אור ברסלב
תולעת יעקב סוד תפלת ערבית

תולעת יעקב· רבנו מאיר אבן גבאי

סוד תפלת ערבית

סוד תפלת המנחה

כבר כתבנו למעלה כי ועקב אבינו ע"ה תקן תפלת ערבית והיא רשות כדאיתא בפרק תפלת השחר ועל דרך האמת היא רשות לפי שהאשת חיל עטרת בעלה זמן ממשלתה בלילה והיא מחלקת מה שמקבלת ביום מסוד הברכות לאנשי ביתה הוא שכתוב ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה ואז היא ברשות עצמה ולפיכך ומנה משעת באת הכוכבים לפי שמאז עת ממשלתה ולפי שלא תשאר המדה לבדה אבל צריך לייחדה עם דודה אמרו ז"ל פרק מאימתי צריך להזכיר חדת היום בלילה ומדת לילה ביום שלא לקצץ ואמרו עוד כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו:

ויש בכאן מקום שאלה כי מאחר שיעקב אבינו ע"ה תיקן תפלת ערבית והוא עיקר האבות למה תהיה תפלתו רשות ולא קבעוה חובה כשאר תפלות והשיבו במדרשו של רשב"י ע"ה כי מאחר שהמטה נתונה בין צפון לדרום ונתחברה במזרח בסוד תפלות היום שוב אין צריך לקבעה חובה כי כבר היא בחיק דוד' נתונה ובמקום נאמן תקועה ועכשיו קבעוה חובה לייחדה עם דודה ולא להניחה רשות בפני עצמה כי הוא קצוץ נטיעות וזה סוד מחלוקת ב"ש וב"ה במשנתנו כי בית שמאי באמרם בערב יטו כי סוברים כי מאחר שהמדה שולטת צריך להטות לרמוז אל הנקבה וכבר בארנו כי כל הדברים הרומזים אליה צריכים להיות מיושב ובבוקר שהוא עת שולטנות הוכר צריך לעמוד כמו שנתבאר למעלה ובית הלל סוברים כי אם היה זה לבדו וזה לבדו היתה סברתם אמיתית אבל מאחר ששניהם ביחוד אחד אין להראות שום פירוד אבל יקרא איך שיזדמן לו בין עומד בין יושב ומהלך להראות שהם ביחוד אחד ואין להראות שום קצוץ לא במעשה ולא במחשבה והלכה כבית הלל:

ובעת השכיבה יקרא קריאת שמע להבריח המזיקין כדאיתא בפרק מאימתי כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו ופירש המאור הקדוש ע"ה כי החרב הזאת משל על שם בן ד' היו"ד ראש החרב שהיא הוא"ו ושני ההי"ן סוד שתי פיפיות והקורא קריאת שמע ומיחד שם זה בסוד פסוק ראשון כמו שכתבנו למעלה הרי הוא. מעביר כל דבר מזיק ממנו והוא מניף החרב הזאת מעלה ומטה וארבע רוחות כדי להבריח המזיקין מכל צד. ולסוד זה אמרו רז"ל צריך שיאריך בדל"ת שעור שימליכנו מעלה ומטה וד' רוחות והטעם כדי להעביר שרן של מזיקין ובת זוגו מכל הרוחות הללו והרי הוא מסתלק מצד שמאל מקום קטרוגו ואינו מלמד חובה על ישראל וחתוך כך מתעלה הקב"ה בכבודו וכבר כתבנו למעלה כי בלילה ממשלת המדה אשר רגליה יורדות מות ולפיכך כל העולם טועמין טעם מיתה וכמו שאמרו רז"ל שינה אחת מששים במיתה כי המדה גורמת ולפיכך בני עליון מפקידים נפשותיהם בידו של הקב"ה שנאמר בידך אפקוד רוחי וגם אם בני אדם חייבים שלא להחזיר להם פקדונם הואיל ובפקדון נמסרו בידו מחזירין להם, ודע כי סבת חזרת הפקדון לבעליו הוא עץ החיים ולפיכך בעת ממשלתו באור הבקר מתעוררים בני אדם לפי שהעץ הוא סבת החיים ואם תמצא בני אדם שמתעוררים בלילה הוא מה שכתוב אלהים משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים כדי שלא יהיה פתחון פה לומר אלו הייתי שולט ברוחו בלילה הייתי עוסק בתורה:

והנה השעה הרצויה לעונתו של אדם הוא מחצות לילה ואילך כי בשעה ההוא נכנס הקב"ה בג"ע להשתעשע עם הצדיקים והיא שעת רצון ובאותה שעה הרחמים מתעוררים בעולם והמתקדש עם אשתו באותה שעה ומכוין מה שראוי לכוונה הויין לו בנים קדושים כי ממקום קדוש באו והם נקראים בני אל חי וקודם חצות מדת הדין מצויה ואין לחסום שור בדישו והסתכל היטב במה שאמר אבא בנימין (פרק מאימתי) כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לו בנים זכרים כי הנה נתכוון כלפי האמונה הקדושה והחבור העליון ועוררונו ז"ל על כלל גדול והוא כי כל מה שיעשה האדם צריך לעשותו במעשה העליונים בדוגמא עליונה וצריך לדעת הענין ההוא ולכוין בו וזולת זה אין שלמות במעשיו ואינם רצויים ולפיכך צריך האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש:

גרסינן במסכת נדה פרק המפלת ג' שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע לובן ואמו מזרעת אודם. והבן איך רז"ל דבריהם בתחתונים ורומזים לסבתם בעליונים. והנה זרע האב לבן לפי שסבתו מצד הרחמים וזרע האם אדום לפי שסבתה בצד הדין והמוח שהוא לבן בא מהאב וכן הדוגמא למעלה שמוח חותם האמת נמשך ממוח הסתום סוד האב העליון וכל תולדות האדם הם במוח בכח ומן המוח יפרדו ולפיכך אמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך ודרשו ז"ל במדרש ילמדנו פרשת בראשית אינו אומר דם אחיך אלא דמי דמו ודם זרעיותיו והטפה שהולד נער ממנה נמשכת ממוח האדם ומתפשטת בחוט השדרה ומשם לגידין מכאן ומכאן עד המעור ומשם מקבלת האשה ודוגמא זו למעלה בשכבר ידעת שהאדם נברא בדוגמת המרכבה העליונה והנה האבילות נאצל מן ההויה הראשונה סוד המוח ומתפשט לחוט השדרה סוד הדעת ומשם לסוד הברית יסודו של עולם והוא מריח השמן הטוב בלויה שלו והיה המשכן אחד

ומעתה התבונן סוד הזווג כמה הוא גדול וכמה יצטרך האדם להתקדש באותה שעה לכוין בדוגמא עליונה כי כפי המחשבה והכוונה שיכוין האדם באותה שעה יהיה העובר הנוצר משם ותבא אליו הנשמה כאחד מן הצדדים אשר יטה עצמו אליו אם יטה עצמו לצד הטוב הנשמה תבוא אליו ממקום קדוש בדרך אשר הזכרנו ואם יטה עצמו לצד הרע ולא יתקדש באותה שעה ימשיך נפש ממקום טמא ועל הנוצר משם נאמר זורו רשעים מרחם וגו' וכתיב בה' בגדו כי בנים זרים ילדו ואלה הם עזי פנים שבדור ודע כי על זה נאמר בתורתנו הקדושה דרך רמז ולא תביא תועבה אל ביתך:

ודע כי על ידו ההשפעה הטובה נאצלות הנעשות הטובות ובזמן שיצר הרע כובש את הטוב אין ההשפעה יורדת בגן הקדוש רק בבאר צרה נכריה והנשמות היורדות עם ההשפעה יוצאות לחוץ ונטמאות ומשם באות ודע כי כל הכחות הם זה על גב זה והם דומים לאילן ומה האילן על ידי המים מוציא פירות אף הקב"ה על ידי המים מוציא פירות האילן הזה והמים הם היורדים מהים הקדמוני והפירות הם נשמותיהם של צדיקים הוא שכתוב אני כברוש רענן ממני פריך נמצא והמקדש עצמו בשעת תשמיש מושך הנשמה מאילן זה דרך ישר ולא יתערב הכח ההוא בדבר אחר והנמשך אחר יצר הרע גורם שנתערב הכח ההוא במקום טמא וגורם טומאה למעלה ולמטה ודע כי על ידי ישראל פורח אילן זה כשהם צדיקים ומה שכתבנו מענין הזווג בימי החול הוא לשאר בני אדם אבל תלמודי חכמים ההולכים בדרכיו של מקום ב"ה עונתן מליל שבת לליל שבת והסוד יתבאר בהגיענו לשם בע"ה ובימי החול מתעוררים בחצות הלילה ועוסקים בתורה להתחבר בכנסת ישראל וכבר כתבנו זה ועוד נרמז זה בדברי דוד ע"ה באומרו הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות אמר כי עבדי ה' הם הצדיקים העומדים בחצות הלילה ועוסקים בתורה ומשתתפים עם האילת סוד בית ה' לשבת למלך הנשגב וכבר כתבנו למעלה כי רוח צפון מתעוררת בחצות הלילה ומנשבת בכנור דוד ואז מזמר לפני ה' וכמה רבבות של מלאכי השרת משבחים לפני הקב"ה והזוכה לקום באותה שעה ולעסוק בתורה הקב"ה מחריש בבא מעלה ומקשיב קולו כענין שכתוב היושבת בגנים חברים מקשיבים וגו' וכל צבא המשוררים מחרישי' בשביל השבת העולה מלמט' מאת העוסקים בתורה ואומרים הנה ברכו כו' אתם ברכו את ה' אתם שבחו אותו והכלה מתעטרת באותו צדיק לפני המלך ומתפארת בו ואומרת ראה הבן אשר בו באתי לפניך ומי הם שהשבח הזה שלהם חזר ואמר העומדים בבית ה' בלילות הם הנקראים עבדו ה' אלה הם הראוים לברך למלך וברכתם ברכה שלמה הדא הוא דכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה' קדש הוא המקור שהכל מתברך משם והגורם זה מכריזים עליו ואומרים יברכך ה' מציון אתה ברכת להקב"ה ממקום הקדוש העליון הוא יברך אותך ואת הכלה ממקום הנקרא ציון כמו שנזדווגתם יחד לשבת למלך כך מאותו מקום שהיא מתברכת תהיה אתה מבורך הוא שכתוב יברכך ה' מציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בסתרי תפלות החול, הצור ב"ה יראנו נפלאות מתורתו ויאיר עינינו במאור השגתו:

תוכן העניינים

תולעת יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה