תולדות תנאים ואמוראים· הרב אהרן הימן
כ
כדי
שם זה נזכר בכמה מקומות בש״ס, ביומא מד. עב:, מנחות נה: יתיב רב אדא בר אהבה ואמרי לה כדי. ובמגילה ב:, יבמות צ., נזיר ב., חולין עג. פא. קיח. אמר רבא ואמרי לה כדי. ובמנחות ח. אמר רבי ואיתימא רי״בל ואמרי לה כדי. וכן הוא ברכות ל. לגרסת דק״ס, וב״מ ב. אמר ר״פ ואיתימא רב שימי בר אשי ואמרי לה כדי. ובכל אלו המקומות לא פירש רש״י כלום אך בגיטין פה: ברש״י ד״ה ולורכיה פירש כדי שם חכם. ומהרש״ל כב״מ ד. מפרש שאינו שם חכם אך הוא כמו בכדי-בחנם כלומר בלי שם האומר, וכן כתב בהליכות עולם, וכן הוא דעת רבינו שרירא גאון באגרתו ח״ב פ״ד בנוסח ב״ג תר״ה.
כהן
ר׳ אבא בר כהן דמאי פ״ב סה״א, והיה לו אח בשם מגבילא כברכות פ״ג ה״א-כא..
ר׳ בון בר כהן מע״ש פ״ד ה״ו.
ר׳ נחמן בר כהן כתובות קה:.
רב כהן (אחיו דר' חייא בר אבא)
בב״ק קטו. אבימי בר נאזי חמוה דרבינא (צ״ל דרבינאי) אתא לקמיה דרבינאי - מתקיף לה רב כהן - איגלגל מלתא ומטא לקמיה דר׳ אבהו ואמר הלכתא כרב כהן.
וכפי הנראה עלה לא״י וזה שמצינו שבת פ״יז ה״ו ר׳ כהן בשם רבנן דתמן. וברכות פ״ג ה״א-כ: ר׳ אמי ור׳ חזקיה ור׳ כהן ור׳ יעקב בר אחא הוון מטיילין באילין פלטיותא דציפורי הגיעו לכיפה ופירש ר׳ כהן, הגיעו למקום טהרה וחזר אצלן.
וכן מצינו ר׳ כהן בשם רבנן דקסרין כדמאי פ״ז ה״ח, שבת פ״ז ה״ב-כט:, כתובות פ״ז ה״ז, וזה יען כשבא לא״י הלך אצל ר׳ אבהו ושם מצא גם את ר׳ אמי.
אבל מה שמצינו בירושלמי סוף קידושין ר' חזקיה ר' כהן בשם רב צ"ל שם רב כהנא, וכן כתובות פ"א ה"י רב יהודה בשם רב כהן צ"ל בשם רב וכדמובא המאמר בכתובות יד: אר"י אמר רב. ובירושלמי שבת פ"ב ה"ו ואס"ר פ"א-ד שרצה לפרוש בים ובקש מאחיו ר' חייא בר אבא שיתפלל עליו. ובקה"ר פ"ג-ב הגרסא בשם ר' נתן כהן.
רב כהן בר אבין
בשם ר' ביבי כן מובא בסה"ד ממדרש תהלים פ"קי, וגרסא שלנו שם ר' יהודה הכהן בר אבין, וב' בובער ר' הונא הכהן בר אבין.
כהנא
ר' אבא בר כהנא ברכות ג:.
ר' בון בר כהנא ב"ב פ"ח ה"ח.
ר' חנינא בר כהן שבת צו..
רב מרי בריה דרב כהנא ב"ק צא..
רבה בר כהנא סוף פתיחתא דאיכה (והוא ר' אבא ב"כ).
שמעון בר כהנא (תנא) תוספתא שביעית פ"ד.
ר' כהנא
נזכר בזהר תלדות קלט. במדרש הנעלם אמר בשם ר' ברוקא.
רב כהנא
כבר האריך בסה"ד כמה ר"כ הוי, ולאחר עיון רב נראה בבירור שלא פחות מן חמשה אמוראים היו בשם רב כהנא,
א. תלמיד חבר דרב וחבר דרב אסי.
ב. תלמידו דרב.
ג. ר"כ תלמידו דרב יהודה.
ד. תלמידו הגדול דרבא וממנו קבל רב אשי והיה הריש בפום נהרא.
ה. היה חבר רב אשי.
ונבארם אחד לאחד ע"פ מקורים היותר נאמנים.
רב כהנא א)
כשירד רב לבבל בשנת תקל לשטרות ובא לנהרדעא ואח"כ יסד ישיבתו הגדולה בסורא התקבצו אליו כל גדולי הדור, ומהם היו גדולים כ"כ עד שהיו כתלמידים-חברים לרב, וזה שמובא באגרת דרש"ג חלק ב' פ"ג שאמר ובכמה דוכתי אמרינן דהוו אמוראי בלבד כגון שמואל ורב שילא ורבה בר חנא ורב כהנא קמא ורב אסי. והאמת כן הוא כי כן מפורש סנהדרין לו: רב כהנא ורב אסי לגמריה דרב הוי צריכי (יען שהוא היה רוב ימיו בא"י במתיבתא דרבי וקבל ממנו פירושי המשנה) ולסבריה דרב לא הוי צריכי. וזה שמצינו נזיר יט. שא"ל ר"כ ורב אסי לרב מ"ט לא מפרשת לן כהלין מילי א"ל אמינא דלמא לא צריכיתו. ובשבת קכד: רב כהנא איקלע לבי רב. אמר אייתו ליה שותא לכהנא ליתיב עליה. ושם קמו: שלא ישב רב אסי סדיא משום כבוד רבותינו ומאן נינהו רב כהנא ורב אסי.
וכן מצינו שהקשו לרב ושתיק רב כסוכה ו:, ביצה ו. לז:, ב"ק יא., ב"מ סט: צו:, ב"ב סב., ובכתובות פט: א"ל ר"כ ורב אסי לדידך דאמרת וכו', ובשבת מה. אמרו לו לרב הכי הלכתא? א"ל כדי הוא ר"ש וכו', ושם איתא בטעות רב אשי וצ"ל רב אסי.
ובסנהדרין קיא. יתיב ר"כ קמיה דרב ויתיב וקאמר דברים ככתבן, א"ל רב לא ניחא ליה למרייהו דאמרית להו הכי - חזייה דהוה קא חייף רישיה וסליק ויתיב קמיה דרב, א"ל ולא תמצא בארץ החיים, א"ל רב כהנא מילט קא לייטת לי? א"ל קרא קאמינא. ובע"ז נז. הוה עובדא דהוה בבירם - שרייה רב - א"ל ר"כ ורב אסי והא מר הוא דאמר וכו'. ובחולין צה: רב הוה יתיב אמברא דאישמתטית חזיא לההוא גברא - אסרינהו ניהליה א"ל ר"כ ורב אסי דאיסורא שכיחי דהיתירא לא שכיחי? וב"ב נא. אמרו ליה הדר ביה מר משמעתיה? א"ל מסתברא אמרי.
ויען שרב היה באמת רבן של כל בני הגולה וכולם היו כפופין תחתיו לכן מצינו חולין מד. שאמרו לו למדתנו רבינו, ובשבועות כו. שר"כ ורב אסי כי הוו קיימי מקמי דרב, מר אמר שבועתא דהכי אמר רב ומר אמר וכו' כי אתו לקמיה דרב אמר כחד מינייהו, א"ל אידך ואנא בשיקרא אישתבעי? א"ל לכך אנסך.
ורב היה חביב עליו כ"כ עד שקראו בלשון "אבא" כברכות סב. ר"כ על גנא תותיה פורייה דרב שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו אמר, דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא, א"ל כהנא הכא? את פוק דלאו אורח ארעא, א"ל תורה היא וללמוד אני צריך.
ובפסחים קיג. א"ל רב הפוך בניבילתא ולא תיפוך במילי, פשוט נבילתא בשוקא ושקיל אגרא ולא תימא כהנא אנא וגברא רבה אנא, (ואי אפשר לומר שזה ר"כ הוא תלמידו דרב יען שתלמידו דרב לא היה כהן כמבואר בערכו. וכן מה שאמרו שם א"ל רב לרב אסי הוא חבירו דר"כ, ובזה יתורץ קושיית התוס' שם מט:).
ובירושלמי נקרא בשם כהנא כסוכה פ"א ה"א כהנא ואסי עלון והוון בעון קומי רב. ובשבת רפ"ו כהנא שאל לרב. וכן סנהדרין פא: רב כהנא בעי מרב - אנשייה רב לגמריה אקרייהו לר"כ בחלמיה - אתא א"ל לרב הכי אקריין אדכריה רב לגמרייה וכו'.
והנה חבירו הגדול רב אסי מצינו כמה פעמים שאמר בשם רב וכן מצינו אותו עם שאר אמוראי בבל, לא כן את רב כהנא, וזה יען שעלה לא"י עוד הרבה קודם פטירת רב וכשבא שמה מצא עדיין את כל ראשי חכמי הדור כזבחים נט. כי סליק רב כהנא אשכחיה לר' שמעון בר רבי דקאמר משום ר"י בר' יוסי מנין - שנאמר - אמר (רב כהנא) היינו קרא דאנשית ליה לרב.
ובמנחות כג. כי סליק ר"כ אשכחינהו לבני ר' חייא (וידוע שיהודה בן ר"ח נפטר על פני ר' ינאי חמיו) דיתבי וקאמרי עשרון שחלקו - אמר להו איהו מי תנן כלי ושאלו ממנו הושיט אחד לביניהן מהו - הושיט טב"י את אצבעו ביניהן מהו א"ל וכו', הדר איהו בעא מינייהו - אמרו לו זו לא שמענו וכו'. ומזה נוכל להבין את גדולת ר"כ ששקיל וטרי עמהם כחברים.
ובזה יאיר לנו מה שמצנו ב"ק י: ר"כ אמר מהכא - חזקיה אמר מהכא, והוא ר"כ הראשון, אבל מה שאמרו שם להלן א"ל רב כהנא לרב אלא טעמא וכו' הוא ר"כ תלמידו דרב, ולכן אין אנו צריכין לשבש הגרסאות. וכן הוא בשיטה מקובצת בשם הרא"ש. וכן מצינו ערלה פ"א ה"ח א"ר יאשיה איתפלגון חזקיה וכהנא.
ורב כהנא נשאר בא"י כי קולו לא נשמע בשום מקום עם חכמי בבל, ולהיפוך מצינו שכל חכמי א"י קבלו ממנו ואמרו בשמו כר' הושעיא (רבו דר' יוחנן) שאל ממנו כחלה פ"א ה"ג ר' הושעיא שאל לכהנא, וכן זעירי (שעלה לא"י עוד קודם ר' אלעזר) אר"כ כב"מ ס: ומשמע שם שקבל ממנו בהיותו בא"י שאמרו הכא תרגמא מיא דחיזרא, זעירא אר"כ מזקפתא.
וכן מצינו ר"א בשם כהנא ככלאים פ"א ה"ז, ערלה ספ"א, מו"ק פ"ג ה"כ, וכן ר' יוחנן ור"ל כר"ה רפ"ד שאמרו ר"י ורש"בל הוון יתבין מקשיי - עבר כהנא אמרין הא גברא רבה דנשאול ליה אתון שאלון ליה א"ל וכו'. ובויק"ר פ"כט-יב קראוהו מרא דשמעתא, וזה היה בל"ס כשבא ר"כ לציפורי מקום ר"ש בר רבי ואז היו שם ר"י ור"ל שלמדו לפני ר' הושעיא, וזה היה ע"פ השערה עוד טרם שהלך ר' אושעיא לקיסרין.
וכן מצינו זעירא בר חייא בר יוסי בשם כהנא כשבת פ"י ה"ב-כח..
רב שמואל בר שילת בשמו כמגילה פ"א ה"יא (ואפשר שקבל ממנו בהיותו עדיין בבבל).
ועין שהיה זמן רב בא"י לכן מצינ ושאמר בשם ר' ישמעאל בר"י כפסחים קיח: קיט..
ממקראיו הפרטים לא מצינו שום דבר וגם לא ממשפחתו ואך זאת מצינו שדודו אחי אמו היה מגדולי הדור בבבל כיבמות פ"יא ה"א שאמרו שם אחוא דאימיא דר"כ חלף בלילה ביחידי - שמע רב ומר מאן עביד דא אלא אחוי דאימיה דר"כ.
וזה ר"כ היה כהן כמפורש פסחים קיג. שא"ל רב פשוט נבילתא - ולא תימה כהנא אנא. וכן עירובין קה. אמר ר"ה, רב כהנא מסייע כהנא.
רב כהנא ב) תלמידו דרב
כמפורש שבת קנב. רב כהנא הוה פסיק סידרא קמיה דרב כי מטא להאי קרא (ותפר האביונה) נגיד ואתנח, אמר ש"מ בטל ליה חמדה דרב (ומזה אנו רואין שאין זה ר"כ דברכות סב. שגגא תותיה פורייה דרב שאז היה רב בכל כחו), וב"מ סד: אר"כ הוה יתיבנא בשילהי פירקי דרב ושמעית דקאמר קרי קרי ולא ידענא מאי קאמר וכו'.
וכן מצינו ר"כ אמר רב כברכות יד:, שבת לח., תענית יב:, יבמות קב., כתובות עט: קב., גיטין עא., ב"ק קיד:, בעא מרב כב"ק קטז..
וכן קבל משמואל כדמצינו ר"כ אמר שמואל ככתובות קא., נדרים כח., שאל משמואל ביבמות קב:.
ובחיי התלמיד הגדול הזה אירע מקרה לא טוב אשר עי"ז הוצרך לעלות לא"י כמפורש ב"ק קיז. ההוא גברא שרצה למסור ממון ישראל ביד עכ"ום אתא לקמיה דרב א"ל שלא יעשה כן והוא השיב שלא ישמע לו. ורב כהנא ישב אז קמיה דרב וקינא קנאת ה' צבאות והכהו עד ששבר מפרקתו ומת, א"ל רב עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכת דמים והשתא איכא יונאי דקפדי אשפיכת דמים (ובדק"ס איתא להיפוך ושם באות ע' שעד שנת תקלח היתה בבל תחת יד רומי ואח"כ כבשה מלך ארדשיר ובאת תחת ממשלת פרס) ואמרי מרדון מרדין, קום עלה לא"י וקביל עליך דלא תקשה לר' יוחנן שבע שנין, ובירושלמי תרומות פ"ד ה"ז שקודם שהלך לא"י שאל משמואל בדין מדומע וא"ל שמואל כד תסלק לא"י את שאיל לה. וכשבא שמה מצא את ר' יוסי (ר' אסי) דאמר בשם ר' יוחנן. וברכות פ"ב ה"ח מפורש שהיה אז יניק וחכים כשעלה לא"י.
וכשבא לא"י אשכחיה לר"ל דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן (שהיה חוזר ושונה להם מה שדרש ר"י אותו היום) אמר להו רב כהנא ר"ל היכא? אמרו לו אמאי, א"ל האי קושיא והאי פירוקא, אמרו ליה לר"ל אזל ר"ל א"ל לר"י ארי עלה מבבל לעיין מר במתיבתא דלמחר. ובמתיבתא דר"י היה שבע שורות תלמידים יושבין לפניו וכשבא ר"י לישיבה הושיבו את ר"כ בשורא הראשונה לפני ר"י אמר שמעתתא ולא הקשה לו כלום, וסברו יען שאין לו מה להקשות והורידוהו בשורה השניה, וגם אז לא הקשה כלום עד שהורידוהו בשורה האחרונה, ויאמר ר"י לר"ל הנה הארי שאמרת נעשה שועל. ור"כ שלא שאלו כלום היה יען שקבל עליו שלא יקשה לר"י שבא שנים, אך מפני הבזיון שנעשה לו אמר מה שהורידוני שבע שורות יהא כפרה תחת השבע שנים, ואז קם ר"כ ואמר ליהדר מר ברישא, אמר ר' יוחנן שמעתתא ואקשיה והעלוהו לשורה השישית וכן הקשה לו פעם שנית ושלישית עד שהעלוהו לשורה העליונה אצל ר"י.
ור' יוחנן ישב מעל לעם על שבע מצעות, וכשהתחיל להקשותו ולא יכול להשיבו שמטו מתחת ר"י המצעות עד ששמטי מתחתיו כל המצעות עד שישב ר"י על הארץ, ור"י היה אז כבר זקן וגבות עיניו היו גדולות, ובקש ר,י שיגביהו את גבות עיניו כדי שיוכל לראות את החריף הבבלי הזה. ור"כ היה שפתו קרוע ע"י מכה והיה נראה תמיד כשוחק, אך ר"י לא ידע מזה וסבר ששוחק עליו על שלא היה יכול לענותו על קושיותיו, חלש דעתיה דר"י ונח נפשיה דר"כ. למחר כשאמר ר"י לתלמידיו ראו דרכי הבבלים שאין להם ד"א, אז ספרו לו דדרכיה הכי, אז בעי ר"י רחמי וחיה, ובקש מחילה ממנו ואמר אלו ידעתי כן לא הוה חלשא דעתי השתא ישב אדוני אצלנו, אך ר"כ השיבו עם יוכל אתה להבטיחני שלע תכעיס עלי עוד אשאר פה ואם לא, לא אוכל להיות פה כי לא בכל יום מתרחש ניסא. ואז שאלו ר"י כל ספיקא דהוה ליה והוא פשט ליה, והיינו דאמר ר"י דילכון אמרי? דילהון היא, (היינו שבני בבל יותר גדולים מבני א"י).
ובירושלמי ברכות פ"ב ה"ח יסופר שר"כ היה אז יניק וחכים (וכשאירע לו המעשה עם ר' יוחנן שמת ואח"כ חיה) פגשו חד בר פחין (לץ) ושאלו בדרך הלצה מה קלא בשמיא שמע א"ל שמע שהוא ימות וכן היה. וכן אירע לשני, ויאמר ר"כ הלא עליתי לא"י למיזכי ולהגות בתורה ולבסוף חוטא אני להרוג בני אדם, ובא לר"י ושאלו אם אחד שאמו מבזה אותו ואשת אביו מכבדו להיכן ילך א"ל ילך למקום שמכבדין אותו. וזה היה כמו נטילת רשות לחזור לבבל, אך ר"י לא הבין כונתו ותמה מה שלא בא ר"כ אצלו ליקח ברכת הפרידה, אך תלמידיו א"ל הלא אתה בעצמך אמרת לו שיחזור לבבל.
והנה אם כי יסופר המעשה בקצרה כדרך האגדה שתספר אך מקרי הדברים העקרים, אבל בל"ס נמשך זמן שנים אחדות שהיה בא"י, ובאמת קבל גם מר' יוחנן כדמצינו שבת פה:, ע"ז לה: ר"כ אר"י. ובכתובות מו: שלח ר"כ (לבבל) משמיה דר"י.
וכן אפשר שקבל מר"י דרכי הרפואות כדמוכח שבת קי: דאר"י הרוצה שיחממנו יקנחנו בסדינו, רב אחא בר יוסף חש ביה, עבד ליה ר"כ (רפואת ר' יוחנן) ואיתסי.
וכן שקיל וטרי עם ר"ל ככלאים פ"א ה"ו שבעי כהנא מר"ל המרביע בחית הים מהו - א"ר יוסי בר' בון בהא פרס כהנא מצורתיה על ר"ל וצדייה (שלה היה יכול ר"ל להשיב לו כלום).
ובב"ר פ"ז-ד העתיק שלא כהוגן כי שם איתא ר' ירמיה כהנא והטעות בא מבבלי ב"ק נה., ומצינו שבת סג. ר"כ אר"ל.
והנה מכל המעשה הנפלא הזה ברור לנו שר"כ כשבא לא"י היה אז עול ימים, ור' יוחנן היה אז כבר גבר סבא, וכשבא לבית המדרש שאל "ריש לקיש הכא" אף שר"ל ישב אז בב"המד וחזר עם בני הישיבה את לימוד המתיבתא דר"י. ומזה אנו רואין בבירור שלא ידע את ר"ל ולא ראהו מעולם. ולכן קשה מאוד להבין דברי רבותינו בעלי התוס' בסוכה מד. ד"ה והא. וגיטין פד: ד"ה ר"י, שר"כ עלה לא"י שתי פעמים, פעם הראשונה בימי ר"ש בר רבי ופעם השניה בימי ר' יוחנן, וזה דבר שאי אפשר לומר שאם כן איך אמרו שהיה אז ר"כ עול ימים, ועוד הלא מפורש ר"ה רפ"ד שר"י ור"ל שאלו מרב כהנא בזמן שהיה כפעם הראשונה ואמרו הא גברא רבה דנישאל ליה וא"כ איך לא ידע את ר"ל כשבא בפעם השנית לא"י? ובר מן דין הלא ידוע שר"כ תלמיד חבר דרב היה כהן כמפורש בערכו, אבל רב כהנא זה שבא לר"י מפורש שלא היה כהן כפסחים מט. שאמר אי לא נסיבנא כהנתא לא גלאי, א"ל והא למקום תורה גלית א"ל לא גלאי כרגלי אינשי (ופרש"י שאר תלמידים יוצאין מדעתן ואני יצאתי בע"כ מחמת מרדין ואימת מלכות). ובחולין קלב. ר"כ אכל מתנות בשביל אשתו (שנשא כהנת) א"כ מפורש שהוא לא היה כהן, והאמת יורה דרכו שר"כ שעלה לא"י בימי ר"ש בר רבי הוא ר"כ תלמיד חבר דרב וחבירו דרב אסי, וזה ר"כ היה תלמידו דרב ובסוף ימי רב היה אז עוד עול ימים, וזה ברור.
ומה שמצינו קידושין ח. רב כהנא שקל סודרא בפדיון הבן, והוקשו שם בתוס' שמזה משמע שהיה כהן, ומפסחים מט. משמע שלא היה כהן ותרצו די"ל דתרי ר"כ הוו, אי נמי י"ל דבשביל אשתו היה לוקח כחולין קלב., ל"ק מידי כי זה ר"כ היה חבירו דרב אשי כמפורש הלשון דאמר רב אדי לא אמרן אלא כגון ר"כ "דגברא רבה הוא" ומבעי ליה סודרא ארישיה ועיין ערכו.
וכשחזר ר"כ לבבל כפי הנראה לא מצא עוד את רב ושמואל, ורב הונא ישב על כסא רב, ורב יהודה יסד ישיבתו גדולה בפומבדיתא וישב רב כהנא עמהם ככל תלמידו דרב ושמואל שישבו לפני ר"ה, וזה שמצינו מו"ק יג: ר"ה שרא להו להנהו כרופייתא - איתיביה ר"כ לר"ה וכו'. ובחולין קיא. יתיב ר"כ אחורי (כצ"ל) דרב יהודה קמיה דר"ה ויתיב וקאמר וכו'. וביצה לג. אותיב לרב יהודה, וביומא יא. תני קמיה דרב יהודה - א"ל רב יהודה טעמא דרוחצות - א"ל ר"כ והתניא וכו'.
וב"ב מא: ר"כ שקל כידקא בארעיה אזל הדר גודא בארעא דלא דידיה אתא [הבע"ד] לפני רב יהודה והביא עדים - א"ל רב יהודה שצריך לשלם א"ל ר"כ כמאן כרש"בא - והא מייתינא איגרא ממערבא דאין הלכה כרש"בא א"ל לכי תיתי, (ומזה משמע שר"כ היה בא"י). ובחולין יט. יתיב ר' אבא אחורי דר"כ ויתיב ר"כ קמיה דרב יהודה ויתיב וקאמר וכו'. ובשבועות לו. יתיב ר"כ קמיה דרב יהודה ויתיב וקאמר הא מתני' כדתנן א"ל (רב יהודה) כנה.
ובנדה כו: יתיב רב יצחק בר שמואל בר מרתא קמיה דר"כ ויתיב וקאמר אר"י אמר רב, ושקלו וטרו כחברים, כי באמת היו כולם תלמידי דרב, ואך יען שר"ה ורב יהודה היו ראשי מתיבתות לכן ישב לפניהם.
ובנדרים ז. מצינו רב חלבו חלש אכריז ר"כ רב חלבו באיש וכו'.
וכל גדולי תלמידי דר"ה ורב יהודה קבלו גם מר"כ, ר' אבא אכ"כ כשבת לח. קכה..
רב חיננא אר"כ אמר שמואל כנדרים כח:.
טבי אמר כהנא ריש שקלים.
רב יוסף אר"כ כעירובין סז:, יבמות קב., מנחות לב., ומצינו יבמות יז. יתיב רב יוסף אחורי דר"כ וכו'.
וכן ר' יצחק כר"ה ג: א"ר יצחק - מתקיף לה ר"כ - א"ל ר' יצחק רבי, מטונך וכו'.
וכן רבה אמר ר"כ אמר רב כיבמות קב. ומצינו ב"ק סא: שרבא הקשה לו.
ואפשר שרב מרי בריה דר"כ הוא בנו יען כי מצינו זבחים נה. דאמר רבא מדתני רב מרי בריה דר"כ, ולפי סדר הזמנים הוא ר"כ תלמידו דרב.
רב כהנא ג) תלמידו דרבה
הוא זכה עוד לשמש בימי עלומיו את רב יהודה כיבמות קא: אר"כ הוה קאימנא קמיה דרב יהודה ואמר לי תא סק לזירזא דקני לאיצטרופי בי חמשה.
והיה תלמיד מובהק לרבה כסנהדרין מא: רב כהנא ורב ספרא תנו סנהדרין בי רבה פגע בהו רמי בר חמא א"ל מאי אמריתו בה בסנהדרין דבי רבה, א"ל ומאי קשיא לך - אמר להו אי הכי אמריתו בה, טובא אמריתו. ובשבועות לו: רב אחא ב"ה ורב שמואל בריה דרב"בח ורב יצחק בריה דרב יהודה תנו שבועות כי רבה פגע בהו רב כהנא א"ל - אמר להו רבה בר איתי מאן תנא - א"ל ר"כ בר מינה דההיא דאנא תנינא לה וכו'.
וכן מצינו שאמר בשם רב גידל אמר רב כנדה י., ואמר משמיה דעולא ככתובות עד:.
והיה באמת אדם גדול כשבת סג. א"ל רב כהנא למר בריה דר"ה (וי"ג דרבינא וצ"ל דרבנאי כגרסת דק"ס) האי בד"ת כתיב - א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אר"כ כד הוינא בר יח' שנין והוה גמירנא לכוליה הש"ס ולא הוה ידענא דאין מקרא וכו'.
ואח"כ עלה לא"י כר"ה פ"ב ה"ה ר' חייא בר אבא הוה מתפלל ונכנס ר"כ ועמד אחוריו להתפלל ולא היה יכול רח"בא להשלים תפלתו - א"ל האם אתם נוהגין גבייכו מצערין רברביכון? א"ל רבי, אנא מדבית עלי אנא וכתיב אם יתכפר - אבל בתפלה מתכפר. והתפלל עליו וזכה למיסב עד דאיתעבדון טפרוי סמוקין. ושם קבל מתלמידי דר' יוחנן ומצחנו אותו שחזר לזמן קצר לבבל כפסחים נב: רב ספרא נפק מא"י לחו"ל לוו בהדי ר"ה בריה דרב איקא ורב כהנא - א"ל רב כהנא הכי אמר ר' אבהו הלכה כרש"בא.
וכן מצינו בכורים פ"ב ה"א כהנא שאיל לר' זעירא.
וכשהיה בבבל מצינו בנסרים כב: שאיקלע לבי רב יוסף א"ל רב יוסף לטעום מר מידי א"ל לא מרי כולא לא טעימנא ליה, א"ל לא מרי כולא לא טעימת ליה (שאסור להתיר לך).
אבל כפי הנראה חזר לא"י ונתעלה מחבר להיות נסמך כסנהדרין פ"א ה"ב אר"כ חבר הוינא ואעלי ר' תנחום בר חייא לקידוש החודש וסלקית ממיניינא. ובר"ה פ"ב ה"ה ר"כ איתמני קדמי מן ר' יעקב בר אחא, עאל רי"בא קדמיי מיניה - לעיברוא, אמר (ר"כ) הלא הוא מרי דשמועתא דאמר בשם ר' יוחנן שמי שנתמנה תחלה נכנס תחלה והוא עצמו אינו מקיים דבריו.
ומכל אלו המקומות אנו רואין שזה ר"כ היה בבלי והיה כהן א"כ אי אפשר לומר כדעת סה"ד שהוא ר"כ שבא לפני ר' יוחנן כי כבר בארנו שזה ר"כ לא היה כהן. וזה ברור.
ממקראיו הפרטים מצינו שהיה יפה תואר מאוד כב"מ פד. וב"ב נח. שאמרו שופריה דר"כ מעין שופריה דר' אבהו. ובקידושין מ. יסופר שהיה מזבן דיקולי (ויען שהיה יפה תואר) תבעתיה מטרוניתא, א"ל איזיל איקשיט נפשאי, סלק וקא נפיל מאיגרא לארעא, אתא אליהו קבליה א"ל אטרחתן ד' מאה פרסי, א"ל מי גרס לי עניותאי, יהיב ליה שיפא דדיגרי.
והאריך ימים רבים בא"י כדמובא לעיל.
רב כהנא ד) רבו דרב אשי
הוא היה תלמידו דרבא כב"ק מא: שאמר משמיה דרבא. ובכתובות סג. א"ל רב גמדא - והאמר ר"כ מיבעיא בעי רבא ולא פשיט, ובנדה סו: אמר רבא אשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס ותטביל, סבר ר"כ למימר - א"ל רב חנן מנהרדעא התם וכו'.
וחבריו היו רב ביבי בר אביי כעירובין צ. בעי רב ביבי בר אביי - אמר רב כהנא לאו היינו דרמי בר חמא - אמר רב ביבי בר אביי וכי מאחר וכו'.
וכן ר"פ היה חבירו כדמצינו קידושין מה: שחולקין.
וזה רב כהנא היה הריש בעיר פום נהרא, ויסד שם ישיבה גדולה כי כשנפטר רבא נתרבו אז ישיבות גדולות, ר"פ מלך בנפש ור"נ בר יצחק בפומבדיתא ורב זביד בנהרדעא, וזה שמצינו קידושין עב. אמימר שרא לר"ה בר נתן - א"ל רב אשי מאי דעתך - והא בי רב כהנא לא מתני הכי, ובי ר"פ לא מתני הכי, ובי רב זביד לא מתני הכי.
וכפי הנראה היתה עוד פום נהרא סמוכה לנהרדעא לדעת ערך מלין (בערך איהי דקורא) שעיר דוקרת היתה סמוכה לנהרדעא ומצינו ששלחו בני פום נהרא לר"נ בר ר"ח שאלה והוא היה בעיר דוקרת, ולכן היה רגיל ר"כ אצל רב זביד מנהרדעטא (שהיה רבו דאמימר כקידושין עב: שלא קבל אמימר דברי רב אשי משום דשמיעא ליה מרב זביד מנהרדעא) וזה שמצינו אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא כיבמות יח: מח:, כתובות מ., ב"ק טז עא:, ב"מ סט., סנהדרין סט:, ע"ז סג:, ערכין ו., ובכולן שקיל וטרי עמו כחבר, אבל רב זביד היה קשיש מר"כ וכדמצינו מו"ק כז: שר"כ הספיד לרב זביד בפום נהרא.
ומצינו הרבה פעמים בש"ס שר"כ היה הריש בפום נהרא כב"ב כב. הנהו עמוראי דאייתו עמרא לפום נהרא - אתו לקמיה דר"כ וכו', ושם פח. ההוא גברא דאייתי קרי לפום נהרא - אתו לקמיה דר"כ. ובקידושין פא: רב חנן מנהרדעא איקלע לר"כ לפום נהרא - א"ל לא סבר לה מר וכו', ובחולין צה: רב נחמן (צ"ל רב חנן וכן הוא בהרי"ף והרא"ש) ונהרדעא איקלע לבי ר"כ לפום נהרא - א"ל ר"כ שקול ואכול וכו', וברכות לא. ר"כ אלוייה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי צגיתא דבכל כי מטא להתם א"ל (רב שימי ב"א לר"כ) ודאי דאמריתו - א"ל אדכרתן מלתא דאמר רי"בר"ח וכו'.
ור"כ זה זכה להעמיד תלמיד גדול כרב אשי כדמצינו כמה פעמים שאמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן כברכות לט. מב., כי הוינן בי ר"כ הוה אמר המבדיל וכו, ובכתובות סט. כי הוינן בי ר"כ הוה מגבינן אפילו מעמלי דביתי, וב"ק צה: קיד., חולין צו: כי הוינן בי ר"כ איבעיא לן וכו', וב"ב כב: כי הוינן בי ר"כ הוה אמר מודי ר' יוסי וכו', ובחולין נג: כי הוינן בי ר"כ אייתו קמן ההיא ריאה.
וכן אמר רב אשי חזינא ליה לר"כ וכו' כברכות לט:, שבת י. סא., פסחים קיא:, סוכה סו..
וכן אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דר"כ כב"מ צב., ב"ב עו: קיד., שבועות ד., חולין יא:, נדה נא:, הקשה לר"כ כשבת קלז., פסחים עב: פו:, ביצה מ., יבמות ח: י. צד:, קידושין סה:, ב"מ ט. קד:, ב"ב לה:, ובכל אלו המקומות ידבר אתו כתלמיד עם רבו.
ובסוכה ז. רב אשי אשכחיה לר"כ דקעביד טפח שוחק - א"ל לא סבר לה מר להא דרבא - א"ל אנא וכו', וביבמות קו: אשכחיה דקא מצטער ומקרי לה לא אבה יבמי א"ל לא סבר לה מר להא דרבא א"ל מודה רבא וכו', ומגילה ז: יתיב קמיה דר"כ, ובשבת קלו. רב אשי איקלע לבי ר"כ - א"ל לא סבר לה מר וכו'.
ור"כ החשיב מאוד לתלמידו הגדול וקראו מר כיבמות קא: רב אשי איקלע לבי ר"כ א"ל סליק מר לגבן למלוי בי חמשה (ואי אפשר לומר שהוא ר"כ חבירו דרב אשי יען כשמלך רב אשי היה הוא ריש הגולה וכל עניני הצבור היו נעשין תחת רשותו).
וכן מצינו רב אדא קרחנאה קמיה דר"כ אמר משמיה דרבא כיבמות י..
וכן מצינו רב אחא אר"כ כחולין צג:.
ובן רב אחא בריה דרב יוסף בריה דרבא שאל מר"כ כחולין קמא..
וכן רב אחא בריה דרבא היה תלמידו כסוכה לב: שאמר הואיל ונפיק מפומיה דר"כ, ובחולין ו: אמר לרב אשי, רב כהנא מצריך בדיקותא וכו'.
רב איתי כסוכה יט. שאשכח לר"כ דקמסכך - א"ל לא סבר לה מר להא דרבא - אחוי ליה וכו'.
רב הלל היה תלמידו כשבת קט., חולין נג. שאמר לרב אשי כי הוינן בי ר"כ.
וכן רב יימר (חבירו דרב אשי) מצינו ע"ז נט. איתיביה לר"כ - א"ל הביא קאמרת אנא לכתחילה קאמינא, וב"ב קעא: א"ל רב יימר ואמרי לה רב ירמיה מדיפתא לר"כ וכו'.
נאנאי בריה דר"י בריה דרבא הקשה לו כיבמות סו..
וכן רב בר שבא כברכות יט: שתרגם קמיה דר"כ - אחיכו עליה - אמר ר"כ גברא רבה אמר מלתא לא תחיכו עליה, ומו"ק כו. הקשה לר"כ ואימא עד דהוו כולהו - א"ל על הפסיק הענין, וב"מ סו: רב בר שבא הוה מסיק ביה ר"כ זוזי - סבר רב פפא למימר - א"ל ר"ה בריה דרב יהושע וכו'.
הלכותיו ומאמריו מפוזרין בכל הש"ס אך בכמה מקומות קשה מאוד להבין איזה ר"כ הוא.
ממקראיו הפרטים מצינו שמת לו ילד קטן כשבת קלו. רב אשי איקלע לבי ר"כ איתרע ביה מלתא הנו תלתין יום חזייה דיתיב וקא מתאבל עליה א"ל לא סבר לה מר וכו'.
וכן היה לו בנים גדולים ועשירים כמעילה יט. שא"ל רב זביד דלמא דהבא דרמיין כלתיך הוא (ופירש"י שאינן משמרות תכשיטיהן כראוי).
ופטירתו נזכרה פסחים ג: שאמרו ר"כ חלש שדרוה רבנן לרב יהושע בריה דרב אידי א"ל זיל בדוק מאי דיניה אתא אשכחיה דנח נפשיה, קרעיה ללבושיה - ובכי ואתי, א"ל נח נפשיה? א"ל אנא לא קאמינא ומוציא דבה וכו', ועיין ערך רב יהושע בריה דרב אידי.
רב כהנא ה) חבר רב אשי
היה תלמידו דר"פ כשבת פט. א"ל ההוא מרבנן לרב כהנא מ"ט לא שכיחת קמיה דרב פפא ור"ה בריה דרב יהושע דמעייני באגדתא. וכפי הנראה שמע לעצת ההוא מרבנן כדמצינו כתובות פו. א"ל ר"כ לר"פ לדידך דאמרת פריעת בע"ח מצוה, אמר לא ניחא לי דאעביד מצוה מאי - א"ל חנינא וכו'. ובגיטין פט: הקשה לר"פ - א"ל שאני התם.
וכן ישב לפני רב פפי ורב זביד כסוטה מה. א"ל ר"כ לרב פפי ואמרי לה לרב זביד תפשוט ליה מר' אבהו - א"ל ולטעמך וכו', וב"מ קא. א"ל ר"כ לרב פפי ואמרי לה לרב זביד אלא הא דתניא וכו', וב"ב קלב: סבר רב פפי למימר - א"ל ר"כ אלו וכו', ומעילה יט. א"ל ר"כ לרב זביד ודהבא לא - א"ל דלמא. ואין זה רב זביד מנהרדעא אך רב זביד שמלך בפומבדיתא ונפטר תרצו לשטרות.
וכן ישב לפני רב שימי בר אשי כחולין יא: אמר ר"כ אמריתא לשמעתא קמיה דרב שימי [בר אשי] וכן הוא תמורה כח., ובזבחים עא: איתא בטעות אמר רב אשי וצ"ל ר"כ, ובחולין נג. ר"כ משמיה דרב שימי בר אשי, וע"פ עדות רש"ג באגרתו ח"ג ספ"ג שמלך בפומבדיתא אחר רפרם משנת תשו עד תשכה. והנה אף שהיה שם ריש מתיבתא אבל ישיבת רב אשי בסורא היתה המתיבתא הגדולה וכולם היו כפופין תחתיו יען כי שם סידרו את הש"ס וכל חכמי הדור היו נקבצין שמה לפרקים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולכן מצינו ברכות כד. א"ל ר"כ לרב אשי התם אמר רבא - הכא מאי א"ל אטו כולהו בחדא מחתא מחתינהו?, ומנחות קו. א"ל ר"כ לרב אשי והא איכא לספוקא - דאמר רבא, וכתובות כ: רב אשי ידע סהדותא לרב כהנא א"ל (רב אשי) מי דכיד מר האי סהדותא א"ל לא - לסוף אידכר רב אשי אסהיד ליה, חזייה לר"כ דהוה מחסם א"ל מי סברת דעלך קא סמיכנא וכו'.
ובספר דו"ד ח"ג ספ"טז צד 182 יאמר שזה ר"כ שמלך בפומבדיתא הוא רבו דרב אשי ובמחילה מכבודו שטעה בזה. וזה ר"כ נפטר יג' שנים קודם רב אשי, אבל ר"כ רבו דרב אשי נפטר שנים הרבה קודם ר"כ זה, וזה ברור.
רב כהנא אחוה דרב יהודה
נזכר חולין קיא: יתיב קמיה דרב הונא, אבל הוא ט"ס וצ"ל יתיב רב כהנא "אחוריה" דרב יהודה, וכן הוא בהרא"ש ובדק"ס.
רב כהנא בר' אליעזר בן יעקב
כן הוא בנזיר מג:, אך פשט הברור שר"כ תני ברייתא שנשנית בדבי רא"בי.
רב כהנא בר ביזנא
א"ר שמעון חסידא, נזכר ילקוט יחזקאל רמז שמז אמר אלמלא נצטננו גחלים וכו', והוא ט"ס כי המאמר הוא מיומא עז. ושם רב חנא בר ביזנא.
רב כהנא בריה דרב חיננא סבא
נזכר פסחים עו: תנ יפת שאפאה וכו'. ובסה"ד מביא מיוחסין שהיה תלמיד שמואל, וכותב ע"ז לא מצאתי, אבל בסה"ד לא העתיק יפה כי ביחסין מביא אך רב כהנא בר חיננא תלמיד שמואל וקאי על רב חיננא אביו שהיה תלמיד שמואל כדרכו תמיד, וכדמצינו באמת רב חיננא בר כהנא שאמר תמיד בשם שמואל כמבואר בערכו, אבל רב כהנא בריה דרב חיננא סבא הוא אמורא אחר כי רב חיננא סבא היה תלמידו דר' אסי כפסחים עה..
וביוחסין השלם מביא רב כהנא בר חיננא, רב כהנא בריה דרב חיננא סבא, והיה להיוחסין הגרסא בפסחים עו: כגרסת דק"ס רב כהנא בריה דרב חיננא.
כהנא בר יודן
ר' אבא בריה שהש"ר פ"ד-יד.
כהנא בר ירמיה
נזכר ערלה פ"ג ה"ב, אבא בר ירמיה, כהנא בר ירמיה בשם שמואל.
רב כהנא בר טוביא
נזכר עירובין ח. בדפוס שאלוניקי וגרסא שלנו בר מלכיו.
רב כהנא בר מלכיה
בירושלמי ברכות פ"ו ה"א-מ: אמר בשם רב, וביוחסין ח: אמרו שהיה רבו דרב, ומצינו בב"ר פ"לא-ז ר' הונא ור' ירמיה בשם ר"כ בר מלכיה.
רב כהנא בר מניומי
ערך רב כהנא בר תחליפא.
רב כהנא בר מתתיה
נזכר עירובין ח: לגרסת דק"ס, וגרסא שלנו בר מניומי, אבל גרסת היוחסין היה בר מתתיה וכן הוא באו"ז ס"קיד, ובמנחות סו: איתיביה רב כהנא בר תחליפא לרב כהנא בר מתתיה.
רב כהנא בריה דרב נחוניא
היה שמעיה דרב יהודה כמפורש תענית כד:.
רב כהנא בריה דרב נחמיה
נזכר יבמות עא: אמר רבא.
רב כהנא בריה דרב נתן
נזכר יבמות ס: ומשמע שם שהיה בזמן רב אשי, ונראה שצ"ל רב הונא בריה דר"נ.
רב כהנא בר תחליפא
בעירובין ח: אר"כ בר תחליפא משמיה דר"כ בר מניומי משמיה דר"כ רביה דרב, ואמרי לה ר"כ מר מלכיו היינו ר"כ רבו דרב - אמר רב כהנא הואיל ושמעתתא דכהני היא אימא בה מלתא, והב"ח גורס (תחת משמיה דר"כ רבו דרב) משמיה דר"כ רבה ואמרי לה ר"כ בר מלכיו היינו ר"כ רבה, ובדק"ס גורס רב הונא בר תחליפא משמיה דר"כ רבה, ובדפוס פיזרו ווינציא רפה יושטינאן בסיליאה וקושטא (תחת בר מניומי) איתא בר מתתיה, וכן הוא באו"ז ס"קיד וביוחסין.
וכן נזכר במנחות סי: איתיביה ר"כ בר תחליפא לר"כ בר מתתיה, ובירושלמי ע"ז פ"ב רה"ט ר"ז, כהנא בר תחליפא חנן בר בא בשם רב.
רב כהנא חמוה דרב משרשיא
נזכר ב"ב צז: בעי מרבא, ובכתובות ק: רב כהנא הוה בידיה שיכרא דרב משרשיא בר חלקאי יתמא אפשר שהוא ר"כ זה.
רב כהנא רבו דרב
ערך ר"כ בר תחליפא.
כובס
שם זה מצינו כמה פעמים עם חכמי ישראל בזמן התנאים.
בברכות כח. כשהתפייס ר"ג לר' יהשוע אמרו מאן ניזיל ולימא להו לרבנן א"ל ההוא כובס אנא אזלינא.
ובסנהדרין לח: כששאל הצדוקי לר' ישמעאל בר"י כתיב וה' המטיר - מאת ה'. מאתו מיבעי ליה, א"ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב וכו' א"ל מנ"ל הא א"ל מפירקיה דר"מ שמיע לי.
ובנדרים מא. כי היה גמיר רבי יג' אפי הלכתא אגמריה לר"ח שבע מנהון לסוף חלש רבי אהדר ר' חייא קמיה הנהו ז' אפיה דאגמריה, שיתא אזדו, הוה ההוא קצרא (כובס, רש"י) הוה שמיע לרבי כדהוה גריס להו, אזל ר"ח וגמר יתהון קמי קצרא - א"ל רבי אתה עשית אותי ואת חייא.
ובכתובות קג: יסופר שההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא ב"ק ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן לחיי הע"הב, ההוא כובד כל יומא הוה אתי קמיה, ההוא יומא לא אתא כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית, יצתה ב"ק ואמרה אף ההוא כובד מזומן לחיי הע"הב.
כוברי
ערך בן כוברי.
כיפר
ר' יוסי בן כיפר יבמות יא:, ויש ר"י בן קיפר עיין ערכם.