אור ברסלב

תולדות תנאים ואמוראים· הרב אהרן הימן

ש

ר

שגביון

רבעי מן הגוי בסוריא ונתן לו דמיו ובא ושאל את ר"ג.

שגובלי

ר' מנשיא בר שגובלי עירובין כט.

שומני

רב אבא (או רבה) בר שומני עירובין סד.

שונם

ר' יוסטא בר שונם ברכות פ"ח ה"ז.

שזפר

בר"ה כב. שהיה ראש של גדר ועיכב את העדים והורידו ר"ג מגדולתו.

שטח

שמעון בן שטח.

ובתו שלציון המלכה אשת ינאי המלך כמבואר בערכם.

שיבחת

בב"ק צא :א"ר חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינא בלא זמנה, ובדק"ס הגרסא שכחת ברי.

וב"ב כו. פירש"י שבחת ברי כך שמו.

ושם קכו :ההוא דאתא לקמיה דר' חנינא א"ל מוחזקני בזה (שבא להעיד על אחד) שהוא בכור א"ל מנא ידעת א"ל דכי הוו אתו לגבי אבוה א"ל זילו לגבי שבחת ברי דבוכרא הוא ומסי דוקיה ופי' רשב"ם שבחת ברי שם הבכור ולאו היינו בריה דר' חנינא הנזכר ב"ב כו.

וכבר האריך בסה"ד אם היה כך שמו "שבחת ברי" או ששמו היה שבחת ע"ש.

רב שייא

בזבחים לד :אמר כוותיה דרב אשי מסתברא, ובחולין נח :לגרסת דק"ס א"ל רב שייא, ונרסא שלנו רב אושעיא.

ר' שיין

היה תלמיד ר' אחא בעירובין פ"א ה"ו תנא ר' שיין קומי ר' אחא.

ובשבת פ"ז רה"ב א"ר שיין אשגרת עיינה דר' אחא בכל אורייתא ולא אשכח (חפש בכל התורה מקום שכתוב מלאכות ולא מצא).

ונזכר שבת רפ"ג, עירובין פ"ו ה"ו.

ונשאר לנו ממנו מאמרו היקר בכורים פ"ג ה"ג א"ר שיין זה שהוא מתמני בכסף אין עומדין מפניו, ואין קורין אותו רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור, ועיין ערך ר' אשיין.

שילא

בונה בר שילא גיטין פ"ב ה"ג.

רב חיננא בר שילא שבת נח.

רב יהודה בר שילא שבת קלט.

רב יצחק בר שילא קידושין לב.:

נתן בר שילא חולין נח.:

רבא בר שילא שבת סג.

רבה בר שילא ברכות ב.:

רבינא בר שילא סוכה יג.

ר' שילא (תנא דתוספתא)

בתוספתא כלים פ"ד ה"ט אומר רשב"ג בשמו.

ובן נזכר תוספתא ברכות פ"ב ה"ט ומובא סוכה כו .ת"ר — משום ר' שילא אמרו חתן פטור וכו'.

ובתענית יא .ת"ר בזמן שישראל שרויין בצער — דבי ר' שילא אמרו שני מלאכי השרת וכו' — הן מעידין עליו — ר' חידקא אומר.

וכן נזכר מכילתא בשלח פ' ויסע פ"א.

ומכל אלו המקומות אנו רואין שהיה עוד בדור ר"ג.

ונראה שהמעשה המובא ברכות נח. עם ר' שילא הוא התנא, דאמרו שם ר' שילא ננד לההוא נברא דבעל ארמית אזל ומסרו למלכא (ובדק"ס בכ"י אחד איתא ומסרו בי קיסר) ,שדן דינא בלא הרמנא דמלכא, שלחו פריסתקא אבתריה ושאלו מ"ט הלקת לאיש א"ל משום דבעל חמורה ,יש לך עדים ,א"ל אין, אתא אליהו ואסהיד ,א"ל אי הכי בר קטלא הוא, א"ל אנן מיום שגלינו מארצנו לית לנו רשות למיקטלא ,עד דיתבי לעיינו בדיניה פתח ר' שילא ואמר לך ה' הגדולה וכו'. א"ל מאי קא אמרת? א"ל הכי קאמינא בריך רחמנא דיהיב מלכותא בארעא כעין מלכותא דרקיע ויהב לכו שולטנא ורחמא דינא אמרו יען שחביב עליו כ"כ יקרא דמלכותא יהבי ליה קולפא ומינוהו לשופט (אפיתחיה דרומי ,דק"ס). ושאלו ההוא

שמעון איש המצפה

(תנא בזמן הבית)

בפאה פ״ב מ״ו מעשה שזרע ר׳ שמעון איש המצפה (שני מיני חטין) ובא לפני ר״ג (הזקן) ועלו ללשכת הגזית ושאלו אמר נחום הלבלר מקובל אני מר' מיישא וכו'.

וביומא יד: אר״ה מאן תנא ״תמיד" ר״ש איש המצפה — ותני עלה ר״ש איש המצפה משנה בתמיד וכו׳, ור' יוחנן אמר מאן תנא סדר יומא ר״ש איש המצפה, ובירושלמי שם פ״ב ה״ב א״ר יוחנן דתמיד ר״ש איש המצפה הוא, ומהלשון שאמרו ר״ש איש המצפה "משנה בתמיד" משמע קצת שהיה כהן ושימש במקדש.

שמעון איש קטרון

נזכר מכלתא בשלח מס׳ דויהי פ״ג אמר בזכות עצמות יוסף אני קורע הים, ומובא ב״ר פ״פז־ח.

ר׳ שמעון בן הסגן.

לדעת הרמב״ם בהקדמתו לזרעים היה בן ר׳ חנינא סגן הכהנים.

ינזכר ג׳ פעמים במשנה ובכולם רשב״ג אמר בשמו.

בשקלים פ״ח מ״ה פרוכת עביה טפח.

כתובות פ״ב מ״ח שמעלין לכהונה ע״פ עד אחד.

ובמנחות פ״יא מ״ט שאפית לחם הפנים דוחה יו״ט ולא יו״הכפ.

ובכריתות ו :מותר הקטורת אחת לששים — דברי רשב״ג שאמר משום הסגן אפשר שצ״ל משום ר״ש בן הסגן.

ונזכר בתוספתא ר״ה פ״ב שמעון בן הסגן אומר אם באו עדים מן המנחה ולמעלה תוקעין היו, ובתוספתא יומא פ״ב בכל יום לא היה לה נשתיק (כן הוא בתוס׳ צוקרמנדל, ועיין יומא מד:) והיום היה לה נשתיק דברי בן סגן.

ובס״הד ישער שהוא שמעון בר כהנא עיין ערכו.

ר׳ שמעון בר זביד.

נזכר נדרים ח. אר״ש בר זביד א״ר יצחק בן טבלא.

וברכות לח. משתבחין ליה רבנן לר״ז את בר רב זכיד אבוה דר״ש בר רב זביד דאדם גדול הוא.

ר' שמעון בר כהנא.

הוא היה תלמידו הגדול דר׳ אליעזר (בן הורקנוס).

ורבן שמעון ב״ג היה תלמידו כירושל׳ חלה פ״ד ה״ה ארשב״ג אני ראיתי את שמעון בר כהנא שותה יין של תרומה בעכו — אימתי היה שמעון ב״כ בימי ר׳ לעזר (אליעזר), ומביא שם מעשה שר״ש בר כהנא הוה מסמיך לר״א עברון על חד סייג.

וכן מובא בתוספתא שביעית רפ״ה אמר רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי שמעון ב״כ שהיה שותה יין של תרומה בעכו.

ובתוספתא פרה פ״יב אמר רבן שב״ג משום ר׳ שמעון בן כהנא מימיהן של כהנים וכו'.

ובס״הד ישער שהוא ר״ש בן הסגן, וקרוב הדבר מאוד לומר כן, יען כי שניהם היו כהנים ורשב״נ אמר תמיד בשמם.

ואולי מה שמצינו פסחים פ״ג ה״ב רשב״ל בשם ר״ש בר כהנא צ״ל רשב״ג.

ובספר מבוא המשנה לר״י ברי״ל יאמר שזה רשב״ג מה שאמר בשם רשב״כ בתוספתא פרה ובירושלמי שביעית הוא רשב״ג נכד רבי היינו שר״ג בר רבי היה לו בן בשם רבן שמעון, ור״א בן פרת הוה סמיך עליה, ובמחילה מכבודו שחכם גדול שכמותו יטעה טעות גדול כל כך.

א) שמעולם לא היה לר״ג בר רבי בן בשם רבן שמעון כי היו לו אך שני בנים ר׳ יהודה נשיאה ור׳ הלל.

ב( אס גם נאמר שהיה לו בן בשם שמעון לא היה מעולם נשיא להקרא בשם ״רבן״, ג( איך יכול להיות ר׳ שמעון ב״ב תלמיד ר״א בן פרת מי שהיה תלמיד ר' יוחנן ,אס רבן שמעין ב״נ היה תלמידו ולא ראה שבירושלמי נקרא ר' אליעזר התנא בשם ר' לעזר במה פעמימ בידוע, ד( ידוע שנם ר׳ יוחנן לא נזכר בתוספתא וא״כ איך יזכר שמעון בר כהנא תלמיד ר״א בתוספתא ו ומצינו בתוספתא יבמות פ״ר ה״ד וירושלמי יבמות פ״ב םהי״א מעשה בלסטים אחד שנתפס בקיסרין שבקפורקיא וכשהיה וכשהיה יוצא ליהרג א״ל צאו ואמרו לאשתו של שמעון בר כהנא שהרגתיו בכניסתו ללוד ובא מעשה לפני חכמים וקיימו את דבריו א״ל ר' יהודה משם ראיה וכו'.

והשערת סה״ד שאין זה התנא ר״ש בר כהנא אך איש אחר בשם זה ולכן חלקו לשנים, אבל איני יודע למה חלקו לשנים ואדרבא משם משמע ששמעון ב״כ הנהרג הוא התלמיד דר״א כידוע שר״א היה מקום מושבו בלוד וכן ישב שם תלמידו ושם נהרג וצ״ע.

ר׳ שמעון בר כרסנא.

נזכר אך בירושלמי והיה תלמידו דר׳ אחא שאמר תמיד בשמו כשבת פ״א רה״ח, עירובין פ״א ה״ז (פ״ג סה"ד, וברי״ף ספ״א דעירובין גורס ר"ש בר ביסנא), יומא פ״ג ה״ח, ביצה פ״ה ה״ח, ע״ז רפ״א.

ומצינו ע״ז פ״א ה״א ר״ש בר ברסנא בשם ר' אחא וצ״ל בר כרסנא.

ונשתבש יותר בדמאי פ״ג סה״א ושם ר' שמעון בר סני בשם ר׳ אחא וצ״ל בר כרסנא, והטעות בא שהיה כתוב בר כרסני ונשמט חד בר ותיבת כרסני נחלק לשתים ומכ״ף נעשה בי״ת.

ונזכר תרומות פ״ב ה״ג, מעשרות פ״א ה״ב, חלה פ״ד סה״ג, שבת רפ״ג.

ומצינו שבת רפ״א־ב: ר׳ אלעזר בשם ר״ש כרסנא ונראה שצ״ל ר״א בר׳ יוסי בשם ר״ש בר כרסנא, והוא ר׳ אלעזר ב״ר יוסי האחרון.

שמעון בן לוגא.

ערך ר׳ ישמעאל בן לוגא.

ר' שמעון בן לוי.

נזכר קידושין מ , :אבל המאמר מיבא סוכה נב .ושם ר״ש בן לקיש, ובחולין נז: (לגרסת דק"ס) שאל ר' יוסי בן נהוראי את ר״ש בן לוי.

וכן נזכר תנחומא בהר־ז, ויק״ר פט״ז־ז,

ומדי שמואל פי״ח־ד מאמרו היק״ כל שהוא רחמן על אכזרים סוף שהוא נעשה אכזר על רחמנים (כצ"ל), ובילקוט שם מובא המאמר ע״ש ריב״ל. ובילקוט ישעיה רמז שלו ר׳ אבא בשם ר״ש בן לוי ובילקוט שהש״ר רמז תתקפ״ח ר׳ תחליפא דקסרין בש״ר שטעון בן לוי, וצ״ל בבשהש״ר פ״ד פ׳ נפת בשם ר' שמעון בן לקיש.

ר' שמעון בן לקיש - ריש לקיש.

ע״פ רוב נקרא בבבלי בשם ריש לקיש, ובירושלמי בשם ר״ש בן לקיש ואך בסנהדרין נקרא בכמה מקומות בשם ריש לקיש ועור באיזה מקומות. בדבר הנחל בענקים הזה אשר עליי אטרויוטא ט :מאן דמשתעי ר״לבהדיה בשוקאיהבו ליה עסקא בלא םהדי ,באה ערבוביא נחלה יש שרוצים לומר ששני ר״ל הוי כדמובא בתורה מציון ש׳יד חוברת ד׳ כח .מאת החכם ,ר״ש דוד שאחר היה בן דורו דרכינו הקדוש ואפשר שהיה עוד קשיש טובא מרבי והשני ניסו י דרי יוחנן ,וכבר אמר החכם כדי לתקן י שניאה 'אחת צריכין אנו לעשית שניאית רבות ,אבל כל דבריו ישא רוח ,וקישייתו מב״ר פע״ח שבשעת הליו של רבי הלך ר״ל למשאל בשלומו ורבי בקשו שיתפלל עליו ,וכן שם רפ״פ שיוסי מעונאה פגע בכבוד הנשיא הוא רבי אשר היטב חרה לו וברמשא הלך ר״ל לפייס את רבי, במחילה טעה טעות נ ח ל שחשב שזה רבי רבינו הקדוש ולא ידע שכל הנשיאים היו נקראין בירושלמי ובמדרשים )שהעתיקו ע" 1רוב דבריהם מירושלמי( בשם רבי ,ורבי זה שבקש לר״ל שיתפלל עליו הוא נכד נכדו של רבי היינו ר״י נשיאה השני אשד נם ר׳׳ל יעצמו לא היה מתחלה מאוהביו כמביאר בערכו ,ואח״כ היה מאוהביו הנאמנים ,ולפי דעתי אין ראוי יותר לטפל בדבריו שאין להם שום יסוד. ויש שרוצים לומר שהיה עוד קודם בן עזאי ע״פ מה שמובא בפדר״א פמ״ג שאמר בן עזאי בא וראה כח התשובה מרשב״ל שהיה הוא ושני רעיו גוזלים וחומסים — והוא שב בתשובה — והיה עוסק בתורה כל ימיו — וביום שמת מתו שני רעיו השודדים ונתנו לרשב״ל חלק החיים ולשני רעיו בשאול תחתיות, אבל כבר העיר בצדק הגאון רד״ל בפירושו על הפדר״א שט"ס נפל בספרים בשם בן עזאי.

אבל האמת הברור שאך ורק הד ר׳ שמעון בן לקיש הוה וכאשר נבאר.

השם לקיש אם הוא שם אביו או שהוא שם עיר כדעת הרב ראה״וו כבית תלמוד שנה ג' לא נודע לנו, יען שלא נמצא בשום מקום עיר בשם לקיש, ומה שקיצרו את שמו וקראוהו בשם ריש לקיש כבר העיר ע״ז הגאון ר״י פיק ודעתו שהוא באשמת המדפיסים הראשונים נשתנה מרשב״ל לריש לקיש, וקשה לומר כן ולשבש בכל המקומות שנקרא בשם ר״ל, וכן מובא בדק״ס בכל הכ״י כמה פעמים בשם ריש לקיש, אבל טעם האמיתי נעלם ממנו למה קצרו שמו, ואך זאת ידוע לנו שקרא את עצמו בשם ״בר לקישא״ במגילה כח: וכן קראו ר׳ יוחנן כב״מ פד.

אבותיו ידוע לנו שהיו מגדולי הדור כשבת קיט: שא״ל ר״ל לר' יהודה נשיאה ב) ״כך מקובלני מאבותי״ ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה.

והנה דעת ר״ת בתוס׳ ב״מ פד .ד״ה אי הדרת ,שמתחלה היה ר״ל תלמיד חכם ואח״כ פרק מעליו עול תורה ונעשה ע״ה ,וכן כתבו עירובין םהז שר״ל היה גברא רבה מקורם ,ובמחילה מעצמותיהם הקדושים ,איך אפשר לומר ,על קדוש ישראל כן ,ועוד ממקום שהביאו ראיה

לדבריהם משם מוכח ממש להיפוך שאסרו שם ב״מ פד ,אקדייה ואתנייה ,איך אפשר לומר שאם היה מקודם גברא רבה שישכח גס לקרות בתודה או גם לשבח הא״ב? ומעירובין סה. :שאמרו ר״ל ותלמידי דר׳ חגיגא איקלעו — א״ל ר״ל גשבור ולכשנניע אצל רבותיגו שבדרום גשאל להם אתו שיילו לר' אפס, ואמרו שם בתים׳ שרי אפם חי אחר רבי אך ב׳ שגיס ומחצה אם כן תיכף אחר פטירת דבי היה כבר ר״ל גדול הדור, ובימי ר' חגיגא מציגו םגהדרין פ״א ה״ב ד' חגיגא פתח ,ר׳ יוחגן ור״ל חתמין. ובן גדה םפ״ב ר׳ חגיגא הוה שרי בציפורין והוה ר״יור״ל שרויןתמן ולא הוה מצרף לו עימיה — חד זמן צרפון עימיה אמרין מה חמא רבי משגח עליגן ובו /ובזמן ר׳ יהודה נשיאה הראשון ור׳ אושעיה מציגו יבמות גז .שבעי מיגיה ר׳ יוחגן מר׳ "אושעיה ולא אמר לו ולא מידי לסוף אתא גברא רבה ומגו ר״ל ופשט ליה א״ל ר״י גשיאה לד׳ אושעיה אטו ר׳ יוחגן לא• גברא רבה הוא ובו /וזה היה עור טרם שמלך ר׳ יוחנן בטבריא והיו כולם בציפורי ור׳ אפס ואח״כ ר' חנינא היו מראשי ישיבה שם ור״ל ור״י היו מתלמידיהם הגדולים א״ב איך אפשר לעלות על הרעת לומר שפתאום יעזוב ר״ל דרכו ותורתו י ולדבק עם חומםץ וגזלגין ולשכח כל תורתו? אך האמת יורה דרכו שמעולם לא היה גברא רבה טרם שאירע המעשה עם ר׳ יוחנן והיה אז עיר •בעצם ימי עלומיו וכאשר נבאר. כפי הנראה נולד בציפורי מקום רבינו הקדוש חכה עיר לראותו כביצה פ״ה ה״ב ר׳ יוחנן ורשב״ל אמרי לא זכינן לאורייתא אלא בגין דחזינן לאצבעותיה דרבי מן גולגיקין דידיה ,אבל ר׳ יוחנן היה קשיש מר״ל ,כי ר״י זכה להיות מתלמידיו הקטגים דרבי ושמע ממגו הלכות ,אבל ד״ל היה ילד וזבד ,אך לראותו ,וזה שמציגו חולין גד .ששאל ר״ל לר׳ יוחגן מגו רב ומגו רב ולא ידעגא ליה ,א״ל ר׳ יוחגן ולא גהירא ליה לאותו תלמיד ששימש את דבי רבה וד״ח ,וזה כמו שאמרנו שרי יוחנן שהיה בפטירת רבי לערך טו׳ שנה כמבואר בערכו ,לכן ידע היטב את רב ונדולתו בעיני רבי ,אבל ר״ל אף שהיה בן משפחה גדולה בציפורי וזבה לראות את רבי, אבל לא ידע את רב וגדולתו ,ולכן לא מציגו בשום מקים שיאמר ר״ל בשם רבי, והילד הזה הוגן מאת הטבע בגמרות גפלאה שלא התיירא מפגי כל ,והתחבר עם אגשים גבורי חיל כמותו ויהי עליהם לראש וגטה מן אורח הישר ולא שם לבו לתורה אף שאבותיו היו גדולי הדור, וגשאר לגו זברוגות ממעשיו בימים ההם טה שים־פר גיטין מז .שזבן גפשיה ללודאיוםטך על גבורתו שיבער הרשעה מקרב הארץ את כת האוכלים בשר אדם, ובאשר יםיפר שם שהמית את כולם והיה זאת תמיד לשיחה בפיו לאמר אלו זנגת גפשך ללודין כירושלמי תרומות פ״ח ה״ג. וכן גם כשהיה כבר מראשי גדולי הדור יסופר עליו בירושלמי תרומות ספ״ח שר׳ אימי תפשוהו גזלגין עד שר׳ יונתן התייאש ממגו ,אך רשב״לאמר אגי ארדוף אחריהם ואהרוג אותם או אני אהרג ,וסוף היה שהצילו מידם. וכן יסופר שם שפ״א חמסו לסטים מר׳ ייחגן כל ממוגו ור״ל רדף אחריהם יהשיגם והשיבו את כל רכושו. ירי ייחגן שידע היטב את ר״ל מנעוריו וראה אותי איך שמעט מעט הטה מן דרך הישר ומתחבר לרשעימ ,השתוקק מאוד להחזירו למוטב ,וכבר היה אז ר״ל בעצם ימי עלומיו והנה אנה ה׳ לידו

כאשר יסופר ב״מ פד .שר״י סחי בירדנא ור״ל היה אז שם מעבר לירדן וחשב שרואה אשה יפה ושיור לירדנא אבתריה א״ל ר' יוחנן הילך לאורייתא א״ל ש־פרך לנש /אז מצא ר' יוחנן שעת הכושר להחזירי למיטב יא״ל א• הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי )ואף שד׳ יוחנן היה קשיש ממנו הרבה ערך כעשר שנים ואחותו שהיתה עוד כבירה לימים מאחיה או תואמית שר״י לא היה לו אב ואם מיום הולדו, אבל גם ר׳ יוחנן היה עוד בימי עלומיו לכן נתרצה ר״ל לזה ולכן קראו ר׳ יוחנן בחולין יח: גיסא ,כן הוא בנמוקי יוסף שם( קביל עליה

בעי למיהרר לאתרי מאניה ולא מצי חרר ,אקרייה ואתנייה ושריד נברא רבה. ועמלו בתורה נדלה כל כך עד ששם לילות כימים וכמו שאמר לא איברי סיהרא אלא לנירםא עירובין םה ,.וברכות פ״א ה״א אמרו שר״ל היה מהרהר בד״ת כ״כ עד שיצא מחוץ לתחום בשבת. והיה מםדר מתניתיה מ' זמנין כננר מ׳ יום שנתנה תורה ועייל לקמיה דר״י כתענית ח. ואז היו עוד בתיים כל נדולי י הדור רבותיו דרי יוחנן כר׳ חנינא ודי ינא/ ובר קפרא וריב״ל ודי אפס היו נדולי חכמי דרום ,ודי יהודה נשיאה נכד דבי היה הנשיא וראש לכל חכמי ישראל בסנהדרי ציפורי ,לכן כשידע בעצמו שכבר רכש לו חכמת התורה עזב את ביתו ונחלתו והלך לו לחכמי דרוס לקבל מפי הזקנים תלמידי רבי)וכבר בארנו בערך ר׳ אפס שחי שנים הרבה אחרי רבי ומקומו הקבוע היה בדרום ,ואך לעתים מזומנים היה בא לישיבת ציפורי ,תחת ר״ג ור״י נשיאה(.

וזה שאמרו כלאים פ״ט ה״ד .שצם ר״ל לרא־ת את ר׳ חייא בחלום וענוהו שר׳ חייא ריבץ תורה יותר ממנו ולא עוד אלא דהוא גלה ,א״ל ולא הוינא נלי? א״ל את הרת גלי למילף והיא גלי מלפא )פי' שר׳׳ח כשבא לא״י לא נ א ללמוד כי נבר בא ותורתו בידו ובא אך להרביץ תורה וללמד אבל ריש לקיש יצא מעירו אך לקבל וללמוד), וזה כמו שאמרנו שהלך לו לדרום לקבל מפי גדולי הדור דשם.

ושם זכה עוד לקבל מבר קפרא וזה שמצינו ר״ל משום בר קפרא בפסחים טו א|פסחים טו., תענית ח., חגיגה כנ:, ב״מ כו., ב"ב לט: קנח:, זבחים צב ,.תרומות פ״ז ה״ג והרבה פעמים במדרשים.

וכן קבל מר׳ אפס כעירובין סה: ר״ל ותלמידי דר׳ חנינא — א״ל ר״ל נשכור ולכשיגיע אצל רבותינו שבדרום נשאל להם אתו שיילו לר׳ אפס וכו'.

וכן התרועע שם עם ריב״ל וקראו רבי כמו״ק פ״ב ה״ד שריב״ל שאל לרשב״ל א"ל אימת רבי שואל, והמאמר בב״ר ספ״מז חסר תיבת רבי.

ומה שמצינו מכות ב .ריב״ל בשם רשב״ל כבר נמחק תיבת בשם רשב״ל וכן ליתא בילקיט דברים רמז תתק״כג.

וכן קבל מכל חכמי הדור כדמצינו שאמר משמיה דחזקיה כב״ק ט.: בשם רב חילפיי כגדר פ״ו ה״י. וכן אמר משמיה דר׳ יהודה ברי חניגא כעירובץ יא) .ואמרו שם יא :שהיה רבו(, כתובות פ״ר ה״ח. וכן אמר משום אבא כהן ברךלא כב״מ י .5 וב״ב פ״חה״ג משום אבא בר דלייה. משים לוי סבא בעירובין צז.: ובירושלמי שם פ״י ה״ב גשם לוי סיכיא •וביומא פ״ח ה״ו ר״ש בשם ר׳ לוי םיכיא צ״ל רשנ״ל. ר״ל א״ר םמיא נינמות ער. ר״ל נשם ר״ש נר כהגא נפםחים פ״ג ה״ב יעיין ערכו. משום בר תוטגי כשבת עא. וכשחזר לציפורי אז היה כבר ראוי להיות מתלמידיו הגדולים דרי יהודה נשיאה כגדר כ .יתיב ר״ל קמיה דר״י

נשיאה ויתיב וקא אמד — א״ל תיב לא שבקת רווחא לתלמידא.

ואמר בשמו כשבת קל ,:פסחים קיט,: מו״ק כ ,.בבורות בנ ,.נדה ט :טו .מא,: תרומות פ״א םה״א ,פסחים פ״ר ה״ד, סוכה פ״נ ה״א ,מו״ק פ״ג ה״ה ,כתובות פ״א ה״ב ,נדה פ״א ה״ה.

ובשבת קיט :אמר לר' יהודה נשיאה ב׳ כך מקובלני מאבותיך.

ואז קבל גם מר׳ אושעיא, בעי ממנו ביבמות נז ,.אמר בשמו קידושין פ,. פסחים לד ,:בכורות ינ ,.מעילה ז,: נדה יח :כה. והיה ר׳ אושעיא נדול כ״כ בעיניו עד שקראו אבי המשנה כב״ק פ״ד ה״ו ,אבל 'ר״ל היה אז כבר גדול הדור כמפורש יבמות נז. וכן קבל מר׳ חנינא ,בעי מיניה כשבת קיר ,.ע״ז יא ,:אמר משמיה כעירובין פ ,.ובםנהדרץ פ״א ה״ב ד׳ חנינא פתח ור״י ורשב״ל חותמין. ובן קבל מר׳ ינאי ואמר בשמו כעידוכין יא ,:סוכה יז ,:יימא לז ,:ב״ק נב ,.ב״מ כו ,:מעילה יח. וכן היה דיבורו עם ר׳ יונתן כירושלמי עירובין פ׳׳ו ה״ר. אבל מה שמצינו כתובות מט .ר״ל משום ר' יוסי כ״ר חנינא הוא ט״םוצ״ל משום ר׳ יהודה בר״ח כי כן הוא בכתובות פ״ר ה״ח. ובן בכוכה פ״א ה״א־נ .רשב״ל כשם ר׳ יוסי בר״ח צ״ל ר׳ יהודה בר׳ חנינא בכלאים פ״ר ה״ב. וכן היה בידו קבלות מהראשונים שאמר בשם ראב״ע בב״ר פ״ט־נ. נשם ר״ש בן מנםיא כויק״ר פ״כ־ב. ונס׳׳הד מניא שר״ל מפרש דנרי רנ אנדומי נד המדורי ונונתו לסונה נ,. ובמחילה מבכורו שודאי לא היה הנמרא סיכה אז לפניו כי שם חולק ר״ל עם רב אבדימי בר המדורי שאמרו מאי חוצלות א״ר אברימי ב״ה מרזובלי, מאי מרזובלי א״ר אבא מזבלי, רשב״ל אמר מחצלות ממש, והוא מפרש תיבת חוצלות.

וכשנפטרו כל זקני הדור ור׳ יוחנן יסד ישיבתו הגדולה בטבריא וכתר הנשיאות נתפרדה מכתר התורה כי ר' יהודה גשיאה השני לא הגיע למעלת אבותיו להיות גם ריש מתיבתא, היה רשב״ל הראש והראשון בישיבתו, ואף שבראשונה היה תלמיד ר׳ יוחגן כגיטין יט. שאמר לו ר״ל לר״י והלא למרתנו רבינו, וכן חולין קלט א|חולין קלט. וברכות לא. שאמרו בפירוש שר״י היה רבו ובמעילה ז: אר״י על ר״ל קצצתינון לרגלוהי דינוקא (לפי שר״ל היה צעיר ממנו, רש״י), אבל אח״כ נתעלה ר״ל כ״כ עד שהחשיבו ר׳ יוחנן לחבר ממש ככתובות נד: שאר״י מה אעשה שכנגדי (אנוש כערכי, רש׳׳י) חולק עלי, וביבמות צב: א״ל ר״ל לר״י אי לאו דקלסך גברא רבה הוה אמינא לך וכו'.

ור׳ יוחנן קראו מר ביומא ג:. ובעירובין פ״א ה״א כף רשב״ל לר״י וטלטל.

וברכות פ״ח ה״ז קראו לר״י ורשב״ל שני גדולי עולם, ולא על חנם אר״י שאם אין רשב״ל בבהמ״ד חסר לו ידו אחת כירושלמי הוריות רפ״ג וסנהדרין רפ״ב, כי היה באמת כמו יר ימינו כאשר יסופר בבא קמא קיז א|ב״ק קיז. כשבא רב כהנא מבבל לא״י וכשבא לבהמ״ד דר״י אשכחיה לר״ל דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן (ופירש״י היה מחזר להם מה שדרש ר״י לפי שר׳׳ל חכם גדול היה ולאחר ששמעו כולם מפי הרב חוזר ומכוונה בידם) אמר להו ריש לקיש היכא וכו', וזה אות ששמו היה הולך וגדול גם בבבל שר״כ שאל אך ר״ל היכא.

ובל״ס אירע כמה פעמים כשלא היה יכול ר״י לבא למתיבתא היה אז ר״ל במקים הריש מתיבתא, ולכן מצינו שהיה לו מתורגמן בשם ר׳ יהודה בר נחמני בחגיגה טז. כתובות ח.

ובסנהדרין כד. אמרו כל הרואה את רשב״ל בבהמ״ד כאלו עוקר הרים וטוחנן זו בזו.

ובכל הש״ס בבלי וירושלמי ומדרשים מלאים מהלכות ואגדות דר״י ור״ל.

וכן ר״י ור״ל דאמרי תדוייהו כברכות לג .שבת עה ,:פסחיט כט :ר״ה טו:״ כתיבות פד:״ גדרים מב .ב״ב קעא,: שבועות בא.״ מגחות סח ,.גדה כב :מו.: ובן מציגו איתיביה ר׳ יוחגן לר״ל כחגיגה ז ,.יבמות י ,:חולין קב .ועוד בכמה מקומות.

אבל מה שאמרו שבת טו: אמר ר׳ יוחנן אמר ריש לקיש ליתא בדפוסים ישנים תיבת אר״י.

וכן מה שמצינו כתובות פ״ד ה״ד ר׳ יוסי בר׳ בון ר' יוחנן בשם ר״ש בן לקיש צ״ל בשם רשב״י ככתובות מו.

וידעו כל העם שהוא איש מורם מעם ויען שטבעו היה מנעוריו להשתרר ולהיות ראש ,לכן ג״כ אח״כ לא נשא פני כל ואך האמת היה נגד עיניו, וגם להנשיא ר׳ יהודה נשיאה השני לא נשא פניו כאשר יסופר בירושלמי הוריות רפ״ג וסנהדרין רפ״ב שאר״ל נשיא שחטא מלקין אותו בב״ד של ג׳ — שמע ר״י נשייא וכעס, וברח ר״ל לדא מוגדלא או לכפר חיטיא, למחר סלק ר׳ יוחנן לבית ועדא וסלק ר״י נשיא לבית ועדא ושאל לר״י למה לית מרי א״ל מילה דאורייתא שרי טפח בחדא ידיה א״ל ובחרא טפחין? א״ל יען שחסר לי ירי האחרת והוא ר״ל, אמר לו למחר אגא ואת גיפיק לקרמיה, וכשבאו להוציאו אייל ר״ל להגשיא מה אתון םברין מה דחיל מיגכון הויגא מגע אולפנא דרחמנא ? ואז אירע שדבי גשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר ,מה עשה ר״ל אוקמיה ליהודה בר נחמני מתורגמניה וקם גחין עליה ולא אמר לו ולא מידי, פתח ואמר הוי אומר לעץ וכו׳ כסנהדדין ז:.

אבל אח״כ נעשו אוהבים ז״לז כע״ז ו: ששאל ר״י נשיאה לר״ל מה יעשה עם הדינרא ששדר לו ההוא מינא ביום אידו ור״ל אסר לו כירושלמי ע״ז רפ״א שר״ל ביקש לגדור הדבר.

וכן ב״ב ז .כשהנשיא רמא שורא אדרבנן א״ל ר״ל רבנן לא צריכי נטירותא.

ובשבת קיט .אמר לו כך מקובלני — מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקית של בית רבן מחריבין אותה ועי״ז שלח הנשיא לר׳ חייא ב״א ור׳ אסי ור׳ אמי לעבור בכל ערי ישראל כחגיגה פ״א ה״ז.

והנשיא היה מיכן תמיד לעזור לר״ל בכח הנשיאות שלו, כאשר יסופר כתובות פ״ט ה״ב שאייתי רשב״ל עבדוי דר״י נשיא ואפיק מינה.

ובברכות מד. יסיפר שפ״א אכל ר״ל פ־רות גינוסר עד דמריד ושדר ר״י נשיאה באלושי אבתריה והביאהו לביתו.

וב״ר פע״ח־יב ר״ל סליק למשאל בשלמיה דרבינו (והוא ר׳׳י נשיאה השני שכל הנשיאים היו נקראין בשם רבי או רבינו) א״ל צלי עלי דהדא מלכותא בישא סגין א״ל לא תסב מן בר אנש כלום ולית את יהיב כלום.

והתורה ולומדיה היו חביבין עליו כ״כ עד שיסופר עליו מנילה בח :שפ״א הוה קא אזיל באורחא מטא אורקמא דמיא אתא ההוא נברא ארכביה אכתפיה וקא מעבר ליה )שזה היה גהשב לכבוד גדול לאותו האיש שזכה לשמש את ר״ל(

אמר

לו

קרית א״ל קרינא ,תנית ,תנינא ד׳ סדרי משנה ,א״ל פסלת לך ד׳ מירי וטענת בר לקישא אכתפךו שרי בר לקישא במיא ,א״ל .ניחא לי ראשמעינן למר )שאשמש לאמגי( א״ל ר״ל אי הבי גמור מיגי הא מלתא דאר׳׳ז במת ישראל הן ךחמירו על עצמן שאפילו רואות טפת

דם כחרדל יושבות עליו ז׳ נקיים. (ולא שא"ל הדין משמיה דר״ז כי ר״ז היה מאוחר ממנו אך הוא לשון הגמרא יען שעל שם ר״ז נקבעה ההלכה הזאת בב״המד אבל הדין היה ישן נושן וכאשר בארנו בכמה מקומות, וכן הוא בהגהות יעבץ).

וכן מצינו ביק פ״ח ה״ו שאחד בייש לר׳ יהודה בר חנינא וקנסיה ר״ל לטרא דדהבא.

והנה אף שהיה נקרא בשם תקיף דא״י כיוטא ט :שאמרו ר״ל הוה םהי בירדנא אתא רבב״ח יהיב ליה ידיה אייל אלהה םנינא לבו )לבני בבל( ופריך הנמרא ור״ל מי משתעי בהדי רבב״ח ומה ר״א מרא דא״י הוה ולא הוה משתעי בהדי, רמאן דמשתעי ר״ל בהרי בשוקא יהבו ליה עסקא בלא סהדי.

אבל לא עשה זאת חו״ש מרוע לב וכאשר אמרו חולין קכב .יתיב ר״ל וקא מיבעי ליה — אמר לו ר' ישמעאל )צ״ל ר׳ שמעון( בר אבא הכי אמר ריכ״ל — ( ,ואמרו תא א״ל תיב לקילי )יי חזי מה בין תקיפי דא״י לחסידי בבל. וכן סוכה כ .שאמר הריני כפרת ר׳ חייא ובניו שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה — הלל הבבלי ויסדה — עלו ר׳ חייא ובניו ויסדוה.

וכן יסופר הוריות פ״ג ה״ד שרש״בל עאל לבצרה והוה תמן חד בשם אבין רמאי שהיה מרמה במצות — נטלו והשיבי אצלו וקרא עליו מחן אדם ירחיב לו.

והנה מצינו כתובית כה ג שבעם על ר׳ אלעזר מה שלא אמד ההלכה משמיה דר׳ יוחנן.

וכן יבמות עב :כשא"ל ר״י לר״ל ראיתי לבן פרת שיושב ודורש כמשה מפי הנבורה א״ל ר״ל דיריה היא ? מתניהא היא. .ובן זבחים ה ,אמר לר״א זהו שאומרים עליו אדם גדול הוא ,קאימגא אגא משגה שלמה ואת אמרת ובו׳ ,אין זה ח״וש מרוע לבב או שהיה לו איזה שגאה פרטי גגד ר״א ,אך יען שר׳׳א היה כמו תלמיד חבר לרש״בל וכדמציגו בכורות בו :ר״א אר״ל, וכן מגחות צג :שר״א אזל ואמר שמעתא דר״ל ולא אמר משמיה איקפד ר״ל ,והקשת ר״ל על דברי עצמו ור״א אישתיק ,ולבתר דגח דעתיה דד״ל א״ל ט״ט לא תימא לי וכוי ,ולכן לא על חנם הקפיד עליו ר״ל וזה כדי להעטידו על דרך האמת לומר דבר בשם אומרו שבזה הקפיד מאוד גם ר״י בעצמו. וכן המעשה דםגהדרין כו .מה שקרא לר׳ חייא גר זרגוקי ור״ש כן יהוצדק רועי בקר היה הצדק עמו יען שהם הקגיטו את דש״כל כמבואר שם .וגם ר״י גתן צדק לר״ל ,ובמקום האמת לא נשא נם פני ר׳ יוחנן כםגהדרין צו. שאמר טבא דנפחא)ד׳ יצחק נפחא( מדבר נפחא )ר׳ יוחנן(. ממרותיו היקרות מצינו ברכות לא. שלא מלא שחוק פיו מיום ששמע מר״י שאסור לעשות כן. והודה על האמת כירושלמי דמאי פ״ב ה״ג שר״ל סליק לנכי אילין דבית ר׳ יגאי וברחו הגשים ממגו כדי שלא יגעו בו א״ל ע״ה אגי אצל טהרות. ומאמריו היקרים ברכות ה .לעולם ירגיז אדם יצ״ט על יצ״הר ,כל העוסק בתורה יםורין ברלין הימגו. ושם ח .כל מי שיש לי בית הכגםת בעירו ואיגו גכגס שם להתפלל גקרא שכן רע .ושם י :מאי קיר מקירות לבו. ובעירוב ! צט .אמר כיח בפגי רבו חייב מיתה. ובירושלמי ברבות םפ״ט הזהיר לתלמידיו ואמר שישקדו על התורה תדירה כי אם יום תעזבגי יוםים אעזבך. ,

1199

ובכל גדולתו ותפארתו לא נהנה מכנוד התורה אך התפרנס מנכסיו והיה הוא בעצמו שומר פרדסיו כמו״ק יז .ר״ל הוה מנטר פרדיםא אתא ההוא נברא וקאכיל תאיני רמא ביה קלא ולא אשנה ביה ושמתיה ,א״ל ההוא נברא אדרבא ליהוי ההוא גברא )ר*ל( בשמתא אם ממון נתחייבתי לך נידוי מי גתחייבתי לך ,אתא לבי מדרשא א״ל שלו נידוי, שלך אינו נידוי והיה צריך לילך לבי נשיאת שיתיר לו, ובדוי׳ד ח״ג צד 72יאמר ״אחרי כל ״גדולת ר״ל לא זכה לשבת ראש אמנם ״איץ כל חדש — כי בדבר אחד היה ר״ ל ״מתגגד לרוב חכמי דורו והוא בבחיגת ״משגיוה החיצוגיות — והעמיד כלל ״ופרסמו כל משגה דלא מתגיא בחבורה ״אין םומבין עליה ירושלמי עירובין פ״א ״ה״ו ,ולא לבד שגהג כמשפט הזה עם ״חכמים ביגוגים שבדור אך גם לדי ״יוחגן לא גשא פגים והיה מסרב מלקבל ״םמגו ברייתא באסרו אין לגו צורך בזה ״כי משגה שלמה שגה לו רבי ירושלמי ״כלאים פ״א ה״ו ,ב״ק םפ״ה— ועתה ״יובן הדבר למה ד״ל עם כל חכמתו ״ומעלותיו לא הצליח להתעלה ולשבת ״ראש וישב עד יום מותו לפני ר׳ יוחגן׳׳• עכ״ל. והנה מה שעושה הספד על ר״ל ומזלו הרע בחנם יכאב לבו כי בל״ס אלו היה רוצה ר״ל להפרד מעל גיסי ורבו האהוב לו אז היה הולך לעיר אחרת והיה מיסד שמה ישיבה גדולה אחרי כי כבר גתבטלר הםגהדרין מישראל ואך בתים לתורה לקחו מקומן .ובאשר אגו דואין שר״ל ישב כל ימיו עם ר' יוחגן אות הוא על יקרת לגו שכל מגמתו וחפצו היה שמרכז התורה יהיר׳ במק״א וכידוע שר׳ יוחגן לא לבד שהיה ריש הדור בא״י אבל גם בבבל היו דבריו גשמעין כדברי האורים אחרי פטירת רב ושמואל ,וכשם טוב היא זו ? וכן מציגו הלשון הזה בכל הזה זכה ר״ל כמו ר׳ יוחנן בי הלכות הש״ס ,וא״כ מה סירוב יש בדבר הלא שניהם בשוין הובאו לישיבות בבל ,ואם אך העמידו על האמת. היה חי אחרי ר׳ יוחנן אז בל״ס היה ומה שאמר החכם הג״ל שהעמיד הכלל ר״ל הדיש מתיבתא אחריו ,אבל יען ופרסמו כל משגה דלא מתגיא בחבורה שר״י היה בנעוריו רבו המובהק דר״ל אין םומבין עליה ,שחוק עשה לגו החכם ונם היה קשיש ממנו לכן מלך ר׳ יוחנן ,הזה הלא כבר ידוע ומפורסם כלל יותר ור״ל לא היה יכול להניע למדרנת ר״י גדול מזה מה שאמרו חולין קמא .שכל כי ״דבר אחד לדור״ ,אבל כבר בארנו מתגיתא דלא מתגיא בי ר״ח וד׳ אושעיא לעיל שר״ל היה כמו יד ימינו דרי־י משבשתא היא ,ושכל הבריא מחייב ולפעמים נם כמקים הדיש מתיבתא ,לכן שאם בא איזה תלמיד לב״המר והביא אין לנו להצטער ע״ז כי נם ר״ל לא ברייתא בידו לא קבלו ממגו עד אשר הצטער מימיו. חקרו ודרשו אם יש לסמוך עליו ואם אבל מה שכתב ההכם ווייס אשר נם אינה משובשת היא בידו. ועוד לא ראה מה שמפורש גיטין פ״ג לר׳ יוחנן לא נשא פניס וזה היה חטאו שלא הצליח להתעלה ולשבת ראש ,ה״א אר״י בר׳ בון לא דרש״בל מתרים במחילה מכבודו שגנ בפשט הפשוט לקבל ר״י אלא — כד שמע מתגיתא בירושלמי כלאים וב״ק שס )שהוא מאמר הוא סמך עלה ,כד דלא שמע מתגיתא אחד( ,וזה לשון הירושלמי שם ,הזאב הוא מבטל דעתיה מקימי דעתיה דר׳ הכלב — אע״פ שדומין ז״לז כלאימ ז״בז ,יוחגן. ומקשי שם הגמרא עוף לא תגיגא ? א״ר תלמידיו ואומרי מאמריו. יוחגן אייתיתיה מן דבר דליה )שאמר( כמעט בל תלמידיו דר׳ יוחגן היו גס אע״פ תרגגול עם הפםיוגי — עם הטווס תלמידי דר״לכמו רש״בל שדוטין ז״לז כלאים ז״בז ,וע״ז בא ר' אבא ארש״בל כשבת םג ,.גיטין ג.: חיה ובן ויאמר משנה שלמה שנה רבי ר׳ אבא בר זבדא בשמו בשביעית פ״ב בבבלי ממש ועוף כיוצא בהן ,וכן הוא ה״ה. ב״ק נה .ושם מובא על המשנה אך דברי ר׳ אבא בר כהגא בשמו כבלאים פ״ג ר״ל שאמד כאן שנה .רבי תרננול טווס םה״א. ופםיוני כלאים ז״בז ,ודבר פשוט,הוא ד׳ אבדומי דחיפי בשמו כתדומית לכל בר בי רב שר׳ יוחנן לא הרניש פ״ג ה״ג. בהשקפה הראשונה שכבר סתמה רבי ר׳ אבהו אד״ל כברכות מז ,.פסחים במשנה ולכן רצה להוכיח הדין מן מו ,.ביצה יג ,.פםרר״כ קלא.: הברייתא דבר דליה ,ור״ל העמידו על • ר׳ אבין בשמו כפםחים פ״ר ה״ד. האמת שאין אנו צריכין לזה יען שכבר כי אתא רבין אר״ל בפסחים גו,: נשנית הדין במשנה .וזה ממש כמו שאמר כתובות ננ .פב״ ב״מ קב .קג.. אילפא תענית כא .שכל מתנייתא דר״ח ר' אבין בר חייא אמר קימי רש״בל ור׳ אושעיא יכול להראות מקורם במשנת כתרומות פ״ו סה״א. רבי ,וממש כן אמד ר׳ יוחנן לד׳ ינאי ר׳ אייבו משמו בפסחים מו. רבו מכות כא :כשאמר ר׳ ינאי החופה ר׳ אילעא אר״ל ככתובות מט.: בכלאים לוקה א״ל ר״י לאו משנתנו ד׳ אלעזר אר״ל בבכורות בו ,:ובזבחים ה .ר״ל רמי על מעוהי בי מדרשא ומקשי אייל ר׳ אלעזר — ור״ל השיב לו. ר' אלעזר בר מלאי משמו כשבת קלט.. ר׳ אמי אר״ל כברכות)ג :לגרסת דק״ס( ננ ,:חנינה כד ,:יבמות צה ,.בבורות ננ.: ר׳ אםי ארש״בל כשבת סנ .בכורות כה ,.ובבריתות כה :א״ר יוסי אר״ל צ״ל ר' אםי ,ובשבת מת :א״ר אסי הורד. ר״ל בצירן. אפרים ספרא י תלמידו אמר משמו סוף ב״מ. רב ביבי אר״ל כמכות יז .זבחים קיר.. ר׳ נוריון בשמו כניטיו פ״ה ה״ה. נמליאל זונא הוה מיםתמיך ברש״בל )ש-צימש לר׳׳ל( בע״ז פ״נ ה״יא ,ובסוכה פ״נ ה״א נמליאל זינא עבד סוכה בתוך רש״הר עבר רש״בל א״ל מאן שריא לך. ר״ז אר״ל כעירובין פ. זעירי ,ביומא ט :אמרו ר״ל הוי םחי בירדנא — אר״פ שדי נברא בינייהו או ר״ל העירי ,ע״ש. ר׳ חייא בר אבא היד .מקרי — מתני בניה דר״ל ככתובות ח ,:ואמר בשמו בברכות פ״ח ה״ב ,מע״ש םפ״ה. ר' חייא בר אדא בר אחתיה דבר קפרא היה תלמיד ר״ל ונפטר קודם ר״ל והוא הספידו כברכות פ״ב ה״ח. ר׳ חייא בר אשי אר״ל כן מביא בסה״ד ושננה הוא כי מצינו אך שחולק עליו כעירובין פ רב חייא בר יוסף ,בחולין נד .אמרו כי סליק ר״ח בר יוסף אשכחינהו לר״י ולר״ל ובו' ,ובתמורה ז .הקשה לר״ל. רב חמא בר עוקבא בשמו כשבתפ״ז סה״ב. רב הונא )חנא( בר רב קטינא ארש״בל כחולין יז.: ר׳ חנינא ענתייה בשמו .כע״ז פ״ה סה״יא. ׳

(

1201

ר' יודא בר• ר׳ אמי גשמו כתרומות ספ״ב. ר' יהודה בר נחמני היה מתורגמניה דר״ל בחנינה טז ,.כתובות ח.: ר׳ יונה בשטו כסוכה פ״נ ה״א, וטו״ק פ״נ ה״ה־יד .ר׳ יונה ור' יוסי בשמו. יוסי בר אשייןבשמו כסוכה פ״ד ה״ו. ד׳ יוסי ברי חנינא בשמו כנזיר כח,: ועיין ערכו. ד׳ יוסי ממלחיה ,כשנפטר סלקון דיי ור״ל לנמול לו חסד ,והיה שם עמהם ר׳ יצחק פםקאה כאיכ״ר פ״א־־לז. רב יוסף בשמו כשבת צד״ • ר' ינאי בר׳ ישמעאל בשמו כעירובין פ״א ה״א־ה. ר׳ יעקב בר בון בשמו בשביעית פ״ג ה״ה. ר' יעקב בר אחא בשמו ככתובות פ״א ה״ב. ר׳ יעקב בר אידי בשמו כבלאים פ״ר. ה״ו. ר׳ יעקב בר אימי בשמו ככתובות רפ״ו, ד' יעקב דכפר חנן בשמו כברכות פייה ה״ב. ר' יצחק אר״ל כע״ז יד ,.מנחות ד:. בכורות יא. יצחק בר איםטייה אמר ,רשב״ל בעי כיבםות פ״א ה״א־נ. ר׳ יצחק בר טבליי בשמו כיבטות פ״ח ה״ב. ר׳ יצחק בר מריון בשטו כילקוט תהלים רמז תתנט. ר' יצחק בר נחמני בשמו בבכורות ינ״ ר' ירמיה ארש״בל כשבתםנ ,.פסחים לד ,:כתובות ל נ ; ב״ק נה .עא״ סנהדרין פא מכות יז״ ר׳ ירמיה בר אבא אר״ל כתענית יא.: ר' ישמעאל בר זירוד אמר ,הכי אמר רש״בל בע״ז ל.. רב כהגא ארש״בל כשבת סג״ ר׳ לוי בר חמא כברכות ה״ םומה בר כתבה )שמא בו רקתא ,דד״ל( בשמו כבמ״ר פ״יד־א. סטיגא אר״ל כב״מ קיז) .וםירש״י שם חכם תלמיד ו׳׳ל (,וב״ב פ״ח ה״ה ר׳ יוםטיגא קם קומי רש״בל. ר׳ סימון בשמו בש׳׳ר פ״ג־ה. עילא אר״ל כפםחים גו ,.גיטין נ,: ב״מ ט :קא ,.זבחים לבז. ר׳ עזריה בשמו כתגחומא בראשית־טו, פםרר״כ קלאז. עקביה שאלו כםגהדרין פ״ר ה״ג. רב קטיגא אר״ל בבכורות מד .5 רבה בר איתי אר״ל בבריתות כד,. רבה בב״ח אר״ל בפסחים יח .לה. עו״ ב״ב עב ז ,ע״ז סו.: וביומא ט ז יסופר שר״ל הוה סחי בירדנא אתא רבב״ח יהיב ליה ידיה א״ל ר״ל אלהה סגיגא לכו )לבני בבל על שלא עלו כולם בימי עזרא( ופריך הגמרא ור״ל מי מישתעי בהדי רבב״ח ומה ר״א דמרא דא״י הוה ולא הוה משתעי ר״ל בהריה ומשגי ר״פ שדי גברא ביגייהו ופי' שם בתום׳ שלא .היה מתחיל לדבר עמו אבל כשר״א היה מתחיל היה משיב לו ,ובפשטות הנמרא שהיה נזהר ר״ל לדבר עם שום אדם בשוק או בשאר מקומות חוץ לכ״המד ולכן לא קשה מידי ,שבב״המר בלי שום ספק היה גושא ונותן בהלכה נם עם הקטנים ממגו, וכדמצינו בפירוש נזיר בנ .כשאמר רבב״ת אר״י — א״ל ר״ל רשע קרית לתו - - אלא ,ושם לא התחיל רבב״ח לדבר אליו ,וזה במו שאמרנו שיען ששמער״ל שאמר רכב״ח בשם ר״י העמידו תו״מי ר״ל על האמת ,וכן דיבר כמה פעמים עם ר״א ,אבל המעשה דיומא היה כשםח ר״ל בירדנא שם דקדק מאוד עם מי )לחמא ,דק׳׳ס(

אר״ל

לדבר שלא יצא תקלה ע״י וזה ברור, רמי בר חמא אר״ל כע״ז מה״ ר' שלמיני בשמו בב״ר פ״סח־יב. . ר' שמעון בר אבא )כצ׳׳ל ושש ד׳ ישמעאל( אמר לר״ל הכי אמר רי״בל א״ל תיב לקבלי )יישר כחך( כחולין קבב. ר' שמעון בן אליקים הקשה לר״ל כע״ז לד.: ר׳ שמעון בן יאסיניא ארש״בל בבכורות מז,: ר' שמעון בר קיםמיא או ביסנא או בן יאםינא ארש״בל כשבת עד.:, שמעון בר נרשיא בשמו בכלאים פ״ג סה״א וסה״ד, נשיג בניו וב״ב ופטירתו ואריכות ימיו. כל כותבי דברי ימי חיי רבותינו לא הרגישו שלריש לקיש היה שתי נשים, אחת היתה אחות ר' יוחנן ,והשגיהנשא לעת זקנותו וילדה לו בגים וכשגפטר הגיח אחריו יתומים קטגים ,וגבאר זאת בראיות ברורות. הגה כבר הבאגו לעיל המעשה דב״ם פד .איך שהחזירו ר׳ יוחגן למוטב וא״ל יהיבגא לך אחותי דשפידי מיגאי ור״ל היה אז בעצם ימי עלומיו וגבורתו, ובל״ס קיים ר׳ יוחגן הבטחתו וגשא אחותי, וידוע שרי יוחגן מיום שגולד לא היה לו לא אב ולא אם כמפורש קידושין לא i א״ב אחותו או שהיתה אחותו הבכירה או גולדה תאומית עם ר׳ יוחגן ,ויסופר ב״מ שם יומא חד הוו מפלגי בי מררשא בעגין הסייף — מאימתי גמר מלאכתן רי״א משיצרפם בכבשן ור״ל אמר משיצחצחן במים א״ל לםטאה בלסטיותידי ידע א״ל ומאי אהגת לי התם רבי קדו לי ,הבא רבי קרו לי ,א״ל אהגאי לך דאקרביגך תחת בגפי השכיגה ,חלש דעתיה דרי יוהגן חלש ר״ל ,אתאי

אחתיה קא בכיא א״ל עשה בשביל בני א״ל עזבה יתומיך אני אחיה — נח נפשיה דרש״בל ,והוד .קא מצטער ר״י בתריה טובא וכשהביאו לר״י את רא״בפ א״ל את כבר לקישא ? בר לקישא כי הוד .אמינא מילתא הוו מקשי לי כד׳ קושייתא וביי ,הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את כר לקישא — והוד .קא צווח עד דשף דעתיה מיניה בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה, והנה אם כי כל המעשה הזאת שמובא בדרך מליצי ואנדי כי באמת מיום שםחי ר׳ יוחנן בירדן עד שנפטר ר״ל עברו כמה עשרות בשנים כירוע שר״י האריך ימים רבים יותר ממאה שנה ,ור״ל אף שהיה צעיר ממנו לערך כעשר שנים הית אז לפי הערך כבן כה׳ שנה ,וכן בארנו שלא נפטר ר׳ יוחנן תיכף אחרי ר״ל וחי לערך כשלש שנים אחריו ע״כ היתה בין מעשה למעשה קרוב לשבעים שנה, אבל כן הוא דרך חז״ל לספר אך עקרי המעשיות תחלתן וסופן, וע״פ הדברים והאמת האלה איך נוכל לומר שר״ל הניח אחריו בנים קטנים התלוץ על שולחן אביהם והאם שרה רבת תשעים תלד ז ועוד יותר מפורש תענית ט :שאשכהיה ר׳ יוחנן לינוקא דר״ל א״ל אימא לי פסוקיך א״ל עשר תעשר וכוי ,ותו אשכחיה ר״י לינוקא דר״ל דיתיב ואמר אולת אדם וכוי ,דל עינית וחזא ביה אתיא אימיה אפיקתיה אמרה ליה תא מקמיה דלא ליעבד לך כדעבד לאבוך ,ומזה אנו רואין בפירוש שר״ל הניח אחריו ב; קטן ,ואיך אפשר כזאת ,אך ברור לנו שאחות ר״י ילדת לו בנים כמפירש כתיבות ח :שר׳ חייא בר אבא מקרי — מתני ״בניר,״ דר״ל הוה ,ומפורש שם שמת לו ינוקא על פניו. ובן בת היה לו כניטין מז .שיםיפר

1203

שם שטבעו היה שלא דאג מימיו מה יאכל למחר והיה אוכל ושותה )כל ימיו כל מה שהיה משתכר לא היה מצמצמ להצניע ליום מחר ,ר ש ״ /ולא קאי אזמן שזכן נפשית ללודאי שאז לא ד,יה לו עוד אשה ובנים(.

וכשמתה אשתו אחות ר' יוחנן אז גשא אשת לעת זקנותו ,והיא ילדה לו בגים ולכן כשנפטר ר״ל הניח באמת בנים קטנים ואך טעות קטן נפל בב״מ פד. ותחת אתא אחתיה צ״ל אתא אתתיה וזה טעות קטן בכ״י בין חי״ת לת״יו, ואף שהוא ננד דעת רבינו רש״י שמפרש שם שהיא היתד .אחתיה דר״י אבד ידוע שרבותינו הראשונים לא דקדקו בזה או שהוא מאיזה תלמיד שםבר ששני המעשיות רשם המה אחד ,וסמך לזה מצאתי בדק״ם שמביא מכ״י אתאי דביתהו. ואמרו ניטין מז .כשנפטר ר״ל שבק קבא דמיריקא וקרי אנפשיה ועזבו לאחרים חילם ,וע״פ מה שאמרנו האריך ר״ל ימים לערך יותר מתשעים שנה ,ור׳ יוחנן לא מצא תמורתו עד שנחלש ינפטר עי״ז.

ר' שמעון בר מיישא.

נזכר מגילה פ״א ה״יר בעי מר׳ אלעזר.

ר' שמעון בר נחמן.

כן מביא באוצר ישראל בשמות האמוראים משהש״ר פ״א־טז, ונזדמן לו מדרש שאינו מוגה כי במדרשים שלנו איתא שם ר' שמואל בן נחמן הנודע.

ר׳ שמעון בן מנסיא. (תנא נזכר במשנה).

הוא היה תלמיד ר״מ כדמוכח כתובות יד: ר״ש בן אלעזר אומר משום ר״מ וכן היה ר״ש בן מנשיא אומר כדבריו.

וב״מ קו: רש״בג אומר משום ר״מ וכן היה רש״במ אומר כדבריו.

ובנדה כא: סומכוס אומר משום ר״מ וכן היה רש״במ אומר כדבריו.

וכן קבל מרש״בי כאבות פ״ו־ט (הנדפס במשנה) ר״ש בן מנסיא אומר משום רש״בי הנוי והכח וכו'.

ובספרי בהעלותך פסוק ויצעק רש״במ אומר אלו הזקנים, והמאמר מובא ויק"ר פ״טו־כד ותנחומא שם ושם איתא פליגא בה ר״ש בר אבא ור״ש בן מנסיא, והוא ט״ס וצ״ל רש"בי ורש״במ כדמובא בהערה שם.

ונזכר במשנה חגיגה פ״א מ״ז אמר איזהו מעוות שאינו יכול לתקון זח הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר.

והיה כחבר לרבי שחולק עמו פא׳׳פ כביצה כי .ת״ר בכור הם שנפל לבור ר' יהודה הנשיא אומר — א״ל ריש בן מנםיא הרי אמרו ובו׳. והואור׳ יוסי בן המשולם היו נקראץ בשם עדה קדושה כמע״ש פ״ב ה״ר, ומפורש בקה״ר פ״ט פסוק ראה חיים אמר ר׳ משום עדה קרושה קנה לך אומנות עם התורה — ולמה הוא קורא אותן עדה קדושה ששם היו ר׳ יוסי בן משולם ורש״במ שתיו משלשין היום שליש לתורה ,שליש .לתפלה ,שליש למלאכה. ובםה״ד האריך מובא אם רש״במ נקרא גם בשם קהלה קדישא המובא ביצה בז ,.ובאמת איגם שייכין ז״לז באשר בארתי בערך קהלה קדישא. הלכותיו בברייתא מציגו שבת מב. שאסיר ליתן באמבטי בשבת י בין חמץ לתוך צינן וכוי. ומגילה ז .קהלת אינו מטמא את הירים. ומ״ק ד .ערוגות זו למעלה מזו לא ידלה מן התחתוגה. יבתיבית בז :ולו תהיי לאשה אשר. הראייה לקיימה. יגיטץ מט .שיר של הקדש שגגת שיר של הדיוט פטיר יכו', וב״ב קלב — .שאם בא בנו אץ מתנתו מתנה.

ובע״ז נג .ע״ז של ישראל אץ לה בטילה עולמית.

וזבחים צד .עוצבא שחשב עליה לקצעה טהורה ער שיקציענה. ושם צג :שאםור לשבור עצם בקרבן פםח אפילו עצם שאץ בו מוח. ובתוספתא תרומות פ״ח אומר אין לך גרב ובו/ ומה שטציגו ב״ק גט .ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר״ש בן מגםיא אוגס איגו משלם את הצער הוא ט״ס וצ״ל משום ר׳ שמעון בן יוחאי ,וכן הוא בבתובית לט .ובן הוא בדק״ס ב״ק שם בכל הב״י והיה יכתוב רש״בי וגעשה מן היו״ד מ״ם ,ולא צדק בזה דוה״ר בח״ב צד .58וכן הוא מפורש בירושלמי כתובות פ״ג רה׳׳ה ר׳ שמעון פטר את האוגם מן הצער. דבריו באגרה מציגו ברכות סא .אמר מלמד שקלעה הקב״ה לחוה ובו /ובגדה מ ה :מובא המאמר שר״ל אמר בשמו. וביומא פה :דרש הפסוק ושמרו ב״י את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כרי שישמור שבתות הרבה, ובמגילה טו :מה ראתה אסתר שזימגח את המן אולי ירגיש המקום ויעשה גס. ובםגהדרין גט .אמר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם. וב״ר רפ״םג אמר מנין שאפילו הקב״ה מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע בחורה וכוי. ובויק״ר פ״כ־־ב רש״בל בשמו שתפוח עקיבו של אדם היה מכהה גלגל חמה, וצ״ל ר' לוי בשמו כדמובא המאמר תגחומא אחרייג וחוקת־יז. ורבי וב״ב היו גדולים מאוד בעיגיו כאבות פ״ו־ט אר״ש בן מגסיא אלו שבע מדות שמגו חכמים לצדיקים כולןגתקיימו ברבי ובגיו ,והמאמר הזה מובא באריכות בירושלמי סנהדרין פ״יא ה״ג ר״ש בן מנסיא אומר הנוי והכח וכו' לצדיקים נאה להם ונאה לעולם, תני ר״ש בן גמליאל [צ״ל בן מנסיא] אומר אלו שבע מדות שמנו חכמים בצדיקים היו ברבי, מאן רבי הוא ר' יהודה הנשיא, א״ר אבהו הוא רבי הוא ר׳ יודן הנשיא הוא רבינו.

וכבר תמה ע״ז בדוה״ר ח״ב צד 56 ורצה לשבש שם, אבל נראה בפשטות, כי ידוע שרש״במ היה חבר רבי ואפשר שהיה זקן ממנו, והוא ראה אך את רבי שהוא הגיע לזקנה ושיבה, אבל את בניו לא ראה אם האריכו ימים כאביהם כי באמת בנו ר״ג לא האריך ימים וגם כבודו לא היה גדול ככבוד רבינו הקדוש שלא היה ממלא מקומו בתורה, ולכן ארש״במ הלשון בדרך כלל אלו שבע מדות כולן נתקיימו ברבי ובניו, פי׳ לכולם ביחד היו השבע מדות, אבל ר׳ יוחנן שראה בעיניו את רבינו הקדוש ואת בנו ר״ג שלא בא לכלל אבותיו לא בשנים ולא בחכמה, ובימיו היה ר׳ יהודה נשיאה ג״כ גדול הדור, לכן אמר כל שבע מדות היו (אך) ברבי, וכדי שלא נטעה שכונתו על שאר הנשיאים שכולם נקראין בשם רבי לכן מפרש מאן רבי הוא ר׳ יהודה הנשיא, ואף שר״י נשיאה היה ג״כ גדול הדור אבל אפשר כשאמר זאת לא היה עדיין ר' יהודה נשיאה הגיע לשנות שיבה, אבל ר' אבהו שהיה תלמידו דר״י וזכה עוד להכיר את ר״י נשיאה וגדולתו ותפארתו לכן בא והוסיף הוא רבי הוא ר׳ יודן הנשיא הוא רבינו, שגם בו נתקיימו כל הז׳ מדות.

ר׳ שמעון בר נזירא.

נזכר שבת לג: על המאמר שאמר ר׳ גוריון ואיתימא רב יוסף בר שמעיה בזמן שהצדיקים בדור — א״ר יצחק בר זעירא ואמרי לה ר' שמעון בן נזירא מאי קראה וכו׳

וביבמות צז. א״ר יוחנן משום רש״בי כל ת״ח שאומרים שמועה מפיו בע״הז שפתותיו וכו׳ א״ר יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא מאי קראה וכו', והמאמר הזה מובא שקלים ספ״ב שמעון בן נזירא בשם ר׳ יצחק אמר כל ת״ח וכו׳.

ובירושלמי מו״ק פ״ג סה״ז בר טירא אמר האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות בקבר וכו׳ ובל״ס צ״ל בר נזירא ומנו״ן וזי״ן נעשה טי״ת.

ומזה אנו רואין שבר נזירא הוא ר״ש בר נזירא, ובשם זה מצינו אותו שקלים ספ״ב בר נזירא אומר כהדין דשתי קונדיטון, ר׳ יצחק אומר כהדין וכו'.

תוכן העניינים

תולדות תנאים ואמוראים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה