תולדות תנאים ואמוראים· הרב אהרן הימן
י
יהודה הטבח
בסה"ד ערך ר"מ מביא מעשה נורא מה שאירע בר"מ עם אשת יהודה הטבח מספר קטן מעשיות. ונוח היה לו לרבינו שלא היה כותב השקר הזה.
רב יהודה הינדואה
הוא היה גר כמפורש קידושין כב: רב יהודה הנדואה (ופירש"י מארץ כושי ובערוך מפרש מארץ חוילה) גר שאין לו יורשים הוה חלש על מר זוטרא לבקרו וראה שהוא גוסס וזכה בעבדו. וב"ב עד: אמרו, רב יהודה הינדואת משתעי, זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינא ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא וכו', ועיין ערך רב שמואל בר יהודה.
ר' יהודה הכהן
נזכר עדיות פ"ח משנה ב' שהעיד עם ר' יהודה בן בבא על קטנה בת ישראל וכו', ואפשר שהוא בנו של רבן יוחנן ב"ז הנזכר נדה טו. שחולק שם עם ר"ע.
ר' יהודה הכהן בר אבין
נזכר במד' תהלים הישן פרק ק"ו, אך צ"ל ר"ה הכהן כבמ' תהלים בובער.
ר' יהודה הנחתום
הוא היה בדור ר"ע כדמוכח ר"ה פ"א ה"ה א"ר יהודה הנחתום (ובר"ה כב. איתא סתם ר' יהודה) חס ושלום לא נחנדה ר"ע אלא ראש גדר היה ושלח ר"ג והעבירו מראשיתו. וב"ב קלב. אר"י הנחתום מעשה בבת אחותי כלה וכו' (ופי' הרשב"ם שבנו נשא את בת אחותו), וכן נזכר במנחות ו: ר' יוסי בן יוסי בן יאסיין ור' יהודה הנחתום אמרו במה דברים אמורים שקמץ וכו'. ובירושלמי חגיגה רפ"ב וקהלת רבה פ"ז-ח שהיה מהרוגי מלכות, ואלישע בן אבוי ראה לשונו נתון בפי הכלב, אמר זו תורה וזו שכרהה.
וכן נזכר באיכ"ר פ"ב פ' בלע ומד' תהלים פ"ט-יג שבן קופיא רצה להצילו ונגזר גם עליו שיהרג.
ר' יהודה הנשיא - רבי - רבינו הקדוש
גדול העצה ורב העלילה, אשר עיניו פקוחות על כל בריותיו בכלל ועל עמו בני ישראל בפרט, ישלח בכל דור ודור מלאכיו עושה דברו להסך באברתם לבל תמעדינה רגליהם ולבל יפלו בנופלים, ופתגם ההמוני יאמר, הקדוש ברוך הוא יתן הקור לפי ערך הבגדים. והאמת כן הוא כי קול המון כקול שדי, כי בדור השמד הגדול והנורא זמן חורבן ביתר, אשר אז היתה כמעט כליון חרוץ לנשמת אומה הישראלית כולה, כי רבן גמליאל הנשיא נפטר והלך לו, וראשי חכמי הדור מהם מתו ומהן הומתו במיתה משונה, בית ועד החכמים בטלה, והנשארים נתפזרו לכל רוח, אז הוצרכו למלאך מושיע כביר כח, ואז נולד לרבן שמעון בן גמליאל בן בכור, וכמו נבואה נזרקה מפיהם לקראתו בשם יהודה, אשר היה באמת נשמת היהודי כי המשנה שהיא נשמת היהודים יצאה לאור על ידו. והק"בה השפיע עליו מטובו ביד רחבה כעדות התנא בן דורו ר"ש בן מנסיא אבות פ"ו מ"ט אלו שבע מדות (הנוי, הכח, והעושר, והכבוד, והחכמה, והזקנה, והשיבה, והבנים) שמנו חכמים לצדיקים, כולם נתקיימו ברבי ובניו, וכירושלמי סנהדרין פ' הנחנקין ה"ג א"ר יוחנן "כל שאמרו חכמים בצדיקים היו ברבי מאן רבי "הוא רבי הוא ר' יהודה הנשיא" ולא לחנם קראוהו רבינו הקדוש כי לבד מה שהיה באמת קדוש וטהור, אבל גם הוקדש מרחם כי היה בן רבן שמעון בן רבן גמליאל בן רבן שמעון (הנהרג) בן רבן גמליאל (הזקן) בן שמעון בן הלל הבבלי שעלה מבבל לא"י ונתמנה לנשיא בראשית ימי מלכות העריץ הורדוס, וא"כ היה דור השביעי שלשלת היוחסין בישראל וכמו יום השבת שהוא שביעי והוא שבת קודש, כן היה רבינו קדוש ישראל, ובא שבת בא מנוחה.
וכמו משה רבינו אשר ע"י נתנה התורה מסיני יסופר עליו בתורה שהושלך בסוף על שפת היאור ובת פרעה לקחה לו לבן, ונתגדל בפלטרין של מלכים, כן רבינו הקדוש אשר ע"י יצאה לאור התורה - שבעל פה תספר עליו האגדה ומובא בתוס' ע"ז י: דיבור המתחיל א"ל, וז"ל אמרינן במדרש כשנולד רבי גזרו שלא למול, אך אביו שהיה נשיא ישראל לא שמר מצות המלך ומל את בנו, והלשין ההגמון לפני הקיסר שנשיא ישראל עבר על גזירתו, וצווה להביא אותו לפניו לראות אם אמת הדבר, וכשהובא לפניו מצאו ערל, כי אֵם אנטונינוס (מי שהיה קיסר אח"כ ואוהבו דרבי) הייתה רעותה דאשת רבן שמעון ב"ג והיא חמלה עליו שלא יהרג והחליפה את בנה בבן רשב"ג, וההגמון העיד שהוא בעצמו ראה איך שמלו אותו ואמר אין זה כי אלוהיהם עושה להם נסים ופטרום לשלום.
והנה אם כי בלי ספק סיפור המדרש הזה יסודתו בהררי קודש אבל קצת טעות נפל בו, כי שנולד רבי לא היה אז עדיין אביו נשיא בישראל, וכמו שבארנו באריכות בערך ר' יהודה ור"מ ורשב"ג שהוקם לנשיא שנים הרבה אחרי פטירת ר"ע ואך אחרי שהורשה להם להתקבץ באושא אז יצא רשב"ג ממחבואו ונתמנה לנשיא, וע"פ עדות חז"ל קידושין עב: שביום שמת ר"ע נולד רבי, וכמעט כל חכמי הדור יאמרו שר"ע נהרג נב או נה אחר החורבן, ואם כי כבר בארנו בערך ר"ע שגרסת הרמב"ם והיא האמת שצ"ל עד שלא מת ר"ע נולד רבי, ור"ע נהרג זמן רב אח"ז לערך בשנת סח אחר החורבן, אבל רבי זה דבר ברור אצלנו שנולד תל"ד לשטרות שהוא ג' אלפים ותתפ"ב לבריאת עולם שהוא נב לחורבן הבית או אפשר עוד קודם תל"ד, אבל לא מאוחר מזה, כי כבר ביאר הגאון שי"ר בערך מלין בערך אנטונינוס מקה"ר פ"י-ה שאנטינינום זעירא (בנו של אנטונינוס אוהבו דרבי) שאל לרבי מי ימות קודם והשיבו "אני", וזה אנטונינוס מת בשנת 198למספרם שהוא תקה לשטרות, ובילקוט זכריה מביא בשם ילמדנו על הפסוק ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחר זה רבינו הקדוש, ארטבן מלך פרס, וקיסר אנטונינוס, וכאשר ידוע לנו שרבי הגיע לשנות שיבה שהוא שבעים כאבות ספ"ה, ע"כ בע"כ נולד כאשר אמרנו בשנת תל"ד, וז"ב. ולכן מה שמובא בתוס' ממדרש שהלשינו על נשיא ישראל הכונה יען שהיה בן הנשיא ואח"כ היה בעצמו הנשיא, אבל כשנולד רבי אז בלי שום ספק לא הוקם עוד רשב"ג לנשיא כי אז עדיין חיו כמה מחכמי דור יבנה, ור"ע היה אז ראש לכל זקני הדור ההוא.
הוא היה בנו הבכור כמפורש בירושלמי פסחים רפ"י, ואביו רשב"ג ראה כי ברכה בו ויעניקהו מתורתו ויעניקהו מתורתו וחכמתו. ובהיותו קטן התחמם כנגד אורן של חכמי הדור כמפורש מגילה כ. שאמר רבי קטן הייתי וקראתי (להמגילה) למעלה מר' יהודה, ואח"כ כששבו כל חכמי הדור לאושא ורשב"ג נתמנה לנשיא ושם היה התנא ר' יעקב בן קורשאי כמפורש סוף הוריות, אז מסרו אביו שילמד עמו משניות וברייתות המסורות לו, זה שאמרו בירושל' שבת פ"י ה"ה ופסחים רפ"י שר' יעקב בן קורשאי היה רבו דרבי, ודרך החידוד והחריפות קבל מר' מאיר כעירובין יג: אמר רבי האי דמחדדנא טפי מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה (ןפירש"י כשלמדתי לפניו ישבתי בשורה של אחריו). ועיין ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב.
ישוע
ר' יוחנן ור' ישמעאל בגי יישוע יבמות פ"ז ס"הו.
מר יוחנא בריה דרב חנא בר אדא או בר ביזנא
בחולין קלג. שרבא ורב ספרא איקלעו לנביה עביד להו עגלא תילתא ,וזה היה עוד בחיי רב יוסף כמפורש שם.
מר יוחני
במו"ק כד. לגרסת הרי"ף ודק"ם שבעי משמואל. וגרסא שלגו ר' יוחנן .ובע"ז טז: אמר אביי אמר לי מר יהודה דבי מר יוחני טחגי ריחים בערודי.
יוחני בת רטיבי
נזכרה לגגאי בסוטה כב. ופירש"י אלמנה מכשפה היתה והיתה מרמה את הבריות.
ר' יוחנן
הוא ר' יוחנן אשר זכה עוד לראות את רבינו הקדוש וכל חבריו התנאים בימי עלומיו, הוא ר' יוחנן שקבל מכל גדולי תלמידי דרבינו הקדוש, הוא ר' יוחנן שראה אחרי פטירת ר"י נשיאה איך שירדה כבוד הנשיאות מכמו שהיה הוא ר' יוחנן שיסד ישיבתו הגדולה בטבריא, ואשר היא היתה כמעט הישיבה היחידה בכל א"י, הוא ר' יוחנן שזכה לאריבת ימים עד שגם גדולי דור הרביעי לאמוראים שמשו עוד בישיבתו הגדולה והוא ר' יוחנן אשר התלמוד ירושלמי כאשר בידינו היום הוא כאשר למד בישיבתו הגדולה, ולא בא לסידור כללי כהבבלי, ולכן קבלה נאמנה בידי רבותינו הראשונים שר' יוחנן סידר הירושלמי, וכמו שולח ממרום כאותה שעה שרבנו הקדוש זכה את ישראל במשנתו הסדורה אז נולד הגאוני הזה אשר מסר לנו פירושי המשנה, וכמו רבינו הקדוש שהיה ראש הדור כולו, כן היה ד' יוחנן בימי פעולתו ראש הדור כולו, וכל הלכות דאמוראים בתלמוד ירושלמי המה כמעט כולם מה שקבלו מפי רבם הגדול. ולא לבד הירושלמי אבל גם הבבלי מלא על כל גדותיו מתורתו של רביגו הגדול. ואחרי פטירת רב ושמואל היה הוא ראש הדוד כולו ודבריו היו נחשבו בעיני חכמי בבל כדברי האורים.
והאיש הדגול מרבבה הלזה לא נודע לנו מי היו אבותיו או משפחתו. ומה שמציגו שנקרא בשם "בר נפחא" כב"מ פה:, וכן סנהדרין צו. שר"ל קראו בר נפחא (ופירש"י נראה למורי דאביו של ר' יוחנן הוי נפחא ולהכי מיקרי בר נפחא ואית דמפרשי בר נפחא ע"ש יופיו), ובירושלמי ר"ה פ"ב ה"ה א"ר יונתן ראה לשון שלימדנו בן הנפח. וכן כתובות כה: כשכעס ר"ל על ר"א, א"ל שמעית מילי דבר נפחא. ובחולין נד: א"ר חנינא פתוראה עילא מינאי הוה קאי בר נפחא. ומכל המקומות האלו עדיין לא יאירו לנו אם שם אביו היה נפחא או שאביו היה נפחא, או שנקרא כן ע"ש יופיו.
ואך זאת ידוע לנו שנולד בציפורי בזמן שרבינו הקדוש היה דר שם, וכאשר אמרנו שר"י היה עול ימים בפטירת רבי וכאשר נבאר באריכות. וידוע שרבי היה בציפורי יז שנים א"כ בל"ס נולד ר' יוחנן בציפורי. וזה שמצינו ביומא פב: ההיא עוברא דארחה (אשה מעוברת הריחה ריח מאכל ביום הבפורים) אתו לקמיה דרבי א"ל זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא, לחושו לה ואילחישא. קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ונפיק מינה ר' יוחנן.
ובירושלמי שם פ"ח ה"ד מובא המעשה ע"ש ר' טרפון ע"ש.
ולדעת התוס' עירובין צא. ד"ה מי, שמפני זה, קראוהו "ד' יוחנן מלחשך".
אבל ר' יוחנן לא זכה לראות אה הוריו היקרים כמפורש קידושין לא: כשעברתו אמו מת אביו וכשילדתו מתה אמו, והוא ניחם אך בזה שהוא פטור ממצוה החמורה מצות כבוד אב ואם שאי אפשר לקימה כראוי ואמר אשרי מי שלא חמאן, ואך היה מכיר את הנשים שהיו בשעת לידתו בירושלמי כתובות פ"ה ה"ו.
ואבי אביו או אבי אמו לקחו כבן לו וגתגדל אצלו כמפורש בירושלמי מעשרות פ"א רה"ב שאר"י רכיב הוינא על כתפי "דסבי" ושמעית קליה דר' שמעון בן אלעזר יתיב מתני.
וכפי הנראה, יען שדרכו של רבינו הקדוש היה להשתדל עבור יתומים כדמצינו ב"מ פה. בבן ר"א בר' שמעון ולבן בתו דר' טרפון, לכן כששמע רבי שההיא איתתא דארחה שניבא עליה ואמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך נשאר אחריה בן יתום מאב ואם, לכן כשנתגדל ר' יוחנן ורבי ראה כי ברכה בו נתן לו מהלכים בין תלמידיו בישיבתו הנדולה. ואירע פ"א שזכה לישב קמי רבי בפסחים ג: הנהו תרי תלמידי דהות יתבי קמי רבי וחד מינייהו ר' יוחנן חד אמר מפני מה בוצרים בטהרה — אמר (רבי) מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל, אבל יען שהיה עוד עול ימים לא זכה להיות נמנה בין תלמידיו, וכמו שאמר ר' יוחנן בעצמו חולין קלז: דכירנא כד הוי יתיבנא אחר יז שורן אחורי דרבי ונפקי זיקוקין דנורי מפומיה דרב לפומיה דרבי — ולית אנא ידע מה הן אמרין. ושם נד. אמר לר"ל כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד (רב לרבי) בישיבה אני שמשתי בעמידה (הוא היה יושב ואני עומר שהוא חשוב ממני, רש"י. ועוד אפשר לפרש יען שקשות מיושב ורכות מעומד כמגילה כא.), ובירושלמי ביצה פ"ה ה"ב ר' יוחנן ור"ל תרוייהן אמרין אנן לא זכינן לאורייתא אלא בנין דחמינן אצבעתיה דרבי מן גולגיקין דידיה. ובל"ס הוא בדרך מליצה ששימש אותו אך מעט, ולכן לא מצינו את ר' יוחנן שיאמר הלכה בשם רבי אך במנחות פח: ובסוטה ל: לגרסת ע"י. ובירושלמי ע"ז פ"ד ס"הא אר"י יפה למדני רבי. וזה יען שלא הגיע עדיין למעלה כזו שיכול לקבל תורת רבינו הקדוש מפיו, וקבלן אח"כ ע"י תלמידיו ר' חנינא ור' אושעיא ור' ינאי. ומה מאוד צדקו דברי רבינו הרמב"ם בהקדמתו ליד החזקה שמונה את ר' יוחנן בין תלמידי דרבי, ובפירוש אמר שר"י היה קטן שבתלמידיו ואח"כ היה תלמיד ר' ינאי. ואין כונת הרמב"ם כאשר חשב עליו הראב"ד שהיה מב"ר, ולכן השיג עליו, וכונתו היה אך לומר שהיה בישיבתו, וזה אמת וכמפורש לעיל.
וכאשר זכינו לבאר כל זה א"כ בלי ספק נולד בציפורי (כי רבי היה יז שנים האחרונים בימי חייו בציפורי) והיה בפטירת רבינו הקדוש כבן טו שנה, וכבר בארנו שרבי נפטר תק"ה לשטרות א"ב זכינו לידע שר' יוחנן נולד לערך ת"צ לשטרות.
וכפי הנראה היה מקום זקנו בעיר טבריא כאשר יספר ר' יוחנן ב"ב צא: ואמר נהירנא בר הוו קייטין ד' סאין בסלע והיה נפישי נפיחי כפן "בטבריא" מדלית איסר, ומכל מאמריו שם משמע שיספר מה שהיה בילדותו, וכדמצינו ב"ב ז: שרבי פתח אוצרות בשני בצורת.
ואבותיו הניחו לו נחלאות רבות שדות וכרמים בין טבריא לציפורי אך הוא מכר הכל כדי שיכול ללמוד תורה כמפורש שהש"ר פ"חז ר' יוחנן הוה מטייל וסליק מטבריא לציפורין והוה רחב"א סמך ליה מטון חד בית חקלא אר"י הדין בית חקלא הוה דידי וזבינתיה בגין מלעי באורייתא, מטון חד בית זיתא ואמר כמו כן מטון חד בית כרם, והתחיל רחב"א לבכות וא"ל בכי אנא דלא שבקית לסבותיך כלום, א"ל חייא בני ונקלה זו בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שניתן לששה ימים — אבל התורה ניתנה לארבעים יום.
ועמלו בתורה גדלה כ"כ עד שאמרו ברכות פ"ה ה"א שר' יוחנן הוה יתיב קרי קומי כנישתא דבבל בציפורין עבר ארכוגא (שר) ולא קם מקמיה ובעי (עבדי השר) להכותו, אמר להם הרפו ממנו בנימוסיא דבוראו הוא עסיק.
וכשהיה בישיבת רבי זכה להכיר את ר' חייא כחולין נד, .ובירושלמי סנהדרין פ"א ה"א ר' יוחנן אזל מיתן קומי ר' חייא רבה אייתיכ גבי חד תלמיד. וב"ט מ. אר"י א"ר חייא.
וכן קבל מרב כברכות מה: דקאמר הגמרא דשמיע להו מרב מקמי דגחית לבבל. ובסנהדרין פ"ג ה"ו רב נפק למיתרי משכין לר' חייא רבה עבי בחד אתר ואשכח ר' יוחנן יתיב ומקשת וכו', ולכן היה כותב ר' יותנן לרב גם בהיותו כבר גדול הדור, "לקדם רבינו שבבבל" כחולין צה:.
וכן ראה את אבוה דשמואל בפסחים פ"ה סה"ב שאר"י על דא אמר לי אבא בר אבא.
אבל רבותיו המובהקין אשר קבל רובו תורתו מהם המה ר' אושעיא תלמידו הגדול דר' חייא כעירובין גג. אר"י יח ימים גידלתי אצל ר' אושעיא בריבי — כשהיינו למדין תורה אצל ר' אושעיא. היינו יושבין ד' ד' באמה. ור' יוחנן אמר עליו שהוא כר"מ בדורו שלא יכלו חבריו לעמיד על סוף דעתו, ולבו כפתחו של היכל. ובחגיגה ז. אר"י עד שבא ר' אושעיא בריבי ולימד. ובן פסחים פא. שאל לר' אושעיא. וביבמות נז. בעי מרי אושעיא — אישתיק ואח"ב בא ר"ל ובעי מיגיה והשיב לו, א"ל ר' יהודה גשיאה לר' אושעיא אטו ר' יוחנן לאו גברא רבה הוא וכן מובא ביבמות פ"ח סה"ב ובזה אנו רואין שגם בהיות ר"י ור"ל כבר גדולי הדור גם אז למד אצלו. ובנזיר טו: הקשה לר' אושעיא.
וגם כשיסד ר' יוחנן ישיבתו בטבדיא, והיה מנדולי הדור אעפ"כ היה הולך לר' אושעיא להתיר לו ספיקותיו כירושלמי עירובין רפ"ה ר' יוחנן בשם ר' הושעיא מוסיפין — תלת עשר שנין עביר עליל "קומי, רביה, דלא צריך ליה". וכן חלה פ"א סה"ד אמר ר' אימי בשם רב יוחנן על דבר זה הלכתי אצל ר' הושעיא רבה לקיסרין וא"ל וכו'. ובתרומות פ"י רה"ב אר"י כשהיינו הולכים אצל ר' הושעיא רבה לקיפרין ללמוד תורה. ובתענית ט. שא"ל ינוקא דר"ל לר' יוחנן לא הוה צריכנא לך ולר' הושעיא רבך.
מחלוקתם חגיגה ט. בזבחים קיג.
וכן רבו הגדול ר' ינאי כמפורש חולין קלז: שהיה רבו. וביבמות צב. א"ל ר' יוחנן רבי! לא משנתינו היא זו. וכן ב"ב קנד: אר"ז אם יכפור ר' יוחנן בר"א תלמידו יכפור בר' ינאי רבו ? ובירושלמי כתובות פ"ט סה"ב וקידושין פ"א ה"ד איתא בפירוש שהיה תלמידו. ובכלאים פ"ח ה"א וסוטה פ"ב ה"ה ויבמות פ"א ה"ב קרא ר' ינאי על ר"י בני אל ילוזו מעיניך.
בעי מר' ינאי בשבת קמ. (ור' ינאי הושיבו א"כ מה בין לי ולך) ר"ה טו., ב"ב יא. ע"ז נב.
שאל מר' ינאי ברכות פ"ג סה"א, וברכות ל: אר"י אני ראיתי את ר' ינאי דצלי וכו'.
ר"י א"ר ינאי בשבת לט:, ב"ב קיג., לד בחולין לד:.
ר"י משום ר' ינאי בקידושין סז:, ובב"ק קטו.
ואמרו ב"מ פה. שר' יוחנן יושב (בישיבה של מעלה) אצל ר' ינאי. ובע"ז לו. אר"ז צער גדול היה לי אצל ר' אסי, ור' אסי אצל ר"י, ור' יוחנן אצל ר' ינאי.
וכן חזקיה בנו של ר' חייא היה רבו בשבת קב: ועירובין כד. שא"ל ר' יוחנן לחזקיה, רבי! שנית לנו סנדל - ואמרינן לך מ"ש - ואמרת לן עליה, וחזקיה אמר עליו לית דין בר אינש או כגון דין בר אינש. ודעת התוס' בגיטין פד: וב"ק קיז: ומנחות כג: שכ"ז שחזקיה רבו היה קיים, לא היה ר"י ראש ישיבה.
מחלקותן מצינו בעירובין ג., מו"ק י. יג: חגיגה ח. ט., גיטין נג. פד: סנהדרין פו., ע"ז לח:, זבחים נו., מנחות קד: חולין קל. נדה ד.
וכן קבל מר' חנינא בר חמא בהוריות פ"ג ה"ד שר' יוחנן דרש פ"א בבית המדרש דר' בנאי בציפורי, ור' חנינא הוה מיסמך בר' חייא ב"א וראה שכולם רצין לשמוע דרשות ר' יוחנן, א"ר חנינא, בריך רחמנא דחמא לי פירין עד דאנא בחייים. וכל אגדה פשטית לי חוץ ממשלי וקהלת, ובירושלמי ב"מ סופ"ב מספקא להו אי ר' חנינא היה רבו המובהק אי לא. ובר"ה פ"ב ה"ה ר' חנינא פתח (הדרשה), ור' יוחנן ורשב"ל חתמין. ובנדה כו: א"ר יוחנן חוכמתיה דר' חנינא גרמא לי, דלא אחזי דמא מטמינא מטהר, מטהרנא מטמא. ובשבת מז. אמר ר"י א"ר חנינא.
אמרי תרוייהו כתובות מח. הקשה לר' חגיגא גטין נא.
מחלוקתן מצינו שבת קנו., יומא ד:, גטין ג,, סוטה ו., מנחות כו: צד:.
וברכות ה: יסופר שפ"א חלש ר"י על לגביה ר' חניגא, א"ל חביבין עליך יסורין? א"ל לא הן ולא שכרן - יהיב ליה ידיה ואוקמיה.
ובירושלמי ביצה פ"א ה"א יסופר, שמפני שני דברים נחת ר' יוחנן מן ציפורי לטבריה כי ר' חנינה (ובשביעית רפ"ט גרס ר' חוניא דמן חוורין) הורי לציפוראי בספחי חרדל ובביצה כר' יהודה, שאל ר' יוחנן ודרש לון כרבנן - אמר מה אתיתון לי ההן סבא דאנא שרי והוא אסר, והמפרשים שם פירשו שר' יוחנן אמר כן על ר' חנינא, ואם כי הלשון משמע כפירושם, אבל איך אפשר לומר כן שר' יוחנן יאמר על רבו דברים כאלו, ובפרט שהיה אז ר' חנינא זקן גדול. ובדו"הר ח"ג פ"טז יאמר שר' חנינא אמר כן על ר' יוחנן וגם זה אי אפשר לומר יען שר' יוחנן לא היה אז עדיין אניש סבא, כי זה היה קידם שיסד ר"י ישיבתו בטבריא. ובארנו לעיל שרי יוחנן נולד לערך ת"ץ לשטרות ור' אושעיא רבו נפטר לערך עוד מעט קודם ד' אלפים, שהוא תקנ"ב לשטרות ור' יוחגן יסד ישיבתו יג שנה קודם פטירת רבי כדמובא לעיל, א"כ היה אז ר' יוחנן לערך אך מ"ט שנה, וא"כ איך יקראהו ר' חנינא "ההן סבא"?
אך כבר בארנו בערך ר' חנינא שהוא ר' חנינא בר סיסי שהיה אז דיין בציפורי ועליו אמר ר"י "מה איתיתון לי ההן סבא", ומפניו הלך לו ר"י לטבריא ויסד שם ישיבתו הגדולה. וכן שגג בזה הרה"ח ר"ז באכאר בחלק אמוראים צד 6.
והראה"ו בח"נ צד 67 מצא מקום להתנפל על ר' יוחגן שהיה בו מדת יהירות מזה המעשה, וטעה טעות גדול. ואדרבא בזה אנו רואין את גודל ענוותנותו שהניח את ר' חנינא (בר סיסי) במקומו והוא הלך למק"א.
ובמו"ק כד. יסופר א"ל לר"י נח גפשיה דר' חנינא קרע עליה יג אצטלי דמלתא ואמר אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה. ובירושלמי שם פ"ג ה"ח שר"י שמע דר"ח חלש סלק למבקריה, בדרך שמע דמת וקרע עליו בגדיו הטובים.
וכן קבל מרי בנאה. בעי מיניה בב"ב נז:.
אמר משמו יבמות עא:, גטין ס., ב"ב נז:, ע"ז ה:, פאה ר"פא-ב, שבת פ"י ה"ו, פסחים רפ"י.
וכן קבל מריב"ל בירושלמי בכורים פ"ב ה"ב שא"ל ר"י לא כן אלפן רבי.
וע"ז פ"ב ה"ז ה"ח אר"י (שלא בפניו) על ריב"ל יפה למדני רבי.
ר"י אמר ריב"ל סוכה לב.
מחלקותם סוכה מד., יומא ס:, מגילה כז., יבמות לט., סה:, גטין ה:, ב"ב צו., קטז., מנחות כו:, צה.
וכן אמר משום ר' אלעזר דמן רומה בגיטין סו.
וכן מציגו שבת קיג. שר"י בעי מר' יהודה בר ליואי.
וכן אמר ר' יוחגן בעי ר' יהושע בן עוזאה ביומא מז:.
וכן אותיב לר' יהודה בר' שמעון בב"ב קטו., ור"י שלת אליו שאלות הריאה עם בועות בחולין מח. ואמר משמו ב"ב קיד: (ופי' הרשב"ם משום שלא היה רבו מובהק לכן אמר משום).
וכן מצינו ששאל לר"ג בגו של רבי כחולין קו.
וכן אר"י הני בדדלא כמכות יד:, כלאים פ"א ה"ו.
תני זבדי בן לוי בזבחים כה:.
ואמר לבני ר' חלפתא דמן הונא (או חיפא) הכי אמר אבוכון גטין פו:.
ואמר משום ר' יוסי בן זמרא כברכות ז. (לגרסת הב"ח) י:, שבת קה., עירובין פז:, כתובות צו., סנהדרין פט:, ערכין טו:. ובשבת קיח. אמר משום ר' יוסי וגרסת הרי"ף ר"י בן זמרא.
משום אבא יוסי בן אבאי או אבא בזבחים כה:, צז., ובתענית פ"ד ה"ה משום ר' יוסי בר אביי וצ"ל אבא יוסי.
משום ר' יוסי בן יהושע כחולין נו:, נדה כד., וירושלמי שם פ"ג סה"ב.
משום ר' יוסי בן קצרתה כשבת קנא:, וסנהדרין קג:, לגרסת השאלתות.
משום ר' יוסי בן נהוראי כב"מ מא., ואמר בעי רב יוסף איש הוצל יומא נב.
בשם ר' מנחם דמן גליא כברכות פ"ד ה"ד ועיין ערכו.
בשם ר' מנחם יודפאה בזבחים קי:.
בשם ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן
ר' יוחנן בן דהבאי (תנא דברייתא)
היה תלמידו דר' יהודה בן תימא כסנהדרין ד: שאמר משמו שסומא באחת מעיניו פטור מן הראיה. והמאמר מובא בחגיגה ב. וערכין ב: ושם סתם ר' יהודה אך בדק"ס גרס ר"י בן תימא. ובמנחות מב: חולק עם ר' חנינא בן גמליאל בענין תכלת.
ונשאר לנו ממנו מאמר אגדי בנדרים כ. שאמר ד' דברים סחו לי , חיגרין מפני מה הויין וכו' וב ספ"כז אומר, האומר אין הלכה נבראת (או נראית) אין לו חלק לעולם הבא. ואמר שם אל תרחק עצמך ממדה שאין לה קצבה וממלאכה שאין לה גמירא, ואמר שם משל נאה ע"ז.
ר' יוחנן בן המשולם
בגיטין סב. העיד ר' יוסי בן המשולם משום אחיו ר' יוחנן שאמר משום ר"א חסמא, ובתוספתא דמאי רפ"ג ופ"ו גרס משום ר' נתן אחיו.
יוחאי
(יוחא ,דברי הימים א פ"ח־טז)
ר' יעקב בר יוחאי ילמדנו תשא־ד.
ר' שמעון בן יוחאי הנודע.
ובהקדמות הזהר א"ר רחומאי, יוחאי חברינו.
יושעה בריה דרב חננאל
נזבר מגילה פ"א ה"ט־יא: אמר צריך לכתוב ה' למטה .ובש"ר רפ"כד המאמר ע"ש ר' ששא בנו של ר' אבא.
ר' יוחנן (תנא)
(יוחנן בן יאשיהו המלך ,דברי הימים פג־טו)
בנזיר סה. דתניא וכמה שיעור תפיסה א"ר יוחנן משום בן עזאי וכו' ופי' התוס' שהוא ר' יוחנן בן נורי. ובל"ם תיבת "בן נורי" הוא ט"ס כי ריב"נ היה קשיש מבן עזאי .ובאמת בכתובות ח. בתוד"ה רב מביאין סתם ר' יוחנן שהוא תנא מנזיר סה. וקרוב לומר שהוא הנזכר גיטין סב. העיד ר' יוםי המשולם משום ר' יוחנן אחיו שאמר משוס ר"א חסמא"
ר' יוחנן בן החורני (תנא דמתניתין)
בסוכה פ"ב מ"ז שב"ה אמרו לב"ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר את ר' יוחנן בן החורני ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית וכו'. ובמשנה שבגמרא גרס בן החורנית.
ובתוספתא סוכה פ"ב אמר ר"א בר' צדוק כשהייתי למד תורה אצל ר' יוחנן בן התרבית (ובתוספתא צוקרמנדל בן החורוניות) וראיתיו שאוכל פתו חריבה שהיו שני בצורות באתי ואמרתי לאבא אמר לי הולך לו זתים, והולכתי לו זתים נטלן ונסתכל בהן — א"ל איני אוכל זתים, באתי וא"ל לאבא, א"ל לך וא"ל חבית מנוקבת היתה — כדברי ב"ה להודיעך כח שאוכל חולין בטהרה שאע"פ שמתלמידי ב"ש היה לא היה נוהג אלא כדברי ב"ה. ומובא המעשה ביבמות טו: ושם ר' יוחנן החורני. ובספר מבוא המשנה יאמר שקאי על ר' צדוק שהוא היה תלמיד שמאי, ולא צדק בזה.
ר' יוחי בר יודן
בפדר"כ לח. ר' יודן בשם ר' יוחי בר' יודן ור' ברכיה בשם ריב"ק .ושם בהערה קמ"ד יאמר שצ"ל בשם ר' יוסי בר יהודה כמו שמובא המאמר ויק"ר פ"יא־ו.