישראל בנים למקום בני אל חי וכתיב ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת ובאלה הבנים מסתכל הקב"ה כשישראל בצער ומרחם עליהם ועליהם נאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי וגו' בביתי כד"א בכל ביתי נאמן הוא ובחומותי כד"א על חומותיך ירושלים וגו' סוד ירושלים של מעלה יד ושם שישלפו נשמות קדושות ממקום זה ואותו יד מלא בשלמות טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו וגו' ליודע סוד זה ומכוין בו כראוי ולפי שחכמי האמת הנקראים ת"ח באמת יודעים הסתרים הנוראים האלה מסרסין עצמן ועוסקין בתורה כל ימי החול ובליל שבת מזרזין עצמן לקראת הזווג הקדוש ועליהם נאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:

יג תפלת שחרית וקריאת ספר תורה בשחר נכנסים לבית הכנסת ואומרים הברכות והקרבנות כבשאר ימות החול ואסור להתעסק אפילו בצורך בית הכנסת כי אם בדברי שירות ותשבחות ובתפלה ובדברי תורה והמתעסק בדברים אחרים הרי הוא מחלל השבת הקדוש ושני מלאכים ממונים על ענין זה והם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים אוי לפלוני שאין לו חלק באלהי ישראל לפיכך צריכין להתעסק וכו':

הודו לה' קראו בשמו. שבח זה משבח השמש כשנוסע במסעותיו להאיר העולם ואומר שיר זה בקול נעים וערב וישראל משבחים להקב"ה עם שמש שנאמר ייראוך עם שמש, וכבר ידעת כי שבח וה קבע דוד ע"ה לאמרו לפני הארון בכל יום והלוים משוררים אותו למטה לפני הארון גם הארון הלוים למעלה משוררים אותו לפני ארון הברית אדון כל הארץ כו הכל דוגמא:

למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל וכו'. השמים הנקראים כאן הם השמים שאמר עליהם שלמה ע"ה ואתה תשמע השמים סוד שמו של הקב"ה ואמר מספרים ר"ל מאירים שהם מקבלים האור והזוהר הנפלא מהמאורות אשר יצאו משם להאיר לכל מה שתחתיהם ומהאור ההוא מאירה הלבנה ומתעטרת בחמשים שערים כעין האם העליונה וזה שאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש תורה שבעל פה שהיא תמימה וכלולה מסוד חמשה מאורות שעליה שהם עולים לחמשים ולפיכך באים הפסוקים בחמשה תיבות ותמצא בהם ששה הזכרות כנגד שש קצוות שהם סוד השם הגדול. והנה הלבנה במלואה ושלמה מסוד השלמות העליון ביום השבת ולפיכך נתקן שבח זה לאומרו בשבת ואחר כך אומר:

רננו צדיקים והנה השמים נוטלין בראש ומאירים לשאר מעלות ומשם מקבל הצדיק ואז הלבנה מתתקנת להאיר מן השמש וזהו,

לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך שפרשה מהשיג הבא מהזהב להתחבר עם דודה וזהו ויגרשהו והשבח הוה בכ"ב אותיות שמאציל השמש בירח ותורה שבעל פה כלולה מתורה שבכתב אחר שפרשה מהסיג, והנה השבח הזה כולל הפרידה ממנו והתחברה בדודה וזהו,

תפלה למשה איש האלהים כד"א איש נעמי והנה הידיד פירש ימינו ושמאלו לקבלה כענין שכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ועתה שהם פנים בפנים האדם ואשתו האם העליונה מריקה עליהם נועם ברכותיה ואז הברכה שורה על דבר שלם וזהו שאמר,

ויהי נועם ה' אלהינו עלינו סוד הנועם העליון הבא מנעמי, ועוד נהגו לומר שור של פגעים ובסדר מוצאו שבת יתבאר בס"ד. ואחריו אומר מזמור שירו לה' שיר חדש. כתיב וישרנה הפרות בדרך ודרשו חז"ל מלמד שהיו אומרות שירה ומה שירה היו אומרות מזמור שורו לה' שור חדש ועד"ה רמזו ע"ה לסוד החיות נושאי הכסא וכבר ודעת כי שנים עשר בקר הם פרות הבשן היוצאות מפרה אדומה תמימה והם תחת ים הנחשת שלשה לכל רוח וכשנושאות ארון הברית למעלה לחבר אותו עם מי שעליו אומר שבח זה ומה שאמר חדש ותמיד אומר אותו הוא סוד חדוש הירח שאומרת אותו כשמתירה מן השמש ומתחדש כנשר נעוריה וזה סוד חדש הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו התעוררות ימין ושמאל לקבל הארון כשמעלין אותו נושאיו אל בית שמש סוד שמש ומגן ה' צבאות ומפני כי בשבת הוא סוד עלות הירח להתחבר עם השמש תקנו שבח זה לאומרו בשבת ויש מקומות שנהגו להוסיף ד' מזמורים אחרים אחר זה. והם. אשא עיני אל ההרים שמחתי באומרים לי. אליך נשאתי את עיני. לולי ה' שהיה לנו, וזה סודן,

שיר למעלות אשא עיני וגו'. השבח הזה בא סתם והוא שבח הכלה למעלות שעליה ואומר בנועם שירה אשא עיני אל ההרים וכבר ידעת אמרם רז"ל ואין הרים אלא אבות כי שם תשוקתה מאין יבא עזרי סוד והחכמה מאין תבוא ויש בשבח זה ששה פעמים א שמירה כנגד שש קצוות שהם סוד השם הגדול, והנה ביום שבת מתחברת למעלה בסוד האבות ועולם הרחמים מאציל עליהם מלמעלה שפע הברכות ובזה נשמרת מכל דבר רע כי היא מסובבת מכל צד ולא יבא בה ערל וטמא כי ימי החול עברו וקדש היום:

שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. שבא זה אמר דוד ע"ה על מלכותו ולפיכך אמר ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו ובפ' קמא דתענית אמר ליה ומי איכא ירושלים למעלה אמר ליה אין דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו ששם עלו שבטים שבטו יה והם סוד שתים עשרה עינות מים והיוצאים מעין משפט וכנגדם תחתיהם שנים עשר בקר ושם כסאות למשפט וכסאות לבית דוד והכל ביחוד אחד וצדק ושלום נשקו ואז שלום בחילך הוא הצדיק הנקרא טוב אבקשה טוב לך כד"א הלא אבקש לך מנוח ולפי שביום שבת שלום בכל לפיכך אומרים שבח וה:

שיר המעלות אליך נשאתי את עיני וגו'. גם שבח זה סתם כנגד הכלה וישראל. וישראל למטה משבחים שבח זה כנגדה היושבי בשמים כי נעלה הארון אל ביא שמש והכל ביחד בשבת ולפיכך מבקשים מה' אלהיהם שיחנם כי רב שבענו בוז מהאומרים איה אלהיהם ואלהינו בשמים:

שיר המעלות לדוד לולי י"י שהיה לנו יאמר נא ישראל. שבח זה אמר דוד ע"ה על הגאולה העתידה שאז יודו וישבחו ישראל לאל ויאמרו לולי ה' שהוה לנו בגלות בקום עלינו האדם הבליעל ואומתו והם המים הזידונים שזכר אח"כ ואז ישבחו ברוך י"י שלא נתננו טרף לשיניהם לשניהם כתיב נפשנו כצפור נמלטה מידם הפח ההוא נשבר ואנחנו נמלטנו הוא שאמר שלמה ע"ה עת אשר של האדם הוא האדם הבליעל באדם הם ישראל שנאמר ואתן צאני באן מרעיתי אדם אתם לרע לו ואז יתקיים מקרא שכתוב ובלע המות לנצח וגו' וכתיב ואתן אדם תחתיך אל תקרי אדם אלא אדום ולפי שהשבת דוגמת העולם ההוא אומר שבח זה בשבת וגם שבח זה ישבחו הנפשות לעולם הבא עולם שכולו שבת בצאתם מאפלת הגלות מתחת ממשלת זרים לראות באור החיים וזה אמרם לולי ה' וגו' בקום עלינו אדם והמים הזידונים להטרידנו מהאור הגדול ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם נפשנו כצפור נמלטה וגו' והוא סוד נעלם ולפי ששבח זה נאמר לשבחו בע"ה אומרים אותו גם כן בשבת שהוא דוגמת העולם הבא וגם יש בו רמז לכלה כנסת ישראל שהיא נמלטת מהמצרים לה ויוצאה מרשותם ובאה ברשות הקודש כשקדש היום בערב שבת ואומרים אח"כ הללויה, הנה המלה הזאת כוללת שם ושבח ובא סתם ואמר הללו את שם ה' הוא השם הגדול ועבדי ה' היודעים סודו הם אשר יהללוהו והם העומדים בבית ה' כד"א בכל ביתי וגו' ובחצרות הבית ההוא כד"א אשרי תבחר ותקרב וגו' וישראל ביום שבת דומין למלאכי השרת קדושים אין עסקיהם כ"א הלל ושבח ליוצרם כי האל בחר בהם להנחילם יום זה שהוא סגולתו של מקום הגנוז בבית גנזיו וז"ש כי יעקב בחר לו יה וגו' ובמסכת ביצה פ"ב לדעת כי אנו ה' מקדשכם א"ל הקב"ה למשה חשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם והכי איתא בפ"ק דשבת ובודאי השבת מתנה טובה היא שהוא מעין העולם הבא וגנוז הוא בבית גנזיו העליונים ואין לשום אומה ולשון חלק בו אלא ביני ובין בני ישראל ומטעם זה אומר השבח הזה בשבת ועוד לפי שמזכיר בו ענין מעשה בראשית שהוא החדוש והנסים והנפלאות שעשה הקב"ה במצרים שזה עדות על חדוש העולם גם כן והשבת תורה על כל זה והורישו השבעה עממים והנחילו את ארצם לעם סגולתו כי זה מורה על ההשגחה והיכולת ושמירת השבת הוא קיום הארץ כדאמרי' פרק כל כתבי אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת כי חלול השבת גורם חרבן ירושלים של מעלה ומתוך כך חרבה ירושלים של מטה ועוד יש בשבח הזה בטחון לעתיד הוא שאמר י"י שמך לעולם וגו' כי השם והוכר שקנה מאז בכל נפלאותיו אשר שם במצרים והוציא עם סגולתו מתוכה אותו השם והזכר יקנה לעולם העתיד וש"ה כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כמאז והטעם כי עצבי הגוים וגו' אבל ישראל אינם כן אלא דבקים בה' אלהיהם והוא יעשה בכל הגוים ההם כלה ואחר כך אומר,

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, ויש בו ששה ועשרים פסוקים של הודאה לשם הגדול העולה כ"ו ולוה נקרא הלל הגדול בדברי רז"ל כי גדול ה' ומהולל מאד. והנה הוא רמו לשבת העליון ולפיכך אומרים אותו בשבת והזכיר בשכח הזה חדוש העולם ויציאת מצרים שהוא עדות על חדוש העולם והשבת מורה על הכל כמו שזכרנו ואחר כך מזכור ירושת הארץ כמו שכתבנו למעלה אחר כך אומר שבשפלנו זכר לנו אולי הוא רמו על הגאולה השנית ומה שאמר ויפרקנו מצרינו יהיה רומו לגאולה העתידה ועל הזמן ההוא אומר נותן לחם לכל בשר והוא הדעת את ה' הוא שכתוב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, ומ"ש אחר כך הודו לאל השמים הוא רמז לעולם הבא שאחר התחיה שאז יתעלה הכל אל נרתקו ונשגב ה' לבדו והוא העולם שכלו שבח ומנוחה לחיי העולמים, והוא שאמר הודו לאל השמים ר"ל לאל הרוממות והעלוי ולפי שהשבת ירמוז לעולם ההוא לפיכך אומרים השבח הזה בשבת ואחר כך אומרים,

ברוך שאמר עד מלך מהולל בתשבחות ואומר מזמור שיר ליום השבת. ואיתא בפרקי רבי אליעזר פרק י"ט בא יום שבת נעשה סניגור לאדם בזכות שבת נצול אדם מדינה של גיהנם כיון שראה כחן של שבת בא לומר הימנון לשבת מזמור שיר ליום השבת א"ל השבת לי אתה אומר הימנון אני ואתה נאמר הימנון להקב"ה שנא' טוב להודות לה' וגו'. הכוונה להם ע"ה כי השבח הוה משבחת הכלה שבשיר השירי' הנקראת שבת למלך שהשלום שלו והוא מה שאנו אומרים ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת ובמדרש א"ר יהודה אין לך שבח וקילוס לפני הקב"ה דמות שבחו של שבת העליונים והתחתונים משבחים לו כאחד ואפילו יומו של שבת ממש משבח לו הה"ד מזמור שיר ליום השבת ע"כ ולפיכך בא סתם לא הוזכר שם אומרו כטעם ואל משה אמר ויקרא אל משה ובפרק יום טוב של ר"ה ראש השנה שחל להיות בשבת בשביעי מהו אומר מזמור שיר ליום השבת לעולם שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים והוא סוד נעלם ורמזנוהו כבר, וקורין הזמירות עד ישתבח ואומרים

נשמת כל חי תברך את שמך סוד הנשמות הפורחות מחי העולמים מברכין השם הנכבד למטה והצדיק מברך אותו למעלה נמצאת הכלה כלולה מסוד צדיק של מעלה ומסוד צדיק של מטה המוכתר בנפש יתירה מבחול מתברכת מנשמות של מטה ובשבת מתברכת מהנשמות הפורחות מחי העולמים והנה היא כלולה בכל ומברכים אותה במ"ה תיבות עד ואלו פינו ואילו הן:

נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד מן העולם ועד העולם אתה אל ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה ולך לבדך אנחנו מודים. הרי מ"ה תיבות ומ"ה בא"ת ב"ש י"ץ שהוא מאה שהיא כוללת כל המעלות ומן ואלו פינו עד מלפנים יש מ"י תיבות כנגד הים, הקדמוני סוד חמשים שערי בינה ואלו הן

ואלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאילות אין אנו מספיקים להודות לך ה' אלהינו ולברך שמך מלכנו על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות פעמים הטובות נסים ונפלאות שעשית עמנו ועם אבותינו ומשם ואילך שבח אחר שיש בו מאה תיבות שהוא כלל עשר מעלות ואלו הן מלפנים ממצרים גאלתנו ה' אלהינו ומבית עבדים פדיתנו ברעב זנתנו ובשובע כלכלתנו מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים דעים ורבים דליתנו עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך על כן אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפנו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו את שמך מלכנו תמיד כי כל פה לך יודה וכל לשון לך תשבע וכל עין לך תצפה וכל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך תשתחוה והלבבות ייראוך והקרב והכליות יזמרו לשמך כדבר שנא' כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו עני ואביון מגוזלו שועת עניים אתה תשמע צעקת הדל תקשיב ותושיע. והנשאר דמיון המרכבה למעלות הנזכרות זאת:

הוא דעת רשב"י ע"ה ולזה הבאתי מנין התיבות ועומד ש"ץ ופורס על שמע:

יוצר אור ובורא חושך. תיקון זה גדול מתקון של חול וכן ראוי שזה תיקון העולם התחתון וזה תיקון העולם העליון שבח המעלה העליונה סוד השמש המאיר לכל וזהו יוצר אור סוד המאור שממנו מאירים ונזונים כל המרכבות והכוכבים ומזלות וכל מנהיגי העולם:

אל אדון על כל המעשים. שבח זה באל"ף בי"ת בריוח בין אות לאות להראות שהוא כנגד העולם שהכל שם בריוח גדול הוא עולם הנשמות הנקרא שבת הגדול ותמצא שתי אותיות ראשונות באות בחמשה תיבות כנגד חמשים שערי בינה ושתי אותיות אחרונות באות בשש תיבות כנגד שש הויות הנאצלות מאם העולם והאותיות האמצעיות באות בארבע תיבות כנגד המרכבה מרכבת הרוכב בשמי שמי קדם ובשתי אותיות ראשונות ואחרונות יש כ"ב תיבות כנגד כ"ב אותיות גדולות סוד אלפא ביתא רבתי שהיא כנגד ה"א ראשונה ובאותיות אמצעיות יש ע"ב תיבות כנגד השם הקדוש העליון בן ע"ב אותיות שהקב"ה מתעטר בו ובו מתעטרת עטרת שלמה והזוכה לזה וזכה לשבחו לעולם הבא, ואמר המאור הקדוש רשב"י ע"ה כי כששבח זה עולה למעלה נוטלין אותו ששים מרכבות ומעלין אותו להעטיר בו כמה מאורות וכמה צדיקים שבגן עדן מתעטרים בו ועולים עד כסא הכבוד ושם עומדים עד שאומרים קדושת מוסף ואז עולין ליזון מזיו העליון כל המאורות והנשמות ההם ולפיכך שבת זה גדול ונחמד למעלה:

תפלת יוצר אבות וגבורות וקדושות ואומר קדושת היום באמצע סוד היכל הקודש מכוון באמצע סוד ישמח משה שמחת המעלה עיקר האבות תורה שבכתב שמח במתנת חלקו סוד התורה שבעל פה והשני דודים ממתיקי סוד שני לוחות אבנים כתוב בהם שמירת שבת ביני ובין ביני ישראל שלא יתערב זר בתוכם ואין להם:

חלק בו כלל כי כולו קדש לה' ולפיכך תקנו לומר ולא נתתו ה' אלהינו לגויי הארצות וכו' כי אין לאומות למטה וגם לא לכחם למעלה חלק בקדושת השבת והיינו דאמרינן במסכת בינה פרק יום טוב אמר רבי שמעון בן יוחאי כל מצות שנתן הקב"ה לישראל נתן בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעה שנא' ביני ובין בני ישראל. ודע כי מטעם זה לא נזכר בו שעיר חטאת כמו בשאר י"ט כי אינו צריך כי כנסת ישראל נתנה בת זוג לשבת ושלום בכל אין שטן ואין פגע רע והואיל והעת עת דודים ושעת רצון אנו מבקשים לפניו עלינו ואומרים רנה נא במנוחתנו וכו' ואומר רצה ומודים ושים שלום והכל שבע ברכות כנגד ימות עולם ואח"כ אומר שליח ציבור,

אתה הראת לדעת כשמוציא ס"ת. והטעם כי פסוק זה נאמר על קבלת התורה והתורה נתנה בשבת. והנה יש בו ה' פסוקים כנגד ז' קולות שנתנה בהם התורה וז' שעולין לקרוא וז' ימי בראשית והשמיני כנגד המפטיר והנה הם תורה נביאים וכתובים כי הכל ביחוד שלם בשבת והנה התחיל בשל תורה ואח"כ כתובים ואח"כ נביאים להורות איך הכלה שמורה בכל וערוכה כמ"ש ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש וגו' וסוד הפסוק כי בקבלת התורה הראו ישראל וידעו כי ה' הוא האלהים אלו הב' שמות איך הם אחדות אחד ולא יתפרדו והם סוד תורה שבכתב ותורה שבע"פ שקבלו ועל ידם מתיחדים ב' השמות האלה כשנזהרים בהם כראוי וכן ראו בעמדם על והר סיני והשיגו באמתות כי כן נאמר פנים בפנים דבר ה' וגו' ומשם ידעו כי אין עוד מלבדו ויש בו י' תיבות כנגד י' דברות וי' מאמרות שהם נכללים בב' שמות שבו ומוציאין ס"פ והנה הוא בדוגמא עליונה ולפיכך קדושתו חמורה והנה לא ננקד ואין בו שום טעם ולא מסורת גם כי הכל נמסר למשה בסיני וכמ"ש רז"ל בפ"ק דמגלה מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש וגו' והטעם כי כשהכלה נכללת עם דודה סוד תורה שבכתב כל הטעמים והמסורת ההם נרשמים בה ומתעברת בהם מסוד ת"ש כאשה המתעברת מן הזכר ולהודיע שתורה שבע"פ מתברכת מסוד תורה שבכתב והוא מאציל בה כל אותם טעמים ומסורת שהם דוגמת דברים עליונים והיא מתקדשת בהם לפיכך נהגו להראות הכתב שהן האותיות לבדן בקדושתן לכל העם וסמך לזה מה שכתוב ארור אשר לא יקים את דברי התורה וגו' כדי שישיבו אל לבם סוד אמונתן של ישראל:

וקורין ו' כנגד ז' ימי בראשית וז' קולות שנתנה בהם התורה וכהן קורא ראשון כי הוא הראש ואחריו לוי ואחריו ישראל כי כן הסדר והששי הוא בדוגמת הצדיק וצריך שיהיה הגון ועליו נאמר מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק בס"ת ירוץ הדברים הצדיק הז' ונשגב מיראת מלאך המות שיאריך ימים ולא ינזק לעולם המשלים הפרשה נוטל שכר כנגד כל העולים כי הוא בדוגמת הכלה המשלמת המנין ונוטלת שכר כנגד כל מה שעליה כי כל הנחלים הולכים אל הים:

גרסינן בסוטה פ' ואלו נאמרין כיון דפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה שנאמר ובפתחו עמדו כל העם וגו' והטעם כי כן מצינו בנתינתה שלא היה כי אם דבור אחד והמדבר אחד שנאמר וידבר אלהים וגו' הוא למעלה וכלם למטה שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר ואם יש זולת קול אחד בקריאת ס"ת הרי הוא גרעון בסוד האמונה ובכבוד התורה והקורא בתורה יכוין לבו למה שאומר וידע כי הוא סרסור בין ישראל לאביהם שבשמים וצריך לסדר הפרשה תחלה כי כן מצינו בדבור ההוא עד שלא השמיע דבריו אל העם כתיב או ראה ויספרה וגו' ואחר ויאמר לאדם. הקורא בתורה אסור לו לפסוק אם לא במקום שפסק משה כל פרשה ופרשה ולא יפסיק בפרשה הבאה בשבת זה כי הקב"ה מנה כל פרשה ופרשה ואמר אתה בשבת פלוני ואתה בשבת פלוני ומנה ליופויאל ולחמשים ושלשה מרכבות קדושות שתחת ידו בשמוש התורה מרכבה פלוני על שבת פלוני וכל אחת משמשת לתורה באותו שבת ואסור לערב אלה עם אלה ולהכניס מרכבה במרכבה אפילו בתיבה אחת או באות אחת אלא כל אחת ואחת כמו שפסק הקב"ה וכמו שמנה אותם באותם פרשיות כל אחד על משמרתו וכשמשלימין ישראל הפרשה למטה אותם הדברים עולין למעלה ונוטלת אותם המרכבה ההוא הממונה עליהם ומעלה אותם לפני הקב"ה והדברים ההם עומדים לפניו ומתעטרים בכסא הכבוד והכלה עולה בהם להתחבר למעלה והכל נעשה כלל אחד לפיכך אשרי המשלים פרשיותיו כראוי כמו שפסקו למעלה:

ואח"כ מפטירין בנביא מעין הפרשה כי כן הכלה מעין תורה שבכתב והכל כלול בה וחולקין כבוד למלכות ומחזירין ספר תורה ובחזרתו נהגו לומר מזמור לדוד הבו לה' בני אלים לפי שיש בו שבעה קולות כנגד שבעה קולות שנתנה בהם התורה ולפיכך נהגו לאומרו בשבת שאז מתיחדים השבעה הויות סוד שבעה קולות ויש בו י"ח אזכרות שבהם שט הקב"ה בי"ח רבוא עולמות דכתיב רכב אלהים רבותים אלפי שנאן וגו' וסוד אלו העולמות יתבארו למשכיל אשר זכה להם ועוד מוסיפין שאו שערים ראשיכם שאמר שלמה כשהכניס הארון לבית קדש הקדשים בדוגמא עליונה כי בשבת זמן הכנסת התורה העליונה בסוד הארון בית גנזיו של הקב"ה ואו החיות העליונות הנקראות בשם ה' עונים ואומרים שאו שערים ראשיכם ויבא מלך הכבוד בהיכלו ולפיכך אומרים אותו כשמכניסין ספר תורה להיכלו ועוד מורים לנו התבלעות הקדש והסתלקות הכבוד ועלויו מעילוי לעילוי אל מקומו שנאצל משם בעולם שכלו שבת והדברים עתיקים:

תפלת מוסף כנגד העמוד שעליו העולם עומד סוד זכור ושמר זכור ושמור נגד שתי שבתות שמתיחדים בתפלת מוסף שיש בו תוספת רוח הקודש ומחזיר שליח צבור התפלה ואומרים קדושה רבה כבר דרז"ל שכל התפלות נעשות כתר לראשו של הקב"ה ועד"ה כתר סוד מקום ההויות שבו מכתירים ה' אלהינו יו"ד ה"א שבשם הגדול לקו האמצעי כך כתב רבי שמעון בן יוחאי ע"ה מלאכים המוני מעלה ועמך ישראל קבוצי מטה כולם משבחים אלה למעלה ואלה למטה ובהתעוררות השבח העולה למעלה מכולם יחד וורד השמן הטוב על הראש ומשם לשאר מדותיו והכבוד מתעלה מכל צד:

קדוש ק' ק' כנגד שלשה אבות, ה' צבאות צדיקו של עולם כולל למודי ה' הנקראים צבאות. מלא כל הארץ ארץ ישראל מלאה מכבוד ה' כענין שכתוב והארץ האירה מכבודו:

כבודי מלא עולם משרתיו שואלים איה מקום כבודו מקום אצילות הכבוד ממקום אי"ה למבין ועולה מעילוי לעילוי הרמתה אל ביתה להתקשר שם לעמתם משבחים ואומרים ברוך כבוד י"י ממקומו:

ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה מאי ניהו מלא כל הארץ כבודו אלא כל אותה הארץ שנבראת ביום ראשון שהיא למעלה כנגד ארץ ישראל מלאה מכבוד השם ומאי ניהו חכמה דכתיב כבוד חכמים ינחלו ואומר ברוך כבוד י"י ממקומו ומאי הוי כבוד השם. משל למה הדבר דומה למלך שהיתה לו מטרוניתא בחדרו שכל חיילותיו משתעשעים בה והיו לו בנים ובאים כל היום לראות פני המלך ומברכים אותו אמרו לו אנה אמנו אמר להם לא תוכלו לראותה עתה אמרו ברוכה תהא בכל מקום שהיא ומאי דכתיב ממקומו מכלל דליכא דידע מקומו משל לבת מלך שבאה ממקום רחוק ולא ידעו מאין באת עד שראו אותה שהיא אשת חיל נאה והגונה בכל מעשיה אמרו זאת ודאי מצד האור נלקחה כי במעשיה יאיר העולם שאלו אותה מאין את אמרה ממקומי אמרו אם כן גדולים אנשי מקומה ברוכה תהא ומבורכת ממקומה:

ממקומו יפן ברחמיו לעמו גם אם נעלה הכבוד ביתו הרמתה משם יתמלא רחמים לרחם על בניו הדבקים בו:

ובמדרשו של רשב"י ע"ה ואתה ה' אל תרחק אתה סוד התיחדות הכלה עם דודה ומשם מתקשרים למעלה באין סוף ולפי' אל תרחק ממנו לעזוב אותנו כד"א מרחוק ה' נראה לי ובנים נכללים עמה בסוד התפלה ואינם עוזבים אותה להתרחק מהם אילותי מה איל וצבי כשהולכים ומתרחקים חוזרים למקומם אף הקב"ה אם מתעלה למעלה באין סוף מיד חוזר למקומו בשביל ישראל שהם דבקים בו ואינן מניחים אותו להתרחק מהם לפיכך אילותי לעזרתי חושה ע"כ, ועתה הוא עת בקשת רחמים כי היא עת רצון כי בעל הרחמים הופיע ורחובות הנהר משקה נטיעות הגן ואנו מזכירים לפניו זכות היחוד פעמים לומר כי בזכות זה ירחם ענינו ולזה אנו אומרים ממקומו המיחדים שמו וכו':

יד לשבות ממלאכה לסוד בריאת עולם והסוד כי בו שבת ודע כי על ידי הכלה היו פועלות הששה מדרגות שעליה כל פעולתם בעולם השפל וכמו שכתוב וכל מעשהו באמונה והיא היתה שליח של מעלה וביום ראשון חדשה הפעולה המיוחסת לכתר הימין בהסכמת שאר מדרגות וכן כל יום ויום עד יום השביעי שהשלימה המעשה בראשית בכח המסור לה מהמדרגות שעליה וכמו שכתוב כי ששת ימים עשה ה' וגו' אותם ששת ימים הם סוד כל מעשה בראשית ולפיכך ששת ולא בששת והיא המחדשת הבריאה בשליחות העליונים כי אין לה מצד עצמה כלל לחדש בריאה חדשה ראויה לקיום שכשהיתה מחדשת סוד מרכבותיה וצבאותיה וסוד היכלותיה ופועלת על ידם השפלים הנה היו ראוים לקיום לפי שהיתה שליח מכל אחת ממדרגות עץ החיים ועכשיו ביום השביעי שהגיע עת ממשלתה אם היתה פועלת על ידי מדרגותיה החיצונים שהם חול והיא ראש עליהם ואין אימת בעלה עליה ח"ו היו שתי רשויות ולפיכך כל הפועל שום פעולה להיכן שיתפשט ויפעל עולם הטבעי על דרך חול הנה הוא מקצץ בנטיעות וחייב מיתה כי עץ הדעת שולט והניח להטותו לצד הטוב והטה אותו לצד הרע והוא גורם מיתתו כי העיר מדת המות וסלק מדת החיים. והנה הש"י שרצה בקיום הנמצאים כלל אותה במדה:

הששית לפייס דעתה להאיר פניה והנה היה גם כן הששי שביעי כי הוא ששי לבנין מזרוע ימין ולמטה והוא שביעי למנין מבינה ולמטה ומתוך כך עולם הצוריי מתפשט ועולם הגופיי שוקט והקודש מתרבה ומדרגות החול שבתו ונתמעטו כי אינם שואבים עתה ממדרגותיהם והופיעה נחלה בלי מצרים ואז שולטים סוד שני הכרובים שמכחם מתחדשים תמיד ימי המנוחה כי נחו בהם מדרגות הקדש ובטלו מדרגות החול כי נגנזו ראשיהם סוד הכנפים שהם המצרים שהם נאחזים בהם ונתגלתה המדרג' השביעית כלה כלולה מקושטת בבגדי קדש ולפיכך יחויב להיות עבודה במקדש וליאסר בגבולין לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת שלא לעורר מדרגות החול ולהטות עץ הדעת לצד הרע אבל במקדש רשות הכלה ביום. השבת שני כבשים בני שנה כי הוא שולטת והעושה מלאכה מבליע הכבוד ועושה אותה רשות והרי הוא כשאר מקצצים בנטיעות, ודע כי השבת רומז לחד חרוב שהוא האלף השביעי שכולו שבת לה' כמו שאמרו רז"ל במס' ר"ה פ' י"ט בשבת אומר מזמור שיר ליום השבת לעולם שכולו שבת ומנוחה לחי העולמים ואז כל המלאכות שובתות ודוגמא זו אנו שובתים ממלאכה בשבת לרמוז אל הענין הגדול הזה וגם הוא רמז לעולם הנשמות שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה ואוכלין מה שהכינו בערב שבת ובשבת שובחין והרוצה להיות בחבורתם צריך לעשות מלאכתו בששת ימי המעשה ולשבות ביום השביעי:

טו לענג את יום השבת. גרסינן בפרק כל כתבי כל המענג את יום השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים וכו'. כבר ודעת כי בשבת ממשלתו של שבתאי אבל לא על עם הקודש לפי שאינם תחת שום כוכב ומזל כי אם תחת רשותו של הקב"ה בלבד ומי שהם תחת שבתאי יצטרכו להתענות ולהתעצב וללבוש שחורים ולמנוע עצמם מכל עונג ועליו אמר רשב"י ע"ה שבתאי עליו נאמר והבור רק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו והוא צמאון וקינה והספד והוא גלותן של ישראל וצריכים ישראל לעשות שנוי ביום ממשלתו לאכול ולשתות וללבוש לבושי יקר ולהתענג ולתקן הבית והשולחן ולהראות שמחה יתירה וכשהוא רואה שאין לו מקום לשרות בו בורח והסוד מפני שרי גברתי אנכי בורחת. ועוד יש בדבר סוד פנימי נעלם בסוד הרוח ההוא הנוסף בעם הקודש כל ששת ימי המעשה נהנה מזיו העליון ובשבת שיורד לדור עם ישראל נהנה בהנאתן ומתענג בעונגן למען יהיה כלול מכל צד. ודע כי הרוח ההוא מתפשט מסוד הנקודה סוף המחשבה העליונה ובו תוספת קדושה וברכה והוא נחלק לשני חלקים. האחד נהנה למעלה מסוד האור העליון. והשני נהנה למטה מסוד הנאתן של ישראל כענין שכתוב ביני ובין בני ישראל כלו' אני וישראל משתתפים יחד להשלים הנקודה ההיא ממני ומהם מתעטרת למעלה ולמטה וכשהחלק התחתון נהנה ומתענג כראוי עם ישראל עולה ומתחבר בחלק של מעלה והכלה מתעטרת בהם ונכללת מסוד עליונים ותחתונים והמענג את השבת הנה הוא גורם לאצילות הברכות מהמקור העליון הנקרא רחובות הנהר סוד נחלתו של יעקב הנקרא נחלה בלי מצרים ומודדין לו מדה כנגד מדה שנותנים לו נחלה בלי מצרים כענין שכתוב אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר:

טז דבור של חול כתיב ממצוא חפצך ודבר דבר ודרשו רז"ל שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול והטעם כי אין לך מלה שיוצאה מפיו של אדם שאין לה קול ואותו קול עולה למעלה ומעורר הדבר ההוא הנקרא קול וכשמתעורר החול ההוא בשבת הקדוש הוא גרעון גדול והעושה כן הרי הוא מפריד אלוף והקב"ה וכנסת ישראל שואלין עליו ואומרים מי הוא זה הגורם להפריד בינינו לפי שאין הקדוש העליון שורה על דבר של חול וזה סוד נעלם כי בהתעורר הדבר ההוא למעלה כתיב כי את מקדש ה' טמא ואם בדבור הקל כן כל שכן במעשה החמור שהוא מטמא עליונים ותחתונים והרהור מותר שאין לו קול אבל כשמוציא האדם מפיו דברי תורה ודברי קדושה נעשה ממנו קול ועולה ומעורר הדברים הקדושים ואז כתיב צאינה וראינה באות ציון וגו':

יז סוד היושב בתענית בשבת גרסינן בפרק קמא דשבת אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש בנעורת אמר רב חסדא ובו ביום ואמר רב יוסף ואפילו בשבת גרסינן בברכות פרק אין עומדין אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי ק זמרא היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של ע' שנה מרעה לטובה אמר רב נחמן בר יצחק וחוזרין ונפרעין ממנו עונג שבת מאי תקנתיה ליתיב תעניתא על תעניתא. מאהבתו של הקב"ה באדם מעוררים אותו בחלומו כדי שישוב בתשובה ויבקשו עליו רחמים למעלה ואוי לו למי שאין מעוררין אותו עליו נאמר ושבע ילין בל יפקד רע ואמר בו ביום ולא ביום אחר לפי שאין רשותו של יום זה ביום אחר ואינו מבקש רחמים אלא על מה שהתעורר בו ולפיכך אין יום זה מסתלק עד שקורע גזר דינו של המתענה בו אבל לא של שבעים שנה כמו בשבת וטעם אמרם ואפילו בשבת לפי שאז משגיחין עליו למעלה יותר משאר ימים ויותר משאר אנשים לפי שבשבת מנוחה ושמחה מצויה בכל העולם ואפילו פושעי גיהנם יש להם מנוחה ביום זה וכשאדם זה שרוי בצער הכל שואלין עליו למעלה ואומר למה פלוני בצער וכל העולם בשמחה, והנה תפלתו עולה לפני בעל הרחמים וקורע גזר דינו שהסכימו עליו בבית דין של מעלה סוד שבעים מקומות לפי שבשעה שהמאור העליון נגלה נפתחים שערי הרחמי' וכל העולם בשמחה וכל בעלי הדין כפופין לפניו משל למה הדבר דומה למלך שהשיא את בנו וגזר שמחה על כל בני מלכותו והכל היו שמחים זולת איש אחד שהיה תפוש בקולר והיה עצב בא המלך לשמוח עם בנו וראה כל העולם בשמחה ביום שמחתו וישא עיניו וירא האיש ההוא תפוש בקולר ופניו זועפים אחר כל בני מלכותי שמחים בשמחת בני וזה תפוש בקולר מיד צוה והתירוהו, וזה מה שאמר קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה סוד שבעים שנים עליונים סוד בית דין העליון וחוזרין ונפרעין ממנו ענג שבת, והטעם לפי שהחלק ההוא היורד ליהנות עם ישראל למטה לא נשלם ונסתלק גרוע מהעונג העליון וכיון שזה לא נשלם למטה גם העליון לא נשלם למעלה כי זה תלוי בזה וכיון שבסבתו יש גרעון למעלה בן עונש הוא מאי תקנתיה ליתיב תעניתא על תעניתא ובענין זה פירשו המפרשים ז"ל שאין צריך להתענות מיד ביום ראשון ואתה שמע האמת כפי מה שקבלו רואי פני המלך אשר עמדו בסודו, דע כי המתענה בשבת מבטל העונג העליון ומסיג גבול כנסת ישראל השולטת ביום הקדוש הזה ואם אחר כך ביום ראשון בזמן ששולטין ימי החול מתענג הרי הוא מכבד לאחר יותר מהקדוש ברוך הוא והוא מטיל גרעון בסוד האמונה הקדושה ומשלים הדברים החיצונים ועל זה אומר הכתוב אל תאמר אשלמה רע וגו' ועון זה נפרעין ממנו בעוה"ז ובעוה"ב לפיכך צריך להתענות מיד ביום ראשון זמן ממשלת הרוח ההוא של חול כיון שלא השלים הצד הטוב לא ישלים צד הרע. ובזה יש לו רפואה וסימן והשיב את הגזלה אשר גזל וגו' ואין בני אדם נענשין יותר מזה. אבל הקב"ה מעניש אותו בעה"ז ובעה"ב אשרו המתדבק באמונה הקדושה ומשתדל תמיד בעבודתו של מקום לעשות הישר בעיניו להתדבק בו כענין שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום:

יח לעסוק בדברי תורה. דע כי תורה שבכתב הוא סוד תפארת ישראל מלך ביפיו תחזינה עיניך והיא הנקראת תורת אמת שנאמר תתן אמת ליעקב וכתיב תורת אמת היתה בפיהו ותורה שבעל פה היא הכלה הנזכרת בשיר השירים ונקראת תורה שבכתב ולא שבעל הכתב כמו שאנו אומרים שבעל פה והטעם לפי שהתורה העליונה נעלמת ונסתרת והיא בכתב סוד היכל עליון שהיא גנוזה בתוכו הם ביחוד גמור ומשם עומדת להגלות למטה וזהו שכתוב אשר כתבתי להורותם להורותם של מי של התורה והמצוה הנזכרים בפסוק כד"א ואל חדר הורתי סוד היין העליון המשומר בענביו שספר העליון שוכן בתוכו ומשם יוצאה תורה ולפיכך נקראת תורה שבכתב, ומה שנקראת תורה שבעל פה לפי שעומדת על המרכבות התחתונות למטה שנאמר בהם ומשם יפרד ולפי שאינם מכלל היחוד ואינם היכל אליה לזה נקראים על פה ולסוד זה נקראים תורה שבכתב ותורה שבע"פ והם סוד שני דודים שני עפרים תאמי צביה. וכמו שארז"ל במדרש חזית ובפסיקתא דהחודש הזה לכם יונתי תמתי רבי ינאי אומר תאומתי לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני ולפי שתורה שבכתב נסתרת ונעלמת הוצרכה תורה שבעל פה לבאר סודותיה ולהוציא לאור תעלומותיה בדוגמא עליונה שעל ידו הכלה נגלים ונודעים המאורות העליונים והיא המציאה כחותם לפועל ולזה רמו חכם הרזים באמרו נודע בשערים בעלה אמר כי על ידי שערי צדק נודע השם העליון בעולם.

ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה אמר רבי רחומאי מלמד שהיא אורה של ישראל ונרה והא כתיב כי נר מצוה ותורה אור ואמר נר זו מטה ומצוה זו תורה שבעל פה אור זו תורה שבכתב אלא מתוך שבה מתקיים האור קרי לה אור מלה"ד לחדר צנוע בסופו של בית אע"פ שיום הוא ואור גדול בעולם אין אדם רואה בתוך אותו החדר אלא אם כן הכניס בו נר כך תורה שבעל פה אע"פ שהיא נר צריכא היא לה תורה שבכתב לפרק קושיותיה ולבאר סודותיה עד כאן וכשישראל עוסקין בשתי תורות אלה לשמן או דוגמתן למעלה איש באחיהו ידובקו בנשיקה והיה המשכן אחד ואו הברכה שורה עליהם מלמעלה ושלום בכל וזה סוד ארז"ל בפרק אלו קשרים מאי בנאים אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקים בבנינו של עולם כל ימיהם והוא חבור תורה של מעלה להקב"ה וזה קיום כל העולמות:

ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה ובמה יכול לו דוד בגרסתו שלא היה שותק לילה ויומם היה מחבר ומה היה מחבר תורה של מעלה להקב"ה דכל שעה שאדם לומד תורה לשמה התורה של מעלה מתחברת להקב"ה והיינו דאמרינן לעולם ילמוד אדם תורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ע"כ. והנה כשישראל עוסקים בתורה לשמה אמם למעלה משוררת לפני הידיד ואומרת ישקני מנשיקות פיהו וגו' דרך האהובים לנשק זה את זה בפיהם להראות שרוח אחד להם לרוב אהבתם ודוגמא זה בשני הדודים הנזכרים בשיר השירים המתיחדים בנשיקה כאלו תאמר הכלה מי יתן ישקני הידיד מנשיקות פיהו ובא דרך נסתר קודם הנשיקה ואחר שהאיש בביתו אומר כי טובים דודיך מיין כלומר כמה מתוקים וטובים דודיך עמי כשישראל עוסקין בתורה הנמשלת ליין כי בזה משלימין בינינו נמצאו ישראל מוסיפין אהבה בין הקב"ה וכנסת ישראל כשעוסקים בתורה לשמה. ודע כי כשהשלם עוסק בתורה דומה למלאך ה' צבאות כי בעיון נדמה להם כי שכל כל עסקיהם והנה זה מעין העולם הבא שהצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיא ההשגה בדברים אשר נפלאו מהם כל עוד היו במסגר נפשם, והנה השבת דוגמת העולם ההוא אין לו עסק בגוף כלל כי הוא עולם הנשמות לזה צריך להשלים נשמתו ביום זה והשלמות הוא העסק בתורה לשמה והרצון באמרם לשמה הודענוהו כבר ונוסף על זה כי הרוח הדר עמנו ביום זה ישתלם מכל בד והזוכה לזה יזכה לאור באור החיים ועליו נאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:

תוכן העניינים

תולעת יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה