תולדות תנאים ואמוראים· הרב אהרן הימן
ת
ר' תדאי
נזכר שבת לה: ר' אבא א"ר תדאי.
ושם לח: ר' אמי אמר, ר' תדאי לגרמיה הוא דעביד.
ובירושלמי ברכות פ"ו ה"ח ר' סימון ר' תדאי בשם ר' יהושע [בן לוי].
ובשבת פ"ג ה"א ר' סימון דתרי, וגרסת יוחסין השלם ר' סימון בר תדאי, ובל"ס היה כתוב ב"ר והוא בשם ר' תדאי.
ושיש ר' אלעזר בן תדאי שבת קכג:.
ר' יוסי בן תדאי דא"ר רפ"א.
תודוס איש רומי
בברכות יט. תני רב יוסף תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסין בלילי פסחים (בחו"ל), שלח לו שמעון בן שטח אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נדוי, ובפסחים נג. מובא המאמר ושם לא נזכר מי שלח לו, ובעו שם אם תודוס גברא רבה היה או בעל אגרופין, ואמרו ת"ש עוד זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם וכו'. ור' יוסי בר אבין אמר שהיה מטיל מלאי כיס של ת"ח היה.
וכן הוא בירושלמי פסחים רפ"ז דהוה מסייע לחכמים בפרנסתן.
תודוס הרופא
נזכר במשנה בכורות פ"ד מ"ד מעשה בפרה שנטלה האם שלה והאכילה ר' טרפון לכלבים ובא מעשה לפני חכמים (ביבנה, גמרא) והתירוה, אמר תודוס הרופא אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא עד שהם חותכין את האם שלה.
ובנזיר נב. ותוספתא אהלות פ"ד מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לב"הכנ של טרסיים והניחוה באויר ונכנס תודוס הרופא וכל הרופאים ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד, ומובא המעשה בברכות פ:א ה"א-ו: ושם היה ר"ע.
תוטאי
(תנא דברייתא).
נזכר קידושין טז: אמר רב ששת - דתניא תוטאי אומר לו ולא לבעל חובו.
תוטני
ערך בר תוטני.
תורתא
רב הונא בר תורתא חולין קכז..
ר' יוחנן בר תורתא יומא ט..
תחינא בן פרישה
ערך אלעזר בן דינאי.
תחליפא
רב אחא (או אבא) בר תחליפא עירובין סג..
הונא בר תחליפא יבמות ח:.
רב חנן בר תחליפא סנהדרין צש:.
ר' יונה בר תחליפא חולין ל:.
ר' ירמיה בר תחליפא יומא עח..
רב כהנא בר תחליפא עירובין ח:.
רב מנשיא בר תחליפא ברכות מז:.
רב ענן בר תחליפא פסחים קא..
רבא בר תחליפא עירובין מ..
ר' שמעון בר תחליפא כתובות קיא:.
רב תחליפא
במו"ק כה. אמר אנא חזיתיה לר"ה דבעי למיתב אפורייה וכו', אבל המאמר מובא מנחות לב: ושם רב חלבו וכן הוא ביוחסין ודק"ס. ומצינו שבת רפ"ב ר' תחליפא שאל לרב חסדא לא כן אלפן רבי וכו'.
ובע"ז טו. רב תחליפא א"ר שילא בר אבימי (או אבינא) משמיה דרב.
ובירושלמי פאה פ"ד ה"ז מחלוקת רב כהנא ור' תחליפא.
ר' תחליפא (אמורא ירושלמי)
בברכות פ"ז ה"ב אמר ר' נסא זמנין אכלית אם ר' תחליפא אבא ועם אנינייא בר סיסי חביבי, ותיבת אבא הוא ט"ס כי בסוף תרומות א"ר נסא אנא לא חכים לאבא, אימא הוה אמרה לי אביך הוה אמר וכו'.
והמאמר דברכות מובא בב"ר פצ"א-ג ושם א"ר אסא (צ"ל נסא) זמנין סגיאין אכלית עם ר' תחליפא, וזמנין סגיאין אכלית עם ר' חנינא (צ"ל איניינא) בר סיסי חביבי. ואולי הוא רב תחליפא תלמיד רב הונא ורב חסדא ועלה לא"י.
רב תחליפא אבוה דר"ה בר תחליפא
נזכר יומא ו:, כריתות כה: אמר משמיה דרבא, ויען שבנו היה שמו נודע יותר לכן קראוהו ע"ש בנו.
רב תחליפא אחוה דרבינאי חוזאה
נזכר ביצה טז: תנא כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה וכו', א"ר אבהו מאי קרא וכו', ומשמע שהיה קודם ר' אבהו, וברי"ף והרא"ש גרסא אחרת.
רב תחליפא בר אבדימי או אבימי
נראה ברור שהוא שם של אמורא אחד ואך ע"פ טעות סופרים כתבו לפעמים בשם אבדימי או אבימי.
הוא היה תלמיד שמואל כדמצינו רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל כפסחים קז., סוכה י:, מו"ק טז. כד., יבמות צו., כתובות סד. עז., חולין קז:.
ובן רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל כפסחים ק. (ובדק"ס אבימי), ע"ז ו., וב"ב ח: אמר לו שמואל לר"ת בר אבדימי (ובקד"ס אבימי) עביד חד כיסא ואתני עלה, וביצה טז: ר"ת בר אבדימי (בדק"ס אבימי) עבד עובדא כותיה דשמואל אמר רב תחלת הוראה דהאי צורבא מרבנן לקלקולא.
וכן מביא ביוחסין רב תחליפא בר אבדימי ואמרי לה אבימי, וביוחסין השלם רב תחליפא בר אבימי (ג"א אבדימי).
רב תחליפא בר אבינא
תלמיד רב חסדא כחולין ס: שא"ל רב חסדא כתוב קניני ובליסטרי - ארונקי באגדתיך ופרשה.
רב תחליפא בר אימי
בירושלמי מעשרות פ"ד ה"ד הונא בר חיננא ורב תחליפא בר אימי הוון יתבין קומי ר' אלעזר, א"ר יונה אין כולהון בר אימי, ההן בר רב אימי, אין כולהון בר רב אימי, ופי' הפ"מ שהיה ספק לר' יונה אם כ,מ שנזכר רב תחליפא בר אימי, ורב תחליפא שישב לפני ר"א הוא בר רב אימי, או שצריכין אנו לגרוס בכ"מ רב תחליפא בר רב אימי.
ר' תחליפא בר גיזא או גזא
נזכר ע"ז סט., זבחים לט. שהקשה לרבינא.
ר' תחליפא בר בר חנא
נזכר אס"ר פ"א-א. דרש שהיה אחשורוש אחיו של ראש אחיו נבוכדנצר.
ושם פ' חור אמר של זהב היו.
ושם פ' וכלים אמר כלים שצורתן משתנין לימים קלים.
ר' תחליפא בר רב חסדא
נזכר גיטין לא:.
ר' תחליפא בר יעקב
נזכר מד' תהלים הישן פקי"ד אמר בשם ר' יהודה ברי סימון, ובתהלים בובער גרס ר' חלפתא בר יעקב.
ר' תחליפא בר מערבא
נראה שקראוהו כן יען שבזמנו היה גם בבבל אמורא בשם רב תחליפא והוא היה מא"י כפירש"י ב"מ ז. ולכן קראוהו בר מערבא.
הוא זכה עוד להיות מהתנאים השונין ברייתות בישיבת ר' יוחנן כמנחות יד: בעי ר' יוחנן — תנא ליה רב תחליפא ממערבא (ובדק"ס בר מערבא), אך עיקר ישיבתו היה לפני ר' אבהו וכדמצינו תמיד תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו כגיטין נב:, סוטה כז., ב"ק לג:, ב"מ ז. (ומחוי ליה ר' אבהו ובשבועה), ב"ב עז:, סנהדרין עז:, ואמרו ברכות נה. רב תחליפא בר מערבא שמע מר' יוחנן ואזיל וקא אמר קמיה דר' אבהו, א"ל אתון מהתם מתניתו לה וכו'.
והיה רגיל לירד לבבל ככתובות ח. רב תחליפא בר מערבא איקלע לבבל בריך שית אריכתא.
וכן עירובין נד: אמר רב חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנין — שמעה רב תחליפא בר מערבא אזל אמרה קמיה דר' אבהו א"ל אתון מהתם מתניתו לה וכו'.
ומו"ק כז. כי אתא רבין א"ל ההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דגילדאי, ובנדרים נו. איתא בשוקא דצלעי.
ויען שלא נסמך לכן נקרא תמיד בשם רב תחליפא.
ומו"ק ט. מצינו תני תחליפא ואפשר שהוא רב תחליפא בר מערבא.
ר' תחליפא בר שאול או שמואל
ערך ר' חלפתא בר שאול.
ר' תחליפא דקיסרין
נזכר ר"ה פ"ד ה"ח, תענית רפ"ב, נדרים פ"א ה"ב.
ור' זעירא הקשה לו סוטה ספ"ה.
ובש"ר רפכ"ה אמר כשם ר' פילא.
ובפדר"כ ז. ר' יודין ור' לוי ור' תחליפא קיסריא ור"ל חד אמר וכו'.
ובמ"ר פ"יב-טו ר' תחליפא דמן קסרין ורשב"ל וכו'.
ובסה"ד מביא שאמר בשם ר' שמעון בן לוי מילקטו שה"ש רמז תתקפ"ח וצ"ל כבשהש"ר פ"ד פסוק נפת ר' הונא ור' תחליפא קיסריי בש"ר שמעון בן לקיש.
ר' תחליפא חמיו דר' אבהו
נזכר קה"ר ספ"י ר' אבהו אמר בשמו, ובויק"ר פל"ב-ב מובא המאמר ושם חסר תיבת חמיו דר' אבהו, ואפשר שהוא ר' תחליפא דקיסרין כידוע שר' אבהו היה מקיסרין.
ר' תחליפא חמיו דר' אחא
נזכר ברכות פ"א ה"א-ו ושניהם אמרו בשם ר' שמואל בר נחמן, ודעת מבוא הירושלמי שהוא רב תחליפא בר מערבא.
ר' תחנא
בס"הד מביא שנזכר בפדר"א פנ"ה, אבל בפדר"א אך נד' פרקים, וצ"ל פמ"ו, פנ"ג כדמובא בהקדמת הגאון רד"ל וכתב שם שהוא ט"ס וצ"ל ר' תנחום וכן הוא בכמה דפוסים.
אבא תחנא חסידא
(תחנה, ד"ה א' פ"ד-יב).
יסופר ממנו מעשה נפלא בקה"ר פ"ט-ז שפ"א נכנס לעירו ע"ש עם חשיכה וחבילתו על כתפו ומצא מוכה שחין מוטל בפרשת דרכים, א"ל רבי עשי עמי צדקה והכניסני לעיר, אמר, אם אני מניח חבילתי מהיכן אתפרנס אני וביתי, ואם אני מניח את המוכה שחין אני מתחייב בנפשי, וגבר יצ"ט על יצ"הר והכניס למוכה שחין לעיר, ובא ונטל את חבילתו ונכנס עם דמדומי חמה והיו הכל תמהין ואומרין זה הוא אבא תחנא חסידא? הזריח הקב"ה את החמה - והיה מתיירא שמא קבל שכרו יצתה ב"ק וא"ל לך אכול בשמחה לחמך.
תימא
(תימא, בראשית כ"ה-טו).
נזכר בירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ז אמר בשם רב הושעיא אף בפסול משפחה מתחילין מן הצד. וזה שמביא בס"הד ירושלמי פא"ד והרב משכיל לאיתן לא יכול לכון המקום והוא ר"ת פ' אלו דיני ממונות.
תלמי המלך
(תלמי מלך גשור, שמואל ב' פ"ג-ג)
במגילה ט. ומס' סופרים פ"א ה"ח יסופר שכנס עב' זקנים וא"ל שיכתבו לו את תורת משה (להעתיקה ללשון יונית) וכולם הסכימו לדעה אחת ושינו בה יג' דברים שכתבו אלהים ברא בראשית, אעשה אדם, ויכל בשישי וישבות בשביעי וכו', ובסוף מגילת תענית בשמונה בטבת נכתבה התורה בימי תלמי המלך בלשון יונית, והחושך בא לעולם ג' ימים.
ובקדמוניות היהודים פ"ב יסופר שאחרי מות אלכסנדר מוקדון מלך תלמי זאטער ארבעים שנה, ואחריו מלך תלמי פליאדילפוס לט' שנה, והיה לו סוכן על אוצר ספריו איש יקר רוח בשם דימיטריוס איש פאליריוס, והוא יעץ למלך להעתיק עבורו ספרי התורה, וגם אוהבו הנאמן אריסטיוס עזרו לזה, ואז היה הכהן הגדול אלעזר אחי שמעון הצדיק, וכתב אליו המלך שישלח לו מבחירי חכמי ישראל להעתיק הס"ת, ובמשך עב' יום כלו מלאכתם הגדולה, והמלך שמח מאוד ע"ז וישלח מתנות יקרות לבית המקדש ולכ"הג, והיטיב לכל ישראל.
ובסופרים פ"א ה"ז מעשה בה' זקנים שכתבנו לתלמי המלך את התורה יוונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צורכה.
תמרי
רמי בר תמרי חולין קי..
תנא דבי ר' פלוני או תני תנא קמיה דר' פלוני
כבר בארנו בכמה מקומות כי לכל ריש מתיבתא היה תנא או תנאים (אפילו בסוף זמן האמוראים) יושבין לפניו והיו בקיאין מאוד בברייתות בע"פ וכשהוצרכו לברייתא (שע"פ רוב למדו בע"פ) היה הוא כספר חיה והיה אומר לרבו לשון הברייתא, אבל יען שכל מעיינם היתה אך להיות שגור בפיהם לישנא דברייתא לכן טעו לפעמים בתיבה אחת וזה שמצינו הרבה פעמים בש"ס שא"ל הריש מתיבתא לא תתני הכי, או איסמייא, וזה שאמרו סוטה כב. התנאין מבלי עולם שמורין הלכה מתוך משנתן ולא קאי על רבותינו חכמי המשנה או הברייתות, אך על התנאין האלו.
וכן כתב רש"י חולין טו. ד"ה אטו, ועיין ב"מ לד. ברש"י ד"ה לתנאי.
וכן מובא באגרת דרש"ג ח"א פ"ו שיאמר וגם התנאים למדו אותם ביניהם כגון אחי תנא דבי ר' חייא, בר אשיין תנא דבי ר' אמי.
תנחום
ר' אבדומי בר תנחום ירושלמי סוף מו"ק.
ר' מנא בר תנחום תרומות פ"ה ה"ב.
ר' שמואל בר תנחום ב"ר רפ"סו.
ר' תנחום
היה תלמידו דריב"ל כדמצינו א"ר תנחום אריב"ל כברכות ו: כח:, מגילה כב., סוטה לט: ד"פ, וב"ק פב. פי' ר' תנחום ור' ברייס משום זקן אחד ומנו ריב"ל.
וכן מצינו ר' תנחום א"ר אסי אריב"ל כברכות כט: ושם כט. ר' תנחום א"ר אסי, ובתנחומא ויצא-כב ר' תנחום ב"ר יוסי נראה שצ"ל ר' תנחום בש"ר אסי.
וכן ר' תנחום אמר ר"ה כמו"ק טז:.
ר' תנחום א"ר חנילאי כיבמות סב: (ונראה שצ"ל שם ר' תנחום בר חנילאי).
ר' תנחום א"ר טבלא כסנהדרין כח:.
ר' תנחום א"ר יוחנן כשבת לט:.
ובסנהדרין צג. א"ר תנחום דרש בר קפרא בציפורי.
הלכותיו מצינו חגיגה ג. אמר חאש באזנו חאת וחיגר ברגלו אחת פטור מן הראייה שנאמר וכו'.
ושבת כא: אמר רב נחמן בר מניומי בשמו נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי.
ובקידושין סב. אמר הנקי כתיב (והמאמר מובא שבועות לו. ושם ר' תנחום בר חכינאי).
וביבמות פ"י ה"יד השיב על קושיית רב שמואל בר אבא שהקשה לר"ז, אך בקידושין פ"א ה"ב גרס ר' נחום.
וב"ב פ"ה סה"א ר' לעזר בר' יוסי (האמורא) בשמו.
ובס"הד כתב שרב גדא שמעיה, והוא ט"ס שרב גדא היה שמעיה דרב ששת כעירובין יא:, וכן מה שמביא ששאל מרב פפא בריה דרב אחא בר אדא וכונתו לברכות כט: הוא שגגה כי ר"פ בריה דר"א היה בבלי בזמן רבא, ור' תנחום היה ירושלמי, אך פשט הפשוט שבני הישיבה שאלו מר"פ בריה דר"א מנא לך הא ולא שר' תנחום שאלו.
מאמריו באגדה מצינו מגילה טו: שאמר נדדה שנת מלכו של עולם.
ובסוטה לא. אמר כרס נעשה להם כאספקלריא המאירה וראו.
ובשבת כב. דרש ר"נ בר מניומי בשמו מאי דכתיב והבור ריק אין בו מים - אבל נחשים ועקרבים יש בו.
מקורותיו הפרטים מצינו שאירע לו גם כסנהדרין לט. שא"ל קיסר תא ליהוו כולן לעמא חד א"ל לחיי אנן דמהלינן לא מצינו מיהוי כוותייכו - א"ל מימר שפיר קא אמרת מיהו כל דזכי למלכא לשדיוה לביבר, שדיוהו ולא אכלוהו.
וקרוב מאוד לומר שהוא ר' תנחום בר חנילאי עיין ערכו.
ר' תנחום אדרייא
נזכר תענית פ"א ה"ו, אך המאמר מובא ברכות פ"ה ה"ב ושם איתא ר' תנחומא אדרעיה.
ר' תנחום איסבולסטיקא
(הוא בלשון יוני דרשן).
נזכר ברכות שהש"ר פ"א פ' כי טובים-ב, ר' חנינא בריה דר' אחא בשמו.
ר' תנחום בריה דר' אמי
ערך ר' תנחום בר ירמיה.
ר' תנחום בר חייא
אמר בשם ר' יוחנן כשבת פ"א ה"ד, תענית פ"ב סה"א.
ובשם ריב"ל כשבת פ"א ה"ד, שקלים רפ"ג, ע"ז פ"ב ה"ח.
ובברכות פ"ה ה"ד ר' תנחומא בר חייא בשם ר' שמלאי.
ובשבת פ"ג ה"ז ר' יסא סלק גבי ר' תנחום בר חייא בעא מיעברתיה קומי (רצה להעביר המנורה מלפניו בשבת) אמר לו בפנינו?
ובמו"ק פ"ג ה"ז ר' חיננא בר פפא סליק לגביה ר' תנחום בר חייא שהיה אבל ויצא כנגדו בבגדים שאינן קרועין א"ל מנ"ל הא? אמר לו ר' תנחום ב"ח הכין הוה ר' סימון רבי עבד, ובקש מר"ח בר פפא שיתפלל עליו.
וב"ר פ"ק-ז גרס ר' תנחום ב"ח דכפר אגין. ובסנהדרין פ"א ה"ב אמר ר"כ חבר הוינא ואעלי ר' תנחום בר חייא לקידוש החודש וכו'.
האומרים בשמו מצינו ר' אחאר בשם ר' תנחום בר חייא כברכות פ"ג ה"ג, תענית פ"א ס"הא, ושם פ"ב ס"הא, וכן צ"ל בפסדר"כ קסו.
ר' לעזר בר' יוסי (האמורא) בשמו כמעשות פ"א ה"ג, מו"ק פ"א ה"א, ובע"ז ספ"א ר' אחא ר' תנחום בר חייא בשם ר' לעזר בר' יוסי, בל"ס צ"ל ר' אחא ור"א בר' יוסי בשם ר' תנחום בר' חייא.
ר' חנניה בריה דר' אדא בשמו כברכות פ"א ה"ד.
ר' יודן בשמו כב"ר פ"ו-ג.
ר' יונה בשמו כברכות פ"ה ה"א, תענית פ"א סה"א.
ובילקוט ישעיה רמז ש"יז ר' יהושע בריה דר"ת בר חייא.
ר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו
במו"ק טז: אמר בשם ר' יעקב בר אחא.
ומקומו היה בטבריא במקום ר' אמי כמפורש יבמות מה. שאמרו ר' אחא שר הבירה ור' תנחום בריה דר"ח איש כפר עכו פרוק הנחו שבוייתא דאתו מארמון לטבריא (וברש"י גורס לאנטוכיא), הוה חדא דעבירא מעכו"ם ואתו לקמיה דר' אמי וכו'.
ונשאר לנו ממנו מאמרים אחדים באגדה כתענית ז: שאמר אין הגשמים נעצרין אא"כ נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה.
ובכורות נז: מפרש למה תקנו לפרוש מעשר בהמה בהני ג' זמני כדי שתהא בהמה מצוייה לעולי רגלים.
ונזכר פטירתו מו"ק כה: כשמת איתקצצו כל אנדרטיא (לגרסת ע"י ודק"ס).
ר' תנחום בר חכינאי
נזכר שבועות לו., אך המאמר מובא בקידושין סב. וסוטה יז. ושם איתא סתם ר' תנחום, וכן הוא בדק"ס, ובס"הד גורס ר' תנחום בר חנילאי.
ר' תנחום בר חמא
נזכר פסדר"כ קעג: ר' נחמיה דיפו בעי קומי ר' תנחום בר חמא בשם ר' סימא.
ר' תנחום בר חנילאי
היה תלמיד ריב"ל כב"ק נד. ר' חנינא בר עגיל שאל את ר' חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב ובדברות האחרונות נאמר בהן טוב, א"ל - כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל ריב"ל שהיה בקי באגדה, אזל לגביה א"ל ממנו לא שמעתי אך כך א"ל שמואל בר נחום אחי אמו - ואמרי לה אבי אמו של ר' אחא בר' חנינא הואיל וסופן להשתבר.